סימן תיא – מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תיא – מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב

א מִי שֶׁהָיָה בַּמִּזְרָח וּבֵיתוֹ בַּשָּׂדֶה וְאָמַר לִשְׁלוּחוֹ לְעָרֵב לוֹ בַּמַּעֲרָב, אִם נָתַן הָעֵרוּב מֵהָלְאָה לְבֵיתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם וּבֵיתוֹ קָרוֹב לוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם, הָעֵרוּב אֵינוֹ כְּלוּם א וְנִשְׁאַר לוֹ שְׁבִיתַת בֵּיתוֹ. נָתַן הָעֵרוּב בְּעִנְיָן שֶׁהוּא לוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם בֵּיתוֹ לוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹם עֵרוּבוֹ וְלֹא בְּבֵיתוֹ.

באר היטב – סימן תיא – מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב

א א ונשאר. עיין סי' ת"ח ס"ד דאפי' הניח בעצמו חוץ לאלפים דיש לו שביתת ביתו עיין ט"ז:

מגן אברהם תי״א – סימן תיא – מי שהיה ביתו במזרח ונתן הערוב במערב

א׳ ונשאר לו שביתת ביתו. ול"ד לסימן ת"ט סי"א דאמרי' לא יזוז ממקומו דהתם היה בא בדרך ולא ניחא ליה דלקני שביתה במקומו אבל העומד בביתו ודאי ניחא ליה למיקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב (רש"י) והרר"י כתב דהכא דהשליח פשע יכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וה"ל כאלו לא עירב כלל ע"ש סי' ת"ח:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תי״א

א׳ ונשאר לו שביתת ביתו. פי' רש"י שהרי בתחום ביתו היה אע"ג דגבי אילן (בסי' ת"ט סי"א) אמרינן באם אמר שביתתי רחוק מאלפים לא יזוז ממקומו ה"מ בבא בדרך דכיון דבמקום פלוני לא יוכל לקנות דרחוק יותר מאלפים ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה אין לו שביתות כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני כשאין עירובו עירוב כדתנן גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבע"י ה"ז חמר גמל. ולא תני לא יזוז ממקומו ש"מ דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו עכ"ל והר"ר יונתן תירץ דשאני בבא בדרך דלעיל שפשע בעצמו שה"ל לפרש דבריו ולומר אם אני רחוק מאותו מקום יותר מאלפים תהא שביתתי במקומי וכיון שלא אמר פושע הוא אבל כאן ששלח ע"י שליח היה לו לשליח לדקדק בשליחותו שיכוין שכשיקדש היום לא יהא אביו חוץ לתחום כיון שלא דקדק יכול האב לומר לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי וקנה שביתה במקומו והרי הוא כאלו לא עירב כלל עכ"ל נראה דלא ניחא ליה בתירוץ רש"י כיון שגם כאן אינו בביתו אלא בשדה ורש"י ס"ל דבתחום ביתו ה"ל כאלו הוא בביתו ונ"מ בין פי' הרר"י לרש"י דלהרר"י אם היה בשדה במזרח העיר והלך בעצמו והניח עירובו חוץ לאלפים מזה המקום ודעתו לחזור לכאן בשעת קידוש היום דהפסיד שביתת ביתו כיון שלא נעשה ע"י שליח אבל לרש"י אף בזה יש לו שביתת ביתו כיון שעכ"פ הוא בתחום ביתו ומדברי הש"ע סי' ת"ח ס"ד משמע כרש"י להלכה דהא כתב דנתן הוא עירובו חוץ לתחום לא אמר כלום ממילא לא הפסיד שביתת מקומו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תי״א

תי״א:תמ״ח א׳ (ס"ק א) ונשאר כו' והרר"י כ' כו' עסס"ח ת"ח. ר"ל דשם מבואר דקי"ל כרש"י דכתב שם דאפי' נתן בעצמו ערובו ח"ל יש לו תחום ביתו ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א