סימן תלא – זמן בדיקת החמץ
א א בִּתְחִלַּת לֵיל י"ד בְּנִיסָן בּוֹדְקִים אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר, בַּחֹרִין וּבַסְדָקִין, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לְהַכְנִיס שָׁם חָמֵץ. ב יִזָּהֵר כָּל אָדָם ב שֶׁלֹּא יַתְחִיל בְּשׁוּם מְלָאכָה ג וְלֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיִּבְדֹּק. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ עֵת קָבוּעַ לִלְמֹד, ד לֹא יִלְמֹד עַד שֶׁיִּבְדֹּק; וְאִם הִתְחִיל לִלְמֹד מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק. { וְיֵשׁ אוֹמְרִים } ה { שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק, וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. }
באר היטב – סימן תלא – זמן בדיקת החמץ
א א בתחלת. פי' סמוך לכניסת הלילה רי"ו ור"ן מ"א והח"י פסק דהבדיקה צריך להיות בלילה ממש אחר צאת הכוכבים ולא בה"ש. (והראב"ד דייק מלשון אור דר"ל שישנו עדיין קצת יום דמשום לישנא מעליא לא ה"ל לתנא משים אור לחושך ור"פ ס"ל דביה"ש דוקא ומזה דייק בח"י כשלא קרא ק"ש קודם בדיק' ובאים שני חיובים כא' יקרא תחילה כי תדיר היא ע"ש: ב ב שלא יתחיל. וחצי שעה קודם הזמן אסור דילמא אתי לאמשוכי ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק: ג ולא יאכל. וטעימה בעלמא שרי והיינו פירות או כביצה פת כמ"ש ססי' רל"ב ע"ש: ד לא ילמוד. והלומד שיעו' בבה"כ מותר דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה ילך בודאי לביתו כנה"ג. וכתב המג"א ונ"ל דוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למגזר דילמא ממשכ' ליה שמעתא. כ' הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מתפלל בביתו קודם הבדיקה דאיכא למיחש שמא יטרד בבדיקתו וישכח מלהתפלל אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בלילה יבדוק תחלה כיון דדש ביה לא ישכח: ומ"א כתב כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צ"ה יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל. ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח ועס"ק א' מש"ש. ואותן הרגילים להתפלל ערבית ביו"ד יתפללו תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ. מ"א: ה שצריך. ואם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה מותר כדלעיל סימן רע"ה ס"ג עט"ז:
מגן אברהם תל״א – סימן תלא – זמן בדיקת החמץ
