סימן תקיט – צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקיט – צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב

א מְסַלְּקִין א תְּרִיסֵי (פי' קְרָשִׁים שֶׁנּוֹעֲלִים בָּהֶם הַחֲנוּיוֹת) חֲנוּיוֹת ב וּמַחֲזִירִין אוֹתָם בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא תַּבְלִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן וְלֹא יִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צִיר בָּאֶמְצַע; אֲבָל יֵשׁ לָהֶם צִיר מִן הַצַּד, אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע; וְשֶׁאֵין לָהֶם צִיר מִן ג הַצַּד כָּל עִקָּר, אֲפִלּוּ בַּבַּיִת מֻתָּר לְהַחֲזִיר. ב כֵּלִים שֶׁהֵם מְפֻצָּלִים, כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁל חֻלִיּוֹת וְכִסֵא וְשֻׁלְחָן שֶׁהֵם חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת, מַעֲמִידִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב; וְהוּא שֶׁלֹּא ד יִתְקַע. ג לְהַתִּיר וּלְהַפְקִיעַ וְלַחְתֹּךְ חוֹתָמוֹת שֶׁבַּכֵּלִים וְשֶׁבַּקַּרְקַע וּלְשַׁבֵּר פּוֹתְחוֹת, כְּדִינָם בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינָם בְּיוֹם טוֹב { וע"ל סי' שי"ד } (סָעִיף ז'). ד ה לִקְטֹם קַשׁ אוֹ קֵיסָם אוֹ תֶּבֶן אוֹ עֲצֵי בְּשָׂמִים, דִּינָן בְּיוֹם טוֹב כְּדִינָן בְּשַׁבָּת { כִּדְאִיתָא סי' שכ"ב } (סָעִיף ד'). ה קְמָטִים שֶׁעוֹשִׂים הַנָּשִׁים בְּבָתֵּי זְרוֹעוֹתֵיהֶן וּבְבָתֵּי שׁוֹקֵיהֶן, אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם ו תִּקּוּן מָנָא.

באר היטב – סימן תקיט – צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב

א א תריסי. פי' דלתות חנויות של שידה תיבה ומגדל שאינן מחוברים לקרקע אבל במחוברין יש בנין וסתירה כמ"ש סימן שי"ג ואסור לסלקן ולהחזירן. אחרונים: ב ומחזירין. דאם יהא אסור להחזירן לא ירצה לפותחן דיחוש שמא יגנובו אבל כשעומדין החנויות בבית אסור להחזירן דלא חייש שם לגניבה. מ"א: ג הצד. פי' שיש לו ציר למעלה ולמטה. וכתב ב"י דהיינו דוקא שצריך להסיר הקרש שבו הציר כדי לפתוח דאלו בפותח ונועל בעוד שהוא קבוע ודאי שרי דאל"כ יהא אסור לפתוח הבית בשבת עכ"ל והוא פשוט דאם בפותח ונועל לחוד אין איסור אפי' במחובר. ט"ז: ב ד שלא יתקע. פי' בחוזק. משמע דלא איירי ברפוי ואפ"ה שרי אע"ג דבשבת אסור כמ"ש סימן רע"ט בי"ט לא גזרו כיון דאין בנין וסתירה בכלים ומה"ט כתב מהרי"ל עכו"ם שהביא כתב חתום מותר לפתחו בי"ט וכתב המ"א ונ"ל דאם כתובין עליו אותיות או צורות אסור דה"ל מוחק עיין סימן ש"מ סעיף ג' וכ"כ הט"ז. ועיין שכנה"ג: ד ה לקטום. הט"ז העלה דאפי' בסכין מותר לקטום ע"ש: ה ו תיקון. וה ה דאסור לעשות קמטין בענק של צואר שקורין קאלניר מ א. ואפי' בחה"מ אוסר רש"ל:

מגן אברהם תקי״ט – סימן תקיט – צירי דלתות מתר להסיר ולהחזיר לצרך יום טוב

א׳ תריסי חנויות. פי' דלתות חנויות של שידה תיבה ומגדל שאינן מחוברים לקרקע אבל במחוברין יש בנין וסתירה כמ"ש סי' שי"ג ואסור לסלקן ולהחזירן: ב׳ כדי שיוציא. ולהחזירן נמי שרי דאם יהא אסור להחזירן לא ירצה לפותחן דיחוש שמא יגנובו אבל כשעומדין החניות בבית אסור להחזירן דלא חייש שם לגניבה: ג׳ ציר באמצע. כל ציר' היו שבולט' ראש אחד מהדלת למעלה כמו יתד וראש אחד כנגדו מלמטה ובמפתן היה חור שתחוב לתוכו ומלמעלה כנגדו היה ג"כ חור: ד׳ והוא שלא יתקע. פי' בחוזק, משמע דלא איירי ברפוי ואפ"ה שרי אף על גב דבשבת אסור כמ"ש סי' רע"ט בי"ט לא גזרו כיון דאין בנין וסתירה בכלים וכ"מ דעת הרמב"ם וכ"כ התוספות בביצה ומה"ט כ' מהרי"ל עכו"ם שהביא כ' חתום מות' לפתחו בי"ט עכ"ל ונ"ל דאם כתובין עליו אותיו' או צורו' אסור דה"ל מוחק עסי' ש"מ ס"ג: ה׳ כדינם בשבת. והב"ח כתב דמותר להסיר הצירים בי"ט דבשבת אינו אסו' אלא משום גזירה שמא יתקע כמ"ש המרדכי פ"ג דעירובין ובי"ט לא גזרו כמ"ש ס"ב עכ"ל, ולא ע' יפה במרדכי דאי' שם דאסור מדינ' דדבר שיש בו בנין גמו' אסו' אף בכלים: ו׳ קמטים כו'. ונ"ל דה"ה דאסו' לעשות קמטי' בענק שבצואר שקורין קאלנ"ר:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקי״ט

א׳ מסלקין את התריסין. פי' בטור חניות שאינן מחוברים בקרקע אלא כעין מגדל של עץ וסוגר אותו וכשרוצה לפתחו מסלק הדלת ונותנו לפני החנות ומסדר עליו צרורות רוכלין למוכרו מותר לסלקו ולהחזירו עכ"ל וטעם החזרה בזה דהתירו סופו משום תחילתו דאי לא שרית להחזיר לא יבא לסלק וימנע משמחת י"ט. ואמרי' בגמ' דחניות אין דבתים לא ופירש"י דחניות שהן צרכי רבים אין אבל תריסין דבתי לא והרי"ף כתב דבחנות התירו דבעי לאפוקי תבלין דאי לא שרית ליה לא פתח אבל דבתי לא כיון דברשותייהו נינהו פתח ולא מימנע שאינו ירא להניח אותן תיבות פתוחות ע"כ מכ"ז מבואר דלענין חזרה יש חילוק בין חניות לבתים לרש"י אסור בבתים כל שאין שם צרכי רבים ממיל' אם יש צרכי רבים מותר אף בדבתי ולרי"ף יש היתר אף בבתים אם יש שם חשש שאינו מניח שם פתוח כנלע"ד אבל בפתיחה מות' בכל גווני אפילו באין צורכי רבים. וכ"כ רש"ל דלפתוח שרי אפילו בשביל יחיד ומבי' ראייה מס' כל בו שכ' מסלקין התריסין של חניות להוצי' מהן תבלין הצריכים לו וכב"י בשם כל בו דבכעין חניות שלנו שהן בכותל הבית אסור אפילו לפתוח: ב׳ באמצע. פירוש באמצע