סימן שצו – דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שצו – דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת

א שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו { (שְׁמוֹת טז, כט), } מִכָּאן שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם, אֲפִלּוּ יָצָא חוּץ לַתְּחוּם. וּמוֹדְדִים לְכָל אָדָם בָּאַמָּה שֶׁלּוֹ, וְאִם הָיָה נַנָּס בְּאֵיבָרָיו נוֹתְנִים לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים. { הַגָּה: וְאֵלּוּ ד' אַמּוֹת מוֹדְדִין לוֹ מְרֻוָּחוֹת, וְהוּא } א { בְּאֶמְצָעָן. } (טוּר). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמֻתָּר לְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל צַד, אֲבָל לְטַלְטֵל אֵין לוֹ רַק אַרְבַּע אַמּוֹת עִם אֲלַכְסוֹנָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שמ"ט. } (טוּר בְּשֵׁם הרז"ה פי"ב בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א). ב בְּכָל מָקוֹם שֶׁקָּדַשׁ הַיּוֹם עָלָיו, אִם הוּא מֻקָּף לְדִירָה אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ עַתָּה דִּיּוּרִין, חָשׁוּב כֻּלּוֹ כְּד' אַמּוֹת. וְאִם אֵינוֹ מֻקָּף לַדִּירָה, עַד סְאָתַיִם חָשׁוּב כֻּלּוֹ כְּד' אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ שָׁבַת בְּתֵל גָּבוֹהַּ, וּבְקָמָה קְצוּרָה וְשִׁבֳּלִים מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ, חֲשִׁיבֵי כְּד' אַמּוֹת עַד סְאָתַיִם.

באר היטב – סימן שצו – דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת

א א באמצען. ובסי' שמ"ט מבואר שיכול לברר לאיזה רוח שירצה הד' אמות ע"ש ס"ד עיין מ"א:

מגן אברהם שצ״ו – סימן שצו – דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת

א׳ והוא באמצען. כ"כ הטור לדעת הרי"ף וצ"ע דהא בסי' שמ"ט כ' היו שנים כגון שיש ביניהם ו' אמות ואם איתא דס"ל והוא באמצען א"כ היו אסורים לטלטל מזה לזה אלא ע"כ ס"ל דבורר לאיזה רוח שירצה וגם ברא"ש משמע כן וכ"ד הרמב"ם פי"ב ופכ"ז וידוע שהוא הולך בשיטת הרי"ף וכ"כ הראב"ד ועמ"ש רסי' ת"ה וכמ"ש סימן ת"ט ס"ה:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שצ״ו

א׳ יש לו ד"א. בטור כתוב ופסק רי"ף שאין לו אלא ד"א והוא באמצען והרז"ה פסק שיש לו ד"א בכל רוח שהן ח' על ח' ויש לתמו' דלפ"ז פסק רי"ף כר"א דס"ל במתני' כן בדף מ"ה ולא מצינו לרי"ף שפסק כן ואדרב' הרא"ש כ' הא דלא הביא הרי"ף מאי דאמרי' בגמ' ר' יהודא היינו ת"ק כו' משום דס"ל הלכה כת"ק דריש פירקין דאין לו אלא ד"א והב"י הוכיח דהטור לא ס"ל כר"א כיון שכ' סי' ת"ה מי שיוצא חוץ לתחום אפי' אמה א' לא יכנוס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמותיו עכ"ל ולא הבנתי הוכח' זו דודאי אם יצא חוץ לתחום יהי' לו מאותו מקום ב' אמות לכל צד ועכ"פ לא יכנס לתוך התחום להיות כבני העיר ובאשר"י כ' כדברי הרז"ה ח' על ח' והוא באמצען והוא לא זכר זה בפסקי הרי"ף גם ברמזים לא זכר בדברי הרי"ף רק ד"א ולא זכר והוא באמצען ע"כ נלע"ד דהך והוא באמצען אין זה מקומו אלא אחר דברי הרז"ה כמ"ש באשר"י כנלע"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שצ״ו

שצ״ו:שנ״ה א׳ (ס"ק א) והוא באמצען כ"כ הטור לדעת הרי"ף וצ"ע דהא בסי' שמ"ט כו' אין כוונת מ"א בזה להקשות על הטור וכמו שהבין בס' ת"ש דניהו דהטור בסי' שמ"ט כתב האי דינא היו שנים כגון כו' מ"מ אין בזה תפיסה עליו דניהו דהביא כאן דעת הרי"ף מ"מ הא הביא גם דעת הרז"ה שהם י"א שהביא רמ"א ולא הכריע אדרבה הרב"י הוכיח דע"כ הטור ס"ל דל"א והוא באמצען עיין שם אלא כוונת מ"א לדקדק על הגהת רמ"א שכתב על דברי המחבר ואלו ד"א כו' והוא באמצען כו' כאלו דבריו הם פי' לדברי המחבר וע"ז כתב מ"א ניהו דהטור כ"כ לדעת הרי"ף אף הרב"י ע"כ לא ס"ל כן מדכתב הרב"י בש"ע לעיל סי' שמ"ט סעיף ד' היו שנים מקצת כו' כגון שיש ביניהם שש אמות כו' וגם אם נדחק כיון דיש להעמיס פה דברי הגהת רמ"א בדברי המחבר אף שבאמת המחב' לא ס"ל הכי לא כ' רמ"א בל' י"א וכן דרך רמ"א כמה פעמים מ"מ עכ"פ ה"ל להרמ"א להגיה לעיל סי' שמ"ט וכמ"ש מ"א שם ע"ש: ב׳ וגם ברא"ש כו' הולך בשטת הרי"ף כו' היא קושיא אחרת על הטור לרמ"א דמנ"ל לפרש כן דברי הרי"ף דברא"ש אינו משמע דהרי"ף ס"ל הכי דהוא באמצען וגם דברי רמב"ם ההולך בשיטתו משמע דבורר לאיזה רוח שירצה מנ"ל להמציא מחלוקת בזה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א