סימן שנח – דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנח – דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה

א כָּל הֶקֵּף שֶׁלֹּא הֻקַּף לַדִּירָה, כְּגוֹן גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּבֻרְגָּנִים שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִם אֶלָּא לִשְׁמֹר בְּתוֹכָן, אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל בְּתוֹכָהּ יוֹתֵר מִד' אַמּוֹת אִם הוּא יוֹתֵר א מִסְאָתַיִם; אֲבָל אִם הִיא סְאָתַיִם, שֶׁהוּא שִׁעוּר ע' אַמָּה וְד' טְפָחִים עַל ע' אַמָּה וְד' טְפָחִים, מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ בֵּין שֶׁהוּא מְרֻבָּע בֵּין שֶׁהוּא עָגֹל אוֹ אָרִיךְ ב וְקָטִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אָרְכּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁנַיִם בְּרָחְבּוֹ ג אַמָּה אַחַת; וְאִם הֻקַּף לַדִּירָה, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין, מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. { הַגָּה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' ת"א דִּין סְתָם עֲיָרוֹת אִי מֻקָּפוֹת לַדִּירָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּסְתָם קַרְפִּיפוֹת שֶׁלָּנוּ מִקְרֵי מֻקָּפוֹת לְדִירָה, דִּרְגִילִים לִפְתֹּחַ פֶּתַח תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְהַקִּיף } (מָרְדְּכַי פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִין). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד דְּכָל קַרְפָּף שֶׁהוּא } ד { סָמוּךְ לְבֵיתוֹ מִקְרֵי הֻקַּף לַדִּירָה, כִּי דַּעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ } (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ב דְּעֵרוּבִין), { וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה. } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת). ב וּמַה נִּקְרָא מֻקָּף לַדִּירָה, זֶה שֶׁבָּנָה בּוֹ ה בֵּית דִּירָה אוֹ שֶׁפָּתַח לוֹ פֶּתַח מִבֵּיתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפוֹ. וְאִם הָיָה מֻקָּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה וְרוֹצֶה לְהַקִּיפוֹ לְדִירָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרֹץ כֻּלּוֹ, אֶלָּא יִפְרֹץ בּוֹ פִּרְצָה בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר וְנִמְצָא בַּיִת פָּתוּחַ בּוֹ בְּלֹא הֶקֵּף, וְיַחֲזֹר וְיִגְדֹּר הַפִּרְצָה כֻּלּוֹ אוֹ אַמָּה הַיְתֵרָה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהָעֶשֶׂר אַמּוֹת פֶּתַח הֵן, וַהֲרֵי הוּא פָּתוּחַ וּלְבַסוֹף הֻקַּף. וְאִם פָּרַץ אַמָּה, וּגְדָרָהּ, וְחָזַר וּפָרַץ אַמָּה אֵצֶל מַה שֶּׁגָּדַר, וְחָזַר וְעָשָׂה כֵן עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ לַעֲשָׂרָה, מֻתָּר. (עַיֵּן ת"ש). { הַגָּה: וְאִם קָשֶׁה עָלָיו לִפְרֹץ הַכֹּתֶל, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל לְהַנִּיחַ עָפָר אֵצֶל הַכֹּתֶל מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַכֹּתֶל מִגֹּבַהּ עֶשֶׂר וְרֹחַב הֶעָפָר רָחָב מֵאַרְבַּע בְּאֹרֶךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּאֹרֶךְ הַכֹּתֶל, וְאִם אֵין בְּגֹבַהּ הֶעָפָר } ו { עֶשֶׂר אִם כֵּן הָוֵי כְּאִלּוּ פָּרַץ שָׁם הַכֹּתֶל שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שָׁם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה לְמַעְלָה מִן הֶעָפָר דְּהָוֵי כְּקַרְקָעִית הַקַרְפָּף, וְאַף אִם חוֹזֵר וְלוֹקֵחַ מִשָּׁם אַחַר כָּךְ הֶעָפָר, הוֹאִיל וּבִטְּלוּ שָׁם שַׁבָּת אַחַת. וְיֵשׁ חוֹלְקִים דְּעָפָר לֹא הָוֵי בִּטּוּל אֶלָּא אִם כֵּן אֵין עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ לְעוֹלָם. } (ת"ה סי' ע"ה הָרֹא"שׁ פ"ק דְּסֻכָּה). ג תֵּל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה דִּינוֹ כְּקַרְפָּף. ד קַרְפָּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם שֶׁנָּטַע בּוֹ אִילָנוֹת לְמַעֵט אֲוִירוֹ, לֹא הָוֵי ז מִעוּט. { אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶן גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה. } (הַמַּגִּיד פי"ו). וְהוּא הַדִּין לְחוֹפֵר בּוֹ בּוֹר. ה בָּנָה בּוֹ עַמּוּד וְנִתְמַעֵט בְּכָךְ, אִם הוּא רָחָב ג' טְפָחִים הָוֵי מִעוּט. ו בָּנָה מְחִצָּה בְּאֹרֶךְ עֶשֶׂר לִפְנֵי מְחִצָּה הָרִאשׁוֹנָה לְבַטְּלָהּ שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאֵינָהּ וְיִהְיֶה מֻקָּף לַדִּירָה עַל יְדֵי הַשְּׁנִיָּה, אִם הִרְחִיקָהּ מֵהָרִאשׁוֹנָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מֻתָּר. ז טָח טִיט עַל מְחִצּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְמַעֵט אֲוִירוֹ וְנִתְמַעֵט, אִם הַטִּיט עָבֶה שֶׁאִם תִּנָּטֵל מְחִצָּה הָרִאשׁוֹנָה רְאוּיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הָוֵי מִעוּט; וְאִם לָאו, לֹא הָוֵי מִעוּט. ח בָּנָה מְחִצּוֹת עַל הָרִאשׁוֹנָה לְהַקִּיפוֹ עַל יָדָם לַדִּירָה, אֵינוֹ מוֹעִיל. וְאִם נִבְלְעוּ הַתַּחְתּוֹנוֹת וְנִשְׁאֲרוּ הָעֶלְיוֹנוֹת מֵאֲלֵיהֶם, נִתָּר עַל יָדָם. אֲבָל תֵּל יוֹתֵר מִסְאָתַיִם וְעָשָׂה מְחִצּוֹת, אֲפִלּוּ עַל שְׂפָתוֹ, לַדִּירָה, מוֹעִיל שֶׁהֲרֵי דָּר בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת שֶׁעָשָׂה עַתָּה. ט קַרְפָּף יוֹתֵר מִסְאָתַיִם שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה וְנָטַע רֻבּוֹ אִילָנוֹת, אֲפִלּוּ אֵינָם נְטוּעִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת אֵינָם מְבַטְּלִים הַדִּירָה; אֲבָל אִם נִזְרַע רֻבּוֹ הַזְּרָעִים מְבַטְּלִים הַדִּירָה אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם אֶלָּא ח סְאָתַיִם. נִזְרַע מִעוּטוּ, אִם אֵין בּוֹ אֶלָּא סְאָתַיִם מֻתָּר; יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, ט אָסוּר. י מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ י גִּנָּה בַּחֲצֵרוֹ, אִם הוּא רֹב הֶחָצֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בֵּית סְאָתַיִם לֹא יְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ וּמִן הֶחָצֵר יא לַבַּיִת. וְאִם הוּא יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, לֹא יְטַלְטֵל בָּהּ וּבֶחָצֵר אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת. וְאִם הִיא מִעוּט הֶחָצֵר, מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מִסְאָתַיִם אוֹסֵר כָּל יב הֶחָצֵר. וְאִם יֵשׁ בָּהּ סְאָתַיִם אוֹ פָּחוֹת, אָסוּר לְהוֹצִיא יג מִמֶּנָּה לַבַּיִת. יא קַרְפָּף יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה וְנִכְנְסוּ בּוֹ מַיִם, אִם רְאוּיִם לִשְׁתִיָּה אֵין מְבַטְּלִין הַדִּירָה אֲפִלּוּ אִם הַמָּקוֹם שֶׁנִתְפַּשְּׁטוּ שָׁם יוֹתֵר מִסְאָתַיִם, וַאֲפִלּוּ הֵם עֲמֻקִּים הַרְבֵּה; וְאִם אֵינָם רְאוּיִם לִשְׁתִיָּה דִּינָם כִּזְרָעִים, וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּעָמְקָם עֲשָׂרָה יד טְפָחִים. יב קַרְפָּף בֵּית שְׁלֹשָׁה סְאִין וְקֵרָה מִמֶּנָּה בֵּית סְאָה, מֻתָּר, אֲפִלּוּ אִם הַקֵּרוּי מְשֻׁפָּע. יג קַרְפָּף בֵּית סְאָתַיִם מְצֻמְצָם, וְחָצֵר שֶׁנִּפְרְצוּ בְּמִלּוּאָם זֶה לָזֶה, טו הַקַרְפָּף אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹם הַמְּחִצָּה מְיַתְּרוֹ וְנַעֲשֶׂה יוֹתֵר עַל סְאָתַיִם. יד קַרְפָּף יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לַדִּירָה, וּפָתַח בּוֹ פֶּתַח וְעָשָׂה מְחִצָּה לְפָנָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, וְהֻתַּר עַל יְדֵי מְחִצָּה זוֹ שֶׁעַל יָדָהּ בְּטֵלָה מְחִצָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לְשֵׁם דִּירָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה מְחִצָּה אַחֲרוֹנָה, חוֹזֵר לְאִסוּרוֹ.