הדופן יש ציר ויש לדלת שם בליטה כנגדו שתוחבין אותו בציר ואינו נראה כבונה כ"כ: ג׳ מן הצד. פי' שיש לו ציר למעלה ולמטה. וכתב ב"י דהיינו דוק' שצריך להסיר הקרש שבו הציר כדי לפתוח דאלו בפותח ונועל בעוד שהו' קבוע ודאי שרי דאל"כ יהא אסור לפתוח הבית בשבת עכ"ל והוא פשוט דאם בפותח ונועל לחוד אין איסור אפילו במחובר: ד׳ מעמידין אותם ביום טוב. לפי שאין בנין בכלים ואם תוקע בחוזק אסור דהוה כעושה כלי: ה׳ לקטום קש כו'. מבואר באשר"י בקש דאפילו בסכין מותר לקטום כיון שהוא אוכלי בהמה נזכר בסימן שכ"ב ובקוטם להריח לא נזכר בהדי' דמותר אפילו בסכין אבל נ"ל דחד טעמ' גבייהו כמ"ש והוא מוכח בהדי' מדאי' פ' המבי' דף ל"ג תנא חדא קוטמו ומריח בו ותני' אידך לא יקטמנו להריח בו אר"ז ל"ק הא ברכין הא בקשין מתקיף לה רב אחא ב"י בקשין אמאי לא והא רבא בר רב אדא ורבין בר ר"א דאמרי כי הוינן בי ר"י הוה מפשח ויהיב לן אלות' אלות' אף על גב דחזי' לקת' דנרג' וחצינ' פירש"י הוה מפשח כשמסעף בידו ענפים מעץ גדול כו' כמו ויפשחני עשה לי גדר בסעיפות בענפי עצי יער סביבות דרכי שלא אצא כדרך שעושים בני היערים הוי מפשח לן מן התלושין ואף על גב שהם קשי' וראוים לעשות ממנו ביחיד לקורד' ומסקי' הא ר"א דס"ל בקוטם לכלים חייב חטאת הכא בקוטם להריח פטור אבל אסור גזירה שמא יקטמנו לכלי והא דרב יהודה דמפשח להריח כרבנן דס"ל בקוטם לכלי לא הוי אלא שבות דלאו תיקון מעלי' הוא אא"כ מחתכו וממחקו בסכין והוה כאן פטור אבל אסו' הכא דלהריח מותר לכתחלה לכאורה משמע מרש"י דכ' כשמסעף ענפים בידו משמע אבל בסכין אסור וכ"כ רש"ל וז"ל דבסכין אסור מאחר שראוי לבית יד דהוה כתיקון כלי ממש וקוטמו להריח דאמר דמשמע דבכל ענין היינו בעצי בשמים קלחים קטנים שאינם ראוים לתשמיש כלל ועוד אפשר קוטמו להריח נמי דקאמ' היינו ביד אבל בסכין הכל אסו' ולא תמצ' היתר בסכין אלא באוכלי בהמה לחוד וכן עיקר עכ"ל ולע"ד ל"נ כן כלל דא"כ מאי דוחקיה דתלמוד' לאוקמי ברייתות כתנאי ה"ל לתרץ הא ביד הא בסכין וכ"ש דלא פריך מידי מההיא דרב יהודה דמפשח אלות' דהתם היה בידו ותו דהא טעמ' דהתיר' בקוטם להריח משום דאפי' בקוטם בכלי אינו אלא שבות ה"נ יש טעם בקוטם בסכין להריח נמי כיון דאפילו בסכין לכלים אין חיוב חטאת אלא בממחקו וא"כ הוה ממש כמו אוכלי בהמה ומ"ש רש"ל דקוטמו להריח מיירי מעצי בשמים קטנים שאינם ראוי' לתשמיש. תמהתי מאוד על פה קדוש דאמר הכי דא"כ פשיטא דה"ל לתרץ הברייתות בזה אלא הדבר ברור דלהריח נמי אפי' בסכין מותר דחד טעמא הוא עם אוכלי בהמה כיון דליכ' בשניהם חיוב חטאת ורש"י דנקט מסעף בידו לא נתכוין לאסור בכלי אלא פי' המלה כ' מהו ענין הפישוח