סימן תעא – בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
א אָסוּר לֶאֱכֹל פַּת מִשָּׁעָה א עֲשִׂירִית וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מַצָּה לְתֵאָבוֹן, אֲבָל אוֹכֵל מְעַט פֵּרוֹת אוֹ ב יְרָקוֹת, אֲבָל לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶם, { וְאִם הוּא אִיסְטְנִיס שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל מְעַט מַזִּיק בַּאֲכִילָתוֹ הַכֹּל אָסוּר } (רַבֵּנוּ יְרוּחָם). וְיַיִן מְעַט לֹא יִשְׁתֶּה, מִשּׁוּם דְּמִסְעַד סָעִיד, אֲבָל אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יַיִן ג הַרְבֵּה, שׁוֹתֶה, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה הַרְבֵּה גּוֹרֵר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל. ב וְקֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית מֻתָּר לֶאֱכֹל מַצָּה ד עֲשִׁירָה. { הַגָּה: אֲבָל מַצָּה שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ בַּלַּיְלָה, אֲסוּרָה לֶאֱכֹל כָּל } ה { יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר } (רַ"ן פֶּרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין בְּשֵׁם הַרַמְבַּ"ם וְהַמַּגִּיד פ"ו). ו { וְקָטָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין בַּלַּיְלָה מִיצִיאַת מִצְרַיִם, מֻתָּר לְהַאֲכִילוֹ } (ת"ה סִימָן קכ"ה). { וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חֲזֶרֶת בְּעֶרֶב פֶּסַח, כְּדֵי לֶאֱכֹל מָרוֹר } ז { לְתֵאָבוֹן } (תא"ו נ"ה ח"ג), { וְכֵן בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, כְּדֵי לֶאֱכֹל בְּלֵיל שֵׁנִי לְתֵאָבוֹן. וְכֵן נוֹהֲגִין קְצָת לְמַעֵט בַּאֲכִילַת מַצָּה בְּיוֹם רִאשׁוֹן מֵהַאי טַעֲמָא } (כָּל בּוֹ). { וְיֵשׁ מַחְמִירִין עוֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פֵּרוֹת, כְּדֵי לֶאֱכֹל הַחֲרֹסֶת לְתֵאָבוֹן, וְאֵין לָחוּשׁ לַמִּנְהָג הַהוּא. וְיֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לְפָרֵר אוֹ לִשְׁבֹּר הַמַּצּוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח, שֶׁלֹּא לָבֹא לֶאֱכֹל מֵהֶם } (מַהֲרִי"וּ), { וְאֵין לָחוּשׁ גַּם לָזֶה. מַצָּה שֶׁנֶּאֱפָה כְּתִקְנָהּ וְאַחַר כָּךְ נִתְפָּרְרָה } ח { וְנִלּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן, אֵינָהּ נִקְרֵאת מַצָּה עֲשִׁירָה וַאֲסוּרָה לְאָכְלָהּ בְּעֶרֶב פֶּסַח } (מהרי"ו). ג אִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית וּמָשְׁכָה סְעוּדָתוֹ עַד הַלַּיְלָה, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּתוֹת וּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן רע" א (סָעִיף ו'). { וּמִצְוָה } ט { לִרְחֹץ וּלְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדִים נָאִים כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ר"ס וְרס"ב. }
