סימן שנז – דיני חצר פחות מד' אמות וביב – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנז – דיני חצר פחות מד' אמות וביב

א חָצֵר שֶׁפְּחוּתָהּ מִד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת, שֶׁהִיא סְמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהּ ד' אַמּוֹת אֵין סְאָתַיִם מַיִם שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל יוֹם רָאוּי לִבָּלַע בָּהּ, וְהָוֵי כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גּוּמָא שֶׁתְּהֵא חֲלָלָהּ מַחְזֶקֶת סְאָתַיִם. { הַגָּה: וְכָל גּוּמָא שֶׁהִיא חֲצִי אַמָּה עַל חֲצִי אַמָּה בְּרוּם שְׁלֹשָׁה חֹמְשֵׁי אַמָּה, מַחְזֶקֶת סְאָתַיִם } (רַמְבַּ"ם). בֵּין אִם יַעֲשֶׂנָּה בִּפְנִים בֶּחָצֵר אוֹ בַּחוּץ, אֶלָּא שֶׁאִם יַעֲשֶׂנָּה בַּחוּץ צָרִיךְ א לְכַסוֹתָהּ בִּנְסָרִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְקוֹם פְּטוּר וְיִפְּלוּ הַמַּיִם מִיָּדוֹ לִמְקוֹם פְּטוּר. וְכֵיוָן שֶׁיַּעֲשֶׂה גּוּמָא יָכוֹל לִשְׁפֹּךְ בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְאִם אֵינָהּ מַחְזֶקֶת סְאָתַיִם לֹא, יִשְׁפֹּךְ בָּהּ כְּלָל. וְאִם יֵשׁ בֶּחָצֵר אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, אֲפִלּוּ הוּא אָרִיךְ ב וְקָטִין, אוֹ בִּימוֹת ג הַגְּשָׁמִים בְּחָצֵר כָּל שֶׁהוּא, מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ בָּהּ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְחָצֵר וְאַכְסַדְרָה (פי' בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' דְּפָנוֹת וְדֹפֶן ד' שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ דֶּלֶת אֵינָהּ מְגֻפֶּפֶת כָּל עִקָר, אֶלָּא בְּרָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת כֻּלּוֹ, וּפְעָמִים שֶׁעוֹשִׂים לָהּ אַמָּה אַחַת פָּצִים מִכָּאן, וְאַמָּה אַחַת פָּצִים מִכָּאן כָּךְ פי' הֶעָרוּךְ וּפָצִים הוּא מְעַט כֹּתֶל יָשָׁר וְשָׁוֶה) שֶׁאֵין בְּאֶחָד מֵהֶם לְבַד ד' אַמּוֹת, מִצְטָרְפִין לְד' אַמּוֹת לְהַתִּיר לִשְׁפֹּךְ בָּהֶם. { הַגָּה: וְהוּא הַדִּין ב' דְּיוּטָאוֹת שֶׁלִּפְנֵי ב' עֲלִיּוֹת, וַעֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה שֶׁרְאוּיִים הַמַּיִם לִבְלֹעַ בָּהֶם, אִם הֵם } ד { סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ מִצְטָרְפוֹת } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"ר יוֹנָתָן). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּחָצֵר הַסְמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם הִיא סְמוּכָה ה לְכַרְמְלִית, אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה הַרְבֵּה אֵינָהּ צְרִיכָה גּוּמָא אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה { וְע"ל סי' שע"ז. } ב ו בִּיב שֶׁמְּכֻסֶה ד' אַמּוֹת בְּמֶשֶׁךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע, מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ ז אֲפִלּוּ עַל פִּי הַבִּיב אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִים מִיָּד מִיָּדוֹ לַחוּץ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא סִילוֹן שֶׁל עֵץ, שֶׁאֵין הַמַּיִם רְאוּיִם לִבְלֹעַ, אֲבָל אִם עָשׂוּי כְּעֵין רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים, מַבְלִיעִים וְשָׁרֵי. וּלְהָרַמְבָּ"ם, אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ הַבִּיב אוֹ הַצִּנּוֹר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפֹּךְ עַל פִּיו בִּימוֹת הַחַמָּה, אֶלָּא שׁוֹפֵךְ חוּץ לַבִּיב וְהֵם יוֹרְדִים לַבִּיב. ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִים ח לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל אִם הָיוּ יוֹצְאִים לְכַרְמְלִית, מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חִלּוּק בֵּין כַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הָרַבִּים } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ בְּפ' כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין). { וְדַוְקָא כַּרְמְלִית שֶׁהִיא תּוֹךְ הָעִיר, דְּמִיחְלַף בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַצְמָהּ, אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה דְּלֵית לָן רְשׁוּת הָרַבִּים; אֲבָל כַּרְמְלִית שֶׁהִיא מִחוּץ לָעִיר, אוֹ חָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, שָׁרֵי } (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַזּוֹרֵק וּסְמַ"ג וְדִבְרֵי עַצְמוֹ) (תשו' מהר"מ סִימָן צ'). { וְעִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה וְלֹא עֵרְבוּ בָּהּ, כְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת דָּמִי } (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַדָּר וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ע"ג וְע"ד). { וְאִם הַצִּנּוֹר לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁעוֹבְרִים הַמַּיִם דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר לְכַרְמְלִית, יֵשׁ לְהָקֵל } (מַהֲרִי"ל). { וְכֵן עִקָּר. }

