סימן שצט – במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שצט – במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד

א אֵין מוֹדְדִין תְּחוּם הָעִיר אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת שֶׁהוּא נִמְתָּח בְּיוֹתֵר, וְלֹא אָרֹךְ יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִמְתָּח כָּרָאוּי. ב אִם יֵשׁ א נָהָר לְפָנָיו לְסוֹף ע"ה אַמָּה, לְאַחַר שֶׁמָּדַד חֲמִשִּׁים אַמָּה, חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו כ"ה אַמָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה שָׁלֵם עַד הַנָּהָר. ג יָשִׂים הַחֶבֶל כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְיִמְתְּחֶנּוּ בְּכָל כֹּחוֹ. ד לֹא יִמְדֹּד אֶלָּא כְּנֶגֶד הָעִיר. אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ הָרִים וְגֵיאָיוֹת כְּנֶגְדָּהּ, לֹא יֵלֵךְ מִכְּנֶגְדָּהּ בְּצִדָּהּ שֶׁהוּא יָשָׁר וְיִמְדֹּד שָׁם וְיַחֲזֹר כְּנֶגֶד הָעִיר לְפִי מִדָּה שֶׁמָּדַד שָׁם, אֶלָּא יִמְדֹּד כְּנֶגֶד הָעִיר. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לָהָר, אִם הוּא כָּל כָּךְ זָקוּף שֶׁאִם יוֹרִידוּ חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת מֵרֹאשׁוֹ לֹא יִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ לְמַטָּה בְּשִׁפּוּלוֹ ד' אַמּוֹת, אָז אֵין צָרִיךְ לִמְדֹּד כָּל כָּךְ הַיְרִידָה וְהָעֲלִיָּה אֶלָּא אִם יֵשׁ מִישׁוֹר בְּרֹאשׁוֹ, וְאִם אֵין מִישׁוֹר בְּרֹאשׁוֹ אֵינוֹ מוֹדֵד כְּלָל. וְאִם חוּט מִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְלַקְּטִים י' מִתּוֹךְ ה', דְּהַיְנוּ שֶׁבְּהִלּוּךְ ה' אַמּוֹת שֶׁל שִׁפּוּעַ עוֹלֶה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אָז רוֹאִים אִם אֵין מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ אֶלָּא נ' אַמָּה מַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, שֶׁזּוֹקֵף עֵץ גָּבוֹהַּ בִּשְׂפָתוֹ מִזֶּה וְעֵץ אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ בִּשְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמוֹתֵחַ חֶבֶל מִזֶּה לָזֶה; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, מוֹדְדוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל ד' אַמּוֹת. וְכָךְ יַעֲשֶׂה, אֶחָד עוֹמֵד בְּרַגְלֵי הָהָר לְמַטָּה וְאֶחָד לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת, וְנוֹתֵן הַתַּחְתּוֹן הַחֶבֶל כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְהָעֶלְיוֹן כְּנֶגֶד רַגְלָיו, וְעוֹלֶה הַתַּחְתּוֹן לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד הָעֶלְיוֹן וְהָעֶלְיוֹן עוֹלֶה ד' אַמּוֹת וּמוֹדְדִין כְּבַתְּחִלָּה, וְכֵן יַעֲשֶׂה עַד שֶׁיִּמְדֹּד כֻּלּוֹ. וְאִם הוּא מְשֻׁפָּע יוֹתֵר, שֶׁבְּהִלּוּךְ ד' אַמּוֹת עוֹלֶה י' טְפָחִים, אָז הֵקֵלּוּ בּוֹ וְלֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה עַל יְדֵי קוֹרוֹת, אֶלָּא אִם אֵין בּוֹ אֶלָּא חֲמִשִּׁים אַמָּה יְשַׁעֵר אוֹתוֹ כַּמָּה יֵשׁ בּוֹ לְפִי אֹמֶד הַדַּעַת; וְאִם יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִנ' אַמָּה, מוֹדְדוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת. ה הִגִּיעַ לְגַיְא, אִם חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת מִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ לְמַטָּה ד' אַמּוֹת, אָז רוֹאִים, אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, מַבְלִיעוֹ; וְאִם לָאו, מוֹדְדוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל ד' אַמּוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא עָמֹק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם, אֲבָל אִם הוּא עָמֹק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם מוֹדֵד הַיְרִידָה וְהָעֲלִיָּה שֶׁל כָּל הַשִּׁפּוּעַ. וְאִם אֵין הַחוּט מִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ ד' אַמּוֹת, אָז אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, מַבְלִיעוֹ; וְאִם לָאו, אֵינוֹ מוֹדֵד כְּלָל הַשִּׁפּוּעַ שֶׁל יְרִידָה וַעֲלִיָּה אֶלָּא הַמִּישׁוֹר שֶׁל מַטָּה, וַאֲפִלּוּ אִם עָמֹק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם. ו הִגִּיעַ לְהָר { אוֹ לְגַיְא } וְכָל מַה שֶּׁהוּא מִמֶּנּוּ מִכְּנֶגֶד הָעִיר הוּא רָחָב מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּא בְּמִזְרַח הָעִיר וְכָל אֹרֶךְ מִזְרָח אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם שֶׁל צַד צָפוֹן אוֹ דָּרוֹם יֵלֵךְ שָׁם וְיַבְלִיעוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שֶׁל צַד הָעִיר; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם שֶׁל צַד הָעִיר, לֹא יִתְרַחֵק יוֹתֵר לְצַד הָעִיר כְּדֵי לְהַבְלִיעוֹ. ז אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל מְדִידַת אָדָם מֻמְחֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדַּת הַקַּרְקַע. ח הָיוּ לָנוּ תְּחוּמֵי שַׁבָּת מֻחְזָקִין, וּבָא מֻמְחֶה וּמָדַד, רִבָּה בִּתְחוּם מֵהֶם וּמִעֵט בַּתְּחוּם, שׁוֹמְעִין לוֹ אַף בַּתְּחוּם שֶׁרִבָּה. { הַגָּה: מָדַד וּמָצָא מִדָּתוֹ בְּמִזְרָחִית צְפוֹנִית יְתֵרָה עַל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּמִזְרָחִית דְּרוֹמִית, מוֹתֵחַ הַחוּט שֶׁל סִימַן הַתְּחוּם מִזֶּה לְזֶה בַּאֲלַכְסוֹן, } (הָרֹא"שׁ וְטוּר). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשָׁוֶה, לְפִי הַמָּקוֹם שֶׁרִבָּה בּוֹ. } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י וְרַשְׁבָּ"א). ט אִם בָּאוּ ב' מֻמְחִים וּמָדְדוּ אֶת הַתְּחוּם, אֶחָד רִבָּה וְאֶחָד מִעֵט, שׁוֹמְעִין לַמַּרְבֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַרְבֶּה יוֹתֵר מִמִּדַּת אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל עִיר. כֵּיצַד, בְּעֵת שֶׁיַּרְבֶּה זֶה נֶאֱמַר: שֶׁמָּא הָאֶחָד מִקֶּרֶן אֲלַכְסוֹן שֶׁל עִיר מָדַד הָאַלְפַּיִם, וּלְפִיכָךְ מִעֵט מִדָּתוֹ וְנִמְצָא צֶלַע הַתַּחְתּוֹן בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר פָּחוֹת מֵאַלְפַּיִם; וְזֶה הָאַחֲרוֹן מָדַד אַלְפַּיִם מִצֶּלַע הָעִיר. וְאֵין מַחְזִיקִין עַל הָרִאשׁוֹן ב שֶׁטָּעָה בְּיוֹתֵר עַל זֶה. י עוֹשִׂין הַתְּחוּמִין כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹדֵד עַל פְּנֵי כָּל אֹרֶךְ הָעִיר לַמִּזְרָח אַלְפַּיִם אַמָּה לַחוּץ, וְכֵן לַצָּפוֹן, וְאַחַר כָּךְ רוֹאִים כְּאִלּוּ הָיְתָה טַבְלָא מְרֻבַּעַת בַּקֶּרֶן לְמַלְּאוֹתוֹ וְנִמְצָא הַתְּחוּם בְּקֶרֶן אַלְפַּיִם וַאֲלַכְסוֹנָן, שֶׁהֵם אַלְפַּיִם וְת"ת. אֲבָל לֹא יִמְדֹּד מֵאֶמְצַע הַקֶּרֶן אַלְפַּיִם בַּאֲלַכְסוֹן וְכֵן בַּקֶּרֶן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ וְיִתֵּן הַחוּט מִזֶּה לָזֶה, שֶׁאִם כֵּן מַפְסִיד הַת"ת שֶׁבַּקֶּרֶן וְגַם לֹא יִהְיֶה הַתְּחוּם כְּנֶגֶד הָעִיר אֶלָּא אֶלֶף וְתכ"ח. יא אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִים לוֹמַר: עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲבָל קָטָן, לֹא, בְּעוֹדוֹ קָטָן; אֲבָל נֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר: זָכוּר אֲנִי שֶׁעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, וְסוֹמְכִין עַל עֵדוּתוֹ.

