סימן תד – דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תד – דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים

א הַמְהַלֵּךְ חוּץ לַתְּחוּם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּגוֹן שֶׁקָּפַץ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים שֶׁגְּבוֹהִים עֲשָׂרָה, וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לָאו; וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה בִּדְרַבָּנָן, יִהְיֶה סְפֵקוֹ לְהָקֵל, { הַגָּה: מִיהוּ אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה אוֹ עַל יְדֵי קְפִיצַת שֵׁם מִתּוֹךְ י"ב מִיל חוּץ לְי"ב מִיל, אַזְלִינָן לְחֻמְרָא לְמָאן דְּאָמַר תְּחוּמִין י"ב מִיל הָוֵי דְּאוֹרַיְתָא. } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּתְשׁוּבַת רַמְבַּ"ם), וְהוֹאִיל וְאֵין א בַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת אִסוּר תְּחוּמִין דְּאוֹרַיְתָא לְדִבְרֵי הַכֹּל, לְפִי שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לְדִגְלֵי מִדְבָּר. מִי שֶׁבָּא בִּסְפִינָה בְּשַׁבָּת וְהִגִּיעַ לַנָּמֵל, אִם מִשֶּׁנִּכְנַס הַשַּׁבָּת עַד שֶׁהִגִּיעַ לַנָּמֵל לְעוֹלָם הָיְתָה לְמַעְלָה מִי' מִקַּרְקַע הַיָּם אוֹ הַנָּהָר, יוֹרֵד וְאֵינוֹ נִמְנָע וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁפָּגַע בּוֹ לְמַטָּה מִי'. { הַגָּה: וְאִם הוּא סָפֵק אִם הוּא } ב { לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ לֹא', אַזְלִינָן לְקֻלָּא } (הַמַּגִּיד פכ"ז). { וְאִם כְּבָר } ג { יָצָא אַלְפַּיִם מִמָּקוֹם שֶׁפָּגַע לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, דְּאֵין לוֹ רַק אַרְבַּע אַמּוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִם צָרִיךְ לָצֵאת מִן הַסְּפִינָה מִכֹּחַ גְּשָׁמִים שֶׁיּוֹרְדִים עָלָיו, אוֹ שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִנְקָבָיו } ד { וְצָרִיךְ מִכֹּחַ זֶה לִכָּנֵס בָּעִיר, הֲוָה לֵיהּ כָּל הָעִיר כְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו, וְכֵיוָן דְּעָל עָל. } (אוֹר זָרוּעַ וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ' מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ). { וְע"ל סי' ת"ו וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' רס"ו מִי שֶׁרוֹכֵב בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. }

באר היטב – סימן תד – דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים

א א בימים. אפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. ר"מ אלשקר סימן ק"ח כתב דמותר לירד מן הספינה במעבורת אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת ועי' ת"ד ע"ד כנה"ג. ועיין מ"ש סי' של"ט ס"ז: ב למעלה. וכתב המ"א ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד"ה בשם הרשב"ץ: ג יצא. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים: ד וצריך. וה"ה אם דחפוהו עכו"ם לתוך העיר ה"ל כולה כד"א ועיין מ"ש סימן ת"ה ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מיוד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ"ש סי' ת"ג וסי' ת'. הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי"ט שלאחריו חוץ לד"א. ב"י ועיין מ"א:

מגן אברהם ת״ד – סימן תד – דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים

א׳ הוי דאורייתא. ודוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו הוי דרבנן (רלב"ח כ"ח) ובר"מ אלשקר מ"א נראה שחולק בזה (כ"ה שצ"ז): ב׳ והואיל וכו'. אפי' חוץ לי"ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין וכו' ולכן אזלינן לקולא (מ"מ וכ"מ פכ"ז) ר"מ אלשקר סימן ק"ח כ' דמותר לירד מן הספינה במעבור' אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת וע' ת"ד ע"ד (כ"ה) עמ"ש ססי' של"ט וכ' בכ"ה דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה דאין להלך בה יותר ממיל עכ"ל בשם בד"ה ובסי' ת"ה ס"ז אי' בהדיא דמותר ע"ש: ג׳ למעלה מי'. ואף על גב דמים קנו שביתה אף על פי שהם למעלה מי' כמו שכתבתי סי' שצ"ו סי"ד י"ל דמים חשיבי כולהו כחדא דמחוברין הם לקרקע (תו' ד' מ"ה) ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים (בד"ה בשם הרשב"ץ): ד׳ ואם כבר יצא. כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים: ה׳ ה"ל כל העיר כד"א. צ"ל דמיקרי יצא שלא לדעת עסי' ת"ה ס"ז וה"ה דחפוהו עכו"ם לתוך העיר ה"ל כולה כד"א ועמ"ש סי' ת"ה ס"ו (מהרי"ל) ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מי' אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ"ש סי' ת"ג וסימן א': הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי"ט שלאחריו חוץ לד"א (ב"י והג"ה וש"ל דלא כש"ג) ופשוט דהג"א מיירי שפגע פעם א' למטה מי' דהא פסק דאין תחומין למעלה מי' ושניהם הם מא"ז אלא שהרב"י מביא ממנו ראי' למ"ד יש תחומין למעלה מי' והפליג מע"ש והע"ש לא דק עסי' רמ"ח:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ת״ד

