סימן שנו – דין אמת המים העוברת בחצר – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנו – דין אמת המים העוברת בחצר

א אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, א עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ ב מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה בִּכְנִיסָתָהּ וּבִיצִיאָתָהּ, וְיִהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה ג מְשֻׁקָּע בַּמַּיִם, וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ יוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, וְאִם הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת הַמְּחִצָּה אֵצֶל הַשָּׂפָה מִכָּל צַד וְלֹא חִבֵּר אוֹתָהּ ד בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים דֶּרֶךְ שָׁם, אִם אֵין בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, שָׁרֵי דְּאָמְרִינַן לָבוּד; יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, אָסוּר. { הַגָּה: וְאִם הַנְּקָבִים שֶׁהָאַמָּה נִכְנָס וְיוֹצֵא בָּהֶם אֵינָם } (רְחָבִים) { ג', אֲפִלּוּ מְחִצָּה אֵינוֹ צָרִיךְ } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ריטב"א). ב חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה וּלְשׁוֹן יָם עוֹבֵר עַל הַפִּרְצָה, אִם אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ וְאֵין בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מִי', מֻתָּר ה לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ וּלְהַכְנִיס לַבַּיִת. נִפְרְצָה בְּמִלּוּאָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מִי', אִם נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּפְרַץ גִּדּוּדִים גְּבוֹהִים י', וְהַמַּיִם מְכַסִים אוֹתוֹ מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ ו בֶּחָצֵר אֲבָל אָסוּר לְהַכְנִיסָן לַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה עַל הַמַּיִם. לֹא נִשְׁאַר גִּדּוּדִים, אָסוּר אֲפִלּוּ לְמַלְּאוֹת ז בֶּחָצֵר.

באר היטב – סימן שנו – דין אמת המים העוברת בחצר

א א עמוקה יו"ד כו'. דבשיעור זה נעשה רשות לעצמה והוי כרמלית אפי' בחצר אבל אם אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשות שעומדת שם אי בר"ה הוי ר"ה ואי ברה"י הוי רה"י: ב מחיצה. אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועוברת אינה מועלת לה כיון שלא נעשית לשם מים. רש"י ועיין מ"א: ג משוקע. לחלוק בין מים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים: ד באמצע. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו המקום הפנוי אינו ג' על ג' הוי כלבוד עיין ט"ז: ב ה למלאות. אע"פ שהיא עמוקה יו"ד ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו משא"כ באמת המים שנכנסה ויוצאה וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית. ראב"ד וריטב"א עיין ב"י ובט"ז: ו בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצה ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרות: ז בחצר. כלומר דאסור לטלטל בחצר. ואם הלשון ים עמוק יו"ד הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית. ראב"ד ורא"ש. כתב הט"ז באותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים כי הוא ממלא מים מכרמלית לחצר שהוא רה"י ובזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה עכ"ל:

מגן אברהם שנ״ו – סימן שנו – דין אמת המים העוברת בחצר

א׳ עמוקה עשרה. אבל אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשו' שעומדת שם וכי עומד' ברה"י הוי רשות היחיד (רש"י): ב׳ אין ממלאין. ומ"מ לא מהני מחיצות החצר למלאות כיון שלא נעשו לשם מים כמ"ש סי' שע"ו (רש"י) ואם תאמר הרי האמה אוסרת החצר שהוא פרוץ במילואו לכרמלית י"ל דהיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסר מפני האמה (ראב"ד), ועמ"ש סי' שמ"ה סי"ח דאם אין עמוקה עשרה בשפתה רק בשיפוע אם תתלקט עשרה מתוך ארבע אמות הוי מחיצה, אבל אם משופע ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמשה אמות לא הוי כמחיצה ועמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, ומשמע בראב"ד שכשהיא עמוקה עשרה אפי' נפרץ כותל החצר ביתר מעשרה שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבע רוחותיו עיין שם: ג׳ משוקע במים. לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים: ד׳ מותר למלאות ממנו. אף על פי שהיא עמוקה י' ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אות' משא"כ באמת המים שנכנס' ויוצאת וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית (ראב"ד וריטב"א ומ"מ וב"ח): ה׳ ממנו בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצו' ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרת: ו׳ אסור אפי' למלאות. כלומר דאסור לטלטל בחצר ואם הלשון עמוק י' הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית (ראב"ד ורא"ש) ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט דמיירי שהגדודין גבוהים ביותר או שהוא רחוק הרבה משפת הים (תו'):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שנ״ו

