סימן תקנ – הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
א הַכֹּל חַיָּבִים לְהִתְעַנּוֹת אַרְבַּע צוֹמוֹת הַלָּלוּ וְאָסוּר לִפְרֹץ גָּדֵר. { הַגָּה: מִיהוּ עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת שֶׁמִּצְטַעֲרוֹת הַרְבֵּה, אֵין לְהִתְעַנּוֹת } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַמַּגִּיד פ"ה); { וַאֲפִלּוּ אֵינָן מִצְטַעֲרוֹת, אֵינָן מְחֻיָּבוֹת לְהִתְעַנּוֹת אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ } א { לְהַחְמִיר; וְדַוְקָא בְּג' צוֹמוֹת, אֲבָל בְּט' בְּאָב מְחֻיָּבוֹת לְהַשְׁלִים כְּדִלְקַמָּן סי' תקנ"ד סָעִיף ה'. } ב צוֹמוֹת הַלָּלוּ, חוּץ מִט' בְּאָב, ב מֻתָּרִים בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק בָּהֶם מִבְּעוֹד יוֹם. ג ג כָּל ד' צוֹמוֹת הַלָּלוּ אִם חָלוּ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, נִדְחִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת. { הַגָּה: וְאִם חָלוּ } ד { בְּעֶרֶב שַׁבָּת, קוֹרִים בְּשַׁחֲרִית וּמִנְחָה, וַיְחַל } (בֵּית יוֹסֵף); { וְאִם יֵשׁ חֻפָּה בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְלִקְרוֹת וַיְחַל וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין } ה { הַחֻפָּה וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' רמ"ט } (סָעִיף ד') { אִם מַשְׁלִימִין הַתַּעֲנִית. } ד בְּשַׁבָּת קֹדֶם לַצּוֹם מַכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר הַצּוֹם, חוּץ מִט' בְּאָב וְצוֹם כְּפוֹר וְצוֹם פּוּרִים וְסִימָנָךְ: אָכַ"ף עָלָיו פִּיהוּ { וּמִנְהַג הָאַשְׁכְּנַזִּים שֶׁלֹּא לְהַכְרִיז שׁוּם אֶחָד מֵהֶם. }
באר היטב – סימן תקנ – הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
א א להחמיר. כתב מ"א סימן קי"א קטנים מאכילין אותם לחם ומים להתאבל עם הציבור עכ"ל וכתב המ"א ונ"ל דוקא קטן שיש לו דעת להתאבל: ב ב מותרים. ובעל נפש יחמיר בכולם כמו בט"ב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא ואיטלולא של"ה מ"מ בליל טבילה לא יפרוש מאשתו מ"א. עכשיו ברחיצה המנהג לאסור ומפני כבוד השבת מותר. ב"ח: ג ג כל. לאו דוקא דלעולם אין עשרה בטבת בשבת כמ"ש סימן תכ"ח סעיף ב': ד בע"ש. וא"א לחול בע"ש אלא עשרה בטבת דאז אין אומרים וידוים במנחה עיין מ"ש סימן תי"ז: ה החופה. ואסור החתן לשתות מכוס של ברכה מבעוד יום ונותנין לתינוקות עיין סי' תקס"ב סעיף ב' מ"א. וכן כשחל בתוך שבעת ימי החופה ישלים תעניתו אבל יאר צייט אין צריך להתענות תוך שבעה ימי החופה אם נשא בתולה או בחור אלמנה מצאתי בעטרת זקנים ועיין במ"א סי' תקנ"ט סעיף קטן י"א:
מגן אברהם תק״נ – סימן תקנ – הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
א׳ ואסור לפרוץ גדר. פי' אף על גב דמדינא בזמן שאין סכנה אין חייבי' להתענות אלא בט"ב מ"מ כיון שנהגו להתענות כלם אסור לפרוץ גדר: ב׳ שנהגו להחמיר. צ"ע דבסי' תקע"ה ס"ה כתב דאסור להם להחמיר צ"ל דוקא יחידים אסורים אבל הכא מעיקרא קבלו עליהם כלם להחמיר להתענות כמו ט"ב: כתב מ"ע סי' קי"א קטנים מאכילין אותם לחם ומים להתאבל עם הציבור עכ"ל ונ"ל דוקא קטן שיש לו דעת להתאבל: ג׳ מותרים ברחיצה כו'. לפי שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה [ר"ן] ולכן בעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא ואיטלולא [של"ה] ומ"מ בליל טבילה לא יפרוש מאשתו: ד׳ כל ד' צומו'. לאו דוקא דלעולם אין י' בטבת בשבת כמ"ש סי' תכ"ח ס"ב: ה׳ חלו בע"ש. צ"ע דהא א"א לחול בע"ש אלא י' בטב': ו׳ קורין וכו'. והרב"י כ' דאין קורין במנח' וכ"ה במשנה פ"ד דתענית שאנשי מעמד לא היו קורין במנחה בע"ש מפני כבוד שבת וצ"ל דהאידנ' הכל מכינים מבע"י ולכן קורין עמ"ש סי' תי"ז א"א וידוי במנחה [אבודרהם ב"י ד"מ] חופה בתענית אסור החתן לשתות מכוס של ברכה מבעוד יום ונותנין לתינוקות עיין סי' תקס"ב ס"ב:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תק״נ
א׳ פריך בגמרא קרי להו צום וקרי להו ששון ומשני רבא בזמן דאיכא שלום דהיינו שב"ה קיים ששון יש שמד צום כו' ק' מאי פריך הא ודאי דה"ק מה שהיה צום קודם גאולה שני' יהיה לששון אחר הגאולה ונרא' דהכי קשיא ליה דהל"ל צום הרביעי כו' יהפך לששון כו' כמו שאמר הכתוב ויהפוך ה' אלהיך הקללה לברכה וכן בפיוט תהפוך לרווח' צום הרביעי לשמחה ומדקאמר קרא יהיה לששון משמע דהצום לא יבטל לגמרי אלא שיהיה לששון וזה א"א וע"כ תירץ דחילוק זמן יש ביניהם ושניהם קיימים והב"י תי' דהכי פריך דלא הל"ל צום הרביעי אנא החודש הרביעי כמ"ש בשאלה האבכה בחודש החמישי כו' אלא ודאי דשם צום ישאר ג"כ: (א) מותרים ברחיצה. קשה לי ממ"ש פ"ק דמגילה דף ה' ר' רחץ בקרונה של צפורי בי"ז בתמוז וכתבו התו' וא"ת מאי אירי' לרחוץ אפי' לאכול נמי מותר כדתניא אין סכנה ואין שלום רצו לא מתענין וי"ל כיון דכבר קבלוהו אבותינו על עצמם מסתמא גם הם קבלוהו עכ"ל ולפי מ"ש כאן דאין איסור רחיצה בד' צומות מאי רבותא דר' בי"ז בתמוז וא"ל דאה"נ דממעשה דר' אנו לומדים היתר רחיצה ואין אסור אלא באכילה א"כ מאי מקשי' התו' הא לאכול נמי שרי אם רצו דלמא באמת לא רצו לבטל התענית אלא באמת התענו כדין ורחץ כדין וי"ל ע"פ מ"ש ב"י בשם הרמב"ן דכולהו ד' צומות גזרו עליהם תחלה כל החומרות אלא דהאידנא כיון דנהגו להתענות בהן ולא נהגו בחומרות הללו משמע דמעיקרא כך רצו