א׳ בתחלת. פי' סמוך לכניס' הליל' (רי"ו ר"ן): ב׳ בודקי'. מדאוריי' בביטול בעלמא סגי דכשמבטל בלבו ומפקירו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו אלא שחששו שמא יבא לאכלו ולכן הצריכו לבדוק ולבערו מן הבית והא דלא חששו כן בשאר איסורים שאני חמץ דלא בדילי מיני' כולי שתא א"נ כיון שהחמיר' עליו תורה לעבור בבל ירא' אם אינו מבטלו לכן החמירו עליו חכמים (תוס' רפ"ק) ועמ"ש סי' תמ"ב: ג׳ שלא יתחיל. בסוף יום י"ג [רמב"ם] ונ"ל דחצי שעה קודם לילה אסור כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה ועסי' תפ"ט ס"ד ומי שלא בדק בליל' אסור ביום עד שיבדוק: ד׳ ולא יאכל. אבל טעימה בעלמא שרי (ב"ח מהרי"ל) טעימה היינו פירות או כביצ' פת כמ"ש ססי' רל"ב: ה׳ לא ילמוד. ואותן האנשים האומרים דבר הלכה בבה"כ אחר התפלה מותרין לו' השיעור דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה בודאי ילך לביתו (רא"ח סי' ע"ט כ"ה) ונרא' לי דדוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למיגזר דילמא ממשכא לי' שמעתא ואתא לאימנועי ממצו' שישכח אח"כ מלבדוק: ואסור ליכנס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים בסי' רל"ב: כתב הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מצאתי בהג"ה דיבדוק תחלה ואח"כ יתפלל וכ"ה במחזורים מיהו נ"ל דיתפלל תחלה דאיכא למיחש שמא יטרוד בבדיקתו וישכח מלהתפלל משא"כ בתפל' שהיא קבוע' וסדור' לא מטריד אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בליל' יבדוק תחל' דכיון דדש ביה לא ישכח וכ"פ מהרי"ו דמי שהתפלל בבה"כ ופעם א' לא התפלל בבה"כ אסור ללמוד עד שיתפלל ערבית אבל מי שמתפלל לעולם ערבית בביתו מותר ללמוד קודם שיתפלל עכ"ד הב"ח ולא עיין יפה במהרי"ו בסוף דבריו שכ' בהדיא שאף מי שרגיל להתפלל בביתו אסור ללמוד עד שיתפלל וכ"כ בש"ע סי' פ"ט ס"ו והא דאי' בגמ' נכנס לב"ה וקורא ושונ' ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל מיירי קודם זמן ק"ש כמ"ש תר"י ושל"ה ועמש"ל ואין כאן מקומו וכאן נ"ל דזמן בדיק' הוא קודם צ"ה כמ"ש רסי' ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל כמ"ש סי' ת"ע ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח: ואותן הרגילין להתפלל ערבית בי' יתפלל תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ כמ"ש הטור סי' רל"ה וכמש"ל לענין אמירת השיעור: ו׳ ואם התחיל ללמוד. משמע דמדבר הרשות לכ"ע פוסק: ז׳ מבע"י. משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל וקי"ל דבדבר דאורייתא פוסק כמ"ש סי' רל"ה ע' בראב"ח ח"א סי' מ"ח: ח׳ וי"א שצריך להפסיק. ואף על גב דבהתחיל בהיתר אי' בסי' רל"ה דאינו פוסק שאני התם שהוא תדיר משא"כ כאן שהוא פעם א' בשנה חיישי' יותר שישכח (ב"ח) וקשה דהא לולב נמי פעם אחת בשנה ואפ"ה א"צ להפסיק אם התחיל בהיתר כמ"ש סי' תרנ"א ועוד דבסוכה פריך מדקתני גבי לולב דמפסיק וגבי מנחה קתני אין מפסיקין ומאי פריך דשאני לולב שאינו תדיר כ"כ, ור"ל חנליש כ' דהכא כיון שהוא לאפרושי מאיסורא חמיר טפי ול"נ דמ"ש ואם התחיל מבע"י מיירי חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור ולכן צריך להפסיק והרב"י ס"ל דא"צ להפסיק דס"ל דלא הוי דאורייתא דהרי עדיין לא הגיע זמן ביעור חמץ:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תל״א
