סימן שעה – מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שעה – מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים

א מִרְפֶּסֶת שֶׁהוּא דֶּרֶךְ לַעֲלִיּוֹת הַפְּתוּחִים לָהּ וְעוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְעוֹלִים לָהּ בַּסֻלָּם וּבְנֵי הָעֲלִיּוֹת יוֹרְדִים מִמֶּנָּה לֶחָצֵר וְעוֹבְרִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵינָם אוֹסְרִים עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, דְּסֻלָּם תּוֹרַת פֶּתַח עָלָיו וְהָוֵי כִּשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּפֶתַח בֵּינֵיהֶם שֶׁאִם רָצוּ מְעָרְבִים יַחַד וְאִם רָצוּ כָּל אֶחָד מְעָרֵב לְעַצְמוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּעָרְבוּ כָּל בְּנֵי מִרְפֶּסֶת לְעַצְמָן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ. ב אִם לֹא עֵרְבוּ יַחַד וְיֵשׁ בֶּחָצֵר תֵּל אוֹ עַמּוּד שֶׁהוּא מִשֻּׁתָּף בֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם אֵינָם גְּבוֹהִים י"ט הֲרֵי אֵלּוּ נֶחְשָׁבִים בֵּין הֶחָצֵר וּבֵין הַמִּרְפֶּסֶת וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהוֹצִיא שָׁם כֵּלִים שֶׁבַּבָּתִּים. וְאִם הֵם גְּבוֹהִים מִקַּרְקָעִית הֶחָצֵר י"ט { וּבְתוֹךְ עֲשָׂרָה לַמִּרְפֶּסֶת } (טוּר) וְהֵם בְּתוֹךְ ד' טְפָחִים לַמִּרְפֶּסֶת, בְּנֵי מִרְפֶּסֶת מֻתָּרִים לְפִי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ (לָהֶם) בְּנַחַת מִלִּבְנֵי הֶחָצֵר. וְאִם הָיוּ רְחוֹקִים מֵהַמִּרְפֶּסֶת ד"ט אוֹ יוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁגְּבוֹהִים עֲשָׂרָה { מִן הֶחָצֵר לְתוֹךְ עֲשָׂרָה לַמִּרְפֶּסֶת } (טוּר), הֲרֵי אֵלּוּ בִּכְלַל הֶחָצֵר וְהַמִּרְפֶּסֶת; לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי זְרִיקָה, לְפִיכָךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהוֹצִיא שָׁם כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבָּתִּים עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. ג הָיְתָה מַצֵּבָה אַרְבָּעָה טְפָחִים לִפְנֵי הַמִּרְפֶּסֶת, אֵין הַמִּרְפֶּסֶת אוֹסֶרֶת עַל בְּנֵי הֶחָצֵר, שֶׁהֲרֵי נֶחְלְקָה מֵהֶם. ד זִיזִים הַיּוֹצְאִים מֵהַכְּתָלִים, כָּל שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב מֵהֶחָצֵר וּבְנֵי הֶחָצֵר מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ. וְכָל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ י"ט הָעֶלְיוֹנִים הַסְמוּכִים לָעֲלִיָּה, אַנְשֵׁי עֲלִיָּה מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ. וְהַנִּשְׁאָר בֵּין י' הַתַּחְתּוֹנִים עַד תְּחִלַּת י' הָעֶלְיוֹנִים מִן הַזִּיזִין הַיּוֹצְאִים, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים בּוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבָּתִּים אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ.

באר היטב – סימן שעה – מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים

וּבוֹ ד' סְעִיפִים

מגן אברהם שע״ה – סימן שעה – מה הם הדברים השרוים בחצר שאינם אוסרים

א׳ אינם גבוהים. וגם למרפסת אין גבוהים י' דהוי לשניהם בנחת וכתב הב"י דאף ע"פ שרחוק ד' מן המרפסת שניהם אסורים דבני המרפסת יכולים להשתמש עליו בזריקה אבל בטור ובפוסקים משמע דכל פחות מי' לאו כלום הוא ונותנין אותו לבני החצר אם הוא רחוק ד' מן המרפסת או נמוך ממנו י' דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר כמ"ש סי' שע"ו ס"ב ואפשר שגם דעת הרמב"ם כן אלא שדרכו לסתום ועסס"י שנ"ה דאם לא' בשלשול ולא' בזריקה גובה י' ובשלשול שניהם אסורים וכ"ה בגמ' ובהג"א וצ"ע שהרא"ש סכ"א ד"ה לא כ' כן: בור שבחצר אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלם בשבת הרי הוא וחליתו כסלע ומחשב למרפסת כמש"ל אבל מלא מים אסור שמא ימלא ממנה ותחסר מי' (רמב"ם) (ועסי' שע"ב סי"ו):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שע״ה

