סימן שמו – דיני עירובין מן התורה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שמו – דיני עירובין מן התורה

א מִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּמוֹצִיא, וּמַכְנִיס, וְזוֹרֵק, וּמוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד; וַחֲכָמִים אָסְרוּ מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵהֶם לְכַרְמְלִית; אֲבָל מְקוֹם פְּטוּר, מֻתָּר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמֵהֶם לְתוֹכוֹ. אֲבָל הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמוֹצִיא, אוֹ מַכְנִיס אוֹ מוֹשִׁיט וְזוֹרֵק, לִרְשׁוּת הָרַבִּים דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר אוֹ אִיפְּכָא, חַיָּב. וְכֵן לֹא יַעֲמֹד אָדָם עַל מְקוֹם פְּטוּר וְיִקַּח חֵפֶץ מִיַּד מִי שֶׁעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִתְּנֶנּוּ לְמִי שֶׁעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ אִיפְּכָא. וּלְהַחֲלִיף דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר בְּרָשֻׁיּוֹת דְּרַבָּנָן, יֵשׁ אוֹסְרִים וְיֵשׁ מַתִּירִים { וְע"ל סִימָן שע"ב סָעִיף ו'. } ב מִן הַתּוֹרָה אֵין חַיָּב אֶלָּא בְּמַעֲבִיר ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; וַחֲכָמִים אָסְרוּ לְהַעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית. וְיָם וּבִקְעָה, תְּרֵי גַּוְנֵי כַּרְמְלִית נִינְהוּ וּמֻתָּר לְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. ג א קַרְפָּף (פי' מָקוֹם שֶׁמֻּקָף מְחִצוֹת בְּלֹא קֵרוּי כְּמוֹ חָצֵר) יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמֻתָּר לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ לְכַרְמְלִית אַחֵר, כְּגוֹן בִּקְעָה הָעוֹבֶרֶת לְפָנָיו. { הַגָּה: } ב { וְלָכֵן מֻתָּר לִקַּח מַפְתֵּחַ מִכַּרְמְלִית שֶׁלִּפְנֵי גִּנָּה לִפְתֹּחַ וְלִנְעֹל וּלְהַחֲזִיר הַמַּפְתֵּחַ אֵלָיו } (טוּר), { וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּינֵיהֶם אַסְקֻפָּה שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּגוֹן שֶׁהִיא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ } ג { שְׁנֵי מְחִצּוֹת מִן הַצְּדָדִין שֶׁהֵם רְחָבִים אַרְבַּע וּמַשְׁקוֹף עָלֶיהָ רְחָבָה אַרְבַּע, דְּאָז הָוֵי } ד { רְשׁוּת הַיָּחִיד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה. מִיהוּ אָסוּר לְהַכְנִיס מֵאַסְקֻפָּה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ אִיפְּכָא, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא לֹא יִהְיֶה הַתִּקְרָה אַרְבַּע, וְאָז אִם אֵין הָאַסְקֻפָּה גָּבוֹהַּ שָׁלֹשׁ יֵשׁ לָהּ הַדִּין } ה { שֶׁלְּפָנֶיהָ; וַאֲפִלּוּ אִם גָּבוֹהַּ שָׁלֹשׁ, מֵאַחַר שֶׁכָּל רָשֻׁיּוֹת שֶׁלָּנוּ הֵם כַּרְמְלִית אַמְרִינָן מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן שמ"ה. וְכֵן אִם הַתִּקְרָה רְחָבָה הַרְבֵּה וְאֵין לָהּ מְחִצּוֹת מִן הַצְּדָדִים, דִּינָה כָּרְשׁוּת שֶׁלְּפָנֶיהָ. וְכֵן } ו { בַּגַּגִּין שֶׁלָּנוּ הַבּוֹלְטִין לִפְנֵי הַבָּתִּים, דִּינָם } ז { כָּרְשׁוּת שֶׁלִּפְנֵיהֶם } (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ"ק דְּשַׁבָּת).