באר היטב – סימן תעא – בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
א א עשירית. דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה. והר"ן כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ולמעלה וכ"כ מהרי"ל וכן פסק הרמ"א לקמן בסי' תרל"ט סעיף ג' בהג"ה וע' ח"י: ב ירקות. וה"ה בשר ודגים נמי שרי והתו' בעירובין דף כ"ה כתבו דירק חי מגריר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל מ"א. והח"י כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל: ג הרבה. ולא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז. ט"ז: ב ד עשירה. ואם נילושה במי פירות עם מים ג"כ הוי מצה עשירה ואין יוצאין בה ח"י ומ"א ע"ש. וע"ל סי' תס"ב ס"ק ג': ה יום י"ד. אבל בליל י"ד מותר ר"ן והב"ח והח"י וא"ז. ובשכנה"ג כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מר"ח ע"ש. וכתב המ"א דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלו בער"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א: ו וקטן. והוא הדין קטנה. מ"א: ז לתיאבון. ואין למנהג זה טעם. ע"ת: ח ונילושה. אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. מהרי"ל עמ"א ובח"י: ג ט לרחוץ. אחר חצות ילך לבית המרחץ ויטבול ואחר תפלת המנחה יעסוק בדיני קרבן פסח ובשל"ה העתיק מסדה"י מה שילמוד כל אדם. כ' רש"ל אין מברין האבל בער"פ:
מגן אברהם תע״א – סימן תעא – בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכל פת
א׳ משעה עשירית. היינו רביעית היום ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא יתחיל אפי' קודם ט' (רש"י ורשב"ם ד' ק"ז והג"מר וב"י סי' רס"ג בשם ת"ה): ב׳ מעט פירו'. נ"ל דבשר ודגים נמי שרי דהא אמרי' בגמ' השמש מטבל בבני מעיים וע"ש בפי' רשב"ם ורי"ף: ג׳ או ירקו'. והתו' בעירובין ד' נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל ע"ש: ד׳ מעט לא ישתה. ואף על גב דמותר לשתות בין הכוסות כמ"ש סי' תע"ג ס"ג היינו משום ששותה שני כוסות וכל מה ששותה מקרי טובא (מרדכי) אבל מה ששותה קודם לכן כיון דאיכא הפסק בנתיים לא מקרי טובא (ב"ח וע"ש) וצ"ל דב' כוסות ששותין לפני הסעודה מקרי ג"כ טובא ולא מסעיד סעיד ולי נראה דמעיקרא לא קשה מידי דכיון שהוא סמוך לסעודה הכל הוא כאכילה אחת אבל כשמפסיק בנתיים נסתמא האיצטומכ' וכמ"ש סי' רצ"א בשם הרא"ש מיהו קשה מה מייתי ראיה בגמרא מדשרי לשתות בין הכוסות וכו' דילמא שאני התם דהכל כאכילה א' וי"ל דעכ"פ כששותה הרבה הוי כמי שאכל הרבה שא"א לאכול יותר אלא ע"כ טובא מגרר גריר: ה׳ מצה עשירה. פי' שנילושה במי פירות לבד אבל נילוש' במי פירו' עם מים יוצאין בה בשעת הדחק וראיי' ממנחות וא"כ אסור לאוכלה בע"פ (מהר"ל בס' גבורות ה' וב"ח) ובגמרא דף ל"ח פריך אהא דאמרי' חלות תוד' ורקיקי נזיר יוצאין בהן והיא מצה עשיר' הוא ומשני רביעית היא ומתחלק' לעשרי' חלות גדולו' שנעשו מז' עשרונים ואין כאן עושר ע"כ משמע דאם יש שמן הרבה אף על פי שמעור' עם המים ה"ל מצה עשירה ואפי' בשעת הדחק אין יוצאין בה דאל"כ מאי פריך דלמא מתני' מיירי בדיעבד יוצא בהן אלא אפי' בדיעבד לא יצא וכ"מ דהא בסי' קס"ח פסק דאין מברכין בהמ"ז על דבר שנילוש במי פירות ובסוף סי' קפ"ח אית' דחייב לאכול בי"ט כזית פת שחייבין עליו בהמ"ז וא"כ מאי רבותא דליל ראשון של פסח אלא כמ"ש הר"ן פ"ב דסוכ' דביום מות' לאכול מצה עשירה והיינו ע"כ שיש בה מעט שמן דביש בה שמן הרבה א"מ ב"ה א"כ בליל' אפי' יש בה מעט שמן אין יוצאין בה אא"כ הוא מעט דמעט כמו גבי תודה כמש"ל ועוד דמי פירות לבד אין מחמיצי' וא"כ ל"ל ללחם עוני פשיט' דאין יוצאין בהם כמ"ש סי' תנ"ג אלא ודאי אפי' עם מים אין יוצאין משום מצה עשיר' ועב"י סי' תס"ב בשם המ"מ: ו׳ מצה שיוצאין בה. נ"ל דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה: ז׳ מותר להאכילו. אף על גב דאסור להאכיל לקטן בידים דבר איסור כמ"ש סי' שמ"ג מ"מ דבר שאינו אלא ביטול מ"ע מותר להאכילו בידים כמ"ש סי' רס"ט, אבל קטן היודע אסור להאכילו דלא שייך לו' בעבור זה מאחר שכבר מילא כריסו ממנו (ת"ה) ואין חילוק בין קטן לקטנה: ח׳ ונילושה ביין ושמן. אפילו נאפי' אח"כ שנית אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך (במ"מ) דהוי מעש' קדירה ונימוח (מהרי"ל) עמ"ש סי' קס"ח ס"י ותס"א ס"ד:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תע״א
א׳ משעה עשירית. דבמתני' אית' סמוך למנחה פי' מנחה קטנה היא מט' שעות ומחצה וסמוך לה היינו חצי שעה קודם לה: ב׳ ויין מעט לא ישתה. דבגמ' אי' פורתא מסעיד סעיד טובא מגרר גריר וכ"כ ב"י והתו' אבל הטור כ' יין מותר לשתות הן רב הן מעט כי גורר תאות המאכל וב"י הקשה על הטור מן הגמרא ורבים דוחקי' לתרץ דהטור מפ' הגמר' דה"ק מעט הוא סועד כלו' מה שהוא סועד הוא מעט אבל מה שהוא גורר הוא הרבה כלו' דב' מדות יש ליין הא' שסועד מעט ב' שגורר הרבה למאכל אבל לא נלע"ד פי' זה דהא א"א לו' שתי מדות אלו ביחד דהא סועד וגורר הם הפכי' זה לזה אלא נלע"ד דעת הטור ג"כ כפי' התו' דודאי כששותה מעט הוא משביע וסועד ולא גורר והרב' גורר ולא סועד אלא דעת הטו' דבליל פסח ע"כ ישתה הרבה דהא ישתה ב' כוסות קודם האכילה ומכל א' רביעית או עכ"פ רובו מ"ה יכול לשתות קודם הליל' מה שרוצ' ולא בא הטו' להודיע אלא שלא תטעה לו' שיזהר האדם שלא ישתה יותר מב' כוסו' כי כל מה שיוסיף