סימן שפז – שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שפז – שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות

א הַמִּשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי צְרִיכִים לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ הַתִּינוֹקוֹת תּוֹרַת עֵרוּב, שֶׁהֲרֵי אֵין הַתִּינוֹקוֹת מַכִּירִים מַה נַּעֲשֶׂה בַּמָּבוֹי. לְפִיכָךְ אִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמָבוֹי בְּפַת, סוֹמְכִין עָלָיו וְאֵין צְרִיכִין לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת שֶׁהֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת מַכִּירִים בְּפַת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם לֹא עֵרְבָה כָּל חָצֵר לְעַצְמָהּ, אֵין סוֹמְכִין עַל הַשִּׁתּוּף; אֲבָל כְּשֶׁכָּל חָצֵר עֵרְבָה לְעַצְמָהּ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וְלֹא עֵרְבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, מֻתָּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצֵרוֹת שֶׁבַּמָּבוֹי דֶּרֶךְ פְּתָחִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁסוֹמְכִים עַל שִׁתּוּף בִּמְקוֹם עֵרוּב. וְאִם עֵרְבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, מֻתָּרוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ הַחֲצֵרוֹת בַּמָּבוֹי, שֶׁסוֹמְכִים עַל עֵרוּב שֶׁעֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת דֶּרֶךְ פְּתָחִים בִּמְקוֹם שִׁתּוּף. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּסוֹמְכִין אַשִּׁתּוּף בִּמְקוֹם עֵרוּב אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ אֶלָּא בְּיַיִן, וְכֵן סוֹמְכִין אָעֵרוּב בִּמְקוֹם שִׁתּוּף } (הָרֹא"שׁ וְהַמָּרְדְּכַי פ' הַדָּר וְטוּר). { וּלְעֵיל, סי' שס"ו } (ס"ז בהג"ה), { כָּתַבְתִּי דְּאָנוּ נוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת רַק שִׁתּוּף אֶחָד בְּקֶמַח; וְנִרְאֶה לִי הַטַּעַם כִּי עֵרוּב שֶׁלָּנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר נוֹתֵן לַשִּׁתּוּף, הָוֵי כְּעֵרוּב וְשִׁתּוּף בְּיַחַד, וּלְכַתְּחִלָּה אֵין לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר. וְהָא שֶׁהִצְרִיכוּ שִׁתּוּף וְעֵרוּב, הַיְנוּ בִּזְמַן הַגְּמָרָא שֶׁבְּנֵי הֶחָצֵר לֹא נָתְנוּ לְשִׁתּוּף, רַק הֶחָצֵר עֵרְבוּ בְּיַחַד וְאֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר נוֹתֵן לַשִּׁתּוּף, אֲבָל בִּכְהַאי גַּוְנָא כֻּלֵּי עָלְמָא אֵין עוֹשִׂין רַק שִׁתּוּף אֶחָד, וְאִי עָבִיד יוֹתֵר וּבֵרַךְ עָלָיו הָוֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּתְשׁוּבַת מַהֲרַ"ם שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף).

באר היטב – סימן שפז – שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות

וּבוֹ סָעִיף אֶחָד

מגן אברהם שפ״ז – סימן שפז – שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות

א׳ במבוי בפת. ואם נשתתפו ביין אם אין מקפידין בעלמא על פרוסתן סומכין על השיתוף בשבת הראשונ' לבד ואין מתירין דבר זה אלא מדוחק (רמב"ם פ"ה): ב׳ וי"א דסומכין כו'. וב"ח כ' דכ"ע מודו דסומכין בזה על השיתוף:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שפ״ז

