סימן תקלח – כמה ענינים הנקראים דבר האבד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקלח – כמה ענינים הנקראים דבר האבד

א מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו אוֹ שֶׁהָיָה יֵינוֹ בַּבּוֹר, וְאֵרְעוֹ אֹנֶס אוֹ שֶׁשָּׁכַח אוֹ נִתְעַצֵּל שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהָיָה יָכוֹל לִשְׁהוֹת לְאַחַר הָרֶגֶל וְלֹא עָשָׂה קֹדֶם הָרֶגֶל, מֵאַחַר שֶׁהוּא דָּבָר הָאָבֵד זוֹלֵף וְגוֹמֵר וּמְזַפֵּת הֶחָבִיּוֹת, בֵּין קְטַנּוֹת בֵּין גְּדוֹלוֹת, וְגַף (פֵּרוּשׁ שֶׁיָּשִׂים בָּהֶן מְגוּפָתָן) בֶּחָבִיּוֹת, כְּדַרְכּוֹ, בְּלֹא שִׁנּוּי; { הַגָּה: וְהוּא הַדִּין דְּיָכוֹל לְתַקֵּן הֶחָבִיּוֹת לְקָשְׁרָם בַּעֲקָלִים } (מָרְדְּכַי), { אֲבָל לֹא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד אֶלָּא יַעֲשֶׂה הַכֹּל קֹדֶם הַמּוֹעֵד אִם יוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ בַּמּוֹעֵד } (הַגָּהוֹת מיימ' וְת"ה); וְכֵן שׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדָּבָר הָאָבֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. ב מֻתָּר לְהַכְנִיס פֵּרוֹת מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אִם אֵינָם בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר; וּמִיהוּ יַעֲשֶׂה בְּצִנְעָה כְּגוֹן שֶׁיַּכְנִיסֵם בַּלַּיְלָה; וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פִּרְסוּם בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִבַּיּוֹם, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְנִיסוֹ בַּאֲבוּקוֹת וּבְקוֹלוֹת, יַכְנִיסֵם בַּיּוֹם. { הַגָּה: וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן כִּי אִם בְּפַרְהֶסְיָא, הַכֹּל שָׁרֵי בְּדָבָר הָאָבֵד } (הַמַּגִּיד פֶּרֶק ז' וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁהָפַךְ). ג אָסוּר לְהַסִיעַ מָמוֹנוֹ מֵעִיר לְעִיר, אִם לֹא בִּשְׁבִיל דָּבָר הָאָבֵד. ד הָיוּ לוֹ תְּאֵנִים שְׁטוּחִים בַּשָּׂדֶה לִיבָשׁ וְיָרֵא מֵהַמָּטָר, מֻתָּר לְחַפּוֹתָם בְּקַשׁ אֲפִלּוּ חִפּוּי עָב. ה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְחוֹרָה שֶׁאִם לֹא יְהַפְּכֶנָּה מִמַּטָּה לְמַעְלָה תְּקַלְקֵל, מֻתָּר לְהָפְכָהּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד. ו הַמְּכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ וְהִנִּיחָהּ לַמּוֹעֵד וַעֲשָׂאָהּ בַּמּוֹעֵד, בֵּית דִּין הָיוּ א מְאַבְּדִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וּמַפְקִירִים אוֹתָהּ לַכֹּל; { הַגָּה: וְאִם הוּא עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת אֲחֵרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָנְסוֹ, כְּגוֹן חַיָּט אוֹ סוֹפֵר שֶׁעוֹשֶׂה מְלֶאכֶת אֲחֵרִים, מְשַׁמְּתִינָן לֵיהּ וּמַלְקִין אוֹתוֹ } (בֵּית יוֹסֵף וְר"י); וְאִם מֵת, לֹא יִקְנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו וּמֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ אִם הוּא דָּבָר הָאָבֵד.

באר היטב – סימן תקלח – כמה ענינים הנקראים דבר האבד

ו א האבד. אבל בדבר שאינו אבד פשיטא דאסור לעשות בחה"מ ואם דבר שאינו אבד בחה"מ אפי' לבנו קנסוה רבנן ומאבדין אותו ממנו ודוק' למ"ד מלאכת חה"מ דאורייתא. רי"ו. ונ"ל דדמי לעושה מלאכה בשבת שאסור לו לעולם וה"ה לבנו. מ"א וע"ש ובט"ז:

מגן אברהם תקל״ח – סימן תקלח – כמה ענינים הנקראים דבר האבד

א׳ כתב נ"י גבי זרעי' שלא שתו בשם הראב"ד דאם הי' אונס אפי' הרוחה שרי במועד אבל כששכח או נתעצל אסו' הרוחה וצ"ע עבי"ד רסי' תקל"ז: בין קטנות. ובגמ' איכא פלוגתא ופסק כדברי שניהם להקל (ב"י וצ"ע דבסי' תק"ד) כ' בשם הרא"ש דלא אמרי' בשל סופרים הלך אחר המיקל כיון דכל א' מיקל בחד צד וכ"כ התו' וצ"ע לחלק ביניהם: ב׳ דבר האבד. אבל בדבר שאינו אבד פשיטא דאסור לעשות בח"ה ואם עשה דבר שאינו אבד בח"ה אפי' לבנו קנסו רבנן (נ"י) ומאבדין אותה ממנו ודוקא למ"ד מלאכת ח"ה דאוריי' (רי"ו) ונ"ל דדמי לעושה מלאכה בשבת שאסו' לו לעולם וה"ה לבנו וערסי' שי"ח ותק"ל וצ"ע בגיטין פ"ה ובי"ד סי' צ"ט:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקל״ח

א׳ ואירעו אונס כו'. בטור כתוב אח"כ ובלבד שלא יתכוין מלאכתו במועד כגון שהיה סבור שהיה יכול לשהו' עד אחר המועד ואירע דבר כו' והוא כפל ל' ונראה שמ"ש תחלה ואירעו אונס הוא ט"ס: ב׳ לא יקנסו בנו אחריו. כ' ב"י וז"ל וכ' רבינו ירוחם בשם המפורשים דהא לא קנסו בנו אחריו דוקא בדבר האבד אבל בדבר שאינו אבד אם עשאו בח"ה מאבדין אותו ממנו ואפי' מת קונסין בנו אחריו ונ"ל כי זהו למ"ד דאסור מלאכה בח"ה דאוריית' ולפיכך בדבר שאינו אבד קונסין בנו אחריו כדאמרי' גבי כהן שצרם אוזן בכור וקנסו בנו אחריו מאחר שהוא אסור מדאוריי' עכ"ל וז"ל בצרם אוזן בכור לא דקדק בשמיעתו דהא בהדי' פשטי' בפ' כל פסולי המוקדשין דצורם אוזן בכור לא קנסו בנו אחריו ומינה משמע דבמכוין מלאכתו בח"ה אע"פ שאינו דבד האבד דלא עדיף מצורם אוזן בכור ומת דלא קנסו בנו אחריו עכ"ל. וראוי לשום לב דלא נשוי' לרבינו ירוחם עם המפורשים לטוע' בדבר כזה במה שהוא תלמוד ערוך ולפי הנרא' יפה כוון דאיתא בגמ' פ' מ"ש בעי ר"י מר"ז כוון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בנו אחריו את"ל צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו משום דאיסורא עשה אבל כיון מלאכתו לא עשה איסור' עדיין (כ"ה גי' התו') א"ל תניתוה שדה כו' הטיבה ומת בנו זורעה אלמא לדידי' קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ה"נ לדידי' קנסו כו' ובפ' כ"ה ד' מ"ד אי' ג"כ בעי ר"י מר"ז צרם אוזן בבכור מהו שיקנסו בנו אחריו את"ל כוון מלאכתו במועד ומת לא קנסו בנו משום דלא עבד איסור' הכא מאי ופשיט ג"כ כמו כאן וס"ל למפרשי' שמביא רי"ו מדלא מבעי' ליה בכוון מלאכתו במועד לדבר שאינו אבוד ועשה אות' מלאכ' מהו לקנוס בנו ולא ה"ל למבעי בצור' אוזן בכור דג"ז הוה דאוריי' אלא בעי' זו ה"ל למבעי במקום בעי' זו אלא ודאי דבזה פשוט לקנוס גם בנו דיש תרתי לריעותא הא' מצד שמתכוין למלאכתו לח"ה הב' מצד שעוש' באמת דבר שאינו אבוד וא"כ ה"נ קאי לפי המסקנ' בההיא דפשיט מן נטייב' בשביעית אין שם אלא חדא לריעותא דעביד איסורא אבל בתרתי לאסור ודאי קנסו וע"פ הדברים האלו לק"מ גם על רי"ו שכ' שהמפרשי' ס"ל דמלאכת ח"ה דאורייתא מדהשוו דבר זה לצורם אוזן וס"ל אף לפי המסקנא בזה דקנסו בנו כיון דאיכא תרתי לריעותא כנ"ל סברת רי"ו בשם המפרשים והוא נכון:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקל״ח

תקל״ח:א׳תקע״א א׳ כתב נ"י גבי זרעים שלא שתו כו' הוא דין המוזכר בש"ע ר"ס תקל"ז דוקא אם התחיל להשקותה קודם המועד אז מותר להשקותה במועד דהוי דבר האבד אם לא ישקנה במועד. אבל אם לא התחיל להשקותה קודם המועד דהשקאה במועד אינו אלא להרוחה אסורה. עז"כ הנ"י בשם הראב"ד לחלק. וצ"ע ע' בב"י ר"ס תקל"ז כצ"ל. ר"ל שצ"ע הדין שלא מצינו קול' זאת בשום פוסק זולתו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א