באר היטב – סימן שנז – דיני חצר פחות מד' אמות וביב

א א לכסותה. שאם לא יכסנה ה"ל ר"ה ואם עמוק ג' הוי כרמלית אבל אם היא מכוסה אין לה אלא מקום פטור: ב וקטין. כגון שהוא ארוך ח' אמות ורחב ב'. ומ"מ יש כאן שיעור לבלוע סאתים: ג הגשמים. שאין אדם מקפיד על לכלוך חצירו ואינו מתכוין שיצאו לחוץ: ד סמוכות. בתוך ד"ט: ה לכרמלית. לפי שאין כאן אלא כחו וכחו בכרמלית לא גזרו כמ"ש סי' שנ"ה ס"א ועיין ססי' זה דיש חולקין וס"ל דאין חילוק בין כרמלית לר"ה עיין שם: ב ו ביב. פי' חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לר"ה: ז לשפוך. דקים לן בד' אמות יש שיעור לבלוע ואפי' אי נפקא לבראי לא לכך איכוין ושרי: ג ח ר"ה. מ"מ שייך למגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא. מ"א ע"ש:

מגן אברהם שנ״ז – סימן שנז – דיני חצר פחות מד' אמות וביב

א׳ מקום פטור. דאם היא מגולה פעמים שיהיה טיט ורפש בתוכה ולא תהיה עמוקה י' ותהיה כרמלית אבל כשהיא מכוס' ופיה ברה"י הוי חורי רה"י (ב"י ריטב"א) עמ"ש סימן שמ"ה סי"א: ב׳ יכול לשפוך. ואפילו נתמלאה מע"ש שופך לתוכה דכיון דתקנו לו חכמים זכר לשבת שלא ישכח וישליכם ברה"ר שרי: ג׳ לא ישפוך. דגזרינן דלמא אתי למשפך סאתים: ד׳ אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ח' אמות ורחב ב': ה׳ בימות הגשמי'. שאין אדם מקפיד על לכלוך חצירו ואינו מתכוין שיצאו לחוץ ואי משום שיראו צנור מקלח ואתי למשרי בימות החמה אמרינן מי גשמים הם ואפילו שלא בשעת הגשמים מתמצים הם והולכים אחר הגשמים: ו׳ מעזיבה. רכה: ז׳ סמוכות. בתוך ד"ט: ח׳ א"צ. עססי' זה דיש חולקין: ט׳ של אבנים מבליעים. וא"ת הרי בי"ד ססי' ע' מסתפק אם קרקע הוי ככלי שאינו מנוקב הכא הקילו: י׳ מותר לשפוך. דכחו בכרמלית לא גזרו עסי' שנ"ה ס"א: י״א אפי' בזמן הזה. כ"כ הרב"י בשם הר"מ וטעמא דמ"מ שייך למיגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא דלא כע"ש: י״ב כרמלית שהיא כו'. כ"ה במרדכי והביא רמ"א סי' שכ"ה ס"ג דלא כע"ש שכתב שדברי המרדכי סותרין אהדדי: י״ג שהיא מחוץ וכו'. ואף על גב דבגזוזטרא שרי לשפוך דהתם אינו מתכוין שיצאו לחוץ משא"כ הכא עמ"ש סי' שי"ד סס"א וסי' שע"ז:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שנ״ז

