סימן תקעו – על איזה דברים מתענין ומתריעין – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקעו – על איזה דברים מתענין ומתריעין

א כְּשֵׁם שֶׁמִּתְעַנִּים א וּמַתְרִיעִים עַל הַגְּשָׁמִים כָּךְ מִתְעַנִּים עַל שְׁאָר הַצָּרוֹת; כְּגוֹן עַכּוּ"ם שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, אוֹ לִטֹּל מֵהֶם מַס, אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ, אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם צָרָה אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עַד שֶׁיְּרֻחַמוּ; וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְבִיבוֹתֵיהֶם מִתְעַנִּים אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין, אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבֵּץ לְעֶזְרָתָם; וַאֲפִלּוּ לֹא בָּאוּ אֶלָּא לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצָם, שֶׁאֵין לָהֶם מִלְחָמָה עִמָּהֶם אֶלָּא עַל עַכּוּ"ם אֲחֵרִים, וְעוֹבְרִים עַל מְקוֹם יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין. ב וְכֵן עַל ב הַדֶּבֶר. אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ת"ק רַגְלִי וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם א' אוֹ בְּד' יָמִים, אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בְּג' יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים, אֵין זֶה דֶּבֶר; וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה; וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וּזְקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה; הָיָה דֶּבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִתְעַנִּין שְׁאָר גָּלֻיּוֹת עֲלֵיהֶם { וְדַוְקָא דְּאִיכָּא דָּבָר בְּכֻלָּהּ וְלֹא בְּמִקְצָתָהּ } (ר"ן פ"ג דְּתַעֲנִית). הָיָה דֶּבֶר בַּמְּדִינָה, וְשַׁיָּרוֹת הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת מִמֶּנָּה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, שְׁתֵּיהֶן מִתְעַנּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ. ג וְאִם הָיָה דֶּבֶר בַּחֲזִירִים, מִתְעַנִּין, מִפְּנֵי שֶׁמֵּעֵיהֶם דּוֹמִים לְשֶׁל בְּנֵי אָדָם; וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה דֶּבֶר בְּעַכּוּ"ם וְלֹא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּתְעַנִּים. ד וְכֵן מִתְעַנִּין עַל הַמַּפֹּלֶת שֶׁבָּעִיר. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁרָבְתָה בָּעִיר מַפֹּלֶת כְּתָלִים בְּרִיאִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין בְּצַד הַנָּהָר, הֲרֵי זֶה צָרָה וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ; וְכֵן עַל הָרַעַשׁ וְעַל הָרוּחוֹת שֶׁהֵם מַפִּילִים הַבִּנְיָן וְהוֹרְגִים, מִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם. ה וְכֵן מִתְעַנִּין עַל ג הַחוֹלָאִים. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה (פֵּרוּשׁ חֹלִי סוֹגֵר הַגָּרוֹן מֵעִנְיַן וַיִּסָכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם) (בְּרֵאשִׁית ז, ב) אוֹ חִרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְהָיוּ מֵתִים מֵאוֹתוֹ חֹלִי, הֲרֵי זֶה צָרַת צִבּוּר וְגוֹזְרִין עָלֶיהָ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו; אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ, צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבַד. { הַגָּה: וּבְאֵלּוּ חֳלָאִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּמוּתוּ בִּשְׁלֹשָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, כְּמוֹ בְּדֶבֶר שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ שִׁנּוּי אֲוִיר, אֶלָּא מִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִים עַל אֵלּוּ הֶחֳלָאִים מִיָּד } (בֵּית יוֹסֵף). ו וְכֵן עַל חַיָּה רָעָה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה, אֲפִלּוּ לֹא הִזִּיקָה אֶלָּא נִרְאֵית בִּלְבַד, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים; אֲבָל אִם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֵינָהּ אֶלָּא מִקְרֶה. אֵיזוֹ הִיא מְשֻׁלַּחַת, נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; נִרְאֲתָה בַּשָּׂדֶה בַּיּוֹם, אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה שֶׁסְמוּכָה ד לַאֲגַם, וְרָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְרָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיְתָה בַּאֲגַם, אֲפִלּוּ רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֶלָּא אִם טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶם; אֲבָל אִם אָכְלָה שְׁנֵיהֶם בָּאֲגַם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹמָהּ וּמִפְּנֵי הָרְעָבוֹן טָרְפָה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשֻׁלַּחַת. ז בָּתִּים הַבְּנוּיִים בַּמִּדְבָּרוֹת וּבָאֲרָצוֹת הַנְּשַׁמּוֹת, הוֹאִיל וְהֵם מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה, אִם עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעֲרִיסָה (פֵּרוּשׁ מִטָּה קְטַנָּה מֵעִנְיָן הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דְּבָרִים ג, יא)) הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת, וְאִם לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁסִכְּנוּ בְּעַצְמָם וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת; אֲבָל שְׁאָר מִינֵי רֶמֶשׂ הָאָרֶץ וְרֶמֶשׂ הָעוֹף שֶׁשֻּׁלְּחוּ וְהִזִּיקוּ, כְּגוֹן שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים שֶׁמַּזִּיקִים וְאֵינָם מְמִיתִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צְרָעִים וְיַתּוּשִׁין וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, אֵין מִתְעַנִּים עַל יָדָם וְלֹא מַתְרִיעִין. ח וְכֵן עַל יְרָקוֹן וְהַשִּׁדָּפוֹן מִשֶּׁהִתְחִיל בַּתְּבוּאָה, אֲפִלּוּ לֹא הִתְחִיל אֶלָּא בְּמָקוֹם אֶחָד כִּמְלֹא פִּי הַתַּנּוּר, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין { וַאֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים } (טוּר), { רַק שֶׁיִּהְיוּ בְּאוֹתוֹ הָפְּרַכְיָּא } (ר"ן). ט וְכֵן עַל הָאַרְבֶּה וְהֶחָסִיל, אֲפִלּוּ לֹא נִרְאָה מֵהֶם אֶלָּא כָּנָף אֶחָד בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מַשְׁחִית יְבוּל הָאָרֶץ, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם, וְעַל הַגּוּבַאי (פֵּרוּשׁ מִין אַרְבֶּה) בְּכָל שֶׁהוּא; אֲבָל עַל הֶחָגָב אֵין מִתְעַנִּין עָלָיו וְלֹא מַתְרִיעִין, אֶלָּא זוֹעֲקִין בִּלְבַד; וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִין מִינִים הַלָּלוּ, עַל כֻּלָּם מַתְרִיעִין. י וְכֵן עַל הַמְּזוֹנוֹת. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁהֻזְּלוּ דְּבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶם, כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִתְמַעֵט הַמַּשָּׁא וְהַמַּתָּן עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שָׁוֶה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה, הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ, וּבְשַׁבָּת זוֹעֲקִים עָלֶיהָ; אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת. יא וְכֵן עַל הַמָּטָר. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִים עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין לְךָ צָרָה יְתֵרָה מִזּוֹ שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִים וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם; וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִם בַּאֲבָנִים וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶם וְאֵין מִתְעַנִּים לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה; וְעַכְשָׁו בִּצְפָת מְצוּיָה מַפֹּלֶת בָּתִּים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וּמִתְפַּלְּלִים עֲלֵיהֶם. יב כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וְזוֹעֲקִין בִּתְפִלָּה וּמִתְחַנְּנִים וּמַתְרִיעִין בְּשׁוֹפָר עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה; וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת אֲבָל לֹא מַתְרִיעוֹת, אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים; וּבְכָל מָקוֹם אֵין מִתְעַנִּין וְלֹא זוֹעֲקִים וְלֹא מַתְרִיעִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב עַל שׁוּם צָרָה, חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת שֶׁזּוֹעֲקִים עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת. יג עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָּ עַכּוּ"ם אוֹ נָהָר, וּסְפִינָה הַמְטֹרֶפֶת בַּיָּם, אֲפִלּוּ עַל יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי עַכּוּ"ם אוֹ לִסְטִים, אוֹ רוּחַ רָעָה אוֹ חוֹלֶה שְׁאָר חֹלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת הַיּוֹם { וּלְבָרֵךְ הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת עַיֵּן לְעֵיל ס"ס רפ"ח, } זוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים בִּתְפִלּוֹת בְּשַׁבָּת אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין, אֶלָּא אִם כֵּן תּוֹקְעִין לְקַבֵּץ הָעָם לַעֲזֹר אֲחֵיהֶם וּלְהַצִּילָם. יד תַּעֲנִיוֹת אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּים עַל הַצָּרוֹת, אֵין מִתְעַנִּין בָּהֶם לֹא עֻבָּרוֹת וְלֹא מֵינִיקוֹת וְלֹא ה קְטַנִּים, וּמֻתָּרִים לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַנִּים לְמָחָר, חוּץ מִתַּעֲנִית הַגְּשָׁמִים. טו צִבּוּר שֶׁהָיוּ לָהֶם ב' צָרוֹת אֵין מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים אֶלָּא עַל ו אַחַת מֵהֶם, דִּכְתִּיב: וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת (עֶזְרָא ח, כג) וְאוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבֵּנוּ צָרוֹת רַבּוֹת, עַל צָרָה פְּלוֹנִית בָּאנוּ לְהִתְפַּלֵּל; וְאִם יֵשׁ לָהֶם צָרַת רָעָב וְצָרַת דֶּבֶר, מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים עַל הָרָעָב מִשּׁוּם דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שָׂבְעָא, לְחַיֵּי יָהִיב. טז בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִים עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצִי הַיּוֹם, וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁל עֲבֵרוֹת, וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִים עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת, וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן; וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָם; וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ; וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב, רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא, וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה וּמַתְרִיעִים וּמִתְוַדִּין ז וְזוֹעֲקִים כְּפִי כֹּחָם.