דהו' ענין שעוקר בידו דבר קטן מדבר גדול כההיא דויפשחני שהביא רש"י ולא זכר רש"י הך בידו על ענין דר"י כלל אלא לפרושי ענין פשוח דמצינו בפסוק שתולשי' ענף מן האילן ועושים מהם גדר וההיא לאו בידו ממש קאמר אלא ע"י כלי שמחזיק בידו קאמר ואלו לא זכר רש"י בידו לא היינו מבינים מהו ענין הפישוח ואלו נתכוין לתלות היתר דרב יהודה דוקא ביד בלא סכין לא ה"ל לכתוב כשמסעף בידו ענפים דזהו קאי על פישוח דעלמא אלא בסוף כשזכר רש"י הוה מפשח לן מן התלושין שזה קאי על רב יהודה ה"ל לכתו' שם מפשח בידו אלא ודאי שאין ההיתר תלוי ביד דוקא דעצי בשמים להריח הוה ממש כמו באוכלי בהמה וכ"מ בדברי הרא"ש שכתב ובאבוס של בהמה אף בכלי שרי אף לקטום לחצות שיניו דדוקא בקיסם דאיכא חיוב חטאת בכלי גזרי' ביד אטו בכלי אבל באבוס של בהמה לא גזרי' כלי דידיה אטו כלי דקיסם וכ"מ דמדמי ליה לשבירת חבית דאיירי בכלי עכ"ל. ובגמרא מדמי להדיא קוטם להריח לשבירת חבית משמע דגם ע"י כלי מותר כיון שהוא להריח דדוקא בחותך לעשו' כלי גזרו אף ביד משום סכין כיון דהעצי' עומדי' לכך גזרי' עשיית כלי ביד משום גזירת כלי בסכין אבל בלהריח לא הוה גזירה כלל וכ"נ מדברי הטור דכתב בסתם קוטמין משמע בכל גווני וש"ע השוה אותן בהדי' קש או תבן ועצי בשמים וכן נ"ל פשוט וברור: במהרי"ל הל' י"ט כתב בשם מהר"ש אם הביא עכו"ם כתב לישראל והוא חתום מותר לשוברו ולפתחו ונראה דבחותם שיש עליו אותיות דאסור לשברם כמ"ש בסי' ש"מ ס"ג לענין שבת וה"ם י"ט:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקי״ט

תקי״ט:א׳ת״נ א׳ (ס"ק א) תריסי כו' של שידה כו' כיון דקי"ל אין בנין וסתירה בכלים. אלא בי"ל ציר מן הצד אסור החזרה משום גזרה שמא יתקע ואפי' יש להם ציר באמצע דל"ל שמא יתקע. מ"מ היה ראוי לגזור אטו י"ל ציר מן הצד (אע"ג דהוי גזרה לגזרה) מ"מ התירו סופן מ"ת כיון דאין בו רק איסור דרבנן. וכדאיתא ביצה דף י"ב ע"ב: ב׳ כמ"ש סי' שי"ג. ובסי' ש"ח ס"ט: ג׳ אסור לסלקן ולהחזירן. ר"ל או להחזירן דבין הסילוק גרידה או החזירה גרידה אסורים כיון דהוי איסור תורה: תקי״ט:א׳תנ״א א׳ (ס"ק ב) כדי כו' אסור להחזירן. אפי' פתחן לצורך יו"ט למכור לרבים מ"מ אסור להחזירן כיון דעומדים בבית ל"ל משום תחלתן דאפי' לא נתיר החזרה מ"מ לא ימנע לפותחן כיון דבבית אין חשש גניבה. אבל לפותחן ודאי שרי אפי' רק לצורך עצמו ולא לצורך רבים ועיין ט"ז: תקי״ט:א׳תנ״ב א׳ (ס"ק ג) ציר כו' כל צירים כו' וכה"ג א"ל שמא יתקע. וכתב מ"א לעיל בסי' שי"ג ס"ק ט' וז"ל ולכאורה נראה דצירים שלנו העשוים בברזל לא שייך למגזר שמא יתקע דהחור רחב וא"א לתקוע יותר. אבל במרדכי כו' וז"ל אסור להחזיר דלת תיבה גזרה