סימן תקפג – דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקפג – דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה

א יְהֵא אָדָם רָגִיל לֶאֱכֹל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רֻבְּיָא דְּהַיְנוּ תִּלְתָּן, כַּרְתִּי, סִלְקָא, תַּמְרֵי, קָרָא. וּכְשֶׁיֹּאכַל רֻבְּיָא יֹאמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ; כַּרְתִּי, יִכָּרְתוּ שׂוֹנְאֵינוּ; סִלְקָא, יִסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ; תַּמְרֵי, יִתַּמּוּ שׂוֹנְאֵינוּ; קָרָא, יִקָּרַע גְּזַר דִּינֵנוּ וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיּוֹתֵינוּ. { הַגָּה: וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל } א { תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ } (טוּר), { וְאוֹמְרִים: } ב { תִּתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה מְתוּקָה } (אַבּוּדַרְהַם), { וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ אוֹכְלִים רִמּוֹנִים וְאוֹמְרִים: נַרְבֶּה זְכֻיּוֹת כְּרִמּוֹן; וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בָּשָׂר } ג { שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה } (מָרְדְּכַי דְּיוֹמָא). ב אוֹכְלִים רֹאשׁ ד כֶּבֶשׂ לוֹמַר: נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְזֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. { הַגָּה: יֵשׁ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים, שֶׁאֱגוֹז בְּגִימַטְרִיָּא חֵטְא, וְעוֹד שֶׁהֵן מַרְבִּים } ה { כִּיחָה וְנִיעָה וּמְבַטְּלִים הַתְּפִלָּה } (מַהֲרִי"ל). { וְהוֹלְכִין אֶל } ו { הַנָּהָר לוֹמַר פָּסוּק: וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם וְגוֹ' } (מִיכָה ז, יט) (מִנְהָגִים). { וְגַם נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא } ז { לִישַׁן בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה } (יְרוּשַׁלְמִי), { וּמִנְהָג נָכוֹן הוּא. }

באר היטב – סימן תקפג – דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה

א א תפוח. ומברך בפה"ע אף שאוכלין אחר המוציא. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש ועיין מ"א: ב תתחדש. דהיינו שאוכל תחלה ואח"כ אומר שלא להפסיק עיין מ"א בשכנה"ג מפלפל אם יברך על התפוח או על הדבש ג"כ ע"ש. ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן כ"ז כתב דבשביל ספק זה נהגו לאכול המוציא עם הדבש והתפוח יחד ע"ש: ג שמן. רש"ל קבל מזקנו שלא אכל דגים בר"ה כדי למעט תאותו במקצת דבר ורד"א כתב דיש לאכול דגים כדי לפרות ולרבות כדגים ואין לבשלם בחומץ: ב ד כבש. ואם אין ראש כבש יש לאכול ראש אחר מטעם הראשון: ה כיחה. לפי טעם זה הגדולים וקטנים שקורין לוזים אסורים: ו הנהר. שיש בו דגים ובכתבים כתב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר. ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו': ז לישן. האר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך על ידי התפלות והתקיעות וב"ח כתב שהר"מ ישן בר"ה. והיושב בטל כישן דמי עיין תוס' עכו"ם דף ה' עמוד ב' טעם שתקנו להרבות בסעודה בר"ה:

מגן אברהם תקפ״ג – סימן תקפג – דברים שנוהגים לאכל בליל ראש השנה

א׳ נ"ל דה"ה מה שנקרא בלשונות אחרים לשון רבים יאכל כל מדינה ומדינה כלשונה ועיין בברכות פ"ט גבי שונרא: יאכל דגים לפרות ולרבות כדגים ואין מבשלין בחומץ (הרד"א) עמ"ש רסי' תקצ"ז: תפוח. ויברך על התפוח שהתפוח עיקר שכ' בכ"מ נוטלין התפוח וטובלין בדבש ולא כתב אוכלים דבש עם התפוח משמע שהתפוח עיקר דוגמא דטיבול מרור (מהרי"ל ד"מ) ורי"ו פשטידא ויש נוהגין לטבל פרוס' המוציא בדבש: ב׳ ואומרים. משמע שאוכל תחלה ואח"כ אומר שלא להפסיק וכמ"ש סי' קס"ז ס"ז ובמ"צ כתב שאו' תחלה ואח"כ אוכל וצ"ל דס"ל דלא חשיב הפסק וכיוצא בזה כתב הב"ח בסי' תר"ה בשם התשב"ץ לו' זה חליפתי כו' בין ברכה לשחיטה דזה מקרי צורך שחיטה וכן בסוכה מברכין בין ברכה להמוציא ומ"מ נ"ל דלכתחלה יש לאכול קודם האמירה דאין זה צורך כ"כ ועוד דגם לצורך אין להפסיק לכתחלה כמ"ש בהג"ה: ג׳ כבש. ואם אין ראש כבש יש לאכול ראש אחר משום טעם הראשון: ד׳ אגוזים. שמעתי שהגדולי' קרוים אגוזים והקטנים קרוים לוזים וכ"מ ברבה שיר השירים אבל לפי הטעם השני שניהם אסורים: ה׳ הנהר. שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל: ו׳ ושלא לישן. האר"י אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות ובב"ח כת' שהר"ם ישן בר"ה והיושב בטל כישן דמי:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקפ״ג

א׳ כרתי יכרתו שונאינו. כתוב באגוד' וקשה א"כ יאכל כל דבר אם טוב הוא יהיה כנגד ישראל ואם רע הוא כנגד עכו"ם אלא י"ל רוביא וכרתי שניהם גדילים מהר וסי' טוב הן עכ"ל: ב׳ לאכול תפוח. כתב מהרי"ל וצריך לברך תחלה בפה"ע דהוי כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה ותפוח הוא רמז על שדה תפוחין הידוע על פי הקבלה עכ"ל: ג׳ שלא לישן. דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי':

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקפ״ג

תקפ״ג:א׳תת״פ א׳ כתב מ"א נ"ל דה"ה כו' ועיין בברכות דף נ"ו ע"ב הרואה חתול בחלום באתרא דקרי ליה שונרא (בוי"ו אחר השי"ן) פתרונו שנעשה לו שירה נאה. ובאתרא דקרי שינרא (ביו"ד אחר השי"ן) נעשה לו שינוי רע. הרי דתלה לפי ענין לשון המקום והמדינ': ב׳ יאכל דגים כו' עמ"ש ר"ס תקצ"ז: ג׳ דרש"ל לפי מנהגו וטבעו לא אכל בר"ה דגים: תקפ״ג:א׳תתפ״א א׳ (ס"ק ב) ואומרים כו' כמ"ש סי' קס"ז דאין להפסיק בין ברכת המוציא לאכילת המוציא: ב׳ דל"ח הפסק. כיון דהוי לצורך אכילת התפוח. וכמ"ש סי' קס"ז דדיבור שהוא לצורך סעודה לא הויה פסק: ג׳ וכן בסכה מברכים לישב בסכה. כמ"ש בסי' קס"ז בהגה: תקפ״ג:א׳תתפ״ג א׳ (ס"ק ד') אגוזים כו' וכ"מ ברבה שיר השירים ע"פ אל גנת אגוז ירדתי. דימה ישראל לאגוז. מה אגוז יש בו ד' מגורות וסידה (היינו עץ) ביניהם באמצע. כן היו ישראל במדבר ד' דגלים ומשכן באמצע והרי הקטנים אין גדילים בתמונה זו. אע"כ דהקטנים אין נקראים אגוזים: תקפ״ג:א׳תתפ״ד א׳ (ס"ק ה) הנהר כו' עסי' תצ"ז ס"ב. בא למעט מנהג גרוע שכתב מהרי"ל הובא בא"ר שמשליכים לנהר פת לחם לדגים. דמבואר בסי' תצ"ז דאסור ליתן לפניהם מזונות. כיון דאין מזונותיהם עליך: תקפ״ג:א׳תתפ״ה א׳ (ס"ק ו) שלא כו' שכבר נתעורר כו' ויושב בטל כו' דמה שנהגו שלא לישן הוא עפ"י הירושלמי שכ' מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ר"ל אם האדם עוסק בד"ת או תפלה. מעורר למלאך שלו למעלה להתפלל עליו. משא"כ כשישן א"כ גם בהיותו ער ובטל אינו מעורר המלאך:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א