א׳ המשתתפין במבוי כו'. בברייתא אית' מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי דברי ר"מ פירש"י במילתא דר"מ אין סומכין על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן שאם יסמכו על זה תורת עירוב תשתכח אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי אע"פ שלא עירבו חצירות זע"ז שיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחיהן וחכ"א מערבין או משתתפין פליגי בה ר"נ ורבה ח"א בפת כ"ע ל"פ דבחד' סגי כ"פ ביין וח"א ביין כ"ע ל"פ דבעי' תרתי ומסקי' רבי יוחנן אמר נהגו העם כר"מ פירש"י אורויי לא מורינן לכתחלה ואי עביד לא מחינן בהו פי' מהר"מ לכתחל' אין מברכין על כל א' דהוי ברכה לבטלה משמע מפירש"י דבעירבה כל חצר לעצמה אפי' ר"מ מודה דסומכין על השיתוף ולא בעינן עירובי חצירות זה על זה דרך פתחיהן אלא דבלא עירבה כ"א לעצמ' פליגי אי מהני בזה שיתוף המבוי דר"מ ס"ל לא מהני וחכמים סבירא להו מהני והיינו אף אם לא עירבו החצירות זע"ז ולא כל א' לעצמה ומדברי הרמב"ם שמביא ב"י וכת' שנראה מדבריו שאפי' לא עירבה כל חצר לעצמה אם נשתתפו בפת סומכין עליו וא"צ לערב בחצירות שהרי התינוקו' מכירין בפת נראה דס"ל דהלכה כר"מ כמ"ש ב"י בשם המ"מ ובפת דוקא סומכין על השיתוף וזהו הדיעה הראשונה דכאן אלא דכתב ב"י אליבא דרש"י וז"ל דאם לא עירבה כל חצר לעצמה ליכא למ"ד דסומכין על השיתוף אלא בשכל חצר עירבה לעצמה ונשתתפו במבוי ולא עירבו דרך פתחים שביניהם או בלא נשתתפו פליגי ושגגה יוצאה מלפני השליט דדברים אלו שמועיל עירבה לעצמה כ' רש"י אליבא דר"מ שהוא מודה בזה ולא פליג על חכמים רק בלא עירוב חצירו' כלל ובפ' הדר (עירובין דף ע"ג) כתבו התו' בד"ה כל שיתוף במאי דאמרי' בגמ' אם יש פתחים מחצר זו לזו לא מהני שיתוף מבוי וא"ת היכי משכחת לה פלוגתא דר"מ וחכמי' דמערבין ומשתתפין אם לא בחצירות הפתוחות זו לזו ומשמע התם דמהני שיתוף וי"ל דמשכחת לה כשעירבו דרך חלונות כו' פי' דבריהם מדנקט עירוב ש"מ שיש פתחים מחצר לחצר דאם לא כן היאך סומכין על שיתוף במקו' עירוב לחכמים דהא אין שייך עירוב וע"כ הקשו דהא בזה לא מהני שיתוף מבוי וע"ז תירצו דאפשר ביש חלונות דבזה סומכין לחכמים על עירוב במקום שיתוף אבל בסומכין על שיתוף במקום עירוב ל"צ כלל עירוב דרך חלונות להחצירות אלא השיתוף מתיר הכל וכאן כ' הרב בש"ע וי"א שאם לא עירבה כל חצר לעצמה אין סומכין כו' ואזיל לשיטתי' בב"י דבזה כ"ע ל"פ דאין סומכין על השיתוף ובאמת אינו כן ובהא פליגי וקי"ל כחכמים דאפילו בזה מהני דקי"ל כר"י דלא מורינן כר"מ וכ"כ מו"ח ז"ל דטעות אירע כאן לפני ב"י וכך הם דברי הטור בסימן שפ"ז דאם שיתפו במבוי א"צ עירוב דמשמע כלל לא בחצירות והיינו כחכמים וגם הרמב"ם ס"ל כן לדינא דשיתוף בפת מועיל אפי' אי לא עירב כלל בחצירות רק שהוא פוסק כר"מ כמ"ש הב"י בשם המ"מ וביין ס"ל דלא מהני דבהא פליגי דפסק כמ"ד ביין פליגי ובפת כ"ע ס"ל דסגי בחדא והטור פוסק כר' יוחנן דהיינו כחכמים קי"ל ביין פליגי ואפילו ביין מהני כמ"ש בסימן שפ"ז וא"כ האי י"א שכתב הש"ע הוא יש מאין כי אינו בשום דיעה: ב׳ ונ"ל הטעם כו'. תמהתי למה לא אמר טעם בזה כיון דאנן בפת ערבינן ובפת קי"ל דלכ"ע סגי להו בחדא ע"כ א"צ רק חד לעירוב ולשיתוף:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שפ״ז

שפ״ז:של״ד א׳ (ס"ק א) במבוי כו' א"מ בעלמא על פרוסתן. ר"ל אם שואל א' מחבירו פרוסה פת נותן לו אף שנשתתפו ביין מ"מ באותו שבת סומכים על שיתוף כיון דהוי קצת שותפים בפת דאי הוי בעי מיניה פת הוי יהיב ליה אע"ג דלא הניח שיתוף בפת והן דברי ירושלמי: שפ״ז:של״ה א׳ (ס"ק ב) וי"א דסומכים כו' מצויין בטעות וצריך לו' בדברי י"א שכתב המחבר שאם עירבה כל חצר לעצמו ולא עירבו דרך פתחים סומכים על השיתוף משמע דלדעה א' גם בהאי גוונא אין סומכים על השיתוף וע"ז כתב הב"ח דאין כאן מחלוקת דגם דעה א' ס"ל דאם עירב כל חצר בעצמו אף שלא ערבו דרך פתחים זה על זה סומכים על השיתוף וכן כתב הט"ז ס"ק א' באריכות:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א