א׳ כדי שיהא מקום פטור. שאם לא יכסנה ה"ל ר"ה ואם עמוק שלשה הוה כרמלית אבל אם הוא מכוסה אין לה אלא מקום פטור: ב׳ לא ישפוך בה כלל. גזירה דלמא אתי למשפך סאתים דהוא שיעור האדם אבל בימות הגשמים ליכא למיגזר ומפורש בגמ' הטעם: ג׳ אפי' הוא אריך וקטין. דמ"מ יש כאן שיעור לבלוע סאתים: ד׳ וה"ה ב' דיוטאות שלפני כו'. כצ"ל: ה׳ אבל אם היא סמוכה לכרמלית כו'. קשה דא"כ למה צריך לקמור העוקה שמבחוץ בתחילת סי' זה הא העוקה הוה עכ"פ כרמלית כשהיא מג' עד י' וכ"ש אם הוא ביותר מי' דהוי רה"י וי"ל שמא יעלה רפש וטיט ותהי' אפי' פחות מג' ממילא היא ר"ה וחשש זה הביא ב"י בשם הריטב"א מש"ה הצריכו לקמור והטעם שהקילו בכרמלית לפי שאין כאן אלא כחו וכחו בכרמלית לא גזרו כדלעיל גבי ספינה ששופך על דופני הספינה בסי' שנ"ה: ו׳ ביב שמכוס' כו'. פי' חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרה"ר: ז׳ מותר לשפוך כו'. דקים לן בד"א יש שיעור לבלוע כדפי' ואפי' יש בו מים מבע"י כיון דרוב שנה עשויה ליבלע ה"נ כי נפקי לבראי לא להך איכוין ושרי: ח׳ וי"א דאין חילוק. נראה פשוט דפליגי גם על מ"ש בס"א להקל בכרמלית דחד טעמא הוא: ט׳ דמיחלף ברשות הרבים. דמכח זה חמיר מספינה דספינה לא שייך כלל ברשות הרבים:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שנ״ז

שנ״ז:נ״ה א׳ (ס"ק א) מקום כו' ולא תהי' עמוקה י' ר"ל לא מבעי' אם נעשית על תמונה שכ' רמ"א בהג"ה דהיינו חצי אמה עח"א בגבוה ג"ח אמה דאפי' בלי טיט ורפש מיד אינה עמוקה י' ודין כרמלית י"ל. אלא אפי' עמוקה י' חיישי' שע"י רפש וטיט יתמעט מעומק י': ב׳ הוי חורי רה"י ומ"ש בש"ע שתהא מקום פטור לאו דוקא אלא ר"ל שמותר להוציא שם לכתחלה: שנ״ז:נ״ט א׳ (ס"ק ה) בימות כו' שאין כו' ר"ל דתרי חששא איכא חדא שהוא עצמו ישפכם להדיא לר"ה ריאמר מה לי אם אני שופכן בחצר ומשם מקלחים לר"ה או אם אני בעצמן שופכן לר"ה גם יש לחוש שיתכוין בשפיכתו לחצר שיצאו גם יש לחוש מפני הרואי' ובימות הגשמים ל"ל למידי: שנ״ז:ס׳ א׳ (ס"ק ו) מעזיבה רבה כצ"ל בבי"ת ולא רכה בכ"ף. דמה לי רכה או קשה וכי גרע בזה קרקע מעזיבה מקרקע החצר דלא בעי' שיהי' רכה אלא בא למעט כשהמעזיב' קלושה ודקה ואין המים יכולים לבלוע בה: שנ״ז:ס״ב א׳ (ס"ק ח) א"צ עס"ס זה די"ח בכרמלית שתוך עיר: שנ״ז:ס״ג א׳ (ס"ק ט) של כו' בי"ד ס"ס ע' לענין שנפל לתוך ציר שע"ג קרקע תוך שיעור מליח' אי יש לקרקע דין כלי שאינו מנוקב דאינו בולע ולכן הבשר שנפל לתוך הציר אין לו תקנה אפי' ע"י הדחה ומליחה שנית הכא הקילו אע"ג שגם דם שמלחו אינו אלא מדרבנן הכא קיל טפי וע"ש במנחת יעקב בקונטרס אחרון כלל ו' שמחלק בין קרקע עפר ובין מרוצף בלבנים או באבנים ובס' פלתי כ' קבלה בידו דוקא בלבנים אפי' שרופים בכבשן בולעים ע"ש ועיין במ"א לקמן סי' תנ"ט ס"ק ט': שנ״ז:ס״ה א׳ (ס"ק יא) אפי' כו' בעיר גדולה כו' משא"כ חוץ לעיר לא משכחת בזמן הזה דרך שיהיו ס' רבוא בוקעים בו: שנ״ז:ס״ז א׳ (ס"ק יג) שהוא כו' ע' מ"ש סי' שי"ד דאין להוכיח מכאן דפסיק רישיה באיסור דרבנן שרי ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א