סימן תקצג – אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקצג – אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו

א בְּרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה א וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֻּלָּם ב לֹא יֹאמַר מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ מֵהֶם, אֶלָּא לֹא יֹאמַר כְּלוּם. ב וְכֵן תְּקִיעוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא מִקְצָת הַסִימָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִקְצָת שֶׁיּוֹדֵעַ, אֲבָל תשר"ת, תש"ת, תר"ת אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וְאִם יָדַע לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שְׁנַיִם, עוֹשֶׂה. { הַגָּה: אֲבָל הַבְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַתְּקִיעוֹת, וְכֵן הַתְּקִיעוֹת אֵין מְעַכְּבִין הַבְּרָכוֹת וְאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיּוֹדֵעַ, יַעֲשֶׂה } (טוּר); { וְכֵן סִדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב } (רַ"ן סוֹף רֹאשׁ הַשָּׁנָה), { וְאִם הִתְפַּלֵּל } ג { קֹדֶם שֶׁתָּקַע, יָצָא. }

באר היטב – סימן תקצג – אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו

א א ויום הכפורים. פי' י"כ של יובל שאומרים בו ג"כ מלכיות זכרונות ושופרות: ב לא. ובשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמר' ואין מעכבות זה את זה: ב ג קודם. אבל אם הקדים תרועה לתקיעה או זכרונות למלכיות לא יצא ר"ן. ויש לכסות השופר בשעת ברכה. ב"ח:

מגן אברהם תקצ״ג – סימן תקצג – אם הברכות והתקיעות מעכבות זו את זו

א׳ ויה"כ. פי' יה"כ של יובל שאומרים בו ג"כ מלכיות זכרונות ושופרות: ב׳ מעכבות זא"ז. משמע דבשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמרה ואין מעכבות זא"ז וכ"מ בגמרא: ג׳ עושה. דהא מדאורייתא בחדא סגי אלא דלא ידעי' איזהו לכן יעש' הא' שיודע שמא יכוין האמת ומ"מ הלשון אינו מדוקדק שאם יודע תשר"ת יודע לעשות כלם ואפשר שהוא חלש ואין יכול לעשות יותר ולוקחים השופר ממנו א"נ שיודע שצריך לתקוע בבא שלישית ואינו יודע היאך תוקעים: ד׳ ואם התפלל. כלומר שאם התפלל כו' אבל אם הקדים תרועה לתקיע' או זכרונות למלכיות לא יצא [ר"ן]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקצ״ג

א׳ א' מהם או שנים כו'. ק"ל היאך תמצא שיודע שנים ולא שלישי דאם ידע תשר"ת ידע כולהו ואם יודע תש"ת ותר"ת יודע ג"כ כולהו ולמאן דס"ל בסי' תק"ץ דיש לעשות ש"ת של תשר"ת בנשימה א' י"ל דלא ידע כ"א תש"ת ותר"ת ותשר"ת לא ידע לעשות ש"ת בנשימה א':

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקצ״ג

תקצ״ג:א׳תתקע״ג א׳ (ס"ק ב) מעכבות כו' וכ"מ בגמרא דף ל"ד ע"ב ת"ר תקיעות (של תענית) אין מעכבות זא"ז ברכות (של תענית ) אין מעכבות זא"ז. תקיעות וברכות של ר"ה ויה"כ מעכבות ופי' הר"נ (דלא כרש"י) תקיעות וברכות דעלמא כגון תענית אין מעכבים זא"ז שאלו יודע אחד מן הברכות או יודע א' מן התקיעות ואינו בקי בשאר תוקע או מברך אותו שיודע ובקי בהן: ב׳ תקיעות וברכות של ר"ה ויה"כ מעכבו' זא"ז שאלו יודע א' מהברכות או יודע לתקע א' מן התקיעות ואינו ברי בשאר אינו מברך ואינו תוקע אפי' אותן שבקי בהן עכ"ל והכי קי"ל כהר"נ הרי דבתענית אין הברכות מעכבות זא"ז וה"ה בשאר ימות השנה אע"ג דאפשר דמאי דקאמר דבתענית אין מעכבות ר"ל אותן ששה ברכות שמוסיפים בתענית על ח"י ברכות שמתפללים כל השנה וכמ"ש סימן תקע"ה סעיף ד' דומיא דברכו' ר"ה ויה"כ דודאי לא נתכוין כ"א למלכיו' זכרונו' שופרו' ולא לשאר ז' ברכות וע"ל ר"ס תקצ"א מ"מ משמע למ"א דאין לחלק בין ברכות הנוספות בתעני' לשאר ברכות: תקצ״ג:א׳תתקע״ד א׳ (ס"ק ג) עושה כו' אלא דלא ידעינן איזה כו' כ"ש לרב האי דס"ל דבכל חדא נפיק וליכא ספיקא כמש"ל סי' תק"צ: ב׳ שאם יודע תשר"ת יודע כו' אבל איפכא ל"ק ליה דאם יודע תש"ת ותר"ת ידע גם תשר"ת דזה כבר יישב הט"ז די"ל דאזיל למ"ד דצ"ל ש"ת של תשר"ת בנשימה א' וזה אינו יכול ע"ש גם י"ל כיון דצריך להאריך בתקיעה דתשר"ת יותר מתקיעה דתש"ת ותר"ת (כ"ה לכל הפוסקים בסימן תק"צ חוץ מהראב"ד) והוא אינו יכול להאריך התקיעה כ"כ שנשימתו קצרה: ג׳ ולוקחים השופר ממנו. דאל"כ תיקשה ימתין קצת וינוח ואח"כ יתקע השאר גם המ"ל דאיירי שלא הובא השופר לו עד סמוך ללילה ואי זמן לתקוע כ"א סדר א' דעדיף לתקוע תשר"ת: תקצ״ג:א׳תתקע״ה א׳ (ס"ק ד) ואם כו' כלומר כו' ר"ל שלא תטעה דכוונת רמ"א להקל שני דברים דסדרן א"מ היינו אם הקדים תרועה לשברים ובתפל' הקדים זכרונו' למלכיות ועוד קולא אחרת אם התפלל קודם שתקע יצא קמ"ל דזה ליתא דמ"ש רמ"א ואם התפלל כו' הוא פירוש למ"ש וכן סדרן אינו מעכב:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א