באר היטב – סימן שנח – דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה

א א מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות א' עם החצר לכלים ששבתו בתוכה ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש סי' שע"ב: ב וקטין. כגון שהוא ארוך מאה אמה ורוחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' אמה: ג אמה. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים. אבל פחות מאמה אחת שרי. מ"א: ד סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אע"פ שאין דר שם בקביעות. הג"מ ועיין מ"א: ב ה בית דירה. קודם שהוקף עיין מ"א: ו עשרה. דאם יש בגובה יו"ד שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג' טפחים: ד ז מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות וה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו ועיין ב"י דמשמע דדבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו: ט ח סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטיל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור עיין מ"א וט"ז. ובתשובת חכם צבי סי' נ"ט וסימן נ"ז ועיין יד אהרן: ט אסור. דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי כחצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם וה"ל כנפרץ במלואו למקום האיסור: י י גנה. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגנה. ואם יש גדר ביניהם החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם היא סאתים או פחות מותר לטלטל בתוכה אפילו כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א בסי' של"ו ס"ג מזה לאסור מטעם אחר ע"ש. ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך היקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה. ט"ז: יא לבית. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפילו של אדם אחד אסור לטלטל לבית ב"י ריטב"א והגינה והחצר מצטרפין. ב"י מרדכי: יב החצר. דהו"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה: יג ממנה. משמע אבל מהחצר לבית מותר אע"ג דהחצר אסור בו בעצמו אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האיסור אלא באסור מצד עצמו. אבל בטור כתב אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכתב המ"א ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגינה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב לה בפ"ע ע"ש: יא יד טפחים. דפחות מיו"ד טפחים ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן ועיין מ"א: יג טו הקרפף. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מיו"ד דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במילואו הג"א ועיין ססי' ש"ס:

מגן אברהם שנ״ח – סימן שנח – דין איזה מקומות נקראים מקפים לדירה

א׳ ובורגנין. אף על פי שהשומר דר בתוכו מ"מ אין עשוי לדור אלא לשמור: ב׳ אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ק' אמה ורחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' וד"ט: ג׳ אמה א'. אבל פחות מאמה שרי: ד׳ סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה (הר"ר יונתן) עמ"ש סי' תק"א ס"ג וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אף על פי שאין דר שם בקביעות (הג"מ והג"א) וע' בהרי"ו וצ"ל דהג"א מיירי שהיה הבית בנוי בו מקודם דהא כתב הוא עצמו ספ"ב פרדס שלא הוקף לדירה סמוך לבית ובנה בו בית יעשה שביל וכו' משמע דלא מהני שבנאו אח"כ ולכן כתב יש שם שומירה וכו' ונ"ל דגם התו' לא כתבו דלא מהני אלא