סימן שצג – דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שצג – דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב

א אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאִם שָׁכַח וְלֹא עֵרֵב מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְחָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי וְיוֹם שִׁשִּׁי, יְעָרֵב בְּיוֹם טוֹב עַל תְּנַאי א שֶׁיֹּאמַר: אִם הַיּוֹם חֹל יְהֵא זֶה עֵרוּב, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וּלְמָחָר יֹאמַר: אִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ הֲרֵי עֵרַבְתִּי מֵאֶתְמוֹל, וְאִם הַיּוֹם חֹל יְהֵא זֶה עֵרוּב. וְהָנֵי מִלֵּי בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא, דִּכְיוֹמָא אֲרִיכְתָּא דְּמַיָּא. { וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' תקכ"ח. } ב אֶחָד עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת, מְעָרְבִין אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת. ב וְיֵשׁ אוֹסְרִים אִם קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת. ג עֵרֵב לִשְׁנַיִם, לְאֶחָד מִבְּעוֹד יוֹם וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּלְאֶחָד עֵרֵב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב; שֶׁלְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְאוֹתוֹ שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ יוֹם. אֲבָל אִם עֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אָסוּר.

באר היטב – סימן שצג – דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב

א א יאמר. על אותו הפת טור דהואיל ועביד ביה כבר מצוה ליעבד בה מצוה אחריתא כמ"ש סימן שצ"ד בהג"ה וכל שכן כאן דתרוויהו חדא מצוה דעירוב נינהו. ט"ז ע"ש: ב ב ויש אוסרים. עיין ט"ז מה שהקשה על דיעה זו. והיד אהרן מיישבו בטוב ע"ש:

מגן אברהם שצ״ג – סימן שצג – דין ערוב ביום טוב שחל בערב שבת ודין בין השמשות לערב

א׳ ולמחר יאמר. על אותה הפת (טור) ונ"ל טעמו משום שאם יקח פת אחר יאסר לאכול שני לחם קודם שחשכה ליל שבת:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שצ״ג

א׳ ואם שכח ולא עירב. פי' בי"ט דעלמא ולא בע"ש: ב׳ יהא זה עירוב. פי' בשבת: ג׳ למחר יאמר כו'. בטור כתוב על אותו פת וכתב ב"י לאו דוקא דה"ה אם אומר על פת א' כו' ונ"ל דמצוה מן המובחר על אותו פת דהואיל ועביד בי' כבר מצו' ליעבד ביה מצו' אחרית' כמ"ש בסי' שנ"ד דיש לאכול העירוב בשחרית דהיינו לבצוע עליו והוא מטעם זה ק"ו כאן דתרוייהו חדא מצוה דעירוב נינהו כנ"ל ותו נ"ל דיש מקור לדברי הטור מן הגמ' שהביא סי' תי"ו ס"ב ע"ש: ד׳ ויש אוסרים כו'. על דיעה זו ק"ל במאי דפרכי' בפרק במה מדליקין (שבת דף ל"ד) הא גופא קשיא אמרת ג' דברים צ"ל ע"ש עם חשיכה עם חשיכה אין דהיינו מבע"י אבל ספק לא מערב והדר תנא ספק חשיכה מערבין לא קשיא כאן בע"ת כאן בע"ח אמאי לא מוקמי אידי ואידי בע"ח ורישא מיירי בקיבל עליו תוספת שבת בזה אסור אלא דוקא מבע"י דהיינו קודם קבלת שבת דמסתמא קרינן קודם שבת מבע"י וזה מוכח מדאמר הדליקו את הנר וסיפא מיירי קודם קבלת שבת דודאי מיירי סיפא בזה דהא אמרי' וטומנין את החמין וזה ע"כ קודם קבלת שבת וצ"ע: ה׳ אבל אם עירב כו'. דכולי האי לא מקלינן לשווי' לגבי האי עירוב מקצתו יום דהיינו לענין הנחה ומקצתו לילה לענין אכילה שצ"ל בשבת:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שצ״ג

אין

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א