סימן תקצב – תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקצב – תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות

א מַחֲזִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר א הַתְּפִלָּה, וְתוֹקְעִין ב עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת לְמַלְכֻיּוֹת תשר"ת פַּעַם אַחַת, וּלְזִכְרוֹנוֹת תש"ת, וּלְשׁוֹפָרוֹת תר"ת; וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִים לִתְקֹעַ לְמַלְכֻיּוֹת תשר"ת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, לְזִכְרוֹנוֹת תש"ת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וּלְשׁוֹפָרוֹת תר"ת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁתּוֹקְעִים } ג { תשר"ת לְמַלְכֻיוֹת פַּעַם אַחַת, וְכֵן לְזִכְרוֹנוֹת, וְכֵן לְשׁוֹפָרוֹת } (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וּמִנְהָגִים), { וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְנָהֲגוּ לוֹמַר כָּל פַּעַם אַחַר שֶׁתָּקְעוּ: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, וַאֲרֶשֶׁת } (מַהֲרִי"ל); { וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין תּוֹקְעִין, אוֹמְרִים: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, אֲבָל לֹא אֲרֶשֶׁת } (מִנְהָגִים). ב יָחִיד אֵינוֹ מַפְסִיק לִתְקֹעַ בַּבְּרָכוֹת, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְקַע לוֹ. { הַגָּה: אֶלָּא תּוֹקְעִים לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסָף, וְאֵין צְרִיכִין לִתְקֹעַ לוֹ שֵׁנִית } (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח). ג לֹא ד יָשִׂיחַ, לֹא הַתּוֹקֵעַ וְלֹא הַצִּבּוּר, בֵּין תְּקִיעוֹת שֶׁמְיֻשָּׁב לִתְקִיעַת שֶׁמְעֻמָּד { מִיהוּ בְּעִנְיָן הַתְּקִיעוֹת וְהַתְּפִלּוֹת אֵין הֶפְסֵק } (מָרְדְּכַי וּמַהֲרִי"ל), { וְאִם סָח דְּבָרִים בְּטֵלִים } ה { אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ } (טוּר); וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יָשִׂיחוּ ו בֵּין בְּרָכָה לַתְּקִיעוֹת, אִם לֹא בְּעִנְיַן הַתְּקִיעוֹת. ד זֶה שֶׁתּוֹקֵעַ כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, תּוֹקֵעַ עַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. { הַגָּה: וּמִיהוּ אֵינוֹ מְעַכֵּב וְיָכוֹל אַחֵר לִתְקֹעַ, אֶלָּא שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ; וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְעֵיל סִימָן תקפ "ה. }

באר היטב – סימן תקצב – תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות

א א התפלה. כשהצבור אומרים הוא אלהינו עיין הפסוקים במחזו' אשכנז שי"ל והוא קבלה מר"א רוקח: ב על סדר. התוקע והשומעין צריכין לעמוד בתקיעות דמעומד: ג תשר"ת. ובשל"ה הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואחר אנעים זמירות תשר"ת תש"ת תר"ת. וכן נוהגים ק"ק אשכנזים בירושלים: ג ד ישיח. ובשעת התקיעות אפי' לרוק אסור ע' סימן תקפ"ז ס"ק ה': ה א"צ. אפי' שח בין תקיעות דמיושב עצמן א"צ לחזור לברך. הגמ"נ מ"א: ו בין. ואם סח בין ברכה לתקיעה אפי' מענין התפילה צריך לחזור ולברך ומ"ש רמ"א דהתפילות לא הוי הפסק היינו בין תקיעה לתקיעה אבל בין ברכה לתקיעה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך ופשוט דאפי' השומע אם סח בין ברכה לתקיעה צריך לברך. מגן אברהם:

מגן אברהם תקצ״ב – סימן תקצב – תפלת מוסף בקול (רם) וסדר התקיעות

א׳ התוקעין והשומעין צריכין לעמוד [לבוש סי' תקפ"ה] ועסי' קנ"ד סס"ד, יש מקומות שנוהגים לתקוע כשמתפללין בלחש ואין לנהוג כן לכתחלה [כ"ה]: היום הרת עולם. דבתשרי נברא העולם [לבוש] אבל בתו' דר"ה דף כ"ז אית' דקי"ל כר"י דאמ' בניסן נברא העולם, והא דאמרי' זה היום תחלת מעשיך וכו', ע"ש ומסקי דבתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן ועבב"ח ססי' תקצ"א: ב׳ לא ישיח. ובשעת התקיעות פשיטא דאסור לשוח אפי' לרוק אסור [ע"ה]: ג׳ והתפלות אין הפסק. ואף על גב דבסי' קס"ז ס"ו כ' דלכתל' לא ישיח כלל היינו בין ברכה להמוציא אבל בין תקיעות לתקיעו' שרי לכתחלה להשיח מעניינם: ד׳ א"צ לחזור. ול"ד לסח בין תפילין לתפילין דהת' ב' מצות הן משא"כ הכא דכול' חדא מצוה היא [הרי"ף] וא"כ אפי' שח בין התקיעו' דמיושב עצמן א"צ לחזור ולברך [הגמ"נ ורא"ש] ועמ"ש סי' תק"ץ ס"ח: ה׳ בענין התקיעו'. צ"ע דבסי' קס"ז ס"ו פסק דלכתחלה לא יפסיק כלל ואפש' דהכא מיירי שצריך לשוח כגון שאומר להביא שופר וכיוצא בו ופשוט דאם שח בין ברכה לתקיעה מענין תפלה דצריך לחזור ולברך ול"ד למש"ל דאם שח מצרכי סעודה אף על פי שאינו צורך המוציא א"צ לברך דהתם המוציא נמי צורך סעודה הוא משא"כ כאן דמה ענין תפלה לתקיע' וכ"מ במרדכי ומ"ש רמ"א דהתפלות לא הוי הפסק היינו בין תקיעה לתקיעה אבל בין ברכה לתקיעה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך ופשוט דאפי' השומע אם סח בין ברכה לתקיעה צריך לברך ועמ"ש סי' קס"ז ס"ו בהג"ה: ו׳ אחר לתקוע. ועומד במקומו וא"צ לעמוד על הבימה [ד"מ סי' תקפ"ו]: ז׳ שראוי לעשות כן. שאין להעביר המצוה ממנו ועמ"ש ססי' קע"ד, ונ"ל דכל זה מיירי בזמניהם שהיו נותנים לו לתקוע בסתמא ואם כן זכה מיד בכל התקיעות וכמ"ש סימן קע"ד אבל עכשיו שנוהגים בקצת מקומות ליתן הסדרים לאחר א"כ מעולם לא זכה בה הראשון ושרי וזהו מ"ש ויכול אחר לתקוע תדע דהא בתמיד ט' כהנים זכו בו משום ברוב עם וכו':

