סימן תקמא – דיני אריגה בחל המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקמא – דיני אריגה בחל המועד

א מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְצוּדוֹת דָּגִים מֵעֲרָבָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה א הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא הָאֲרוּגִים מֵחוּטִים שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. { הַגָּה: וּמֻתָּר } ב { לְתַקֵּן הַפְּתִילוֹת לְנֵרוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, דְּמַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא } (נ"י פ' אֵלּוּ מְגַלְּחִין וְר' יְרוּחָם נ"ד ח"ה וּבֵית יוֹסֵף). ב ג מְסָרְגִין (פי' הוּא כְּעֵין הָאֲרִיגָה אֶלָּא שֶׁבַּסְרִיגָה יֵשׁ רֶוַח מָה בֵּין חוּט לְחוּט) הַמִּטּוֹת, אֲבָל אֵין ד מַפְשִׁילִין חֲבָלִים בִּתְחִלָּה. ג מֻתָּר ה לִמְעֹךְ בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן בַּיָּדַיִם אַחַר הַכִּבּוּס, כְּדֵי לְלַבְּנָן וּלְרַכְּכָן; אֲבָל אֵין עוֹשִׂין קִשְׁרֵי בָּתֵּי יָדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה ו אֻמָּן { וּמֻתָּר לְהַחְלִיק הַבְּגָדִים עִם הַזְּכוּכִית כְּדַרְכָּן הוֹאִיל וְהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד } (סְמַ"ג וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם). ד אָסוּר לְתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו וּמִנְעָלָיו הַקְּרוּעִים; וְכֵן אָסוּר לוֹמַר ז לְעַכּוּ"ם לְתַקְּנָם { מִיהוּ עַל יְדֵי } ח { שִׁנּוּי שָׁרֵי לְתַקְּנָם קְצָת לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד } (רַבִּי יְרוּחָם). ה מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ ט בֶּגֶד בַּמּוֹעֵד, אִם הָיָה הֶדְיוֹט וְאֵינוֹ מָהִיר בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה כְּדַרְכּוֹ; וְאִם הָיָה י אֻמָּן מָהִיר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּפִירוֹת רְחָבוֹת וּתְפִירָה אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, כְּשִׁנֵּי הַכֶּלֶב. { הַגָּה: וְכָל אָדָם יַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִתְפֹּר בְּשִׁנּוּי זֶה; וְלֹא מְהָנֵי לְאֻמָּן לִתְפֹּר עַל יְדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה בַּאֲחִיזַת הַמַּחַט בְּיָדוֹ, אֶלָּא בָּעֵינָן שִׁנּוּי הַנִּכָּר } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן פ"ז).

באר היטב – סימן תקמא – דיני אריגה בחל המועד

א א הדיוט. ודוקא לצורך המועד ועיין מ"א: ב לתקן. ובמהרי"ל כתב דיש ליזהר לעשות מקודם לצורך המועד: ב ג מסרגין. פירוש שעושין בה חבלים לשכב בה במועד: ד מפשילין. פי' שגודלין: ג ה למעך. לצורך המועד. מ"א: ו אומן. וקמטי הקאלני"ר אסור עססי' תקי"ט: ד ז לעכו"ם. וה"ה בכל מה שאסרו בחול המועד לישראל כמ"ש סי' תקמ"ג דכל מה שאסור לעשות אסור לומר לעכו"ם לעשותו. מיהו אם היו קרועים ומקולקלים הרבה מותר לתקנם דהוי דבר האבד וזה הפסד גדול. ט"ז: ח שינוי. אבל הדיוט א"צ שינוי כמ"ש ס"ה: ה ט בגד. תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו. ריב"ש מ"א: י אומן. וכל מי שיודע להוציא מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימר' בשפת חלוקו מקרי אומן. טור ע"ש:

מגן אברהם תקמ״א – סימן תקמא – דיני אריגה בחל המועד

א׳ מעשה הדיוט. ודוקא לצורך המועד כמ"ש סי' תק"מ ס"ה, וצריך עיון דהא אפי' מעשה אומן שרי כיון דהיא מכשירי אוכל נפש כמו תנור וי"ל דלא מקרי מכשירין אלא דבר המכשירו לאכילה כגון תנור וסכין אבל רשתות לא מיקרי מכשירין: ב׳ מסרגין. פי' שעושין בה חבלים לשכב בה במועד: ג׳ אין מפשילין. פי' גודלין (בית יוסף ב"ח): ד׳ מותר למעך. לצורך המועד עיין סימן שי"ב ס"ה: ה׳ קשרי. פי' לקמט שקורין קרונצלי"ן בל"א (אגודה) כן פירש"י ורי"ו כ' אם אינם מתפשטי' כשלובשן אסור לעשותן וא"כ אסור לקמט הענק שקורין קאלנ"ר בעצים המיוחדים לכך עססי' תקי"ט: ו׳ אסור לתקן. אף על פי שיתקרעו יותר אם לא יתקנם אסור דלא מקרי דבר אבד אלא כשעיקר הדבר נפסד אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא (טור): ז׳ ע"י שינוי. אבל הדיוט א"צ שינוי כמ"ש ס"ה (רי"ו שם): ח׳ שצריך לו בגד. תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו דליכא משום כבוד אביו דיכול לכרכו בשיראי' (ריב"ש סי' רכ"ו): ט׳ אומן. כל מי שיודע להוצי' מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימרא בשפת חלוקו מקרי אומן (הרא"ש וטור ע"ש):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקמ״א

א׳ אסור לתקן מלבושיו הקרועים. בטור כתוב ולא אמרי' דהוי דבר אבוד שהרי יתקלקלו אם לא יתקנם דלא מקרי דבר אבוד אלא כשעיקר הדבר נפסד כמו הפך זיתיו כו'. אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא מקרי דבר אבד עכ"ל. משמע מזה דאם היו קרועים ומקולקלים הרבה דמותר לתקנם דהוי דבר האבוד וזהו הפסד גדול כמו ציר הדלת בסי' תק"מ: ב׳ וכן אסור לומר לעכו"ם לתקנם. ה"ה בכל מה שאסרו בח"ה לישראל כמ"ש סי' תקמ"ג דכל מה שאסור לעשות אסור לומר לעכו"ם לעשותו: ג׳ ולא מהני לאומן לתפור ע"י שינוי כו'. בת"ה סי' פ"ז כ' בזה ואע"ג דהעתיק אחד מהגדולים מדרשות הר"ח א"ז שמהר"א כ' לו בח"ה וכשבאו אצלו שאלו היאך כ' בח"ה והשיב לו תפס הקולמס בין גודל ואצבע כמו בכ"מ ונראה לומר דמתוך כך כששינה בשעת הכתיבה אינו חושש בתיקונ' ומותר אע"פ שלמשתלח נראה שכתב כדין עכ"ל מכאן היה משמע להתיר ולתפור ג"כ בכה"ג. אמנם י"ל דאין לדמות מלאכת התפירה למלאכת כתיבה דמלאכת חייטין חשיבי טפי מלאכת אומן ממלאכת לבלרין דשכיחי טפי דידעי לה בני אדם כדאמרי' פ"ק דחולין כו' ועוד נ"ל מדנחית לפרושי במתני' היאך ישנה האומן בתפירתו כדקתני האומן מכליב משמע דוק' בשינוי כה"ג שניכר בתפיר' עצמה שרי ולא בע"א כו' עכ"ל ועבסי' תקמ"ה: כתב הכל בו ההדיוט תופר כדרכו אפי' לאחרים ואפי' בשכר אם יהיה צורך המועד מזה ע"כ. וכ' ב"י ע"ז וטעות הוא דהא כל בשכר אסור כמ"ש בסי' שאח"ז עכ"ל ותמוה לי דהא אפי' בחנם אסור בתופר כדרכו דדוקא במלאכות המותרות מתיר בסי' שאח"ז בחנם אבל כדרכו אינו מן המותרות ועל כרחך לו' דהך לצורך המועד דזכר הכל בו היינו שאירע הדבר שא"א להיות במועד בלא זה כגון שנקרע כסותו לגמרי דהוי דבר האבד וכמו שכתבתי בס"ד וזה מותר אפילו בשכר וכן כתב רמ"א בסימן שאח"ז:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקמ״א

אין

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א