א׳ כדי שתהא רגל המותרת במקומה. פי' דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה וכי עירבו מותרין וקמ"ל דלא תימה דהוה כחצר אחרת שעירבה חציה לעצמה וחציה לעצמה דאסרי אהדדי אלא הוה כב' חצירות: ב׳ אם לא עירבו יחד כו'. הכלל מסעי' זה דכל שלזה תשמישו בנחת ולזה בקשה לא מקרי רק רשות לאותו שתשמישו בנחת ואין השני יכול למחות בידו כלל אבל אם שניהם שוים הן בנחת כגון ששניהם משתמשים ע"י פתח הן בקשה שייך לשניהם ואוסרין זה על זה אלא דיש פלוגתא בגמ' איזה מקרי בנחת ואיזה בקשה דהיינו כל שצריך לתשמישו זריקה דהיינו שהמקום ההוא גבוה ממנו י"ט וצריך לזרוק שם מקרי קשה וכן בשלשול דהיינו שהמקום נמוך ממנו י"ט וצריך לשלשל שם ואם הוא פחות מי"ט הן בזריקה והן בשלשול לא מקרי קשה ועוד קרוי קשה אפי' אם הוא פחות מי' טפחים כגון אם הוא מופלג בריחוק המשך ממנו ד"ט אלא דאם לא' בזריקה ולא' בשלשול ס"ל לשמואל דאע"פ דתרווייהו קשים הם מ"מ שלשול אינו קשה כל כך כמו זריקה ע"כ הוא שייך לבעל השלשול דהוא בעל נחת ורב סבירא ליה דלא מיקרי נחת אלא במשתמש דרך פתח אבל כאן לא אכפת לן בנחת קצת ושלשול וזריקה שוין הם ואסור והכי קי"ל ובטור כתוב ואם אינו גבוה י' לבני החצר וממנו למרפסת ד' צ"ל יו"ד במקום דל"ת וכן הגיה מו"ח ז"ל והוא פשוט וא"צ למה שנדחק ב"י לפרשו ומ"ש כאן ואם היו רחוקים מהמרפסת ד' טפחים או יותר אע"ג שגבוהי' י' מן החצר לתוך י' למרפסת היינו שלכל א' יש לבעל החצר ריעות' מכח זריקה ולבעל מרפסת מכח הפלגה ד"ט ולגביה אין ריעותא מכח שלשול כיון שהוא תוך י' שלו וע"כ אסור ששניהם שולטים בו ואם היו תרתי לריעות' לבעל המרפסת דהיינו למעלה מי' ומופלג נ"ל שמותר בעל החצר בהתל ואין בעל המרפסת יוכל לאסור עליו מפני שאין אדם אוסר דרך אויר ויתבאר אי"ה בסמוך בסי' שע"ו ס"ג. ובטור כתוב אבל כל שתשמישו בנחת יותר מלחבירו נותנין אותו למי שהוא בנחת כו' עכ"ל ותמה ב"י שהרי ל' זה הוא דברי שמואל לענין לזה בשלשול ולזה בזריקה ואנן קי"ל כר"פ כמ"ש ונ"ל דכיון דכבר כ' הטור דין שלשול וזריקה דאסור ממילא לפרש הך מלתא על ענין שלזה יש ריעותא ולזה אין ריעותא כל זה שיטת הטור אבל הרמב"ם לא ס"ל כך ומבואר מלשונו דהיינו לשון הש"ע שבסעיף זה זולת הגהות רמ"א מבואר דברישא באין גבוהין י' אסור לשניהם אפילו במופלג ד' ממרפסת מדלא זכר ברישא מחילוק מופלג או סמוך וכ"כ ב"י וכ"מ וגם לא זכר שם מענין גובה המרפסת מן התל כלל הדברים לדעתו שיש שייכות טפי למרפסת להתל ממה שיש לחצר להתל מ"ה כל שיש מעלה לתרווייהו דהיינו לחצר תוך י' ולמרפסת בסמוך פחות מד' טפחים פשיטא שאוסרין זה על זה ואפי' יש לחצר מעלה ולמרפסת ריעותא וכן אם לשניהם ריעותא ג"כ אוסרים זה על זה אלא שאם יש למרפסת מעלה ולחצר ריעותא אז יש היתר למרפסת היינו בגובה י' ואינם רחוקים ד' טפחים ולא זכר הרמב"ם כלל מענין נמוך התל ממרפסת י' או יותר ורמ"א הכניס לתוך דברי הרמב"ם מן שיטת הטור דהיינו ובתוך י' למרפסת בבבא דגבוהים י' וא"כ גם ברישא באין גבוהים י' ה"ל להגיה גם נמוכים ממרפסת פחות מי' דאז דוקא שוה לשניהם אבל בנמוך י' ממרפסת בני החצר מותרים כדעת הטור ולהרמב"ם אינו כן: ג׳ היתה מצבה כו'. דכיון שעשה הפסק לפני המרפסת גילה דעתיה דסליק נפשיה מהחצר:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שע״ה