באר היטב – סימן שמו – דיני עירובין מן התורה

ג א קרפף. מדאורייתא הוא רה"י גמור. אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאסר יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל בר"ה כי דומה זה לר"ה. ט"ז ע"ש: ב ולכן מותר. פי' דאע"פ שהגינה הוא רה"י מן התורה לא אסרו הטלטול ממנו לכרמלית וזהו ממש הדין הנזכר לפני זה: ג ב' מחיצות. ובשלישי אמרינן פי תקרה יורד וסותם. עמ"א: ד רה"י. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה וא"כ היה ראוי להתיר להכניס מאסקופה זו לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהיה רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית מצא מין וכו': ה שלפניה. כתב הט"ז ראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם העכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בית הכנסת לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מן כרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידו. ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא. דשמא אין בחלק החיצון ד' והוי כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש. ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו על ידי עכו"ם כיון דאין לנו ר"ה אלא כרמלית שהיא מדרבנן עכ"ל: ו וכן בגגין. בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פירליב"ן מה דינם אם יכול לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם וצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוה כאילו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדין שתחת הגג כרשות שלפניהם ט"ז ועיין בט"ז ס"ס שס"ה ס"ק ו' שכתב שם בשם מהרי"ל דאם יש לה בבליטה שלפני הבית ג' מחיצות ורביעית פי תקרה שרחבה ד' דטוב להחמיר אפי' בזה ע"ש וצ"ה לא מהני בפירליב"ן דלא מהני אא"כ עומד מרובה על הפרוץ כמ"ש סי' שס"ב: ז כרשות. מנהג הנשים שעומדים תחת משקוף החלל של פתח להצניע המפתח תחת הפתח אף שהדלת נעול המשקוף הוא כלחוץ אף שאין מורין כן מ"מ אין צריך למחות עש"ת מ"ע קי"ב:

מגן אברהם שמ״ו – סימן שמו – דיני עירובין מן התורה

א׳ קרפף. מדאוריי' הוא רה"י גמור: ב׳ ב' מחיצות. ובשלישי אמרינן פי תקרה יורד וסותם: ג׳ ב' מחיצות. צ"ע דהא בססי' שס"א פסק דבעי' דבוקות זו בזו וא"ל שהפתח נחשב למחיצה שלישית א"כ במחיצה א' מן הצד סגי וצ"ע ואפשר דדעת רמ"א להחמיר לכתחל' עמ"ש סי' שס"ד ס"ב, ומהרי"ל סי' קט"ו כ' דטוב להחמי' כמ"ש ר"ח דאע"ג שיש לה ג' מחיצות לעשות לחיים ע"י סיד ברוח רביעית ויהיה צ"ה עכ"ל וא"כ אם יש לבליט' עמודים יעשה מן הצד סמוך לבית נמי קנה א' מזה וקנה א' מזה ויהי' צ"ה מכל הג' צדדין ועסי' שס"ב ס"י ואם בתים רבים עומדים זה אח"ז די בתיקון זה בשני בתי' שעומדים בקצה ויערבו יחד: ד׳ ומשקוף רחבה ד'. ובפתח מבוי אפי' אין מקורה כולה רק החצי החיצונ' מקור' אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שיש מקום ד' משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עליו ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו ואם הפתח פתוח אפי' אין מקום ד' הוי כלפנים אבל בבית אין חילוק בין פתח פתוח לנעול דאין קורה מתרת הבית אא"כ רחב ד' ואם ב' קורות סמוכים זה לזה פחות מג"ט מצטרפין לד' עיין בגמרא וברא"ש ואם הדלת ביניהם בזמן שפתוח כלפנים נעול כלחוץ:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שמ״ו

