סימן תפח – דין סדר תפלת שחרית של פסח – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תפח – דין סדר תפלת שחרית של פסח

א שַׁחֲרִית נִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקוֹרִים א הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, וְגוֹמְרִין הַהַלֵּל { וּמְבָרְכִין } ב { לִקְרוֹת הַהַלֵּל, } וְאֵין מַפְסִיקִין בּוֹ אֶלָּא כַּדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָבִיו אוֹ רַבּוֹ וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְאָדָם נִכְבָּד שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם, וּבֵין הַפְּרָקִים שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אָדָם נִכְבָּד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם. { הַגָּה: וְדַוְקָא בְּב' יָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁגּוֹמְרִים בָּהֶם הַהַלֵּל דִּינָא הָכֵי לְעִנְיַן הַפְסָקָה, אֲבָל בְּיָמִים שֶׁאֵין גּוֹמְרִין עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תכ"ב סָעִיף ד'. } וְאִם פָּסַק בָּאֶמְצַע וְשָׁהָה אֲפִלּוּ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. ב בַּהַלֵּל, אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה ג קוֹרִין כְּאֶחָד. ג מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּרִאשׁוֹן חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי { וְאִם מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב עַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן רפ"ב } בְּפָרָשַׁת בֹּא מִן מִשְׁכוּ עַד מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאוֹתָם, וּמַפְטִיר קוֹרֵא בְּשֵׁנִי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וּמַפְטִיר בִּיהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף וְאֵין מַזְכִּירִין גֶּשֶׁם מִכָּאן וָאֵילָךְ { וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן } ד { קי"ד ס"ג, } וְכֵן פּוֹסְקִים מִשָּׁם וָאֵילָךְ מִלִּשְׁאֹל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. { הַגָּה: וְנוֹהֲגִין לוֹמַר בְּכָל יוֹם טוֹב בִּתְפִלַּת מוּסָף פְּסוּקֵי מוּסָף הַיּוֹם אַחַר שֶׁאָמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךְ כָּאָמוּר. }

באר היטב – סימן תפח – דין סדר תפלת שחרית של פסח

א א הזמירות. ואומרים מזמור שיר ליום השבת די"ט נמי איקרי שבת ד"מ וע"ל סי' נ"א ס"ק י"א מש"ש: ב לקרות. ולא לגמור דשמא ידלג תיבה או אות והוי ברכה לבטלה. אחרונים: ב ג קורין. איידי דחביבא להו יהבי דעתייהו ושמעי אע"ג דבעלמא אמרינן תרי קלא לא משתמעי. ומוציאין רבים י"ח ש"ס. נ"ל דמה"ט המנהג שמקדשין שנים או שלשה או יותר יחד בשבת וי"ט דג"כ חביב עלייהו. ח"י: ג ד קי"ד. דשם פסק רמ"א דהציבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר במוסף אז הם פוסקין במנחה וכתב לבוש וא"ת יכריזו קודם מוסף שלא יאמרו משיב הרוח וי"ל דזה כאלו ממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל דאם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש"ץ מוסף לא יאמר משיב הרוח כיון שכבר פסק הש"ץ ע"ש וכ"כ הח"י:

מגן אברהם תפ״ח – סימן תפח – דין סדר תפלת שחרית של פסח

א׳ אומרים מזמור שיר ליום השבת – די"ט נמי איקרי שבת (ד"מ): לקרות ההלל. כצ"ל וכ"ה בקצת ספרים ובתשו' רמ"א סי' ל"ה וכ"מ בלבוש ובל"ח ולא יאמר לגמור דשמא ידלג תיבה א': ב׳ קורין כא'. אף על גב דתרי קלי לא משתמעי איידי דחביבא להו יהבי דעתייהו ומוציאין רבים י"ח (גמ'): ג׳ ומפטיר קורא כו'. מה שקורין פ' המוספין בי"ט לא מצינו בגמרא רק הגאונים תקנוה (ב"י הרא"ש והר"ן) עמ"ש סי' קלז: ד׳ וע"ל סי' קי"ד ס"ג. דשם פסק רמ"א דהצבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש"ץ אינו מזכיר במוסף אז הם פוסקים במנחה וכתב הלבוש וא"ת יכריזו קודם מוסף שלא יאמרו משיב הרוח וי"ל דזה כאלו ממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים עכ"ל ונ"ל דאם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש"ץ מוסף לא יאמר משיב הרוח כיון שכבר פסק ש"ץ ול"ד למ"ש הטור בסי' קי"ז לענין ותן טל ומטר דיחיד גריר בתר צבור ע"ש דהכא עיקר הקפידא תלויה בשמיע' מפי הש"ץ שהפסיק:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תפ״ח

א׳ ומברכין לקרות הלל. כי אם יברך לגמור יש לחוש שמא יחסר ממנ' אות א' או תיב' א' הרי ברכה לבטלה: ב׳ אפי' עשרה. דכיון דחביבי להו יהבו דעתייהו ושמעי משא"כ בתורה ובמפטיר דאמרינן תרי קלי לא משתמעי: ג׳ ואם מוסיפין כו'. מדברי התו' פ' הקורא עומד משמע שאין להוסיף דכתבו בי"ט ואם קראו כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזור ויקרא בחובת היום ואחרון שקורא כמאן דליתא עכ"ל מדהוצרכו לכתוב דהוא כמאן דליתא דהיינו כיון שקרא בטעות שמע מיניה דבלאו טעות אין להוסיף:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תפ״ח

תפ״ח:א׳פ״ג א׳ אומרים מזמור כו'. כתב ח"י היינו תוך פסוקי דזמרה אבל בכניסת יום טוב אין אומרים אותו אע"ג דבכניסת שבת אומרים אותו: תפ״ח:א׳פ״ה א׳ (ס"ק ג) ומפטיר כו' הגאונים תקנוה ומסתמא קבלו כך מרבנן סבוראי עבב"י. עיין מ"ש סי' קלו שחולק על מהר"ם דאם שכחו לקרות אפי' היכי דליכא רק תקנת הגאונים צריך לחזור ולקרות בברכה. כ"ש אם שכחו לקרות ביום א' דחול המועד סוכות וביום השלישי. אבל אי לא דלגו רק פסוק א' אין צריך לחזור עיין שם: תפ״ח:א׳פ״ו א׳ (ס"ק ד) וע"ל סי' כו ול"ד למ"ש הטור כו' רצה לו' דאנן ס"ל דששים יום אחר התקופה מתחילים ותן טל ומטר. ויום התקופה בכלל. וגם יום ס' בכלל דבערב של יום ס' מתחילין לומר ותן טל ומטר. והטור הביא בשם ראב"י דאותן ס' יום בעינן מעת לעת ואם נפלה התקופה ג' שעות ביום אין לו' ותן טל ומטר ביום ס' אלא אחר שעברו ג' שעות ביום. וכתב דאם הצבור התפללו קודם שעברו ג' שעות ולא הזכירו ותן טל ומטר אפי' יחיד שמתפלל אחר ג' שעות אינו מזכיר ותן טל ומטר דבתר צבור גריר: ב׳ דהכא עיקר כו' רצה לומר בשלמא התם דהציבור התפללו בשעה שאין ראוי להזכיר א"כ גם היחיד שמתפלל אח"כ נגרר אחריהם משא"כ הכא דגם בש"ה שהתפללו הצבור מצד הזמן היה ראוי שלא יאמר משיב הרוח אלא שגרם שעדיין לא הכריזו ולכן יחיד המתפלל אחר ההכרזה אינו מזכיר:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א