לריב"ב דס"ל דבפחות מע' בעי' שומיר' ולכן ביתר מע' לא מהני אבל לדידן דבפחות מע' א"צ שומירה ביתר מע' מהני וצ"ל דלכן דילג רמ"א דין דשומירה ובית דירה דליכא פלוגתא בזה אך בסמוכה לעיר יש חולקים כמ"ש סי' שנ"ט דרחבה אסורה ע"ש והג"א ס"ל דרחב' שאני שלא נעשו המחיצות לשם הרחבה אלא שבנאה בתים סביבם ומוקפת מאילי' כמ"ש ב"י סי' זה בשם הריטב"א כנ"ל: ה׳ שבנה בו בית. קודם שהוקף כמ"ש ס"א, כתב המבי"ט ח"א סמ"ח דאם א' מצדי הקרפף הוא בתים חשיבי כותלי הבתים מוקף לדירה אף על גב שנעשו לתוכו מ"ד אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה ע"כ ועמ"ש ס"א וכ"מ מפירוש רש"י בעובדא דאפדנא ודוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל אם נפל מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אין מועיל דלא נעשי' לבראי אלא לגואי עססי' זה ומשמע בתו' דף כ"ד דצ"ה מהני כמו מחיצה עסי' שס"ב ס"י: ו׳ שהשלימו לי' מותר. דפנים חדשות באו לכאן: ז׳ אין בגובה העפר י'. דאם יש בגובהו י' שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג"ט: ח׳ חוזר ולוקח. אף על גב דנעשית מחיצה מאילי' שרי כמ"ש ס"ח (שם) וא"ל דלא תיהני הכא הואיל ועיקר תקנתו ע"מ לפנותו דמה בכך ארנקי נמי עתיד ליטלו משם בודאי ואפ"ה הוי ביטול כמ"ש סימן שע"ב סי"ו ובגמ' שם ומה לי אם מכוין כדי לפנותו או אם עתיד לפנותו (ת"ה): ט׳ לא הוי מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות ה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו (מ"מ בשם רשב"א) ועב"י משמע דבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו: י׳ ויהיה מוקף. כלו' שפתח לו בית קודם שעשה השני': י״א אלא סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור, יותר מסאתים אסור דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי קרפף ואסור לטלטלן דנפרץ במלואה למקום האיסור: י״ב ממנו ומן החצר. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפי' הן של אדם א' אסור לטלטל לבית (ב"י ריטב"א) והגנה והחצר מצטרפין (ב"י מרדכי) וכמ"ש ס"ט: י״ג אוסר כל החצר. דה"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה: י״ד ממנה לבית. משמע דמחצר לבית שרי אבל בטור כ' אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכ"כ המרדכי דאע"ג דמות' לטלטל מחצר לקרפף כמ"ש רסי' שע"ב מ"מ לענין כלי הבית ה"ל החצר נפרץ במילואו למקום האסור לו ואסו' להכניס מחצר לבית ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגנה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב להיות לה שם בפ"ע מרדכי ותוס' וכ"מ בגמ' ע"ש: ט״ו י' טפחים. דפחות מי"ט ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן (מ"מ) ודע דבעמקן י' לא אסר החצר משום נפרץ במלואו דהם עצמן נעשו מחיצה בינם לחצר כמ"ש רסי' שנ"ו: ט״ז הקרפף אסור. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מי' דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במלואו כמ"ש ס"י (הג"א ותו') עססי' ש"ס:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שנ״ח