לו יזיק לו בתאו' המאכל לזה קמ"ל דאדרבא כל מה שיוסיף על הכוסות אין בו הפסד לתאו' אלא הוא גורר טפי במה שיוסיף ולפיכך יכול לשתות מן המנחה ולמעלה מה שירצה וכל מה שיוסיף יוסיף תאוה למצה וזהו מכוון מאוד בסוגיא דע"פ דרבא שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא ויליף ממ"ש בין שני הכוסות הללו ישת' ואי אמרת מסעיד סעיד הא אכיל למצה אכילה גסה וקשה היאך יליף כולי יומא מבין הכוסות דלמא דוקא ב' כוסות אין מסעיד אלא ודאי כדפרישית בדברי הטור ה"נ בדברי הגמרא דקמ"ל רבא דל"ת דאסור לשתות ממנחה ולמעלה כי היכי דלא להפסיד תיאבון מצה לזה מביא ראיות מהא דמותר לשתות בין הכוסות הראשונות והיא קודם אכילת מצה אלא ודאי דכל כמה דמוסיף לשתות הוי שפיר כנ"ל וא"כ אין חילוק בפי' הגמ' בין התו' להטור אלא שהתו' לא מצרפי השתי' של הכוסות למי ששותה ממנחה ולמעלה. ולהטור שפיר מצטרף והכי מסתבר לע"ד ופשוט הוא שאין בכלל זה שישתה כ"כ הרב' עד שיהא שבע כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תע״א
תע״א:תתקע״ה א׳ (ס"ק א) משעה עשירית. היינו רביעית היום ר"ל משהתחיל רביעית האחרון של יום. דהשעות ר"ל שעות זמניות: תע״א:תתקע״ו א׳ (ס"ק ב) מעט כו' וע"ש בפי' רשב"ם ורי"ף. דרשב"ם כ' דמה"ט קתני מטבל דכל אכילתם היה ע"י טיבול. והרי"ף כתב דמטבל כמו מטפל. ור"ל שמחליף הלחם שהיה ראוי לאכול ואינו רשאי אוכל חילופיו הבני מעיים (של הפסח שמתעסק בו) עכ"פ חזינן דרשאי לאכול בני מעים והיינו בשר וה"ה דגים: תע״א:תתקע״ז א׳ (ס"ק ג) או כו' דירק חי כו' דאי' שם דעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בתוכו דת"ח צריך ליזהר יותר ולחום על ממונו וירק דמיהן קלים שהן בזול והקשו תוס' אדרב' האמרינן בשבת דת"ח לא יאכל ירק דגריר. ותי' דבשבת איירי בירק חי ובערובין ר"ל דהיכי דירק בזול יש לת"ח לדור שם כיון שהוא בזול יכול לקנות ירק ויבשלם. ומבושל משביע בדבר קל. א"כ אין לאכול בע"פ (ואפשר דגם ער"ד עפ"ל דינו כירק) אך בח"י חולק דהתו' מיירי כשמלפת בו פת. אבל ירק לבד אפי' מבושל אינו משביע. ולדידיה צריך לומר הא דלא חלקו התו' דבשבת מיירי שאכלו בלא פת דהתו' ניחא להו טפי לאוקמי כדרך האכילה שהוא עם פת: תע״א:תתקע״ח א׳ (ס"ק ד) מעט כו' בין הכוסות היינו בין שני כוסות הראשונות שלפני הסעודה משמע אפי' אין רוצה לשתות כ"א כוס א' מותר. והא מעט מסעיד סעיד ואסור: ב׳ אבל מה ששותה קודם לכן כו' ר"ל הא דאסר בש"ע לשתות ביום מעט. וכ"כ המרדכי גופיה בר"פ כיצד מברכין כמ"ש הב"ח ואמאי הא אפי' מעט ששתה ביום כשיצטרף עם שני הכוסות הראשונות הוי טוב': ג׳ וצ"ל דב' כוסות כו' הוי טובא. דאל"כ האיך תקנו חכמים לכתחלה לשתות שני כוסות. וע"י זה לא יאכל מצה דאורייתא לתיאבון. ושמא לא ישתה בין שני הכוסות והוי יין מעט דסעיד. אע"כ דגם שני כוסות מיקרי טובא וגריר. ולפ"ז צ"ל הא דאייתי רבא ראיה לדבריו בדף ק"ז ע"ב. מדתנן בין שני כוסות הראשונות מותר לשתות. ואמאי הא אכיל למצה אכילה גסה. אלא ש"מ מיגריר גריר (ת"ל) ה"ל להביא ראיה מדתקנו רבנן לשתות שני כוסות לפני סעודה וכמ"ש מ"א וצ"ל דרבא עדיפא מיניה מביא ראיה דאפי' יין דרשות מותר לשתות וע"כ דגריר אבל לפי תי' מ"א שכתב כאן אח"ז בלא"ה א"ש: ד׳ וכמ"ש סי' רצ"א מה"ט אם נמשכה סעודת שחרית של שבת עד זמן מנחה טוב שיחלק הסעודה לשנים ויברך בהמ"ז ויטול ידיו ויברך המוציא ויאכל סעודה ג'. דעדיין האצטומכא פתוחה ויהיה אפשר לאכול לתיאבון. שאם לא יאכל מיד וימתין עד אחר המנחה אפי' יפסיק סעודתו עכשיו ולא יאכל עתה לשובע מ"מ בגמר אכילתו נסתמ' האצטומכ' ויאכל סעודה ג' אכילה גסה: ה׳ מאי מייתי ראיה כו' היא ראיה הנ"ל שהביא רבא למי שאכל הרבה. ר"ל אי לאו דגריר הוי כמו פת דאפי' באותה סעודה דהאצטומכא פתוחה. מ"מ אם אכל הרבה שבע אע"כ דגריר כששותה הרבה ומ"מ כתב הט"ז וכן הח"י דיותר מדאי לא ישתה דאז מעיד החוש ונסיון. דמתקלקל ע"י זה תאות המאכל: תע״א:תתקע״ט א׳ (ס"ק ה) מצה כו' וראיה ממנחות. ר"ל דהיו צריכים להיות מצה נילושה בשמן עם מים. חלות תודה כו'. יוצאים בהן. ר"ל אם עשאן למכור. דאם עשאן לעצמן אינו יוצא דבעינן מצה המשומרת לשם מצה לאפוקי הני דמשומרים לשם זבח. או משום דבעינן משומרת לשם מצה הנאכלת לשבעה ימים לאפוקי הני דאין נאכלים אלא ליום ולילה אבל עשאן למכור דדעתו היה מיד אם לא ימכרן יקחן לשם מצות של פסח והוי משומרת לשם מצה ולמצה הנאכלת לז: ב׳ ופריך ות"ל דהוי מצה עשירה ול"ל קרא דאינו יוצא אם עשאן לעצמו וגם אי עשאן למכור למה יוצא: ג׳ משבע עשרונים. פחות שליש עשרון כ"ה ברש"י דאל"כ מאי פריך כו' ניהו דלא אסיק לחלק בין שמן מרובה למועט מ"מ הא ודאי ידע דהיה גם במנחות מים דהא ברביעית שמן לבד אי אפשר לעשותן עיסה ולאפותן. ובס"ס קפ"ח איתא כו' כזית פת ומה"ט כתב שם דאם שכח בי"ט יעלה ויבא בבה"ז צריך לחזור ולברך ברכת המזון: ד׳ וא"כ מאי רבתא דליל א' ר"ל דאמרינן בסכה דף כ"ז דחכמים ס"ל דאין חיוב לאכול כ"א ליל א' של פסח וליל א' של סוכות ושאר הימים אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. הא בכל יום צריך לאכול פת ואע"ג די"ל דהני שני לילות דהיינו ליל א' של פסח ושל סוכות החיוב הוא מן התורה משא"כ בשאר הימים אינו אלא מדרבנן מ"מ משמע מדברי מ"א סי' רל"ד ס"ק כ"ג דחייב לאכול פת בשבת מן התורה וה"ה בי"ט ובר"ן פרק ב' דסכה מבואר כן להדיא שהקשה על קרא דבערב תאכלו מצות ל"ל ת"ל דבלאו הכי צריך לאכול פת בי"ט ע"ש: ה׳ לאכול מצה עשירה ותי' זה מספיק על ליל א' דפסח ועל ליל א' של סוכות כתב תי'. אחר ע"ש: ו׳ בליל אפי' יש בה מעט שמן אין יוצאים. והיינו לפמ"ש הר"ן דביום אפשר