סימן תצ – סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תצ – סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד

א בְּיוֹם שֵׁנִי קוֹרִין בְּפָרָשַׁת אֱמֹר, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב עַד סוֹף א הָעִנְיָן, וּמַפְטִיר קוֹרֵא כְּמוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמַפְטִיר בִּמְלָכִים בְּפֶסַח דְּיֹאשִׁיָּהוּ, מִוַּיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ עַד וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמוֹהוּ. ב יוֹם ג' שֶׁהוּא חש"מ, עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ, וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה, וְאִם לֹא אֲמָרוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְכֵן מַזְכִּירוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאִם לֹא אֲמָרוֹ ב אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ; וּבְמוּסָף מִתְפַּלֵּל כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בַּמּוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב. { הַגָּה: אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְעַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךְ מִפִּי כְּבוֹדְךְ כָּאָמוּר, אוֹמֵר: וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה וְגוֹ', עַד וּשְׁנֵי תְּמִידִין כְּהִלְכָתָן } (טוּר). ג נוֹהֲגִים שֶׁבְּיוֹם טוֹב אוֹמֵר: ג אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹמֵר: אֶת יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. { וְאָנוּ } ד { אֵין נוֹהֲגִין לוֹמַר מִקְרָא קֹדֶשׁ כְּלָל, לֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בְּחֹל הַמּוֹעֵד } (טוּר). ד כָּל הַיָּמִים שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּשְׁנֵי יָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל יוֹם טוֹב, קוֹרִים הַהַלֵּל בְּדִלּוּג כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. ה סִימָן הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל שְׁמוֹנַת יְמֵי הַפֶּסַח, מָשַׁךְ, תּוֹרָא, קַדֵּשׁ, בְּכַסְפָּא, פְּסֹל, בְּמַדְבְּרָא, שְׁלַח, בּוּכְרָא; וְזֶה הַסֵדֶר לֹא יִשְׁתַּנֶּה כִּי אִם כְּשֶׁחָל פֶּסַח בְּיוֹם ה', שֶׁבְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא שַׁבָּת קוֹרֵא רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שֶׁהוּא פְּסֹל, וּבְיוֹם א' ב' ג' קוֹרִין קַדֵּשׁ, בְּכַסְפָּא, בְּמַדְבְּרָא. ו בְּכָל יְמֵי חֹל הַמּוֹעֵד וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אַחֲרוֹנִים קוֹרִים ה { הָרְבִיעִי } בְּסֵפֶר שֵׁנִי, בְּקָרְבְּנוֹת הַמּוּסָפִין שֶׁבְּפִנְחָס, וּמַתְחִיל וְהִקְרַבְתֶּם עַד סוֹף פִּסְקָא. ז בְּלֵיל יוֹם טוֹב ו הָאַחֲרוֹן מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן וְאֵין אוֹמְרִין זְמַן. { הַגָּה: וְאוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה וּבַקִּדּוּשׁ: זְמַן חֵרוּתֵנוּ, כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן } (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים). ח מַפְטִירִין בְּיוֹם שְׁבִיעִי וַיְדַבֵּר דָּוִד, וּבְיוֹם שְׁמִינִי עוֹד הַיּוֹם בְּנוֹב לַעֲמֹד. ט שַׁבָּת שֶׁחָל בְּחֹל הַמּוֹעֵד, עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ שֶׁל שַׁבָּת, וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה; וּבְמוּסָף אוֹמֵר סֵדֶר מוּסָף יוֹם חֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁמַּזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְאוֹמֵר: וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וְכֵן אוֹמֵר: אֶת מוּסְפֵי יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וְחוֹתֵם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים, וּמַפְטִירִים ז הָיְתָה עָלַי. { הַגָּה: וְאֵין מַזְכִּירִין בְּבִרְכַּת הַהַפְטָרָה לְפֶסַח לֹא בָּאֶמְצַע וְלֹא } ח { בַּחֲתִימָה. וְנוֹהֲגִין לוֹמַר שִׁיר הַשִּׁירִים בְּשַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, וְאִם שַׁבָּת בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת; וְכֵן הַדִּין בְּסֻכּוֹת עִם קֹהֶלֶת. וְנוֹהֲגִין לוֹמַר רוּת בְּשָׁבוּעוֹת } (אַבּוּדַרְהַם). { וְהָעָם נָהֲגוּ } ט { שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם עַל מִקְרָא מְגִלָּה וְלֹא עַל מִקְרָא כְּתוּבִים. }