א׳ וחכמים אסרו כו'. גזירה משום מרה"י לר"ה: ב׳ אבל העומד ברה"י או מוציא כו'. האי או ט"ס היא וצ"ל ומוציא וכ"ה בטור וצריך ביאור מ"ש אחר זה או מושיט דהא רישא נמי מיירי ממושיט דאל"כ היאך יכול להוציא כיון שעומד ברה"י ע"כ צ"ל מ"ש העומד ברה"י אין פירושו שנשאר עומד אלא שהיה עומד והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק וב"י כתב שהיה כתוב בספרו קודם חלוקה זו ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור דרך ר"ה וכתב ע"ז דאף על גב דפסק בסמוך מהלך לאו כעומד דמי ואם כן כיון שלא עמד לפוש בר"ה הוי מוציא מרה"י למקום פטור דשרי מ"מ כיון דאם עמד בר"ה חייב גזרי' שמא יעמוד ובס' ישן כתוב ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך מקום פטור לר"ה או איפכא עכ"ל וקשה ע"ז דא"כ מה כתב הטור אח"ז וכן העומד ברה"י כו' דפירושו ע"כ שהולך מרה"י דרך מקום פטור לר"ה כמ"ש וא"כ היינו רישא ולגי' של הב"י ניחא זה ומו"ח ז"ל כתב על נוסחא זו שהיא מוטעה דלא מצינו גזירה זו שמא יעמוד לפוש ולפי הדין מותר לכתחלה להוציא מרה"י ולעבור ברגליו דרך ר"ה ולהניחה במקום פטור ותמוהין מאד דבריו דודאי גזירה זו נכללת במ"ש בגמרא ובלבד שלא יטול מבע"ה ונותן לעני דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה"י לר"ה גזירה דלמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לר"ה עכ"ל וכאן נמי שייך גזירה זו ותו נ"ל ראיה ברורה לאיסור בזה דאם נתיר מרה"י לפטור דרך ר"ה מטעם דמהלך לאו כעומד ה"נ נתיר מרה"י לרה"י דרך ר"ה כיון דאין כאן עמידה בר"ה ועקירה והנחה הוה מרה"י לרה"י ובסי' שמ"ח בטור מבואר שאסור אלא פשוט דאף דמהלך לאו כעומד דמי היינו לענין חיוב אבל לענין היתר ודאי אסור בכל גווני משום זלזול שבת וחס לנו לומר שום היתר בזה ומ"מ קשה על גי' ב"י דלא מצינו זה בהדיא בגמ' והבבות שכ' הטור אח"ז הם כתובים בהדיא וטפי היה לו להקדים מ"ש בהדיא בגמ' ע"כ נראה דאף שמן הדין יש לאסור אף בנדון של הב"י מ"מ הגי' הישינה של ב"י הוא עיקר ומ"ש אח"כ או מושיט צריך לפרש דה"ק שהוא מוציא ומכניס בין דרך הושטה בין דרך זריקה כנלע"ד: ג׳ שלא הוקף לדירה. מן התורה הוא רה"י גמור לכל דבר אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאס' זה יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל בר"ה כי דומה זה לר"ה ואע"פ שעכשיו ג"כ הוא עוש' איסור דרבנן במה שמטלטל מרה"י לכרמלי' מ"מ לא אסרו זה דלא שכיח הוא ולא גזרו בו רבנן: ד׳ ולכן מותר ליקח כו'. דאע"ג שהגינה היא רה"י מן התורה לא אסרו הטלטול ממנו לכרמלית וזהו ממש הדין הנזכר לפני זה: ה׳ דאז הוי רה"י. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה וא"כ הי' ראוי להתיר להכניס מאסקופ' זה לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהי' רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית מצא מין כו' ומ"ש כמו לרה"י האי כמו הוא ט"ס: ו׳ מיהו אסור להכניס כו'. בהגהות מרדכי פ"ק דשבת כתו' וז"ל דאסקופה שלנו מה שיש מן הפתח ולפנים כשהוא נעול ר"ה גמור הוא ומה שיש חוץ לפתח אסור להכניס מעליו לפנים דליכא לדקדק השתא בקירוי שאין לנו קירוי רחב ד' והמדקדק שמא יבוא לעבור על ד"ת ואף אסור להוצי' מעליו לחוץ דשמא התקרה ד' ואסור להוציא מדאוריי' לחוץ עכ"ל. וב"י בשם כלבו כ' שאין אדם יכול לעמוד בר"ה או כרמלית ולנעול בית ולהכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה מן הצדדין לפי שאפי' משהו אסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות עכ"ל וכ' המרדכי פ"ק דשבת דכשהתינוק מביא מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח כיון דאין המשקוף בולט ד"א בר"ה הוי כר"ה אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי מה שיש מן הפתח ולפנים רה"י גמור הוא עכ"ל. העתקתי כל זה לפי שראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהי' עם העכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בה"כ לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מן כרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידו ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון ד' והוה כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו ע"י עכו"ם ואע"ג דפ' חרש אי' דנאבדו המפתחות וא"ר פדת לידבר תינוק לשם וימצאנו משמע דאסור לעשות ע"י שיביא התינוק לשם כדאמרינן התם דליספו בידים אסור התם מיירי מר"ה שהוא דאוריי' אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן כנלע"ד: ז׳ וכן בגנין שלנו הבולטין כו'. בכאן מבואר הספק שמספקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוה כאלו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם וכ"מ בב"י בשם ש"ל בתשו' העתיקה ב"י וז"ל ואם יהיו קורות או עמודים עומדים לצד הבתים פתוחים לר"ה תחת אותו הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אלו לא מעלין ולא מורידין וכי אמרי' שיירות שחנתה כו' אבל מרה"י לר"ה אפי' ע"י סטיו אסור וכ"ש אם יהיו בין הקורות והעמודים שכנגד פתחי הבתים יותר מג"ט כו' והא דנקט מרה"י לר"ה ה"ה לכרמלית דלא מחלק אלא לענין שעי"ז עושה כרמלית ע"ש וכתב עוד שם הגע עצמך אם הי' ר"ה מקורה יש בו הנאה של כלום אין לתקרה הנאה לענין איסור שבת זה מי שמוציא מפתח הבית ולחוץ כו' הרי מבואר דלא מהני כאן פי תקרה יורד וסותם והוא דבר פשוט דהא אפי' בתחת התקרה של האסקופה כדלעיל לא אמרי' כן ק"ו לפני הפתח והטעם דלא אמרי' כאן פי תקרה יורד וסותם כיון שאין מחיצות מהצדדים דינם כרשות שלפניה כמ"ש רמ"א כאן וע' בסי' שס"ה מ"ש שם בסופו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שמ״ו

