סימן תב – דין חריץ מים בין שני תחומין – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תב – דין חריץ מים בין שני תחומין

א חָרִיץ מָלֵא מַיִם מְכֻנָּסִים שֶׁהוּא בֵּין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, מִקְּצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר זֶה וּמִקְּצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר אַחֶרֶת, שְׁתֵּי הָעֲיָרוֹת אֲסוּרוֹת לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם א קוֹנִים שְׁבִיתַת הָעִיר וּמִתְעָרְבִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּסוֹף הַתְּחוּמִין לְהַפְסִיקָן, וַאֲפִלּוּ הִיא תְּלוּיָה שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לְקַרְקַע הֶחָרִיץ וְשֶׁל קָנִים בְּעָלְמָא, סַגֵּי. { הַגָּה: וּבוֹר שֶׁל תֶּבֶן הָעוֹמֶדֶת בֵּין שְׁנֵי תְּחוּמִין, אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִקַּח אֶחָד מֵחֵלֶק חֲבֵרוֹ. } (גְּמָרָא פֶּרֶק חַלּוֹן) וְאִם הַמַּיִם מוֹשְׁכִים, אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה וַהֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.

באר היטב – סימן תב – דין חריץ מים בין שני תחומין

א א קונים. עיין מ"א וט"ז:

מגן אברהם ת״ב – סימן תב – דין חריץ מים בין שני תחומין

א׳ קונים שביתת העיר. כיון שסמוכין לעיר דעת אנשי העיר עליהם ולא הוי כחפצי הפקר (ב"י והר"ר יונתן) וצריך עיון דהא בגמרא מוקי לה כר' יוחנן משמע דלרבנן לא קנו שביתה כמו שכתבו התוס' דאע"ג דדעתם עליהם כיון שמשכי מתחום זה לתחום זה בטלה דעתם והוי כחפצי הפקר וצ"ל דהרי"ף והרא"ש ס"ל דכל זה לדעת המקשן אבל האמ' אינו כן וצ"ע עמ"ש סי' שצ"ז סט"ו ועיין בהג"א דיש חולקין:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ת״ב

א׳ ומקצתו בעיר אחרת. קשה הא אסור אפי' בלא עיר אחרת כיון שהם חוץ לתחום ומתערבין עם אותן שתוך לתחום וי"ל דאותן שחוץ לתחום הוין הפקר ואין קונין שביתה והוה כמו מושכין דהם הפקר משא"כ בהנך שתוך התחום דעת בני עיר עלייהו וכמ"ש בגמ' ד' מ"ה בגשמים שירדו מעי"ט הסמוכים לעיר דדעתן עלייהו: ב׳ ואפי' היא תלויה. דבמים הקילו דאפי' מחיצה תלויה מתרת:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ת״ב

ת״ב:שצ״ז א׳ (ס"ק א) קונים כו' וצ"ע כו' וצ"ל דהרי"ף והרא"ש ס"ל דכ"ז לדעת המקשן כו' ז"ל הגמר' דף מ"ז ע"ב תניא ר"ח חרם (פי' חריץ) שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו. מחייך עליה ר"י ב"ח מ"ט דחייך עליה. אילימא משום דתני לה כריב"נ דחפצי הפקר קונים שביתה) ואיהו ס"ל כרבנן ומשום דס"ל כרבנן מאן דתני כריב"ן מחייך עליה. אלא משו' דקתני צריך מחיצה של ברזל מ"ש קני' דלא. דעיילו בהו מיא של ברזל נמי עיילו בהו מתתאי אלא קל שהקילו חכמים במים דאפי' מחיצה תלוי' מותרת וה"ה של קנים: ב׳ וכ"כ התו' ד"ה חרם כי' וז"ל וא"ת אמאי מוקי לה כריב"ן הא לרבנן נמי אמר לעיל גבי גשמים הסמוכים לעיר דהוי כרגלי אנשי העיר דדעת אנשי העיר עליהן וכמ"ש מ"א לעיל סי' שצ"ז ס"ק י"ג וי"ל דהא דממשכי מתחום זה לתחום זה בטל דעתם והוי כחפצי הפקר כו' עכ"ל התוס'. וזה קושית מ"א דדין הבריי' לא נאמרה רק לריב"ן ולא לרבנן דדעתם עלייהו לא מהני כמ"ש התוס' וניחא לי שוב קצת דס"ל להרי"ף דמסברא אפילו ממשכי מהני דעת אנשי העיר וא"כ בריי' הנ"ל אתיא אפי' כרבנן אלא דהמקשן לא אסיק אדעתיה טעמא דחייך עלי' ר"י ב"ח ולכך אמר אילימא משום דתני לה כריב"ל כו' והיינו דס"ל לר"י ב"ח דלרבנן כה"ג לא קני שביתה דלא מהני דעת אנשי העיר כיון דממשכי וכמ"ש התוס' ולזה הקשה דאפי' נודה לדבריך דלרבנן לא מהני בה"ג דעת אנשי העיר מ"מ לא ה"ל לחייך. דאטו משום דס"ל כרבנן מאן דתני כריב"ן מחייך עליה אבל לבסוף דמסיק דחייך על שהצריך מחיצה של ברזל א"כ נשאר סברא החיצונה דגם כה"ג דממשכי מהני דעת אנשי העיר ואתיא ברייתא אפי' כרבנן. וע' בהג"א די"ח דלרבנן באמת לא קני שביתה כנ"ל:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א