באר היטב – סימן תצ – סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד

א א הענין. דהיינו וידבר משה את מועדי ה'. וכתב בשל"ה יש לעשות ביום שני בסעוד' איזה דבר זכר לסעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן: ב ב אין. לפי שאינו מחויב לאכול פת ע"ל סי' קפ"ח: ג ג את. וכתב המ"א ומכאן ראיה שאין לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב בברכת המזון בחו"ה ע"ש ושמעתי שביו"ט שחל להיות בשבת שי"א הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת טוב ומנוחה לחיי העולם. ח"י: ד אין. ועכשיו המנהג לומר את יום מקרא קודש וכן הסכמת האחרונים: ו ה הרביעי. קאי אחה"מ. וא"א קדיש עד אחר שקר' הרביעי שנשלם מנין הקרואים. ב"י: ז ו האחרון. פי' בז'. מילה בשמיני אומרים יום ליבשה מה שאין כן בשאר ימים טובים דאין אומרים יום ליבשה אא"כ חלו בשבת לבוש סי' תקפ"ד ומנהגים. ואם חל יום ז' בשבת אומרים ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד מפני שאומרים שיר השירים באותו יום ויום ליבשה אומרים קודם שירה חדשה. ואם חל יום אחרון בשבת אומרים יוצר של שבת חול המועד ומהפכין בי"ח לומר הפיוט של יום ז' ואם יש בו מילה אומרים יום ליבשה קודם שירה חדשה עמ"א: ט ז היתה. כי תחיית המתים יהא בניסן וגוג ומגוג בתשרי ע"כ מפטירין בניסן העצמות היבשות. ובתשרי בוא גוג. טור: ח בחתימה. רק חותם מקדש השבת אבל בשבת חה"מ של סוכות מסיים והזמנים משום דחלוקים במוספין חמיר טפי מ"א. והב"ח נתן טעם דחול המועד סוכות גומרין הלל ואין דומה לר"ח: ט שלא. וכן הסכמת האחרונים. וסיים הט"ז כל המברך על מגילות אלו הוא ברכה לבטלה וכן פסק בע"ז וח"י דלא כקצת האחרונים עמ"א וט"ז:

מגן אברהם ת״צ – סימן תצ – סדר תפלת יום שני ותפלת חלו של מועד

א׳ יש לעשות ביום שני בסעודה איזה דבר לסעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן (של"ה): ובחש"מ אומר וכו'. ש"מ דח"ה לא מקרי י"ט וא"ל בחש"מ בב"ה הרחמן הוא ינחילנו ליום שכלו טוב: ב׳ ואנו אין נוהגין וכו'. וב"ח כ' בשם רש"ל שאומרים מקרא קודש וכ"ה בסידורים ורמ"א שכ' דעת הטור לא דק במנהג ע"ש: ג׳ משך. משכו וקחו לכם, תורא, שור או כשב, בכספא אם כסף תלוה, במדברא, במדבר סיני שבפ' בהעלותך: ד׳ קורין הרביעי כו'. וא"א קדיש עד אחר שקרא הרביעי שנשלם מנין הקרואים (ב"י רי"ף): ה׳ י"ט האחרון. פירוש בז': ו׳ וא"א זמן. שאינו רגל בפני עצמו: מילה בשמיני אומרים יום ליבשה מה שאין כן בשאר י"ט דאין אומרים יום ליבשה אא"כ חלו בשבת (לבוש סי' תקפ"ד ומנהגים), ונ"ל הטעם משום דבשבת אין קפיד' כ"כ להפסיק בין גאולה לתפלה כמ"ש סי' קי"א: ואם חל יום ז' בשבת אומרים ביוצר הפיוטים של שבת חול המועד מפני שאומרים שיר השירים באותו יום ויום ליבשה אומרים קודם שירה חדשה, ואם חל יום אחרון בשבת אומרים יוצר של שבת חול המועד ומהפכין בשמונ' עשרה לומר הפיוט של יום ז' שגם הוא יסדו ר"ש הגדול, ואם יש בו מילה אומרים יום ליבשה קודם שירה חדשה: ז׳ ולא בחתימה. רק חותם מקדש השבת אבל בשבת בחול המועד של סוכות מסיים והזמנים משום דחלוקים במוספין חמיר טפי: ח׳ שיר השירים. מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים ובסכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתוב בקהל' ולשמחה מה זו עושה ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות רמז תקצ"ו מה ענין רות אצל עצרת שנקרא' בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו' עכ"ל: ט׳ שלא לברך כו'. כצ"ל דלא כמ"ש בדפוס קרקאקא השניי' וז"ל רמ"א בתשו' סי' ל"ד /ל"ה/ מהרי"ל ואבודרהם והג"מ פ"ה מהל' ט"ב כתבו לברך וכ"כ בד"מ לכן דקדקתי וכתבתי והעם נהגו כו' ולא כתבתי סתם וכן נוהגין כמ"ש בשאר מקומות וכן נ"ל מכמ' טעמים דדוקא איכה שהחזן קורא להשמיע לצבור מברך וכו' וכ"מ דעת המנהגים ועי"ל דדוק' כשהם כתובים כתקנה בקלפים בגלילה מברכין אבל בחומשין שלנו פשיטא שאין לברך וכו' עכ"ל אבל הלבוש וב"ח ומנהגים ומט"מ כתבו לברך על כלם חוץ מקהלת וכן עיקר כמנהג קדמונינו:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ת״צ

א׳ אין מחזירין אותו. דדוקא בתפלה לא סגי דלא יתפלל וכיון שלא התפלל כראוי יחזור אבל בב"ה בח"ה אי בעי לא אכיל דבר המחייב לב"ה שיאכל בשר ופירות ע"כ אין מחזירין אותו ולענין הנחת תפילין בח"ה עמ"ש בסי' ל"א: ב׳ אין נוהגין לומר מקרא קודש כלל לא בי"ט. וכ"כ בלבוש ותמהני ע"ז שהרי מנהגינו לומר מקרא קודש בי"ט בכל ארצותינו: ג׳ ההלל בדילוג. מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכיון שבז' אין גומרין אותו ע"כ גם בחה"מ אין גומרין אותו שלא יהא עדיף מי"ט האחרון: ד׳ ומפטירין היתה עלי. בטור הביא אמר רבינו האי שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן וניצחון גוג ומגוג בתשרי ע"כ מפטירן בניסן העצמות היבשות ובתשרי ביום בוא גוג: ה׳ ואין מזכירין בברכת הפטרה לפסח כו'. דאלמלא שבת אין הפטרה בח"מ: ו׳ והעם נהגו שלא לברך עליהם כו'. בלבוש תמה ע"ז ואמר איני יודע למה לא יברכו עליהם ועוד מי הגיד לו המנהג ושמא עושין ברכה בלחש או שמא לא ידעו ממ"ש במנהגי' שכתבו שיש לברך על אלו ב' מגילות. ובדפוס ש"ע החדשי' הגיה המגיה כאן והעם נהגו לברך וכ"ז דברי הבאי דבתשו' רמ"א סי' ל"ה האריך ע"ז וביאר דבריו שבכאן ושנ"ל שלא לברך על שום מגיל' זולת מגילת אסתר מטעם שלא מצינו בדברי התלמוד שתקנו לקרותם שיאמר ע"ז וצונו לקרות והאריך בזה ועיקר הטעם דאף במגילת אסתר שחייבים חיוב גמור לקרותה אפ"ה אין מברכין עליה אלא במגילה כשירה אבל אם קורין אותה בחומש כ' בסי' תרצ"א אין מברכין עלי' ק"ו באלו המגילות שאין חיובם בבירור רק מנהג והם נדפסים בחומשין שאין לברך עליהם ואלו היה שייך ברכה עליהם היו נזהרים לכותבם דרך מגילה בקלף כמו במגילת אסתר וזה לא נשמע מעולם וכ"כ ב"י סי' תקנ"ט וז"ל והעם לא נהגו לברך על שום מגילה חוץ ממגילת אסתר עכ"ל ע"כ כל המברך על מגילות אלו היא ברכה לבטלה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ת״צ