א׳ עמוקה י' ורחבה ד'. דאם אינו כן אין נעשה רשות לעצמה וא"צ תיקון דאם היא ברה"ר הוה האמת מים ג"כ רה"ר ואם היא ברה"י הוה ג"כ רה"י אבל אם היא בשיעור זה נעשה רשות לעצמ' והוה כרמלית אפי' בחצר וצריך תיקון להבדיל בין המים שבתוך המקום הזה למים שחוצה לה בכניסת המים וביציאתן שתהא מחיצה נעשית בשביל המים בתוך אוגנים אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועובר' על גבה אינה מועלת לה כ"כ רש"י במשנה דף פ"ז ועמ"ש בסי' זה בסמוך: ב׳ ויהיה טפח ממנה משוקע כו'. פי' המחיצה שעשה לאמת המים כדי להבדיל כמ"ש יהיה ראשה שלמטה משוקע במים טפח הן במחיצה של צד הכניס' הן של צד היציאה דבלא"ה לא מקרי הבדלה דעירובי מיא שחוץ לחצר עמהם: ג׳ אצל השפ' מכל צד כו'. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניס' כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוה כלבוד. והב"י פירש הדבר הזה דברישא היא מונחת לרוחב האמה והשתא אמר שלא עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד א' וכן מצד השני אם אין בין ב' המחיצות ג"ט כו' וכתב מו"ח ז"ל כד ניים כתב להאי פירושא וכ"ה באמת שאין הדעת סובלת פירוש הב"י בזה ואין כאן חילוק בין רישא לסיפא אלא דברישא עשה כל המחיצה של רוח א' בחתיכה א' וכן בשני ובסיפא עשה כל מחיצ' בב' חתיכות: ד׳ ואם הנקבים כו'. משמע דבנקבי' רחבים ד' צריך מחיצה וקשה מ"ש מל' ים שבסעיף שאח"ז דמותר אפי' בפירצה עד י' תי' ע"ז ב"י בשם הריטב"א דאמה שאני שהיא עוברת מצד לצד ע"כ אינה בטל' לגבי חצר ונחשב' רשות בפ"ע משא"כ בל' ים שנכנס ומתערב בחצר ע"כ בטל לגביה כל שאין בפירצ' עשר ושיט' זו אי' בהשגת הראב"ד מביאה ב"י שיש חילוק בזה בין אמת המים דכאן ובין ל' הים דאח"ז ותמיה לי טובא דאם אמת המים שגבוה י' ורחבה ד' נחשבת לרשות בפ"ע ואינה בטילה גבי חצר מה מועיל עשיית מחיצ' בצד כניסה ויציאה לענין מילוי המים מן האמה דהא האמה היא כרמלית והמחיצות לא מועילות רק להפסיק בין המים שחוץ לחצר דמתערבים עם אותן שבחצר אבל מ"מ אותן שבחצר עצמו הם כרמלית אע"ג דהם בחצר כיון שיש שם גבוה י' ורוחב ד' הוי כרמלית כדמוכח ברש"י דף פ"ז דלא הוי כרה"י אלא אם אין כשיעור שכ' שם וז"ל שלא היתה כשיעור כרמלית בעומק או ברוחב שאין מים נעשים רשות לעצמן בפחו' מעומק י' ברוחב ד' ואם עובר' ברה"ר הוי רה"ר כדתנן בהזורק כו' אלמא מים שאינן עמוק י' אינן רשות לעצמן וכי הוי נמי בחצר ה"ל רה"י ש"מ דאם יש גוב' י' הוי כרמלי' אפי' בחצר שהוא רה"י דומיא דרה"ר דהוה כרמלית אפי' ברה"ר ונ"ל דלענין זה לא הוי ר"ה ורה"י שוה דברה"ר הוה גוב' י' כרמלי' וברה"י הוי רה"י וטעמ' נ"ל דברה"י הוי רה"י משום שיש שם מחיצו' ומים שבתוך הרקק לא מבטלי המחיצות כדאיתא בהזורק ד' ק' דמיא לא מבטלי מחיצו' אבל ברה"ר לא תליא במחיצות ע"כ הוי כרמלית אפי' ברה"ר אלא דאם יש כרמלית מחוץ לרה"י ומשם נכנס לחצר אז הוי כרמלית אפילו מה שהוא בחצר מ"ה מהני המחיצ' כדי לבטל החבור שיש לו עם מה שהוא בחוץ ממילא לא הוי כרמלית ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים שם כי הוא ממלא מים מכרמלי' לחצר שהוא רה"י ולזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה

ספר מחצית השקל על אורח חיים שנ״ו

שנ״ו:מ״ט א׳ (ס"ק א) עמוקה כו' והוי כרשות כו' כיון דאינו חשוב בטל לגבי רשות שעומדת ועמ"ש בס"ק ג': שנ״ו:נ׳ א׳ (ס"ק ב) אין כו' ל"מ מחיצות החצר ר"ל אם לא נפרצה מחיצות החצר אלא שיש שם נקב רחב ד"ט ודרך אותו נקב עוברת האמה ויש מחיצה למעל' ולמטה מן המים: ב׳ וא"ת הרי האמה אוסרת כו' ר"ל אם לא עשה מחיצה למה אינו אסור רק למלאות. הא אפי' לטלטל בחצר אסור דהא אי לא עשה מחיצה יש לאמה דין כרמלית א"כ לצד האמה החצר נפרץ במלואו למקום האסור דהיינו כרמלית: ג׳ י"ל דהיא עצמה כו' א"כ אם לא עשה מחיצה אסור לטלטל מחלק חצר שבצד אמה אחד לחצר שבצד השני דהא מטלטל מרה"י לרה"י דרך כרמלית דאסור כדלעיל סי' שמ"ח: ד׳ אפי' נפרץ כותל החצר. רצה לומר בצד שהמים נכנסים ויוצאים: ה׳ החצר מוקף מד' רוחותיו. דהא יש לכל חצי חצר ג' מחיצות עד מקום הפרצה כמין חי"ת ובצד הרביעי האמה שעמוק' יו"ד היא מחיצה הרביעית: שנ״ו:נ״א א׳ (ס"ק ג) משוקע כו' לחלק בין כו' שהם כרמלית כו' והא דבאין עמוקים יו"ד או אין רחבים ד"ט ל"צ מחיצה משום דאין על המים שמבפנים דין כרמלית אלא דין רה"י כמ"ש מ"א ס"ק א': ב׳ מ"מ המים שמבחוץ יש להם דין ר"ה והוי ראוי לעשות מחיצה בין המים שמבחוץ שהן ר"ה. ז"א דדוקא הכא שעמוקים י' ורחבים ד' טפחים שהמים מצד עצמן יש להם דין כרמלית בין מבפנים ובין מחוץ לכך צריך להפסיק ביניהם דמבפנים י"ל דין רה"י ע"י מחיצה ומבחוץ נשאר עליו דין כרמלית משא"כ באין עמוקים י' או רחבים ד"ט דמצד עצמן אין למים חשיבות לקרות שם רשות ונקראים ע"ש רשות שהן עומדים בו וכולן שיוצאים מר"ה בטל מהן ממילא דין ר"ה אבל כשעמוקים י' ורחבים ד"ט ניהו כשנכנסים תוך המחיצה ג"כ בטל מהן שם כרמלית מ"מ אף כשיוצאים מר"ה מצד עצמן יש להם דין כרמלית לכך צריך הפסק: שנ״ו:נ״ג א׳ (ס"ק ה) ממנו כו' דפעמים בו' ולכן אף כשאין המים שוקעים התירו חכמים משא"כ בבית שהוא רחוק מן המחיצה לעולם אין המחיצה נראית אפי כשהמים שוקעים: שנ״ו:נ״ד א׳ (ס"ק ו) אסור כו' דאסור לטלטל כו' ולמלאות דכ' בש"ע ל"ד או נקט מלתא פסיק' דלמלאות לעולם אסור אפי' הלשון עמוק י': ב׳ ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון היינו לפרש"י שהביא מ"א לקמן סי' שס"ג שמא יעלה הים שרטון של חול ואבנים אצל שפתו וסיים בתשובת הריב"ש שהביא הרב"י שם וז"ל ולא תהי' שפחו עמוקה מן המבוי י' וישאר המבוי נפרץ כו' עכ"ל. וא"כ ה"ה הכא גם שהלשון עמוק י' ראוי לאסור הטלטול בחצר אף דהוא נחשב למחיצה מ"מ יש לחוש לחשש הנ"ל ועל זה תי' דמיירי שהגדודים גבוהים ביותר ר"ל מחיצות הלשון שמן הצדדים דאפי' יעלה ים חול ואבנים ישאר גבוה י'. וכ"כ תוס' בעירובין דף י"ב ע"ב לפי פירושם שם בשטה ההיא ע"ש אבל לפי' ה"ה שהביא מ"א שם דחיישי' שמא יתייבש הים ויבא לטלטל שם ע"ש לא סגי בתי' זה גם י"ל דקושי' מ"א על מ"ש בש"ע דאם נשארו גדודים גבוה י' כו' ניחוש שמא יעלה ים שרטון ויהרס הגדודים וכ"ה הקושי' בתוס' דעירובין:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א