להתענו' בלבד אבל לא רצו לנהוג באותן חומרות וכיון דהני ברצון תלוי הרשות בידם אבל מעיקר התקנה ודאי אסורים בכולן עכ"ל ומ"ה ניחא ההיא דר' דהעולם היו תופסין החומרא בכל הני מילי כמו באכילה ובא ר' והתיר הרחיצה ממילא בטלה הגזירה אף לענין אכילה וע"כ הקשו התו' דא"כ הי' לר' לאכול להורות דבטלה הגזירה לגמרי ותירצו דאה"נ דבטלה לגמרי אלא שהוא קיבל עליו מעצמו איסור אכילה ולא איסור רחיצה כמו שקבלו אבותינו:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תק״נ
תק״נ:א׳תר״מ א׳ (ס"ק א) ואסור כו' דמדינא כו'. דבמס' ר"ה דף י"ח רמו הש"ס קראי אהדדי דקרא ליה בחד פסוק' הצומות מלשון ששון ובלשון צום (ועיין בהרב"י פי' הקושיא) ומשני בזמן שיש שלום דהיינו שבהמ"ק קיים הם לששון. ובזמן שאין שלום שאין בהמ"ק קיים ויש גזרה ח"ו אז הוא צום וחייבים להתענות. ובזמן שאין שלום דהיינו שאין בהמ"ק קיים וגם אין גזירה. אז רצו מתענים. רצו אין מתענים חוץ מט"ב שהוכפלו בו צרות. דהיינו שחרב בהמ"ק הראשון וגם השני באותו יום המר אפי' אין גזירה אם אין בהמ"ק קיים חייבים להתענות. מ"מ כתבו הראשונים ז"ל דקבלו עליהם כל ישראל לנהוג להתענות גם בג' צומות. וסיים ה"ה וז"ל והרי הן חובה על כל ישראל עד שיבנה בהמ"ק עכ"ל: תק״נ:א׳תרמ״א א׳ (ס"ק ב) שנהגו כו' דבסי' תקע"ה דבתעני' שגוזרים ב"ד משום הגשמים דבאותן תעניתים שמעוברו' ומניקו' פטורים אסורים להחמיר מפני תקנת הולד: ב׳ דוקא יחידים ר"ל דבתענית גשמים לא הוי אותן מעוברו' ומניקו' רק יחידים ואפי' כל בני אותו העיר רצו להחמיר אין רשאי' אפשר: ג׳ אבל הכא מעיקרא כו' כולם. ר"ל כל. ישראל: תק״נ:א׳תרמ״ב א׳ (ס"ק ג) מותרים כו' לפי שאין כו'. בר"ן כ' דודאי תקנת הנביאים הית' כשצריכים להתענות גם הג' צומות דהיינו בזמן שיש גזירה ח"ו צריכים לנהוג כל חומרות של ט"ב דמ"ש וכל הד' תעניתים כללינהו הנביא בחד קרא. אלא כיון דעכשיו ת"ל ליכא גזרה ולא נהגו להתענות כ"א מפני קבלתן על עצמן. לא הנהיגו על עצמן לכתחילה חומרות הללו בג' צומות עכת"ד. אלא דהמ"א רצה לישב דהוא גופה קשיא למה קבלו עליהן לכתחילה התענית לחצאים ולא קבלו גם כל החומרות כמו בט"ב. לזה כ' דצ"ל דכוונות הר"ן לפי שידעו שאין הצבור י"ל בה: תק״נ:א׳תרמ״ד א׳ (ס"ק ה) חלו כו' צ"ע כו' אלא יו"ד בטבת. בשלמא בס"ק ד' אע"ג שכ' כל ד' צומות י"ל דלא נתכוין כ"א לשלשה וכל לאו דוקא. אבל כאן הוא להיפך. דג' צומות א"א לחול בע"ש. ואעפ"כ כ' אם חלו לשון רבים לכן הניח מ"א בצ"ע: ב׳ שאנשי מעמד כו' שהיו קורין בתורה כל יום ובמנחה היו קורין בע"פ לא בס"ת אבל בע"ש לא היו קורין במנחה כלל מפני כבוד השבת שיהי' להם פנאי להכין לשבת:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א