סימן תקכא – דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקכא – דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום

א א מַשִׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ ב אֲרֻבָּה { פי' מִן כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךְ } (דְּבָרִים כח, מ) { כְּלוֹמַר מַפִּילִין הַפֵּרוֹת לָאָרֶץ } בְּיוֹם טוֹב; וְלֹא יְשַׁלְשְׁלֵם ג בְּחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹרִידֵם ד בְּסֻלָּמוֹת וְלֹא יְטַלְטְלֵם מִגַּג לְגַג, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שָׁוִין. ב מֻתָּר לְכַסוֹת פֵּרוֹת אוֹ כַּדֵּי יַיִן אוֹ לְבֵנִים, מִפְּנֵי הַדֶּלֶף. ג לִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף, כְּדִינוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב { וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן של"ח } (סָעִיף ח').

באר היטב – סימן תקכא – דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום

א א משילין. דוקא כשיורד המטר עליהם ומשום הפסד שרי ואפי' לגמור האוצר. רש"ל: ב ארובה. הוא חלון שבתקרה: ג בחלונות. הן בכותל וצריך להגביהן: ד בסולמות. וה"ה במדריגות שלנו. רש"י יש"ש:

מגן אברהם תקכ״א – סימן תקכא – דין שלשול פרות ביום טוב ממקום למקום

א׳ משילין. בגמרא משמע דוקא כשהמטר יורד עליהם ומשום הפסד שרי וכ"כ הטור דאל"כ ה"ל כמפנה אוצר עסי' של"ג וכתב היש"ש אפי' טובא ואפי' לגמור האוצר שרי וכ"ד הרי"ף והרמב"ם מדסתמו דבריהם וכ"מ דעת הש"ע דלא כמ"ש בב"י: ב׳ ארובה. הוא חלון שבתקרה: ג׳ בחלונות. הן בכותל וצריך להגביהן: ד׳ בסולמות. וה"ה במדריגות שלנו (רש"י יש"ש):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקכ״א

א׳ משילין פירות. פי' מי שיש לו פירות בראש הגג וראה מטר שבא יכול לשלשלן למטה דרך ארובה שבגג שיורידם למטה בחבל והן נופלים לארץ דליכא טירחא יתירה ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו לא טרחינן ול"מ דרך הורדה בחבל בדרך החלון דאסור אלא אפי' להפילם שלא בחבל אסור דיש טירחא להעלותה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקכ״א

תקכ״א:א׳תנ״ז א׳ (ס"ק א) משילין. בגמ' משמע כו' והוא מדתנן ר"פ משילין. משילין פירות דרך ארובה בי"ט ואיבעי' להש"ס התם במסכת שבת תנן מפנין ד' או ה' קופות של תבן ושל תבואה בשבת מפני האורחים או מפני ביטול בה"מ. אי נימא דגם הכא לא הותר כ"א ד' או ה' קופות. או דלמא התם דליכא הפסד ממון. אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפי' טובא נמי כו' ולא איפשטא ומדקאמר אבל הכא דאיכא הפסד ממון משמע דפשט ליה דמתני' לא הותר כ"א היכי דאיכא הפסד ממון: ב׳ ואפי' לגמור כו' וכ"ד הרי"ף ורמב"ם כו' דלא כהרב"י דהתם מבעי' ליה עוד. התם תנן גבי מפנין כו' ובלבד שלא יגמר האוצר (ופירש"י ליטול הכל לגלות את הרצפה) דלמא אתי לאשווי בומות הכא מאי. דדלמא שבת דחמיר אבל י"ט דקיל אפי' לגמר שרי. א"ד מה התם דאיכא ביטול בה"מ אמרת אסור. כ"ש הכא וגם האי איבעי' ולא אפשט'. והקשה הרב"י על הרי"ף ורמב"ם שהעתיקו המשנה סתם משמע דאפי' טוב' שרי. וס"ל כיון דמילי דרבנן נינהו נקטינן האיבעי' לקולא א"כ ה"ל ג"כ להתיר אפי' לגמר דהא הוא ג"כ איבעי' דלא אפשט'. וע"ש מ"ש לחלק בין טובא ובין לגמר. ומ"א ס"ל דבאמת גם לגמר פסקו לקולא והיינו ג"כ מדכתבו המשנה סתמא משמע דבכל ענין שרי אפי' לגמר:וכ"מ דעת ש"ע דלא הזכיר איסור לגמר וא"א דלהרי"ף ורמב"ם אסור לגמר לא ה"ל לסתו' בש"ע ולהביא דעתם בפי' אע"כ חזר בו וס"ל דגם דעת הרי"ף ורמב"ם להתיר אפי' לגמר ולכן סתמו וכן הוא סתם בש"ע משמע דאפי' לגמר שרי:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א