סימן תנח – מצוה ללוש המצה בערב פסח
א נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לָלוּשׁ מַצַּת מִצְוָה בְּעֶרֶב פֶּסַח עַד אַחַר א שֵׁשׁ שָׁעוֹת, שֶׁהוּא זְמַן הַקְרָבַת קָרְבַּן פֶּסַח. וּבְי"ד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת לָשִׁין בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת.
באר היטב – סימן תנח – מצוה ללוש המצה בערב פסח
א א שש שעות. ומחצה. כ"ד הב"ח וט"ז וח"י דלא כמ"א. כתב הב"ח דאין יוצאין במצה שנאפה קודם שלשים יום אפילו עשויה לשם פסח ורוב הפוסקים חולקים עליו ע' ח"י. והמדקדקים נהגו לאפות הכל ק"פ שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל וכן נהג מהרש"ל. וכתב המ"א ופשוט דכשנאפה ק"פ ונתערב בלישה מותר אח"כ לבשל המצות בפסח דאל"כ אף לאוכלו בעין אסורים דלא כע"ש בסימן תנ"ג. ומהרי"ל כתב שיש אופין בתוך המועד כדי לאכול מצות חדשים בכל יום וט"ז כתב דלא נכון לעשות כן ע"ש טעמו וכ"כ האחרונים וכתב המטה משה והאופה בליל יום טוב אסור לאפות מצות ספיקות וה"ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני מיהו אם אפה מבעוד יום בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותו שאפה מבעוד יום יצניעם לליל שני עמ"ש סי' תקל"ז ס"ז ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה מותר לאפותה ביום טוב כדי שלא תחמיץ. עמ"א:
מגן אברהם תנ״ח – סימן תנח – מצוה ללוש המצה בערב פסח
א׳ אחר ו' שעות. אף על גב שזמן הקרבת הפסח הוא אחר ו' שעות ומחצה מ"מ עיקר זמנו הוא מחצות כמ"ש התוס' בפסחים דף ה' וביומא דף כ"ח ובנדה ס"ג ע"ב: כתב הטור המדקדקים נוהגים לאפות הכל קוד' פסח שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל ע"כ ופשוט דכשנאפ' קוד' פסח נתערב בליש' ומותר אח"כ לבשל המצו' בפסח דאל"כ אף לאוכל' בעין אסורי' ודברי הע"ש בסי' תנ"ג בזה תמוהים ומהרי"ל כתב שיש אופין בתוך המועד כדי לאכול מצות חדשות בכל יום וכתב המ"מ והאופה בליל י"ט אסור לאפות מצות ספיקות ה"ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני מיהו אם אפה מבע"י בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותה שאפה מבע"י יצניעם לליל שני עמ"ש סי' תק"ז ס"ו ואם נאבד א' מהמצות יאפה אחרות בי"ט משום אסמכתא דנהגו לעשות ג' מעשרון א' אף על פי שיש לו אחרות שמא נעשו ע"י קטנים ונהי דלענין אפיקומן סמכינן עלייהו (כמ"ש סי' תע"ז) לענין מצה דאוריית' לא סמכינן עלייהו (מט"מ מהרי"ל) ועסי' תפ"ב: ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה צ"ע אם מותר לאפותה בי"ט כדי שלא תחמיץ דהא חלה אסור לאפותה כדי שלא תחמיץ וי"ל דשרי להערים ולומר אני אוכל פת חמה כמש"ל אף על פי שלא יקח אותה עיסה למצות כיון דלא לש אותה לשם מצוה מ"מ יוכל לאכלה תוך סעודתו או למחר ביום ראשון ועסי' תק"ו ס"ג ומ"ש שם:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תנ״ח