באר היטב – סימן שצט – במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד

ב א נהר. שהוא רחב יותר מכ"ה אמה. ב"י: ט ב שטעה. היינו אם עולה יותר על תק"פ אמה בקירוב. רמב"ם:

מגן אברהם שצ״ט – סימן שצט – במה מודדין התחומין ומקום המדידה ומי הוא המודד

א׳ נהר. שהוא רחב יותר מכ"ה אמה (ב"י): ב׳ לבו. דאם יהא א' נותן נגד צווארו ואחד נגד רגליו יתקצר החבל לפיכך קבעו לו מקום: ג׳ כנגד העיר. כדי להבליע ההרי' וגאיות שכנגדה: ד׳ הגיע לגיא. ובגיא אפי' מתלקט י' מתוך ד' מבליע שאין טורח בהבלעה שא"צ כלונסות (ב"י): ה׳ לא יתרחק. שהרוא' יאמר מדת תחומין באה לכאן: ו׳ ביותר על זה. היינו אם עולה יותר על תק"פ אמה בקירוב (רמב"ם): ז׳ קטן לא. ואף על גב דבמילי דרבנן נאמן כמ"ש סי' תל"ז גבי חמץ שאני התם דהוי בידיו (תוס' דף נ"ט) עמש"ש וסי' ת"ט ס"ח ובי"ד סי' קכ"ז סס"ג: ח׳ אבל נאמן הגדול. עבח"מ סי' ל"ה והע"ש לא ע"ש בסמ"ע סימן י"ח:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שצ״ט

א׳ של חמשים. דכתיב ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל של נ' מדוד נ': ב׳ כנגד לבו. קבעו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צואריו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומים מתמעטין: ג׳ בכל כחו. לפי שהחבל הוא מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי: ד׳ כטבלא מרובעת. ב"י הביא בשם הר"ר יונתן וז"ל בעיר מרובעת עסקי' שאין בה אלא אלפים על אלפים דזה נמי תחומי' מרובעים שאם אינה מרובעת כגון ג' אלפים ארכה ורחבה אלפים לא יהיו מרובעים התחומין דוקא שלא יהא אורכן אלא כרחבן או שנאמר שניתן לרחבן כמו לאורכן אלא כך יהא דינא על פני כל העיר רחבן אלפים ומשך התחומין כמשך כל העיר ואם היתה עיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה רוחב אין לה לתחומים אלא טבלה ארכה אלפים אמה ורחבה של אלף אמה רק במדת הקרנות הם שוות עיר של אלף לשל אלפים שלעולם נותנין לקרנות טבלא של אלפים על אלפים עכ"ל והקשה ב"י דאטו מפני שהעיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה יגרע שיעור התחומין מי גרע ממי ששבת בבקעה שזכה לו מקומו ד"א ואלפים לכל צד מרובעות וא"כ עיר קצרה כנגד כל צדדי העיר יש לו אלפים אמה נמצא שאם הי' ארכה ג' אלפים ורחבה אלפים מהלך חוץ לעיר ממזרח למערב ז' אלפים ג' אלפים שכנגד העיר ואלפים לצד מזרח ואלפים לצד מערב ומן הצפון לדרום מהלך ו"א אלפים שכנגד העיר ואלפי' לצד צפון ואלפים לצד דרום אם היתה אורכה אלפים ורחב' אלף מהלך ממזרח למערב ו"א אלפים שכנגד העיר ואלפים