סימן תקנג – דין סעדה המפסקת
א אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל סְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת, מֻתָּר לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל אֶלָּא אִם כֵּן קִבֵּל עָלָיו בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד הַיּוֹם. { הַגָּה: וְקַבָּלָה } א { בַּלֵּב אֵינָהּ קַבָּלָה, אֶלָּא צָרִיךְ לְהוֹצִיאוֹ בִּשְׂפָתָיו } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתוס'). ב תִּשְׁעָה בְּאָב, לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר; וְאֵין אוֹכְלִים אֶלָּא מִבְּעוֹד יוֹם, ב וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. { הַגָּה: וּמֻתָּר } ג { בִּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, מִיהוּ בַּחֹל נוֹהֲגִין לַחֲלֹץ } ד { מִנְעָלִים קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר בָּרְכוּ, וְאִם הוּא שַׁבָּת חוֹלְצִים לְאַחַר בָּרְכוּ מִלְּבַד שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁחוֹלֵץ קֹדֶם בָּרְכוּ } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), { רַק אוֹמֵר תְּחִלָּה: הַמַּבְדִּיל וְכו' } (מִנְהָגִים בְּשֵׁם מהרא"ק); { וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִלְמֹד בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, כִּי אִם בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב; וְלָכֵן אִם חָל } ה { בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים פִּרְקֵי אָבוֹת, } (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים) { וְכֵן לֹא יְטַיֵּל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב. }
באר היטב – סימן תקנג – דין סעדה המפסקת
א א בלב. והב"ח כ' דהוי קבלה לכן טוב להתנות בשעת סעודה המפסקת. מגן אברהם: ב ב ובין השמשות. אבל א"נ להוסיף מבעוד יום. מ"מ ב"י: ג ברחיצה. ואם קיבל התענית מבע"י אסור ברחיצה. ב"ח מ"א: ד מנעלים. קודם שהולכים לבה"כ. מהרי"ל עסי' תר"ד: ה בשבת. ר"ל עט"ב. אם כן ק"ו אם חל ט"ב בשבת שאסור ללמוד כל היום וט"ז כ' ואם אין איסור באכילת בשר ויין למה נחמיר שלא ילמוד ותו תימא לי דהא קורין במנחה ואפי' בט"ב במידי דשייך לומר כגון פרשת התמיד ומשניות דקרבנות ולמה ישתנה משניות דפרקים ומצאתי שרש"ל למד אחר חצות בכל עט"ב והתיר לאחרים ללמוד ונראה דהלומד בשבת אפי' אחר חצות לא הפסיד שכרו עכ"ל ט"ז וכנה"ג מתיר ללמוד בעת"ב שחל בשבת ואוסר בת"ב עצמו שחל בשבת ע"ש. ומ"א כתב נראה להחמיר בשניהם דהא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב עיין שם:
מגן אברהם תקנ״ג – סימן תקנג – דין סעדה המפסקת
א׳ שלא לאכול עוד. משמע דאם אמר הריני בתענית למחר מותר לאכול היום אבל בטור ובפוסקים משמע מיד שקבל תענית אסור לאכול עוד וכ"ה סי' תר"ח ועסי' תקס"ב סי"א: ב׳ אינה קבלה. והב"ח כ' דהוי קבלה לכן טוב להתנות בשע' סעודה המפסקת: ג׳ ובין השמשות כו'. אבל א"צ להוסיף מבע"י (מ"מ ב"י): ד׳ מותר ברחיצ'. ואם קבל התענית מבע"י אסור ברחיצה (ב"ח דלא כרש"ל בתשו' סי' צ"ב): ה׳ לחלוץ מנעלים. קודם שהולכין לבה"כ (מהרי"ל) עסי' תרי"ד: ו׳ לאחר ברכו. ויזהר שלא יגע בהם בידיו ועססי' ד' סי"ח וכ"א: ז׳ חל בשבת וכו'. א"כ ק"ו אם חל ט"ב בשבת שאסור ללמוד כל היום דהא אסור מדינא ללמוד בט"ב ועוד דהא דברים שבצנעה נוהג כמ"ש סימן תקנ"ד סי"ט ובתשו' מור"ם לובלין כ' אם חל ט"ב בשבת מותר ללמוד דתשמיש גופא חומרא יתירה היא והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל וצ"ע שלא הביא דברי רמ"א מיהו בתשו' מהרי"ל כ' וז"ל ט"ב שחל בשבת אסור ללמוד אחר חצות כמו בחול עכ"ל משמע דקודם חצות מותר ונ"ל הטעם כיון שנדחה נדחה ואין לו דין ט"ב רק דין עט"ב ומ"מ לענין תשמיש מחמרינן אבל בד"מ הביא בתשובת מהרי"ל עט"ב שחל בשבת וכ"ה בסימני תשו' מהרי"ל וא"כ אין ראי' משם ובכ"ה מתיר ללמוד בעט"ב שחל בשבת ואוסר בט"ב עצמו שחל בשבת ול"נ להחמי' בשניהם דהא יכול ללמוד דברי' המותרים בט"ב וכן אשכחן בגמ' שקרא ר' במגילת איכ' בט"ב שחל בשב' עמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקנ״ג
