סימן תקמב – שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
א אֲפִלּוּ מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרוֹת אֵינָם מֻתָּרוֹת לַעֲשׂוֹתָן אֶלָּא לְעַצְמוֹ אוֹ לַאֲחֵרִים בְּחִנָּם; אֲבָל בְּשָׂכָר, אָסוּר. וּמִיהוּ אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ שָׂכָר קָצוּב, אֶלָּא שֶׁאוֹכֵל עִמּוֹ בִּשְׂכָרוֹ, מֻתָּר. { הַגָּה: וְדָבָר הָאָבֵד מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר קָצוּב } (כָּל בּוֹ). ב כָּל מְלָאכָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי פּוֹעֵל שֶׁאֵין לוֹ מַה א יֹּאכַל, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר ב וְיַרְוִיחַ.
באר היטב – סימן תקמב – שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
ב א יאכל. כתב המ"א משמע דאם יש לו לאכול אפי' לחם ומים אסור עיין שם: ב וירויח. כתב הט"ז האי כפל ל' בא ללמד דל"ת דלא הותר אלא כדי שיהיה לו מה יאכל לחוד קמ"ל כיון דהותר בהאי מלאכה הותר לקבל השכר אפי' הוא הרבה מכדי אכילתו והיינו בהאי מלאכה גופא שמקבל בשעה שאין לו מה לאכול אבל אחר שיקבל א' אסור אח"כ באחרים עכ"ל. וכתב ב"י דכשאין לו מה יאכל אף אם יש לו כלי בית למכור שרי אא"כ יש לו סחורות למכור ע"ש:
מגן אברהם תקמ״ב – סימן תקמב – שלא לעשות מלאכה לאחרים בחל המועד אלא בחנם
א׳ שאין לו מה יאכל. משמע דאם יש לו לאכול אפי' לחם ומים אסור וכ"מ בב"י סי' תקמ"ה שכ' בשם נ"י דאם יש לו לחם ומים מותר לכתוב תפילין משמע דשאר מלאכות אסור וכ"מ ברא"ש וע"ש בש"ע ס"ג מ"ש בשם המ"מ, והא דכ' בסי' תקל"ט בב"י דלהרמב"ם מיירי שיש לו מה לאכול ורוצ' למכור להרויח בריוח היינו דוקא לענין סחורה אבל לענין מלאכה כתב בהדיא בסי' תקמ"ה דאין לו כלל מה יאכל:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקמ״ב
א׳ אבל בשכר אסור. דקבלת שכרבמועד כעובד' דחול דמיא: ב׳ כדי שישתכר וירויח. גם בטור כתוב האי כפל לשון ונראה שבא ללמד דל"ת דלא הותר אלא כדי שיהי' לו מה יאכל לחוד קמ"ל כיון דהותר בהאי מלאכה הותר לקבל השכר אפילו הוא הרבה מכדי אכילתו. והיינו בהאי מלאכה גופה שמקבל בשעה שאין לו מה לאכול אבל אחר שקיבל אחד אסור אח"כ באחרים כנ"ל פשוט וכ' בי"ד כשאין לו מה יאכל אף אם יש לו כלי בית למכור שרי אלא א"כ יש לו סחורות למכור:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תקמ״ב
תקמ״ב:א׳תקצ״ד א׳ (ס"ק א) שאין כו' מותר לכתוב תפילין. אהא דאמר ר' יוסי וקי"ל כוותיה כותב תפילין ומוכר כדי פרנסתו. כ' הרא"ש וז"ל כדי פרנסתו בריוח. דמי שאין לו מה יאכל מותר לעשות כל מלאכה. (ור"ל מאי עדיפותא דתפילין) והנ"י כ' וז"ל לצורך פרנסתו. לאו כדי חייו קאמר אלא אעפ"י שיש לו לחם ומים מותר כדי שיעשה הוצאות י"ט יותר בהרוחה בבשר ויין אבל אם היה עשיר לא עכ"ל. ומדכתב לאו כדי חייו קאמר. ע"כ כוונתו כמ"ש הרא"ש דא"כ כל מלאכה מותרת. ומאי רבותא דתפילין. א"כ לפי מ"ש דמיירי דיש לו לחם ומים. משמע דשאר מלאכות אסורים כה"ג אם י"ל לחם ומים ובתפילין שהוא עסק מצוה התירו יותר כדי שיוציא בהרוחה. וא"כ לפ"ז בחה"מ פסח לא משכחת להתיר לעשות מלאכה משום דאין לו מה יאכל דהא עכ"פ יש לכ"א מישראל מצות לכל ימי החג: ב׳ בשם המ"מ. ר"ל דהחמיר גם בתפילין כמו בשאר מלאכה: ג׳ והא דכ' בסימן תקנ"ט בב"י דלהרמב"ם מיירי כו' ר"ל הא דכ' הרמב"ם פ"ז מהל' י"ט דין ך"ז וז"ל כל שאסור לעשותו. במועד אם אין לו מה יאכל ה"ז עושה כדי פרנסתו. וכן עושה סחורה כדי פרנסתו. וכ' הרב"י בסימן תקל"ט וז"ל נראה מדבריו שאינו מותר אלא בשאין לו מה יאכל. ואפשר שגם הוא ז"ל מתיר בי"ל בצמצום ורוצה למכור להרויח. כדי שיהיה לו מעות בריוח דגם זה בכלל כדי פרנסתו הוא עכ"ל. אבל לענין מלאכה כתב בהדיא בסימן תקמ"ה דאין לו כלל מה יאכל. ר"ל דהא הביא בשם המ"מ דאפי' לכתוב תפילין לאחרים אינו מותר אא"כ אין לו מה יאכל כ"ש שאר מלאכות דרשות. אך זה דוחק קצת דדין סחורה ומלאכה כתב הרמב"ם התירם בחד בבא ובשניהם כ' כדי פרנסתו. ויהיו חלוקים בפירושן דבסחורה ר"ל להרוחא ובמלאכה ר"ל דוקא אם אין לו מה יאכל. אלא שמ"מ יש ליישב דמה"ט כתב הרמב"ם גבי מלאכה אם אין לו מה יאכל עושה כדי פרנסתו. אבל בסחורה השמיט אין לו מה יאכל. ולא כתב כ"א עושה סחורה כדי פרנסתו. ור"ל דבסחורה אפי' י"ל מה יאכל שרי להרוחה: ד׳ ועיין בט"ז שהתיר אפי' השכר הרבה יותר מכדי פרנסתו. כיון שהותר לכתחלה להתחיל לעשותו דאין לו כדי פרנסתו מותר בכל השכר דומה למ"ש כ"מ שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה. ה"ל מאתים חסר דינר אפי' נותנים לו אלף כאח' רשאי ליטול. אבל שוב אסור לעשות מלאכה אחרת. עוד כ' דאם אין לו מה יאכל אף שי"ל כלי בית למכור אין מחייבין אותו למכור. וכן הדין בצדקה:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א