ת״צ:א׳ק״ד א׳ יש לעשות כו' שביום ההוא נתלה המן כמ"ש רש"י פ"ק דמגילה דף ט"ו על מ"ש שם ויעבר מרדכי. רב אמר שהעביר י"ט א' של פסח ופירש"י יום טוב א' של פסח היה בתענית שהרי בי"ג בניסן נכתבה האגרת ונתנה הדת בשושן וי"ד וט"ו התענו ובט"ז נתלה המן לערב עכ"ל. וע"ש במהרש"א בח"א: ת״צ:א׳ק״ו א׳ (ס"ק ג') משך כו' מ"ש בש"ע וזה הסדר לא ישתנה כו' שהוא שבת קורין ראה כו' כתב הלבוש הטעם דבין בשבת חה"מ פסח ובין בשבת חה"מ סוכות קורין ראה נפי שיש בפ' פסל מצות שבת ורגלים וחה"מ דכתיב בה את חג המצות תשמור ומקרא זה ילפינן איסור מלאכה בחש"מ במס' חגיגה אלא לפי שבשבת צריכים לקרות ז' גברי לכן מתחילים מראה אתה א"א: ת״צ:א׳ק״ז א׳ (ס"ק ד) קורין כו' שנשלם כו' דדוקא בשבת אומרים קדיש קודם המפטיר כמ"ש סי' רפ"ב סעיף ד' בהגה שכבר נשלם מנין הקרואים מלבד המפטיר וכמ"ש שם במ"א: ת״צ:א׳ק״ט א׳ (ס"ק ו) וא"א כו' ואם חל יום ז' כו' מפני שאומרי' שיר השירים ופיוטים של שבת חול המועד: ב׳ מיוסדים על שיר השירים: ת״צ:א׳קי״ב א׳ (סק"ט) שלא כו' לכן דקדקתי וכתבתי והעם נהגו דמשמע שהעם נהגו כן מצד עצמם. וכן נ"ל שמנהג העם שהנהיגו מעצמם כדין עבדו: ב׳ ועוד י"ל כו' אבל בחומשים שלנו פשיטא שאין לברך: ג׳ ולפי טעם זה גם על איכה אין לברך אך אין טעם זה עיקר וכמ"ש מ"א לעיל סי' רפ"ד דדפוס הוי כתיבה מעליה ואע"פ שהוא על נייר מ"מ יש לברך ע"ש: ד׳ חוץ מקהלת גם במסכת סופרים פ' י"ד לא הזכיר לברך כ"א על ד' מגילות אסתר איכה שיר השירים רות ולא הוזכר קהלת אבל לא ידעתי ולא מצאתי טעם לחלק רק בעט"ז כ' בשם ספר לחם רב הואיל דאמרי' בשבת פ' ב"מ שתחלה בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת: ה׳ וכן עיקר ובספר א"ר כתב לברך בלי שם ומלכות:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א