א׳ לשין בע"ש אחר שש. פירוש אחר שש ומחצה דכן זמן שחיטת פסח ולא כמ"ש קצת גאונים שהביא בטור שאין לאפות אלא בליל מ"ש וז"ל הלכך אל תאפו מצה אלא במ"ש מפני מראית עין שאם אתם אופים מע"ש אחרים מזלזלים ומקילים בה ואע"פ שמותר לאפות' מע"ש חזקו והדרו המצוה ואפו בזמנה עכ"ל וכ"ז במצה דמצוה והקשה ב"י ממ"ש מ"מ יעשה ג' מצות כו' נראה דה"ק שבשעת הדחק דהיינו שיש מורא לאפו' מצות כראוי דהיינו הרב' ביחד דבזה יש שבח למצ' של מצו' כדאיתא בה' י"ט וזה א"א מחמת עכו"ם שירגישו באם יש היסק גדול מ"מ יעשו היסק קטן בליל י"ט רק לג' מצות של פסח ובזה מתורץ קושיית ב"י: והך מראית עין פי' שאחרים יסברו שאוכלין בשבת ג"כ מצות ואח"כ כתבו ואע"פ שמותר לאפותה נראה פי' ג' מצות דליל פסח לחוד דבזה אין מקום לטעות מ"מ משום מצוה בזמנה יאפו במ"ש וב"י הביא בשם מרדכי בהך מראית עין היינו שיהיה נראה כמכין משבת לי"ט נראה פירוש' שבשבת אסור להכין ולסדר המצות על השולחן לצורך הלילה כדרך שעושין בחול אלא ימתין עד הלילה ואם יאפה המצות בע"ש יסברו שהקדים עצמו כדי שיוכל להכין למחר בשבת לצורך י"ט לסדר השלחן דאל"כ למה לא המתין גם באפיי' מצות וב"י פירש בדרך אחר והוא דחוק וסיים הטור בשם ר"י הכהן ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח בי"ט ולאחר אכילת מצה אלא זריזים מקדימין למצות ע"כ וכפסק הש"ע ולעד"נ עוד טעם שלא לאפות בליל י"ט דיש הרבה דינים באפיית חלה כדלעיל ס ' תנ"ז ולאו כ"ע דינא גמירי ויבואו לאפות ג"כ בי"ט ולא ידעו דין החלה ויבואו לידי איסור שריפת קדשים בי"ט ואני ראיתי מכשול זה בעיני ועוד טעם אחר שממהרין באכילה שלא ישנו התינוקות כמ"ש סי' תמ"ג ואם יאחר בלישה ואפייה ודאי ישנו התינוקות. וברוקח כתוב לאפות בליל ב' של פסח משום חבוב מצוה דהוי מעלייתא בזה ולא נכון לנהוג כן לע"ד מטעם שזכרתי ועמ"ש בסימן תנ"ה בפי' של דברי הרא"מ שס"ל ג"כ שאין להתעכב מלאכול תיכף בלילה: כתב הטור ואני ראיתי בברצלונה מהמדקדקים שהיו אופין כל מה שצריכים למועד קודם המועד שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם זמן איסורו עכ"ל פירוש קודם איסורו במשהו דהיינו מתחילת ליל פסח וכן נהג מהרש"ל:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תנ״ח
תנ״ח:תתנ״ז א׳ (ס"ק א) אחר כו' כמ"ש התוס' בפסחים דף ה' וביומא. דאמרי' בפסחים רבא אמר הא דכתיב אך ביום הראשון תשביתו. ע"כ ר"ל מעי"ט מחצות. דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי. לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ומסיק דהיינו זמן שחיטת פסח. מוכח דמזמן שחיטת פסח איכא עשה דתשביתו דהיינו עי"ט מחצות. והקשה הרשב"א בתוספות ד"ה לא תשחט כו' הא זמן שחיטת הפסח הוא אחר התמיד ותמיד ששחטו קודם חצות פסול. וא"כ ע"כ כיון שצריך לאחר את הפסח אחר התמיד וא"כ לא הוי שחיטת פסח מיד אחר חצות. ותי' כיון דדיעבד אם שחט פסח קודם תמיד כשר שפיר מיקרי מחצות זמן שחיטת פסח עכת"ד ואכתי קשיא הא זמן שחיטה היא משש ומחצה. וע"כ צ"ל כדאמרי' ביומא דף כ"ח דבאמת זמנו מתחלת שבע. אלא כותלי בית המקדש רחבי' וא"א לכוין חצות היום בצל הכתלים עד שש ומחצה וכן כת' רש"י שם בפסחים: ב׳ ובנדה דף ס"ג ע"ב ד"ה מן המנחה ולמעלה: ג׳ כת' הטור כו' הכל קודם פסח כו' לאפוקי מאותן האופים בליל יום טוב