שיאכל מצה עשירה. וה"ה דאפשר דביום אוכל בצקות של גוים שיודע שאינו חמץ ואעפ"כ אינו יוצא בהן ליל א' דאינה משומרת לשם מצה כדאיתא דף מ' ע"א: ז׳ וכן משכחת לה בחלת תודה ורקיקי נזיר דהן מצה ורשאי לאכלן ואעפ"כ בליל א' אינו יוצא בהן. אלא דהר"ן חדא מינייהו נקט דהיינו מצה עשירה. וראיית מ"א איננו כ"א מדברי הר"ן שתי' דביום אוכל מצה עשירה. והיינו ע"כ שיש בה מעט שמן. מכלל דכה"ג אינו יוצא בלילה: ח׳ כמש"ל ועוד דמי פירות כו' כצ"ל: ט׳ וא"כ ל"ל ללחם עוני דמיניה ממעטים מצה עשירה. ת"ל דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאים בו וראיה זו אינו רק סניף די"ל כיון דהוא מין הבא לידי חימוץ סגי וכה"ג כ"כ המ"מ. ויותר מזה כתב מ"א לעיל סי' תנ"ד לענין סובין: תע״א:תתק״פ א׳ (ס"ק ו) מצה כו' דשמא כו' עס"ס תס"א שכתב מהר"ם דאינו אלא מצד חומרא. ומשמע דביום י"ג כו' כתב ח"י משמע דבלילה שקודם י"ד ס"ל דאסור. אבל בר"ן מבואר דגם בלילה מותרת אלא דוקא בע"פ אלא שכתב בשם שכה"ג דרבים נוהגים שלא לאכול מצה מראש השנה: תע״א:תתקפ״א א׳ (ס"ק ז) מותר כו' מ"מ דבר שאינו אלא ביטול מ"ע כו' כמ"ש סי' תס"ט. שם כ' מ"א כן בשם הג"מ בשם מהר"ם וכתב ע"ז ולפמ"ש סי' שמ"ג דאפי' איסור דרבנן לא ספינין להו. צ"ל תי' אחר וכתב שם לחלק דדוקא דבר האסור מצד עצמו לא ספינין להו אבל דבר שמותר מצד עצמו אלא שהזמן גורם האיסור ספינין להו בידים ועוד כתב לחלק ע"ש. אבל קטן היודע כו ז"ל ת"ה סי' קכ"ה אם הגיע שיוכל להבין אין להאכילו מצה דדרשינן והגדת לבנך כו' ובעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואם ימלא הבן כבר כריסו מן המצה. האיך שייך לו' בעבור זה כיון דאין המצה חידוש לקטן עכ"ל ואין חילוק בין קטן לקטנה דהא כ' בסי' תע"ב סעיף י"ד דכל מצות הנוהגים באותה לילה גם נשים מצווים: תע״א:תתקפ״ב א׳ (ס"ק ח) ונילושה כו' מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי כצ"ל: ב׳ עמ"ש סי' קסח סעיף י' וסי' רס"א ס"ד כצ"ל. ר"ל בסי' רס"א דכה"ג אין יוצאים ולכן מותרת ביום ודע דבסי קסח ס"ק כח כ' דאי' בגמ' אי פירר לחם עד שנעשה כסולת וחזר וגבלן יחד ואפאן צריך לברך המוציא דע"י גיבול מיקרי פרורים שיש בהם כזית (דדוקא נדבקים מצד עצמן ע"י מרק או ע"י בישול ל"מ פרורים כזית כמ"ש שם משא"כ כשגבלן יחד) ואפילו מטוגנים בשמן תחלה כיון שתחלתו היה לחם לא נפיק מתורת פת עד שלא יהיה בכ"א כזית ומשמע מדבריו שם דלאו דוקא כשחזר ואפאן דה"ה אם לאחר הגיבול בשלן צ"ל המוציא אלא שבס' א"ר שם הניח בצ"ע אם בשלן לכן צריך ליזהר בפסח שעושים ממצה טחונה מגובלת עגולים קטנים שיש בכ"א כזית תוך רוטב: ג׳ או בלי רוטב ומטוגנים בשומן שיטול ידיו ויברך המוציא על מצה אחרת תחלה ועיין עוד שם:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א