א׳ אם הוא יותר מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות אחד עם החצר לכלים ששבתו בתוכם ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש בסימן שע"ב: ב׳ ובלבד שלא יהא אורכו כו'. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים: ג׳ לא הוי מיעוט. שכן דרך הקרפף להיות בו אילנות: ד׳ אם אין בו אלא סאתים מותר. כיון דבלאו דירה שרי באנפי נפשיה ה"נ שרי ואע"ג דמקום זריעה קרוי קרפף ושאינו נזרע הוי חצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם אפ"ה לא אסרי אהדדי הואיל ודחד גברא הוא דקי"ל כר"ש דאמר רשות חצר וקרפף לא אסרי אהדדי לענין כלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו תוך הבית עכ"ל רש"י ונראה שיש ט"ס וצ"ל אע"ג דלאו דחד גברא כו' ע"ש ברש"י ומשמע דבנזרע מיעוטו עכ"פ מקום הזרוע אסור דאין שם דירה עליו אבל ביותר מסאתים הוי כרמלית ואין היתר מחצר לכרמלית בשום דבר לכ"ע ומבואר בדברי הטור דסאתים ופחות מסאתים שוין הן ע"כ מ"ש כאן בש"ע אפי' אין בהם אלא סאתים הכוונה ה"ה פחות מסאתים: ה׳ מי שיש לו גינה וכו'. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגינה ואם יש גדר ביניה' החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם הוא סאתי' או פחות מותר לטלטל בתוכה אפי' כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א זה בסימן של"ו מטעם אחר ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך הוקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה: ו׳ אסור להוציא ממנה לבית. משמע אבל מחצר לבית מותר אע"ג דהגינ' אסור בו בעצמו ממנו לבית מ"מ אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האסור אלא באסור מצד עצמו: ז׳ כתוב בטור אפי' אם הקירוי הוא משופע דחשבינן כאלו מחיצה כו'. עמ"ש ע"ז בסי' שס"א:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שנ״ח

שנ״ח:ע״א א׳ (ס"ק ד) סמוך כו' עמ"ש סי' תק"א ס"ג. ר"ל דשם משמע קצת דעת המחבר כהר"ח דאפי' תוך התחום ל"מ מוקף לדירה דז"ל שם ואפי' היתה מוקפת שלא לשם דירה: ב׳ ובלבד כו' ותהיה בתוך תחום שבת ענ"ל הרי דאפי' היא תוך התחום קראה אינה מוקפת לדירה. גם א"כ מאי רבות' דאפי' אינה מוקפת לדירה כיון דהוא תוך התחום דדינו כמוקפת לדירה: ג׳ וה"ה אם יש כו' ר"ל ג' דינים אלו סמוך לבית ושומירה. ובית דירה שהביא מ"א כללם הג"א יחד: ד׳ ורמ"א בהג"ה לא הביא רק דין א' דהיינו סמוך לבית: ה׳ שדר בה ביום ובליל'. דבורגנין המוזכר בש"ע ר"ס מיירי שאין דר בה כ"א ביום לבד או בלילה לבדה: ו׳ אף ע"פ שאינו דר כו' ר"ל דבית דירה שהוזכר בש"ע ס"ב ר"ל שדר בה בקביעות ובהג"א חידש דאפי' אין דר בו בקביעות: ז׳ ונ"ל דהג"א מיירי כו' ר"ל דלא תימא דס"ל כיון דהשומירה ובית דירה הם תוך הקרפף. אפי' בנאם אחר ההיקף מיקרי מוקפת לדירה דודאי תחלה מיד כשהקיף הי' דעתו לבנות בו שומירה או בית דירה ואדעתיה דהכי הקיף וה"ל מוקף לדירה קמ"ל מ"א דליתא וה"ה דין א' אם הוא סמוך לבית תוך התחום מלתא דפשיטא דבעינן שבנה הבית קודם ההיקף: ח׳ יעשה שביל כו' ר"ל אם ירצה לטלטל מן הבית שעומד חוץ לפרדס אל הבית שעומד תוך הפרדס. והפרדס אינו מוקף לדירה יעשה שביל מן בית א' להשני קנה קנה פחות מג"ט דאמרי' לבוד דרך משל אם בית א' עומד במזרח והשני במערב יעשה מחיצה של קנים כנ"ל ממזרח למערב בצד דרום וכן בצד צפון. ובין שני המחיצות יכול לטלטל מבית לבית ור"ל שיש בפרדס בית דירה והוי מוקף לדירה וא"צ למחיצת קנים א"ו דהבית דירה שבתוך הפרדס אם אינו בנוי קודם עשיית הפרדס לא מיקרי מוקף לדירה וא"כ י"ל דמיירי שם שהבית שתוך הפרדס לא נבנה אלא אחר עשיית הפרדס (וכן הבית שחוץ לפרדס הסמוך לפרדס נבנה אחר הפרדס) ולכן הוצרך לתקנות מחיצת קנים ולכן כ' יש שם שומירה כו' ר"ל בהג"א כ' לשון זה ולשון יש שם משמע שהי' תחלה קודם הקרפף השמיר' או בית דירה. ונ"ל דגם התוס' כו' ר"ל דהרב"י כ' דראיית הג"א הוא מדתנן בעירובין דף כ"ג ועוד אר"י בן בבא הגנה והקרפף שהן ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים המוקפת גדר כו' מטלטלין בתוכו ובלבד שיהי' בתוכה שומירה