ראשון ובליל י"ט שני וע"ש טעם שני הדעות. ובד"מ כ' עוד טעם לאותן הנוהגים לאפות בי"ט לפי דאמרינן מרור צריך לשקועי בחרוסת משום קפא. פי' ארס של חזרת. ואמר שם בהאי שמעתא קפא דכלהו חמימי פי' ארס של כל ירקות רפואה שלהן חמין. לכן אופין בליל ב' שיהיו המצות חמין ויבטלו קפא של מרור ע"כ מס' א"ז. וכתב הד"מ ויש ללמוד מזה דטוב לשמור המצו' חמין אם אפשר כדי להשמר מן הקפא עכ"ל. ודברי ע"ש בסי' תנ"ג בזה תמוהים שכתב כיון דיש פוסקים דקמח בקמח מיקרי יבש ביבש לכן יש לאפות הכל קודם פסח. דאין לך תבואה שאין בהם חטים שצמחו אלא שמתבטלים קודם פסח. וכיון דיבש ביבש קי"ל דחוזר וניעור לכן צריך לאפות קודם פסח שלא יהא חוזר וניער בפסח בשעת אפיה. וכ"כ בשם ב"ח. וכתב מאן דחש לחומרא זו אין לו לעשות תבשיל ממצה בפסח דמ"ש מאפיה. והנזהרים באפיה קודם פסח ובפסח עושים תבשיל ממצות אין טעם לדבריהם עכ"ל: ד׳ וכוונתו דבתבשיל ה"ה חוזר וניעור. וע"ז תמה מ"א דא"כ גם בעין אסורים ובזה לכאורה הדין עם מ"א אבל מטעם אחר יש להחמיר לבעל נפש שלא לעשות תבשיל ממצות בפסח דלפעמים אין כל הקמח נילוש ומתגבל ונשאר מעט קמח ע"ג עיסה ואם היה נשאר ע"ג מצה למעלה לא היה חשש כ"כ דכיון שניתן לתוך התנור נקלה אותו מעט קמח. והוי כמו קמחא דאבשינא וכה"ג דהוי רק דבר מועט יש להקל. אך לפעמים אותו קמח הוא באמצע המצה מבפנים. כי לפעמים נשאר ע"ג העיסה כשהיה קשה מעט קמח וע"י שמגלגלין אח"ז העוזרי' את חתיכות העיסה לעשות ממנו מצה ומעגלין אותו בא אותו קמח תוך המצה. וכה"ג כתב מ"א ס"ס תנ"ט וביותר בסי' תס"ג סק"ד לאסור ליתן לתוך תבשיל והניח בצ"ע אה נתנוהו לתוך התבשיל אם יש לאסור וסיים דיש לאסור במצה כה"ג מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח ובין האור ואינו נקלה. לכן אין מזחיחים למאן דנוהג חומרא זו: ה׳ לליל ב' עמ"ש סי' תט"ו ס"ו דבי"ל פת הדראה מותר לאפות פת נקיה דמצי לו' פת נקי אני רוצה ה"ה דמצי לומר פת חמה אני רוצה: ו׳ דנהגו לעשות כו' אע"פ שי"ל אחרים שמא נעשו על ידי קטנים. נותן ב' טעמים דרשאי לאפות משום מצה א' שחסרה לו. אע"ג שיש לו מצות אחרות ויכול ליקח למצה ג' שחסרה מאותן מצות אחרות מ"מ כיון שנהגו שג' המצות יהיו מעשרון א' ואם יקח א' מאותן מצות אחרות לא יהיו ג' המצות מעשרון א. ועוד שמא אותן אחרים נעשו ע"י קטנים ומצות מצוה אין לעשות ע"י קטנים כמ"ש ר"ס ת"ס כמ"ש סי' תע"ז ואם שכח לאכול אפיקומן ולא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן על כוס בהמ"ז לא יאכל אפיקומן ויסמוך על מצה שאכל תוך הסעוד' כו': ז׳ לענין מצה דאורייתא כו' ועסי' תפ"ב. רצה לומר דהא מדאורייתא בכזית סגי והא י"ל ב' מצות שנשתיירו. מ"מ בסי' תפ"ב יש מחלוקת הפוסקים איך יתנהג כה"ג לכן עדיף להוציא נפשיה מפלוגתא: ח׳ דהא חלה אסור כו' כמ"ש סי' תנ"ז סעיף ב': ט׳ ועסי' תק"ו ס"ג ומ"ש שם: י׳ דכה"ג לכ"ע אפי' למרדכי שהביא שם מותר לאפותה ולאכול ולשייר כדי חלה ושיריים דלא כב"ח: י״א ודע דמ"ש מ"א ר"ס דהזמן לאפיה היא בשש אבל הב"ח והסכים עמו הח"י כתב דוקא בשש ומחצה:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א