שע״ה:רס״ו א׳ (ס"ק א) אינם כו' דע דמרפסת הוא. כשיש בתים בנוים בגובה החצר זה אצל זה והם נקראים עליות ויש לפניהם מרפסת אחת (הוא הנקרא בל"א גאניג) ואין לאותן הבתים דרך לירד לחצר כ"א פתחי כל הבתים פתוחים למרפסת ובסוף המרפסת עומד סולם מוצב ארצה עד החצר ובסולם הזה יורדים כל בני העליה לחצר וכן בנוים עליות ומרפסת בצד שכנגדה וגם למטה בחצר בתים בנוים בקרקע החצר וס"ד אם לא ערבו בני העליות עם בני החצר אף על גב שבני העליות ערבו לעצמן כל הבתים שיוצאים למרפסת אחת וכן בני בתי החצר שלמטה ערבו לעצמן מ"מ יאסרו זה על זה דהוי בני העליות עם בני החצר כחצר א' שחצי חצר א' ערבה לעצמה וחצי חצר האחרת ערבה לעצמה דאוסרים זה על זה קמ"ל דלא אלא הוי כשני חצרות ופתח אחד ביניהם: ב׳ אינם גבוהים כו' וגם למרפסת אין גבוה יו"ד ר"ל שאינו נמוך מן המרפסת יו"ד: ג׳ וכתב הב"י כו' לשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ודייק הרב"י מלשון הרמב"ם מדסתם וכתב אם אין גבוהים י' כו' ושניהם אסורים ולא חילק אם המרפסת רחוק מן התל במשך הרוחב ארבע טפחים דניתן לבני החצר דבני החצר תשמישן בו יותר בנחת מבני המרפסת א"ו דס"ל דאפי' בכהאי גוונא דהמרפסת והחצר שוין בו ואוסרים זע"ז בזריקה דס"ל אף דאין גבוה יו"ד לבני החצר מכל מקום התשמיש שמשתמשים בו בני החצר מיקרי ע"י זריקה וא"כ אפילו מרפסת רחוק ד"ט מ"מ כיון דיכולים להשתמש ע"י זריקה תשמיש בני המרפסת ובני החצר שוה ולכן שניהם אסורים: ד׳ דכל פחות מיו"ד ר"ל גובה לאו כלום הוא ר"ל אין גובהו נחשב לכלום ודינו כאלו שוה לו דלא מיקרי תשמיש ע"י זריקה אלא תשמיש גמור: ה׳ או נמוך ממנו (ר"ל מן המרפסת) יו"ד. וזהו כפי גירסת הב"ח בטור ע"ש: ו׳ דאין אדם אוסר כו' זה קאי אדין ראשון באינו נמוך מן המרפסת יו"ד אלא שרחוק ממנו ד"ט דנותנים לבני חצר אע"ג דלשניהם אינו גבוה יו"ד ולאו כלום הוא כמ"ש מ"א לעיל מכל מקום כיון דהמרפסת רחוק ד"ט וצריכים להשתמש עליו במשך באותו ריחוק דרך אויר אינו אוסר משא"כ בדין השני כשנמוך מן המרפסת יו"ד ומהחצר אינו גבוה יו"ד ל"ש ה"ט ולא צריך לה"ט אלא כיון דלבני החצר תשמישו בנחת ולבני מרפסת בקשה נותנים למי שתשמישו בנחת: ז׳ ואפשר שגם כו' ר"ל כיון דבטור מבואר כן להדיא אלא שהרב"י רצה לדייק מהרמב"ם שחולק מדסתם כנ"ל ע"ז כתב מ"א דאין זה הכרח לעשות מחלוקת בין הרמב"ם וטור ופוסקים דדרך הרמב"ם לסתום ולקצר. ועס"ס שנ"ה כו' וכ"ה בגמרא דבדף פ"ג פליגי רב ושמואל דאם התשמיש לא' בזריקה ולא' בשלשול