או בית דירה או שתהי' סמוכה לעיר וניהו דאנן לא קי"ל כר"י בן בבא אלא כר"ע דהיכי דאינו מחזיק רק ע' אמה ושירים כו' לא צריך הוקף לדירה וכדאי' בר"ס זה מ"מ מדר"י בן בבא נשמע לר"ע. כיון דריב"ב ס"ל דגם במחזיק ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים בעינן מוקף לדידה וס"ל דסגי בחד מהני תלת גווני שומירה או ב"ד או סמוכ' לעיר ועי"ז מיקרי מוקף לדירה כן הדין לדידן דקי"ל כר"ע אם יש בה יותר מע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים דבעי' מוקף לדירה סגי בחד מהני תלת גווני דיותר מע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים לר"ע שוה לע' אמם ושירים לר"י בן בבא וע"ז כ' הרב"י דהתוס' חולקים והוכיחו דלריב"ב גופיה ל"מ חד מהני תלת גווני לעשותו ע"י מוקף לדירה אלא בע' אמה ושירים או בפחות מזה אבל ביתר מע' אמה ושירים אפי' לריב"ב נ"מ חד מהני תלת גווני ע"ש בתו' ד"ה ובלבד כו' א"כ ה"ה דלר"ע ל"מ ביתר מע' אמה ושירים חד מהני תלת גווני עכת"ד. וע"ז כ' מ"א דגם התוס' מודים להג"א ואין כאן מחלוקת. ולא כתבו התוס' דל"מ ביותר מע"א ושירים חד מהני גווני אלא לריב"ב וכמו שהוכיחו התוס' שם והיינו דוקא לריב"ב דחזינן דמחמיר בהא דאפי' בפחות מע"א ושירים או בע' אמה ושירים מצומצמים מצריך שיהי' מוקף לדירה מחמיר גם בזה דיותר מע"א ושירים ל"מ חד מהני תלת גווני הנ"ל לעשותו מוקף לדירה אבל ר"ע דקי"ל כוותיה דמיקל בהא וס"ל דלפחות מע"א ושירים או ע"א ושירים מצומצמים לא בעי כלל לדירה ה"ה דמיקל גם בזה דאפי' יותר מע"א ושירים מהני חד מהני גווני לעשותו היקף לדירה דלר"ע דין יותר מע"א ושירים כמו לריב"ב בע"א ושירים מצומצמים: ט׳ ונ"ל דלכן דילג רמ"א דין דשומירה וב"ד כו' דא"א דרמ"א ס"ל כהרב"י דהתוס' חולקים עם הג"א ומה שהביא המ"א פלוגת' בקרפף שהוא סמוך לביתו הוא מחלוקת הג"א והתוס' א"כ למה נקט רק חד גווני מהני חלת גווני דהיינו סמוך לביתו ושביק הני תרי גווני שומיר' או ב"ד דהא גם בזה פלוגת' הג"א והתוס' דלהג"א מהני ולהתוס' ל"מ א"ו דס"ל לרמ"א כדעת מ"א דאין התוס' חולקים על הג"א ומודים דמהני וכיון דאין בו מחלוקת השמיטו ואפשר דס"ל לרמ"א דהוא דין פשוט כיון דכ"ע מודים ולא הביא רק דין קרפוף סמוך לביתו דבזה יש מחלוקת. אך בסמוכ' לעיר י"ח כמ"ש כו' ר"ל אם כן תיקשי מי הם הי"ח שהביא רמ"א דהא השתא גם התוס' מודים להג"א דמאי דמהני לריב"ב בע"א ושירים מהני לדידן ביותר מע"א ושירים א"כ ה"ה דסמוך לעיר מהני לדידן ע"ז כ' מ"א כמ"ש סי' שנ"ט דרחב' שאחורי הבתים אסורה והוא גמ' ערוכה בעירובין דף כ"ד הרי דלא כהג"א דאף הרחבה הסמוכה לעיר והוא אחורי ביתו ל"מ מוקף לדירה אלא דהג"א ס"ל דרחבה שאני שלא נעשו המחיצות לשם הרחבה כו' ולכך ל"מ מה שהיא סמוכ' והג"א מיירי שנעשו המחיצות לשם הרחבה וזה דעת הראב"ד שהביא הריטב"א דטעם איסור הרחב' דמחיצות לגוואי עבידן לבראי לא. עבידן אבל הריטב"א כתב עפ"ז של הראב"ד שאינו מחוור ואין חילוק ובכל ענין אפי' נעשו המחיצות לצורך הרחבה אפי' הכי לא מיקרי מוקפת לדירה וא"כ מוכח להריטב"א אפי' סמוכה לעיר ל"מ לדידן ביותר מע"א ושירים והוא הי"ח שהביא הרמ"א אבל בשומירה וב"ד דלא מצינו להדיא שהריטב"א חולק י"ל דמודה להג"א: שנ״ח:ע״ב א׳ (ס"ק ה) שבנה בו כו' דאם א' מצדי הקרפוף הוא בתי' כו' וע' מ"ש ס"א א' ר"ל מ"ש מ"א בס"ק ד' דלהג"א וראב"ד ל"מ כה"ג דלא הוי מוקף לדירה דהמחיצות לצורך גוואי עבידן דהיינו לצורך הבתים ולא לבראי דהיינו הקרפוף: ב׳ וכ"מ מפרש"י בעובדא דאפדנא הוא בעירובין דף כ"ה ע"ב האי בוסתנא (היינו גנה) דהוי סמוך לגודא דאפדנא (ופירש"י וז"ל והוא היתה לו היקף לדירה אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד הפרדס סמכו היקף הפדדס כו') ונפלה מחיצה החיצונה של אפדנא שהית' תחלה גם כותל הבוסתנא סבר רב ביבי לסמוך אמחיצה פנימית של האפדנ' שנשארה וע"י יהיה הבוסתנ' מוקף לדירה וא"ל רב פפי הני מחיצות פנימות לגוואי עבידן לצורך האפדנא ולא לבראי דהיינו הבוסתנא ול"מ הרי דכל זמן שמחיצות החיצונות היו קיימו' הי' הבוסתנא מוקף לדיר' ע"י הרי מוכח כדעת המבי"ט ודוקא שפתח ולבסוף הוקף דאל"כ לא עדיף מחיצות הבית מאלו נעשו לשם הקרפוף דאם הוקף ולבסוף פתח ל"מ מוקף לדידה. אבל אם נפל כו' היינו דברי רב פפי הנ"ל: ג׳ עסס"י זה ר"ל בסעיף י"ד הביא הרב"י פי' התוס' בהאי בוסתנא הנ"ל ולפי' התוס' אין ראיה משם משמע בתוס' דף כ"ד דצ"ה כו' דאמרינן שם ע"ב האי רחבה דלא הוי הוקפה לדירה דהוי פתוח מצד א' למתא ומצד השני לשביל של כרמים והשביל היה מוקף לדירה שהיו בו דיורין ושביל של כרמים היו בסופו גודא דנהרא וא"כ המתא היה מותרת לטלטל בה וכן שביל של כרמים אלא דהרחבה שהיתה אסור' לטלטל בה כיון שלא היתה מוקפת לדיר' והיתה הרחבה פתוחה במלואה למתא ולשביל של כרמים ולכן היתה הרחב' אוסר' המתא וגם השביל והיו רוצים להתיר הטלטול בכלם ואמר אביי היכי נעביד אי נעביד צורת הפתח אפומא דשביל אתו גמלי הבאים לשתות מהנהר ושדי ליה ופרש"י דר"ל אפומי דשביל היינו באותו צד שפתוח השביל לדחבה דודאי הוי מהני האי צ"ה להתיר טלטול בשביל אף שפרוצה לרחבה דהא אפי' פרוצה לר"ה מהני צ"ה וא"כ מגו דמהני האי צ"ה לשביל מהני גם לרחבה שעי"ז תהיה מוקפת לדירה ויהי' מותר לטלטל ברחב' וכן במתא וא"כ לפירש"י אדרבא מוכח דל"מ צ"ה לעשותו עי"ז מוקף לדירה דהא הוצרך רש"י לטעם מגו דמהני לשביל כו' כנ"ל אולם התוס' שם הוכיחו דר"ל אפומי דשביל היינו באותה צד שהיה השביל פתוח לגודא דנהר' ולפ"ז ל"ל מיגו דהא ל"מ האי צ"ה להתיר טלטול בשביל דהא עדיין הוא פרוץ במלואו למקום האסור דהיינו הרחב' אלא כיון דהשביל והרחב' פתוחים זה לזה עד גודא דנהרא וע"י שעושים צ"ה לשביל אגוד' דנהרא האי צ"ה מועיל גם לרחבה פתוח' לשם ונעש' הרחבה עי"ז מוקף לדיר' והותר הטלטול בשלשתן במתא ורחב' ושביל הרי דלהתו' ע"י צ"ה נעשה מוקף לדיר' כמו במחיצה: שנ״ח:ע״ד א׳ (ס"ק ז) אין בגובה כו' דאם יש כו' ר"ל דע"כ אין הכונה דבעי' דוקא שלא יהיה העפר גבוה יו"ד דלפ"ז הוי כאלו פרוץ שם הכותל דרך משל שהמחיצה הית' גבוה י"ט טפחים א"כ כשמניח עפר בגוב' ט' טפחים ומחצה א"כ מן הקרקע עד סוף העפר ליכא שיעור מחיצ' ועד אותה גובה נתבטל גם מחיצת הכותל דהא העפר רחב ד' טפחים וניחה תשמישתיה להשתמש עליו והוי כאלו קרקע הקרפוף היא למעל' על העפר ול"מ המחיצות עד אות' גובה ומן העפר ולמעל' ג"כ אינו גבוה שיעור מחיצ' דהא לא נשאר רק טפחים ומחצה ולכן הוי כאלו פרוץ הכותל משא"כ אם העפר גבוה עשר' א"כ העפר גופ' הוי מחיצה ולא הוי מחיצ' חדש' דהא מניח העפר סמוך לכותל החצר ואין עליו דין מחיצ' כמ"ש בס"ו ועדיין נשאר מחיצ' הישנה ז"א דהא מיד כשהניח העפר בגוב' ט' ומחצה נתבטל המחיצ' הישנה ולמה יגרע כשהוסיף עליו עפר בגוב' חצי טפח אדרב' עשה עתה מחיצ' חדש' כיון דכבר נתבטל' מחיצ' הישנה ותדע דאל"כ ל"מ האי תקנתא דהנחת עפר אלא או גבו' הכותל י"ט טפחים או נמוך מי"ט טפחים אבל אי גבוה הכותל עשרים טפחים וכ"ש יותר ל"מ האי תקנתא דהא אי גבו' הכותל עשרים טפחים ע"כ צריך להגביה העפר יותר מיו"ד טפחים כדי שלא ישאר למעל' מן העפר שיעור מחיצ' א"ו צ"ל כנ"ל ולכך הוצרך מ"א לפ' להיפך דאי גבוה יו"ד משכחת לה דבלא"ה מותר וא"צ שיהי' רוחב העפר ד' טפחים דהיינו אם הרחיק העפר מן הכותל שלש' טפחים כדאי' סעיף ו': שנ״ח:ע״ה