באר היטב – סימן תקעו – על איזה דברים מתענין ומתריעין

א א ומתריעים. ותמה אני למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה הלא מדאורייתא מצוה לתקוע בלא תענית. מ"א עיין שם: ב ב דבר. והאידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט שינוי אויר ח"ו ובי"ד ס"ס שע"ד כתב שמטעם זה אין מתאבלין בשעת הדבר עיין שם: ה ג החולאים. וה"ה כשהאבעבועות פורחים בתינוקות ומתים יש לגזור תענית. בשל"ה כתב דכל א' יבריח בניו מהעיר בעת הזאת ואם לא עשה זאת הן חייבים בנפשותם: ו ד לאגם. הוא מלא קנים ואילנות קטנים: יד ה קטנים. ונוהגים שאין גוזרים על פחותים מי"ח לזכר וט"ו לנקיבה עמ"א: טו ו אחת. אבל כשיש צרה אחת יכולים להזכיר בתפלתם גם צרות אחרות וכ"ה בכמה פיוטים וסליחות. מ"א: טז ז וזועקים. וכ' מ"א תמה אני למה אין עושין כן בזמנינו שזה עיקר התענית כמבואר בתענית דף ט"ז:

מגן אברהם תקע״ו – סימן תקעו – על איזה דברים מתענין ומתריעין

א׳ כתב הרמב"ם מ"ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות עכ"צ שלא תבוא שנאמר והרעותם בחצוצרו' וגו' ומד"ס להתענו' וכו' ומריעים בחצוצרו' בלבד בגבולין וכתב המ"מ והמחוור כדברי הרשב"א או שופר או חצוצרות עכ"ל ואני תמה למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה ואף על פי שאין ת"צ בבבל מ"מ הלא מדאוריית' מצוה לתקוע בלא תענית: דבר בא"י. דכיון דגביר' לוקה שפחה לכ"ש וסוריא אינה בכלל א"י דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש כמ"ש בי"ד סי' קנ"א ס"ח: ב׳ ולא במקצתה. דהא איכא גבירה ג"כ דאינה לוקה: האידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט ח"ו שינוי האויר ועבי"ד סעיף שע"ד: ג׳ על החולאים. וה"ה כשאבעבועות פורחי' בתינוקות ומתים יש לגזור תעני' וכבר חבר הגאון מוהר"ר משה סליחה ע"ז ובשל"ה כ' דכל אחד יבריח בניו מן העיר בעת הזאת ואם לא עשו זאת הן חייבין בנפשותם: ד׳ ב' בני אדם. שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ: ה׳ באגם. הוא מלא קנים ואילנות קטנים: ו׳ ירקון. תבואה שהכסיפו פניה. שדפון רוח שמריק הזרע מן התבואה: ז׳ פי התנור. פי' תבואה שראויה לעשות פת כמלא פי תנור ובגמ' אבעי' להו אם ר"ל ככיסוי התנור או כשורות הלחם הדבקים בפי התנור זה אצל זה א"נ זה למעלה מזה: ח׳ באותו הפרכי'. ודוקא במכה מהלכ' אבל בשאינ' מהלכת מתענין ולא מתריעים כמ"ש סי"ב: ט׳ סביבותיה. היינו באותו הפרכיא כמ"ש ס"ח: י׳ ולא קטנים. צ"ע דהא לעולם אין מתענין קטנים ואפשר דמיירי שהם בני י"ג ואפ"ה קרו להו קטנים כל שלא הגיעו לגבורת אנשים וכן נוהגים שאין גוזרים כל פחותים מי"ח לזכר וט"ו לנקיבה: י״א ב' צרות. אבל כשיש צרה א' יכולים להזכיר בתפילה גם צרות אחרות וכ"ה בכמה פיוטים וסליחו': י״ב בכל יום תענית וכו'. תמה אני למה אין עושין כן בזמנינו וידוע שזה עיקר התענית כמבואר בישעי' סי' נ"ח ובגמר' ובמשנ' פ"ב דתעני':

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקע״ו

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקע"ו

אין

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א