א׳ בתחלת ליל י"ד כו'. בגמ' פרכי' מכדי חמץ מו' שעות אסור נבדקי' בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצו' נבדוק מצפרא שנא' וישכם אברהם בבקר אר"נ בר יצחק בשעה שבני אדם מצוים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיק' פירש"י אבל ביום מחשיך וכ"ת לבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן חיפוש מנרות. גם הטור העתיק ב' טעמים אלו ונראה דצריכי תרווייהו דעכ"פ בעי' שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם ע"כ הקשה בגמרא דנבדוק בשית שאז יש רושם ושינוי באיסור חמץ דאורייתא ובצפרא יש שינוי מחמת הקדמת זריזים שרגילים בעת ההיא כמו באברהם ובליל' אין שום שינוי אלא בתחלת' שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות ב"ה בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ע"כ ימתין משעת ביאתו שאז יש שינוי עד הבהקת הנר שהוא הלילה ממש ואותה שעה שימתין יהי' פנוי לגמרי שלא ימשך ביטול הבדיק' מזמן המוגבל דהיינו יש בהן שינוי שהיא סמוך לביאתו תכף דוקא וא"כ שפיר צריכים לתרתי הנך טעמי: ב׳ ואפי' אם יש וכו'. בגמ' אחר ר"נ בר יצחק שזכרתי אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' וק"ק מאי הלכך שייכות לר"נ בטעמי' שלו ולא על גופא דמתני' דאור לי"ד בודקין וכו' ולפמ"ש ניחא דכיון שצ"ל סמוך לביאתו וצריך שימתין ע"כ יהי' פנוי באותה שעה לגמרי דאם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר אלא אפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי שזכרנו מ"מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו ובזה מתורץ מ"ש מו"ח ז"ל מ"ש בק"ש של ערבית שלא אסרו הלימוד אלא שלא יאמר אוכל קימעא ואשת' קימעא ואמרי' שם ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל מ"ש מהכא דאסרו גם הלימוד והאריך בתי' ולפמ"ש לק"מ דשם לא הקפידו על שיהיה סמוך לביאתו דודאי אין איסור אף אם שהה קצת אלא הקפידו על ביטול המצו' לגמרי כדאמרי' שם על איסור אכיל' ושתי' דחוטפתו שינה וישן כל הליל' ע"כ לא אסרו הלימוד שאין בו חשש חוטפתו שינה שדרך אדם לאכול ואח"כ לישן משא"כ כאן יש חשש הרחק' מזמן ביאתו שזה עיקר המצו' כמ"ש וע"כ אף בלימוד יש חשש זה דעכ"פ ימשך קצת ויהי' הרחק' מזמן ביאתו לביתו ומהרי"ו בה' פסח כ' וז"ל ונ"ל דה"ה לתפל' ערבי' שלא התפלל עם הצבור שאסור במלאכ' ובלימוד קודם שיתפלל כדאיתא שלא יאמר אוכל קימעא כו' וקשה עליו מהגמ' שזכרנו דבהדיא איתא שם שרגיל לשנות שונה ונרא' לתרץ שהגמרא מיירי ביש לו שיעור קבוע ללמוד באותה שעה קודם