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקצ״ב

א׳ וי"א שתוקעי' תשר"ת כו'. ז"ד ר"ת שהקש' על אותן שאומרי' תשר"ת תש"ת תר"ת דהוי סתרי אהדדי דבזה עושה התרוע' מה שאין עושה בזה והיה מן הראוי לו' על כל פעם תשר"ת תש"ת תר"ת כמו בתקיעות דמיושב אלא דהוה טרחא יתירה ולכן הנהיג ר"ת לו' בכל פעם תשר"ת לפי שבזה יצאנו מידי ספק שמחסר מה דצריך ואע"פ שיש חשש הפסק דהיינו שמא גנוח לבד או יליל לחוד נמצא דהוי השני הפסק מ"מ עדיף לתקן החסרון מתיקון ההפסק כיון שעכ"פ כבר תקנו הכל בתקיעו' דמיושב סמכי ע"ז: ב׳ לא ישיח לא התוקע כו'. בטור כתוב א"צ לחזור ולברך ומיהו יש לגעור במי שמסיח כו' וכ"כ הר"ן בשם ריש מתיבת' שראוי לגעור ותמה הר"ן שהרי אין בשיחה זו הפסק מידי דהוי אמדבר באמצע הסעוד' דא"צ לחזור ולברך המוציא. ולעד"נ לתרץ דזה הוי כמי שלא התחיל עדיין במצו' וכגון שלא אכל עדיין כלל דהא בשעת הברכה מתכוין על עיקר קיום המצו' שהיא על סדר הברכות כמ"ש סי' תקע"ה למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרים ותוקעין בשעת מוסף כדי לערבב השטן פי' בתקיע' הראשונ' מתערבב קודם התפל' כדי שלא יקטרג בשעת התפלה כו' הרי שעיקר התקיעה של מצוה היא על סדר הברכות אלא שהתקיעות שמיושב לערבב השטן בעת קיום המצוה שהיא אח"כ ונהי שא"צ לחזור ולברך כיון שעכ"פ התחיל בעשיית מצוה והצורך לה מ"מ כ"ז שהוא לא קיים עדיין העיקר אינו יכול להפסיק ולא עוד אלא שבכל מצוה שהוא עוסק ואינו רשאי להפרד משם עד שיקיי' כולה איסור יש בהפסקתו ובבדיק' חמץ מצינו ג"כ איסור כמ"ש סי' תל"ב. ואין זה דומה למדבר באמצע הסעוד' או בישיבתו בסוכ' דשם אי בעי פסיק והולך לו משא"כ במקום שלא גמר עדיין המצו' וכמו הכא שעיקר המצוה עדיין לפניו פשוט שיש איסור להשיח ומה לי שיחה שבין התקיעות עצמן של מיושב דודאי יש איסור שם להפסיק בשיחה ומה לי אחריהם כל שלא קיים עדיין מה ששייך להמצוה הזאת ובסי' תל"ב כתבתי עוד מזה ע"ש כנלע"ד דיש איסור בהפסק' זו בשיח' מדינא ודוגמא לזה מצינו בפ' ע"פ דף ק"כ לענין ברכת מצה וז"ל ואפי' אם עיקר המצו' באחרונה אין זה תימה אם מברכין על הראשונה כדי לפטור האחרונה כו' עכ"ל ואע"ג דהתם שרי להשיח בין אכילה ראשונ' לאחרונ' התם חד ענין הם אלא שא' מהם עיקר משא"כ כאן ראשונה ואחרונה כל א' מצוה מיוחדת:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקצ״ב

תקצ״ב:א׳תתקס״ה א׳ כ' מ"א התוקע והשומע צ"ל לבוש. וכ' שם הלבוש דוקא תקיעות שעל סדר הברכות שהם עיקר המצוה אז צריכים אפי' השומעים לעמוד. אבל תקיעי' דמיושב ניהו דהתוקע צריך לעמוד מפני כבוד הצבור. אבל אין השומעים צרוכים לעמוד. ועמ"ש מ"א ר"ס תקפ"ה בשם הרדב"ז וכ"ה: תקצ״ב:א׳תתקס״ז א׳ (ס"ק ג) והתפלו' כו' אבל בין תקיעו' לתקיעו' כו' דהוי כמו אחר אכילת המוציא דרשאי לדבר בתוך האכילה אף דברכת המוציא קאי על כל מה שיאכל באותה סעוד': ב׳ ומה"ט הקשה הר"ן דהיה לנו להתיר בין התקיעו' לדבר אפי' במה שאינו מענין התקיעו' ע"ש עכ"פ במה שהוא מענין התקיעו' מותר לכתחלה: תקצ״ב:א׳תתקס״ט א׳ (ס"ק ה) בענין כו' לא יפסיק כלל בין ברכ' להמוציא אפילו בדברים שהם צורך המוציא: ב׳ להביא שופר דא"א לתקוע בלי שופר לכן מותר לומר להביאו משא"כ לעיל סי' קס"ז ניהו דהוי צורך המוציא כגון להביא מלח מ"מ אפשר לברך המוציא בלי מלח. המוציא נמי צורכי סעוד'. א"כ יש לצורכי סעורה שייכות עם המוציא והוי כענין אחד: ג׳ דאפילו השומע כו'. ניהו דשומע כעונ' והוי כאלו שומע עצמו מברך. אמנם למה יהיה עדיף מן המברך דאלו בירך הוא עצמו ושח צ"ל ולברך. והשתא דשמע ושח לא יהיה צריך לברך כ"כ מ"א לעיל סי' קצ"ז ס"ק ט': תקצ״ב:א׳תתקע״א א׳ (ס"ק ז) שראוי כו' ס"ס קע"ד לענין מוגמר. דמתחיל במצוה א"ל גמור וה"ה הכא: ב׳ וזהו מ"ש ויכול אחר כו' משמע אפי' לכתחלה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א