א׳ ומותר ברחיצה כו'. דלא כהרמב"ן שאוסר ברחיצה אף בזמן שמותר באכילה וטעמו דהנאה דסיכה היא הנאה דלאחר שעה ונראה כרוחץ לצורך ט"ב והרא"ש תמה ע"ז דיהא מותר לאכול ולשתות ויהא אסור לרחוץ ולסוך א"כ מ"ש רמ"א כאן ומותר ברחיצה היינו כ"ז שמותר באכילה אבל אחר שקיבל בפי' שלא לאכול חל עליו גם איסור רחיצה דחומר ט"ב מתחיל מאות' שעה ולא אמרי' מן הסתם למחצ' קיבל עליו ולמחצה לא קיבל עליו אבל נעילת הסנדל נרא' דלא תלוי בקבלת איסור אכיל' דהא אנו רואים בבירור שאינו מקבל עליו לזה כיון שמנעליו ברגליו ואינו חולץ הרי כאלו או' בפי' שאינו מקבל עליו חומר' זו עדיין ומטעם זה שאמרנו שמקבל עליו חומר ט"ב קודם זמנו נרא' דהמקבל עליו איסור אכיל' בשר ויין בין המצרי' אין איסור רחיצה בכלל דזה לא קיבל עליו חומר ט"ב באותו זמן אלא חומרא מיוחדת לאותו זמן ומה שקיבל בפי' קיבל ותו לא ורש"ל בתשו' סי' צ"ב פסק ג"כ להתיר רחיצ' בזה והאריך ע"ש כנלע"ד: ב׳ ונהגו שלא ללמוד כו'. הרבה יש לי לתמוה בזה דאם אין איסור באכיל' בשר ויין ואדרב' חוב עליו לאכול בשר בשביל כבוד שבת כמ"ש הטור ססי' תקנ"ב ולמה נחמיר עליו שלא ילמוד משו' אבילות בפרט מי שיש לו שיעו' שרגיל בכך בעת ההיא. ותו תימא לי דהא קורין בתורה במנחה ואפי' בט"ב במידי דשייך ליומיה. כגון פ' התמיד ומשניות דקרבנות כיון דרגילום לאומרם בכל יום ולמה ישתנה משניות דפרקים השייכים לאותו שבת. וא"כ בלאו כבוד שבת הוה ליה למימר פרקים. ומצאתי כתוב בשם רש"ל שלמד אחר חצות בכל ערב תשע' באב והתיר לאחדים ללמוד. והמנהג שלנו שכ' רמ"א ע"פ מנהגים צריך עיון ונראה דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו כנלע"ד:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תקנ״ג
תקנ״ג:א׳תש״ו א׳ (ס"ק א) שלא כו' וכ"ה סי' תר"ח בערב יוה"כ דאי אמר הריני מקבל עלי התענית אעפ"י שלא אמר שמקבל עליו שלא יאכל עוד היום אעפ"כ נאסר מיד: ב׳ ועסי' תקס"ב סי"א. ר"ל דל"ת מה מהני קבלתו שלא לאכול היום עוד. דהא אותו זמן משעת קבלה עד שתחשך ליכא לחשבו משום. תוספת לט"ב. דהא ט"ב א"צ להוסיף רק ב"ה שלו אסור ואי משום שקיבל עליו היום להתענות עד שתחשך והוי כתענית שעות. הא כיון שכבר אכל באותו יום אין לו דין תענית שעות. ולזה רמז לעיין סי' תקס"ב סי"א ניהו דכה"ג ל"מ תענית שעות לענין להתפלל ענינו. אבל מ"מ צריך לקיים נדרו שלא לאכול עד הלילה. וכ"ה בהרב"י: תקנ״ג:א׳תש״ז א׳ (ס"ק ב) אינו כו' ולכן טוב להתנות. והיינו בפה או בלב. והטעם שצריך להתנות ולא סגי בזה במה שאינו מקבל עליו התענית. הוא משום שכ' מ"א לקמן סי' תר"ח ס"ק ד' בשם מהרי"ל ומהרש"ל וב"ח וז"ל כבר נהגו העם לקבל בהפסקתם התענית והוי כאלו קבלו בפה כו' וסיים ואין להקל: ב׳ צריך להתנות להיפך שאינו מקבלו ע"י ההפסקה: תקנ״ג:א׳תש״י א׳ (ס"ק ה) לחלוץ כו' עסי' תרי"ד כצ"ל: תקנ״ג:א׳תשי״א א׳ (ס"ק ו) לאחר כו' שלא יגע כו ועסי' ד'. דצריך נטילה או נקיון באין לו מים אם נגע במנעל: תקנ״ג:א׳תשי״ב א׳ (ס"ק ז) חל כו' דברים שבצנע' נוהג. ואם לא ילמוד הוי דברים שבצנעה דבעו"ה כמה בטלני איכא גם אם ילמוד דברים המותרים בט"ב מ"מ ל"מ בפרהסיא. דהא גם בשאר ימות השנה רשאי ללמוד אותן הדברים: ב׳ ומ"מ לענין תשמיש מחמירים ר"ל אף דקודם חצות מקילים לענין לימוד. אבל לענין תשמיש אף דהוי בליל שבת לא הקילו עמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד כצ"ל ע"ש במ"א ס"ק זיין:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א