ק"ש ומפסיק בכל יום וקורא ק"ש ע"כ מותר אע"פ שלפעמים ימשך קצת יותר כגון שעה או שתים מה בכך כיון שיש לו שיעור קבוע מתי ילמוד ומתי יפסיק אע"ג דגבי בדיק' ג"ז אסור כמ"ש אבל מהרי"ו מיירי באין לו שיעור קבוע לאותה שעה אלא שעכשיו דרך מקרה רוצה ללמוד ואין קצב ללמודו זה אסור דשמא ימשוך ביותר הרבה מאד ואע"ג דנקט מהרי"ו לשון וה"ה לתפלת ערבית לאו לכל מילי קאמר אלא איסור לענין לימוד לאין קבוע בשיעור אבל בקבוע הם אינם דומים דבבדיק' אסור ובתפלת ערבית שרי וכן נ"ל להלכ': ג׳ ואם התחיל כו'. זה דעת רבינו יונה בטור ויליף לה מלשון אביי דקאמר לא ליפתח אינש דמשמע אפתיח' דוקא קפיד. ונ"ל דגם רבינו יונה לא התיר בזה אלא ביש לו שיעור קבוע כיון שיש קצבה עכ"פ אלא דיש חשש הרחק' מביאתו לא גזרו חכמים כל שהתחיל בהיתר קודה זמן ביאת האדם לביתו אבל בלא שיעור קבוע מודה להטור דצריך להפסיק וכמ"ש לענין תפלת ערבית בסמוך אבל לאכיל' פשיטא צריך להפסיק אפי' לדיעה זו מטעם שזכרנו שאין קבע לאכילה: ד׳ וי"א שצריך להפסיק. הוא הטור ונ"ל לשון לא ליפתח אליבי' דרבותא קמ"ל לא מבעיא אם ישב ללמוד קודם הזמן דאז לא הוי עליו החשש ביטול מצוה פשיטא שאסור שמא לא יבא בלבו קיום המצוה בעודו עוסק בתורה אלא אפילו אם כבר נקבע בלבו חיוב הבדיק' ופותח ללמוד ע"מ כן שיעור קבוע אפ"ה אסור דשמא ירחק הרבה מן הביא' לביתו שהיא עיקר הזמן שיש שם שינוי והרגש שלא יעבור על המצוה כנ"ל נכון בזה לתרץ שני הדיעות. וכתוב במהרי"ל דטעימא בעלמא מותר באותה שעה ולא אסרו אלא סעודה:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תל״א
תל״א:תקכ״ד א׳ (ס"ק א) בתחלת ופי' סמוך כו' דהר"ן בשם הראב"ד דייק לה מדתנן אור לי"ד בודקים כו' ופריך הש"ס וליתני ליל י"ד ומשני משים לישנא מעליא וקשיא ליה להראב"ד משום לישנא מעליא אין ראוי לתנא לשים חושך לאור. אע"כ בתחלת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כו' וסיים וז"ל ומכאן אתה למד שהביעור צריך להקדימו עד אור היום כדי שלא יתרשל עכ"ל והיינו קודם צ"ה: ב׳ עכ"פ בין השמשות דעדיין אור קצת. אבל בס' ח"י ובס' א"ר חולקים דבעי' דוקא אחר צ"ה וכתבו שיש לכוין גם כוונת הראב"ד הנ"ל כן: תל״א:תקכ״ה א׳ (ס"ק ב) בודקים מדאורייתא כו' היינו כשיטת התוס' דף ד' ע"ב וכ' הר"ן אע"ג במה שמבטל ואומר לבטיל ולהוי כעפרא דא רעא אין זה לשון הפקר ואם הפקיר נכסיו בלשון זה לא הוי הפקר וביותר לפמ"ש מ"א סי' תל"ו ס"ק י"ג כמ"ד דאפי' ביטול בלב מהני והפקר בלב לא הוי הפקר לכ"ע תירץ הר"ן כיון דבאמת חמץ אינו ברשותו של אדם דהא אסור בהנאה ואין ראוי שיעבור עליו בבל יראה אלא דגזירת הכתוב הוא ועשאו כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה וכדאי' בפסחים דף ו' ע"ב לכן בגילוי מלתא בעלמא שמוציאו בדעתו מרשותו סגי: ב׳ שאני חמץ כף אע"ג דבשאר איסורין אע"ג דלא בדילי מינייהו מ"מ א"צ לבערם דהיינו בב"ח וערלה וכלאי כרם תי' התוס' ריש פסחי' שאני הני דאיסורן איסור עולם משא"כ חמץ: ג׳ והפוסקי' כתבו דשאני חמץ מהני דאית בי' כרת: ד׳ א"נ כיין כצ"ל: ה׳ לכן החמירו עליו חכמי' ועמ ש סי' תמ"ב ריש סי' מחלוקת הפוסקי' בדבר שאין אסורו כ"א מדרבנן אי חייב לבערו מן הבית ע"ש ונראה מדברי מ"א דס"ל כהפוסקים דאין לבדיקה עיקר מן התורה. ואם בדק ולא ביטל ומצא אח"כ חמץ עובר על ב"י. וכ"כ מ"א סי' תל"ד ס"ק ה' וי"א שם ואפי' לא מצא ולא ידע אי יש שם חמץ בביתו עובר ע"ש אבל הפר"ח הסכי' לדעת הר"ן דמן התור' בחדא מינייהו סגי הן ביטול גרידא הן בדיקה גרידא אלא מדרבנן בעי תרתי ובדיקה גרידא ל"מ כדאמרי דף ו' ע"ב שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלוי' וע"ש ברש"י ותוס' וביטול גרידא ל"מ שמא יבואו לאוכלו כמ"ש מ"א פה עוד הסכים דבין ביטול ובין בדיקה מהני אפי' לחמץ ידוע ואפי' באינו ידוע אלא שדרכו להשתמש באותו מקום בחמץ צריך ביעור מן התורה לא מבעי' להפוסקים לספק תורה מן התורה לחומרא אלא אפי' להרמב"ם דפסק דספק תורה מן התורה לקולא אלא מדרבנן לחומרא מ"מ כה"ג שדעתו להשתמש שם חמץ הוי כמו אתחזק איסור' וספק שרגלים לדבר דהוי לכ"ע מן התורה: תל״א:תקכ״ז א׳ (ס"ק ד) ולא יאכל כו' או כביצה פת כמ"ש ס"ס רל"ב וכ' שם דה"ה לשתיי' דדוקא כביצה ולא יותר דאדרבה יותר יש לחוש שמא ישתכר. תל״א:תקכ״ח א׳ (ס"ק ה) לא ילמוד כו' אבל מדברי הט"ז ס"ק ב' משמע דגם כה"ג אסור' איכא דצריך שלא יעבור התרול' זמן בדיק' וע בפר"ח: ב׳ כ' הב"ח כו' וכ"פ מהרי"ו כו' הביא ראיה מדברי מהרי"ו דאם מתפלל ערבית לעולם בביתו דמותר ללמוד תחלה דל"ח שמא ישכח להתפלל כיון דדש בי' ה"ה די"ל כן לענין בדיקה דכה"ג יבדוק תחלה ול"ח שישכח להתפלל: ג׳ ולא עיין במהרי"ו בסוף כו' הביא מ"א לשון מהרי"ו בסי' רל"ב ס"ק ח' ע"ש ותבין. והא דאי' בגמ' ברכות דף ד' ע"ב שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה כו' אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקור' ק"ש ומתפלל ואוכל כו' מבואר אע"ג דבאכילה ושתי' ושינה אסורים אבל ללמוד מותר: ד׳ מיירי קודם זמן ק"ש ר"ל באותה חצי שעה הסמוכ' לזמן ק"ש לאכילה ושתיה אסור כמ"ש לעיל סי' רל"ב ורל"ה: ה׳ אבל ללמוד מותר באותה חצי שעה שלא יתבטל מלמודו חצי שעה אבל כשכבר הגיע זמן ק"ש אפי' ללמוד אסור עד שיקרא ק"ש ואח"כ ילמד:ועמ"ש לעיל בסי' רל"ב: ו׳ וכאן נ"ל. ר"ל לענין בדיקת חמץ כיון דראיית הב"ח ממהרי"ו לע"ד נדחה: ז׳ ואז יבדוק ואחר כך יתפלל אף על גב דהבדיק' נמשכת אחר צ"ה מ"מ כיון דחל מצות בדיק' קודם לחובת ק"ש וצריך להתחיל בבדיקה יגמרנה ואח"כ יקרא ק"ש ויתפלל:יתן לאחר לבדוק כו' כמ"ש סי' ת"ע ר"ל אע"ג שכתב מ"א סי' תל"ב ס"ק ה' דמצוה בו