לצד מזרח ואלפים לצד מערב ומצפון לדרום מהלך ה"א אלף שכנגד העיר ואלפים לצד צפון ואלפים נצד דרום עכ"ל ואני תמה מאוד דודאי גם הרר"י ס"ל לדינא הכי דמ"ש אין לה לתחומים כו' פי' דטבלא כזו אנו מציירים תחלה מלבד התחומין ואליה נותן אלפים לכל רוחב שלה ואורך מלבד מילוי הקרנות והיינו כדברי הב"י ומ"ש הרר"י ומשך התחומין כו' פי' דלענין התחומין פי' כמה יכול לילך היינו ממזרח למערב במשך העיר כולה הן רב או מעט ונוסף ע"ז הקרנות נמצא שהטבלא של התחומים אינה מרובעת וכמ"ש ב"י לדינא כן נתכוין הרר"י ובחנם טרח ב"י בזה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שצ״ט

שצ״ט:שפ״ז א׳ (ס"ק א) נהר כו' שהוא רחב יותר מכ"ה אמה דאל"כ למה צריך לחזור לאחוריו הא אפשר להבליע הנהר ולמדוד הכ"ה אמה שמצד זה של הנהר: ב׳ וא' יעמוד בצד שני של הנהר שרחבה כ"ה אמה או פחות וימדוד ע"י חבל של חמשים אמה ודע דע"כ צ"ל כל האמות שהוזכר הן ע"ה והן כ"ה אמה של הנהר הכל הוא לפי האומד כ"א נדע כן בבירור תו לא צריך למדיד' ומ"ש בש"ע שיחזור כ"ה אמה לאחוריו ע"כ ר"ל ע"י כ"ה פסיעות בינונית כדלעיל סי' שצ"ז סעיף ב'. אלא שפסיעה בינונית הוא אמה קטנה לכן עדיף למדוד ממש ע"י חבל אם אפשר: שצ״ט:שפ״ח א׳ (ס"ק ב) לבו כו' לפי' קבעו לו מקום ואם כן לבו לאו דוקא אלא שניהם יתנוהו בשוה. או שניהם נגד צואריהם או שניהם נגד רגליהם אלא כיון שעכ"פ צריך קביעות מקום קבעו חז"ל קביעות שוה לכל בני אדם נגד לבו שהוא אמצע הגוף: שצ״ט:שפ״ט א׳ (ס"ק ג) כנגד כו' כדי להבליע כו' כ"ה בתוס' דף נ"ח ע"ב ד"ה אין מודדים כו' ולפ"ז צ"ל מ"ש סעיף ו' הגיע להר או לגיא כו' שאינו יכול להבליעו כו' אם יכול להבליע בתוך אלפים של צד צפון כו' וכאן לא התיר למדוד אלא נגד העיר דוקא צ"ל דכאן מיירי שיכול להבליע נגד העיר. אבל בסעיף ו' מיירי שאינו יכול להבליעו כמ"ש שם. אלא היה צריך לקדר דהיינו ע"י מדידת חבל של ד"א וא' יתן החבל נגד לבו כו' וכמבואר בסעיף זה. ויפסיד הרבה לכן התירו לו למדוד מן הצד במקום ישר וכ"ה בפרישה אלא שמהרש"א כתב שם על דברי תוס' הנ"ל וז"ל על מ"ש התוס' שיש למדוד נגד העיר כדי להבליע. אין זה מדוקדק דמדידת הבלעה של חמשים אמה (ע"י שני עצים כמבואר בש"ע) הוא שוה בעצמו למדידת קרקע חלקה ומישור. ויותר נכון בזה לשון הרא"ש שיש כנגד העיר הרים וגאות שיש לו לקדר כו' עכ"ל. ולפ"ז תיקשי האי דסעיף ו' דהתירו לו למדוד מן הצד היכי דאינו יכול להבליע ויצטרך (לקדר ושניהם הן דסעיף זה הן דסעיף ו' דברי משנה דשם) וצריך לדחוק לפ"ז דכל מה שהוא נגד שני אלפים שמצד זה של עיר או לצד שני הכל מיקרי נגד