ס"ל לרב דיד שניהם שוה ואוסרים זה על זה ושמואל ס"ל דנותנים לזה שבשלשול דתשמישו יותר בנחת מבזריקה. ובדף פ"ד ע"ב פריך מדתנן שני גזוזטראות זו למעלה מזו (ודין זה הובא לעיל ס"ס שנ"ה ועליו רמז מ"א) עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו ומשני ר"א בר אהבה בבאים בני תחתונה דרך עליונה למלאות (ואביי משני שנויא אחריתא ע"ש) ופי' רש"י קושית המקשין מדקתני שתיהן אסורות אף על גב דלעליונה בשלשול ולתחתונה בזריקה ושלשול דהא צריכה לזרוק הדלי למעלה מן הגזוזטרא העליונה ואח"כ לשלשלו לים וה"ל ליתן לעליונה דתשמישה בשלשול גרידא ואפ"ה קתני דשתיהן אסורות דיד שניהם שוה בו כ"ש לא' בשלשול ולא' בזריקה גרידא משמע דדוקא לשמואל פריך אבל לרב ניחא דלרב י"ל אפי' כה"ג שלא' בשלשול גרידא ולשני בשלשול וזריקה אפ"ה שניהם שוין דאי לא תימא הכי אלא גם לרב פריך דס"ל גם רב מודה דנותנים לזה שבשלשול בכה"ג א"כ לא משני ר"א ב"א מידי לרב דלרב ע"כ לא מיירי בבאים בני תחתונה דרך עליונה למלאות (ופירש"י שיש לה סולמות לעליונה וא"צ לזריקה) דהא בדף פ"ח ע"א אמר רב עלה דהא מתני' לא שנו אלא בסמוכה תחתונה לעליונה במשך רחב הכותל תוך ד"ט אבל במופלגת במשך הרוחב ד"ט אינה אוסרת על העליונה. וכיון דתחתונה אינה יכולה לשמש אלא דרך אויר והכי קיי"ל לעיל ס"ס שנ"ה וא"א דמיירי בבאים בני התחתונה בסולמות לעליונה מה לי שהוא מופלגת הא משמשת להדיא כמו העליונה בשלשול גרידא ולא דרך אויר. א"ו דלרב בלא"ה לק"מ ולא צריכנא לתי' ר"א ב"א דלדידיה אפי' לא' בשלשול ולשני בשלשול וזריקה אפ"ה שניהם שוין ואוסרים זע"ז. עוד ראיה מדין שהביא מ"א אח"ז בבור מלאה מים אסו' שמא ימלא ממנה ותחסר המים. ודין זה הוא ש"ס ערוך דף פ"ד ע"א ע"ש וא"א מה בכך אם יחסרו המים. הלא אז יהיה לבני מרפס' בשלשול דהא יהיה נמוך מהם עשרה: ח׳ ולבני חצר בזריקה ושלשול דמבוא' דע"כ גובה עשרה לבני חצר דאל"כ אפי' לא יחסרו אוסרים על בני מרפסת א"ו אפי' כה"ג ס"ל לרב דאסורים זה על זה א"ע גב דלא' בשלשול גרידא ולשני בשלשול וזריקה: ט׳ ובהג"א פ' כיצד משתתפים הג"ה רביעית: י׳ וצ"ע שהרא"ש פ' כ"מ ד"ג לא כ' כן כצ"ל והוא ר"ת פרק כיצד משתתפים דק ג' ור"ל שלא העתיק שם אלא לשון הש"ס לרב לא' בשלשו' ולאחד בזריקה שניהם אסורים והל"ל רבותא יות' דאפי' לאחד בשלשול ולשני בשלשול וזריקה אפ"ה שניהם אסורים וע' סי' שע"ב סעיף ט"ז ובמ"א שם סעיף קטן כ"ז שמחלק בין הכא להתם:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א