יותר מבשלוחו מ"מ במקום שיש טעם לדבר מותר לבדוק ע"י שליח כגון הכא שהוא צריך להתפלל וכן מצינו בסי' ת"ע בתענית בכורים אם חל פסח ביום א' שמתענים הבכורים ביום ה' שלפניו ובלילה צריכים לבדוק וקשה עליהם להתענות עד אחר הבדיקה כ' מט"מ ומהרי"ל שיבדקו ע"י אחרים. כמ"ש הטור סי' רל"ה דמה"ט קורין ק"ש של ערבית ביום עם הציבור אע"ג דעיקר מצותה בצ"ה משום שעתה הציבור מקובצים לתפלת מנחה יתפלל גם מעריב דלקבצם שנית בצ"ה היא טרחא ולכן הקילו: ח׳ אמירת השיעור. ר"ל האומרים דבר הלכה בבה"כ כו': תל״א:תקכ״ט א׳ (ס"ק ו) ואם כו' משמע מדברי הרשות כו' מדפתח במלאכה ואכיל' ולמוד שכולם אסורים וסיים בלמוד גרידא דקתני ואם התחיל ללמוד כו' ושביק אכילה ומלאכה אע"כ דבדבר הרשות פוסק: תל״א:תק״ל א׳ (ס"ק ז) מבע"י כו' דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כו' ר"ל אע"ג דקיי"ל בסי' רל"ה סעיף ה' דלתפלה אפי' התחיל באיסור אינו פוסק דוקא לתפלה דרבנן אבל לק"ש דהוא דאורייתא פוסק: ב׳ כ"ז שלא ביטל. נסתפקתי אם עכשיו רוצה לבטל ואז לא יהיה הבדיקה כ"א מדרבנן לא יצטרך להפסיק דכה"ג מצינו בסי' רל"ה סעיף ב' בהתחיל באיסור אע"ג שצריך להפסיק לק"ש מ"מ אינו צריך להתפלל עד אחר שגמר אכילתו א"ד הכ' שאני כיון שצריך להתחיל לבטל צריך גם להפסיק לבדיקה דחד' מצוה היא וכה"ג מצינו לענין בהמ"ז אם נסתפק אם בירך בהמ"ז וכיון דבהמ"ז דאורייתא צריך לברך מספק וצ"ל גם ברכת הטוב והמטיב אף שהוא מדרבנן ע"ש: תל״א:תקל״א א׳ (ס"ק ח) וי"א כו' וקשה דהא לולב כו' בסי' תרנ"ב כצ"ל: ב׳ ועוד דבסוכה דף ל"ח: ג׳ ול"נ דמ"ש כו' חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור כמ"ש בס"ק ג' ואע"ג שכ' מ"א בס"ק ה' בשם תר"י לשיטת מהרי"ו הא דאמרי' נכנס לבה"כ וקורא כו' מיירי תוך אותה חצי שעה סמוך לערב אע"ג דאסור בכל הדברים אבל ללמוד מותר שלא יתבטל מלמודו כנ"ל והכא בלמוד מיירי ואיך קורא אותו התחיל באיסור. ומשמע דקי"ל בהא כתר"י ומהרי"ו וצ"ל דבזה מודו מ"א לסברת הב"ח אע"ג דלענין תפיל' דתדירה הותר להתתיל באותה חצי שעה אבל בדיק' שאינה תדיר' אפי' ללמוד אסור באותה חצי שעה וא"כ לא דחה מגן אברה' לחלוקו על הב"ח אלא לענין הפסק' וכמו שהקשה עליו מדיני הפסקה. אבל לכתחל' לענין להתחיל מודה מ"א דיש לחלוק עליו מכח סברת הב"ח כו': ד׳ והרב"י כו' דהרי עדיין לא הגיע כו' ר"ל ניהו דהבדיקה דאורייתא כ"ז שלא ביטל מ"מ כיון שהוא חצי שעה קודה זמנו ניהו. דאסור להתחיל מ"מ בזה ליכא כ"א אסורא דרבנן. ובפרט דעיקר ביעור חמץ מן התור' אינו כ"א מחצות היום דער"פ ובליל י"ד הוא דרבנן. מ"מ לפ"ז בק"ש אם התחיל לאכול או במלאכה תוך חצי שעה הסמיכ' לזמן ק"ש אי מקרי התחיל בהיתר או באיסור לכאורה תליא בפלוגתא דהרב"י ורמ"א דכאן:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א