א׳ ואין בכל אחד מהן ד"ט. דאי היה ד"ט היה ניחא להילוך שם פשיטא דאיסור תחומין נוהג שם אלא באין שם ד"ט ולא ניחא הילוך שם מספק' לן:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ת״ד

ת״ד:ת״א א׳ (ס"ק א) הוי כו' אבל כליו ובהמתו כו' ע' לעיל ס"ס ס"ה במ"א ס"ק ח"י: ת״ד:ת״ב א׳ (ס"ק ב) והואיל כו' וי"א במעבורת כו' ס"ס של"ט ושם מיירי כשקנה שביתה בספינה ראשונה ע"ש: ב׳ (ס"ק ב) למעלה כו'. דמים חשיבי כו' אבל מה שע"ג מים מודדים מקרקע המים יהוי למעל' מי' דדוקא מים שכלם מין א' וקני שביתה למטה משא"כ הספינה דהוא מין אחר: ת״ד:ת״ה א׳ (סק"ה) כו' צ"ל דמיקרי יצא שלא לדעת ר"ל כיון דנעשה בהיתר דינו כיצא שלא לדעת דאלו מיקרי יצא לדעת קי"ל לקמן סי' ת"מ דאין כל העיר נחשב כד"א: ב׳ ואם יצא ממקום שפגע כו' כצ"ל: ג׳ שבא בשבת כו' בי"ט שלאחריו. וה"ה איפכא אי בא בי"ט מח"ל מותר לילך בשבת שלאחריו חוץ לד"א והיינו שיש לו אלפים ממקום שהיה בין השמשות בשבת שאחריו והטעם בשניהם מבואר בב"י דשבת וי"ט שני קדושו' הן וקנה שביתה חדשה בב"ה של שבת שאחריו או י"ט שלאחריו ואין זה מיקרי הכנה כדלקמן סי' תט"ז סעיף ב' דשבת וי"ט הסמוכים זה לזה אסור לערב ביום א' על יום שני משום הכנה היינו דוקא ע"י מעשה או אמירה כמבואר שם משא"כ כאן דליכא לא אמירה ולא מעשה: ד׳ ופשוט דהג"א מיירי כו' דהא פסק כו' אלא שהרב"י כו' והע"ש לא דק ז"ל הרב"י ואפילו לדברי הפוסקים דיש תחומין למעלה מי' יש דרכים להקל שכתב בהג"א דמי שבא בספינה מח"ל בי"ט שחל בע"ש דמותר לו בשבת לצאת ממנו ולכנוס לעיר ולהלך את כלה עכ"ל. משמע דס"ל דיש תחומין למעלה מי' דאל"כ ל"ל לכתוב להג"א דין זה בבא בי"ט כו' לצאת בשבת אפי' בא בשבת לענין לצאת בו ביום ה"ל לכתוב עכ"ל הרב"י והקשה בספר ע"ש דע"כ הג"א ס"ל אין תחומין למעלה מי' דאל"כ איך תמצא שבא בספינה מחוץ לתחום בי"ט וע"ז כתב מ"א דבלא"ה מוכח דס"ל אין תחומין דהא הא"ז שמשמו כתב בהג"א דין הנ"ל ס"ל להדיא אין תחומין למעלה מי' (אבל הוכחת ס' ע"ש אינו הוכחה וק"ל) אלא מיירי שפגע פ"א למטה מי' (וכ"כ בס' ע"ש) (וא"כ קנה שם שביתה) וכיון שעתה הוא חוץ לתחום ממקום ההוא אין לו רק ד"א כדלעיל ומ"מ בשבת שאחריו מותר וכיון דמוכח מהג"א הנ"ל דכה"ג לא מיקרי הכנה א"כ ממילא ידעינן דלמ"ד יש תחומין למעלה מי' והפליג מע"ש דאלו הפליג בשבת אפי' למ"ד אין תחומין למעלה מי' אם יצא ח"ל אין לו רק ד"א כיון דהפליג בשבת הא היה ב"ה ביבשה א"כ קנה שביתה ביבשה ונמצא הוא עתה חוץ לתחום ויצא בשבת חוץ לתחום (וצ"ל באמת באיסור או בשגיא') דאין לו רק ד"א מ"מ בי"ט שאחריו יש לו אלפים אמה כיון דמוכח דזה לא מיקרי הכנה דאי הפליג בע"ש ולא פגע בשום פעם למטה מי' למ"ד אין תחומין למעלה מי' ואי פגע פ"א למטה מי' למ"ד אין תחומין דיניהם שוה וא"כ צ"ל מ"ש הרב"י על הג"א וז"ל משמע דס"ל דיש תחומין למעלה מי' כו' ע"כ לאו דוקא אלא מיירי בנדון דאפי' למעלה מי' מקרי ח"ל דהיינו שפגע פ"א למטה מי' או כיון שאין זה מכוונת הרב"י לפרש דברי הג"א כמאן ס"ל אי יש תחומין או אין תחומין כ"א דהוכיח מדבריו דאפי' למ"ד יש תחומין כה"ג לא מיקרי הכנה וכיון דאי פגע פ"א למטה מי' אפילו למ"ד אין תחומין דינו שוה כמו למ"ד יש תחומין כנ"ל לכן לא דקדק הרב"י בזה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א