א׳ (ס"ק ח) חוזר כו' ארנקי כמ"ש סי' שע"ב סט"ז ובגמ' הא דארנקי אינו מוזכר בש"ע כ"א בגמ' דף ע"ט ע"א על הא דתנן שם חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשר' ורחב ד' אין מערבין השתי חצרות יחד דאותו חריץ חולק את החצרות ודומ' כאלו יש כותל ביניהם ואם מלא החריץ בדבר שמבטל לאותו שבת א"כ נתבטל החריץ מערבים שתי החצרות יחד ואמרינן שם דאפי' מלאוה לחריץ ע"י שנתן לתוכו ארנקי עם מעות דמבטלו לאותו שבת דהא הארנקי עם המעות הוא מוקצ' ואסור לטלטלו בשבת ג"כ מהני אע"ג דידעינן בודאי שאחר שבת יטול הארנקי ולא יפסיד מעותיו אפ"ה מהני ה"ה הכא ודע דמ"ש בס' א"ז ובתוס' שבת בשם מי"ט שנתקשה בלשון ש"ע שכ' ואף אם תוזר ולוקח העפר מהו לשון ואף דהא ע"כ צריך ליקח העפר משם כדי לתקן הפרצה שנעש' ע"י העפר להתיר הטלטול לא ידעתי מאי קשיא ליה ניהו דהת"ה נתן תיקון שלא יצטרך לטרוח ב' טרחות טרחה לפרוץ ושוב לטרוח לבנות א"כ לפי האמת א"צ לא לפרוץ ולא לבנות דע"י הנחת העפר נעשה הפרצ' וע"י לקיחת העפר שוב נבנה אבל אפשר שלא יקח העפר כ"א יבנה כותל חדש ולא יקל מעליו כ"א טרחת הסתיר' והפרצה (גם אפשר יתן עפר על עפר ראשון עד שהעפר יהיה גבוה יו"ד כשהעפר רחוק ג' טפחים מכותל א') לכן אמר אף שלוקח העפר: שנ״ח:ע״ח א׳ (ס"ק יא) אלא כו' דהמיעוט ר"ל שלא נזרע כלו: ב׳ ואסור דהא כל הקרקף יחד הוא יתר מב"ס וע"י הזרעים בטל ממנו הדיר' וה"ל קרקף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה: ג׳ יותר מסאתים כו' טעות הדפוס יש פה והוא ס"ק חדש וקאי על מ"ש בש"ע מעוטו כו' יותר מסאתים אסור ונתן טעם אע"ג דלא נזרע רק מעוטו מ"מ עכ"פ המיעוט כיון שהוא יותר מסאתים ונזרע דבטל הדירה ממנו ה"ל קרפוף יותר מב"ס שלא הוקף לדיר' יש לו דין כרמלית דאסור לטלטל בו כ"א ד' אמות א"כ אפי' הרוב שלא נזרע דהוא מוקף לדירה מ"מ נפרץ במלואו למקום האסור לו דהיינו למקום הנזרע ולכן גם במה שלא נזרע אסור לטלטל: שנ״ח:ע״ט א׳ (ס"ק יב) ממנו כו' דשמא זרעים מבטלים דירת חצר ר"ל דאין זה ודאי ואין אסורו כ"א משום ספיק' דדינ' דהטור כ' בשם רבינו מאיר דנסתפק אי נימא דוקא דירת קרפף דהוא דירה גרועה זרעים מבטלים אבל דירת חצר דהיא דירה חשוב' אין זרעים מבטלים או דלמא אפי' דירת חצר מבטלים וסיים וטוב להחמיר ולכן כ' בש"ע ג"כ להחמיר: ב׳ וה"ל כלו קרפף ר"ל גם מה שלא נזרע כיון דרובו נזרע המיעוט בטל לגביה: ג׳ ואפי' הן של אדם א' ע' מ"ש מ"א ר"ס שע"ב: ד׳ לבית ר"ל דודאי בגנה וחצר מותר לטלטל דמ"ש בש"ע דאפי' אין בהם אלא ב"ס ר"ל הגנה עם החצר יחד א"כ קרפף אפי' לא הוקף לדיר' אם אין בה יותר מב"ס מותר לטלטל בה אלא לבית אסור לטלטל ממנה: שנ״ח:פ׳ א׳ (ס"ק יג) אוסר כו' דה"ל כרמלית דמ"ש בש"ע מה שיש בה יותר מב"ס ר"ל מקום הזרוע לבד הוא יותר מב"ס: שנ״ח:פ״א א׳ (ס"ק יד) ממנו לבית משמע דמחצר לבית שרי דהא החצר לא מיקרי נפרץ למקום האסור לו דהא מותר לטלטל מן החצר למקום הזרוע דמיקרי קרפף כיון דאין במקום הזרוע כ"א ב"ס דחצר וקרפף רשות אחד הן כדלקמן ר"ס שע"ב: ב׳ לענין כלי בית כו' דהא למקום הזרוע אסור כלים ששבתו בבית להוציאן לחצר דשרי אסור להוציאן משם דהיינו מחצר למקום הזרוע. ומיהו אם הגנה פחות מב"ס שרי כו' ובזה חלק על מה שכתוב בש"ע שכתב ואם יש בה סאתים או פחות אסור כו' הרי דאפי' בפחות מב"ס אסור: שנ״ח:פ״ג א׳ (ס"ק טז) הקרפף כו' עססי' ש"ס ר"ל דע"כ מיירי דכותלי קרפף נכנסים לחצר ומופלגים מן הכותל החצר ג' טפחים דאל"כ גם הקרפף ניתר בהגפופים דה"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים וכ"כ הב"ח ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א