שמא יתקע. פי' שמא ישים הצירים (פי' דיחברם במסמורת) עכ"ל מ"א: תקי״ט:א׳תנ״ג א׳ (ס"ק ד') והוא כו' משמע דלא איירי ברפוי. דאי ברפוי תמיד פשיטא דל"ל שמא יתקע: ב׳ כיון דאין בנין כו' ואפי' יתקע ליכא איסור תורה: ג׳ לכן הקילו בי"ט. מ"מ בתריסין אם י"ל ציר מן הצד גם ביום טוב גזרו שמא יתקע כדלעיל משום דבתריסין יותר דומה לבנין: ד׳ וכ"מ דעת הרמב"ם שבפרק כ"ו מהלכות שבת העתיק דין מנורה המבואר בסי' רע"ט לאיסור. ובהלכות י"ט העתיק דין דהכא. וע"כ צריך לחלק בין שבת ליום טוב: ה׳ וכ"כ התוספות בביצה דף כ"ב ע"א ד"ה וב"ה סברי כו' לתי' קמא ע"ש: ו׳ ומה"ט כתב מהרי"ל כו' מותר לפותחו בי"ט. כיון דאין סתירה בכלים. ואפ"ה דוקא ביום טוב הותר אבל לא בשבת אפי' לומר לגוי בפי' שיפתחנו אסור בשבת וכמ"ש בסי' ש"ז ס"ק ך' במ"א וע"ש כיצד יעשה. והטעם כתב שם בספר ת"ש וז"ל אסור משום סתירה. ואף שאין בנין בכלים מ"מ יש להחמיר בו עד כאן לשונו: תקי״ט:א׳תנ״ד א׳ (ס"ק ה) כדינם כו' והב"ח כתב כו'. דבסי' שי"ד הובא בש"ע שני דעות אי מותר להסיר הצירים. וא"כ לפי מ"ש פה בש"ע כדינם בשבת כו' משמע דגם בי"ט איכא שני דעות. ושני דעות הנ"ל נובעים מדברי מרדכי. ועל זה כתב הב"ח דבי"ט ליכא פלוגתא ושרי לכ"ע. דדעת הב"ח דהאוסרים במרדכי הוא משום שמא יתקע ובי"ט לא גזרינן: ב׳ ומדמה לה לכלים כו' כגון מנורה כו' המבואר בסעיף ב' דל"ג שמא יתקע בי"ט (ולפ"ז צריך טעם למה אסרו הנטילה). א"ל דגזר אטו חזרה. אף ע"ג דחזרה גופה אינו אסורה אלא משום שמא יתקע וה"ל גזרה לגזרה צ"ל לענין בנין וסתירה גזרינן לפעמים אפי' הוי כעין גזרה לגזרה. דהא תריסין אפי' יש להם ציר באמצע היה ראוי לאסור משום גזרה אטו ציר מן הצד. לולי דהתירו סופן מ"ת אף ע"ג דאפי' י"ל ציר מן הצד אסורו משום גזרה שמא יתקע. ועיין בגמ' ביצה דף י"א ע"ב: ג׳ ולא עיין יפה כו' דס"ל הסרת הצירים במסמורים הוי סתירה גמורה. וכן אם משים הצירים ע"י מסמורים הוי בנין גמור. אלא דהחולקים ומתירים אפי' בשבת ס"ל דאין זה רק סתירה גרועה כיון דאינו שובר שום דבר וגם בלא צירים הוי כלי. ואם כן לא סתר כלי ע"ש במ"א סי' שי"ד סעיף קטן י'. וכיון דהוי סתירה גמורה אין חילוק בין שבת ליום טוב ומאן דאוסר בשבת אוסר גם בי"ט וע"י גוי מתיר הרב"י בסי' שי"ד. אבל יש"ש לא התירו אלא במקום הפסד. או נחפז הרבה לצורך מצוה. אבל בסכין או מחט מותר לפתוח. ומהתימא דהב"ח גופי' בסי' שי"ד הביא דדעת האוסרים במרדכי הוא משום דהוי בנין וסתירה גמורה: תקי״ט:א׳תנ״ה א׳ (ס"ק ו) קמטי' כו' ונ"ל דה"ה דאסור כו' ואפי' בחה"מ אסרו לקמן סי' תקמ"ה סעיף קטן ה':

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א