העיר. ולא אסר פה כ"א מה שהוא חוץ לשני אלפים שמצד. ודברי ש"ע שבסעיף זה הם מ"ש בסעיף ו' ודוחק: שצ״ט:ש״צ א׳ (ס"ק ד') הגיע לגיא כו' שאין טורח כו' מה"ט גם כן אם אין החוט מתרחק ד' אמות. אף שבהר הדין שאין צריך למדוד רק המישור שבראשו ואין צריך להבליעו. אבל בגיא כיון שאינו טורח בהבלעה גם כה"ג צריך להבליעו וכמה שכתב סעיף זה וכן בהר אין חילוק אפילו גבוה יותר מאלפים אף על גב דבגיא אם עמוק יותר מאלפים צריך למדוד הירידה ועליה. והטעם כתב הלבוש כיון שיש בו יותר משיעור תחום שבת צריך למודדו בפני עצמו משא"כ הר שיותר קשה להעלות עליו מלירד לתוך גיא. לכן הקילו בהר אפילו גבוה יותר מאלפים דינו שוה לנמוך מאלפים: שצ״ט:שצ״א א׳ (ס"ק ה) לא יתרחק כו' שהרואה כו' ר"ל הרואה שמודד מן הצד כ"כ רחוק מהעיד יטעה ויאמר מדת כו': שצ״ט:שצ״ב א׳ (ס"ק ו) ביותר כו' תק"ף אמה דהיינו לפי מ"ש בסעיף יו"ד דאם מדד הקרן באלכסו' שא"כ לא יהי' התחום נגד העיר כ"א אלף תכ"ח אמה. א"כ מפסיד תקע"ב אמה כי אלף ותכ"ח ותקע"ב הם יחד אלפים אמה. אלא לפי שהחשבון שבסעיף יו"ד שהתחום נגד העיר בכה"ג שמדד הקרן באלכסו' הוא אלף תכ"ח אמה הוא בנוי על הכלל שאמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסו' אולם לפי שאין כלל זה מדוקדק שהאלכסו' יותר משני חומשים עוד חלק חמשים לכן כ' תק"פ אמה בקירוב ועיין בב"י שהאריך בזה: ב׳ ודע דמ"ש בש"ע בסעיף ח' בהג"ה מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתרה כו' מותח החוט כו' באלכסו' וי"א בשוה כו' הוא מחלוקת רש"י והרא"ש דדעת י"א הוא דעת רש"י ודעה א' הוא דעת הרא"ש דס"ל דבמקום שהתחום קצר היינו דאמרי' שהיה שם הרים וגאיות והיה צריך לקדר ולכן נתקצר שם התחום ובצד השני לא היו הרים וגאיות ולא היה צריך לקדר לכן התחום יותר ארוך שם: ג׳ לא הבנתי כיון דמצ"א חלק ויכול למדוד בשוה למה לא ימתח החוט עד צד השני בשוה כדעת רש"י דהא מבואר בסעיף ו' דאם אינו יכול להבליע מודד מן הצד כשהוא תוך אלפים ומותח אחר כך חוט שגם נגד העיד שיש הרי' יהי' התחום כפי שמדד מן הצד ואם כן למה יגרע כשמודד בצד אחד שלא יותן בצד שני שיש הרים ולמה לא יותן גם בצד שיש הרים תחום ארוך כ"כ כמו צד השני שאין שם הרים כי עדיף מן הצד ממדידת העיר עצמה בצד אחד: שצ״ט:שצ״ד א׳ (ס"ק ח) אבל כו' והע"ש לא ע"ש בסמ"ע שהע"ש הניח בצ"ע דכאן אפילו עבד כנעני נאמן להעיד ע"כ תחום שבת. ובח"מ שם פסק דאפילו עבד משוחרר אינו נאמן להעיד על מה שראה בהיותו עבד והסמ"ע שם תי' דשאני תחומין דהוי רק כמו גילוי מלתא בעלמא ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א