שמ״ו:ג׳ת״צ א׳ ש"ע סעיף א' אבל העומד ברה"י כו' עט"ז סק"ב: ב׳ (מ"א ס"ק א) קרפף. דאורייתא הוי רה"י גמור ומה שהותר לטלטל ממנו לכרמלית ע' הטעם בט"ז ס"ק ג' וכ"ה בגמ': שמ״ו:ג׳תצ״ב א׳ (סק"ג) ב' מחיצות כו' דבעינן דבוקות היינו כמין גאם. אבל זה כנגד זה לא אמרינן פי תקרה: ב׳ ואפשר דעת רמ"א להחמיר ר"ל דמצד הדין אפי' ב' מחיצות זה כנגד זה אמרי' פ"ת אלא לקמן סי' שס"א מחמיר לכתחלה דלא אמרי' פ"ת להתיר לטלטל כ"א בדבוקים כמ"ש הרא"ש אבל הכא אדרבה החומר' היא להיפך דאפי' אין בו דבוקים אמרי' פ"ת ואסור לטלטל ממנה לגינה או לכרמלית: ג׳ עמ"ש סי' שס"ד ס"ב ובמ"א שם ס"ק ב' אי דלת נחשב למחיצה: ד׳ ומהרי"ל כו' כמ"ש ר"ח כו'. לאשר אין תשובת מהרי"ל ת"י לענ"ד ביאוד דבריו כך דבמסכת ערובין דף צ"ד ע"ב משמע דשמואל א"ל דאמרינן פ"ת ופריך הש"ס מי א"ל לשמואל פ"ת יורד וסותם והאתמר אכסדרא בבקעה רב אמר מותר לטלטלה בכולה ושמואל אמר אין מטלטלים בו אלא בד' אמות ופירש"י דסתם אכסדרה היא תקרה בנוי על גבי ארבע עמודים ורב א"ל פ"ת ולכך מתיר לטלטל ושמואל ל"ל פ"ת. ולכך אוסר לטלטל כ"א תוך ד' אמות כדין בקעה שהיא כרמלית ומשני כי ל"ל בארבע בשלש א"ל. כך היא גרסת רש"י פי' דוקא באכסדר' דאין לה שום מחיצה כלל וצ"ל פ"ת בארבע מחיצות בזה ס"ל לשמואל דכה"ג לא אמרינן פ"ת. אבל בשלש א"ל. ר"ל אם יש לו מחיצה אמרינן בשאר ג' מחיצות פ"ת אבל ר"ח ור"ת והרא"ש ויתר פוסקים גורסים כי ל"ל בשלש אבל בארבע אית ליה. וה"פ דוקא בשלש ר"ל דאין שם כי אם שני מחיצות ובשלישי צ"ל פ"ת ס"ל לשמואל דלא אמרינן פ"ת אבל בארבע רצה לומר שיש ג' מחיצות שלמות וגם במחיצה רביעית יש שני לחיים מודה שמואל דאמרינן פ"ת. ובכה"ג מיירי הא דא"ל לשמואל הכא פ"ת הם דברי ר"ח שכוין אליו מהרי"ל אמנם קי"ל כרב באיסורי: ה׳ ואפי' בשלש אמרינן פ"ת דהיינו שאין שם כ"א ב' מחיצות אמרי' בשלישי פ"ת אלא דהרא"ש הוסיף דעכ"פ בעינן שאותן ב' מחיצות יהיו דבוקות כמין גאם ודוחק גדול לו' דמהרי"ל יחמיר כשמואל דליכא שום פוסק דפסק כשמואל דהא כללא הוא הלכתא כרב באיסורי (ע' בתוס' דגיטין דף סמ"ך ע"ב ד"ה והשתא כו') וראיתי שכן העיר בספר ת"ש ואולי ר"ל דמחמיר כדעת הרז"ה שהביא הרא"ש בהא דאיכא התם תרי לישני לישנא קמא ס"ל בעשר ר"ל שפרוץ ברוחב עשר אמות כ"ע לא פליגי דאמרי' פ"ת כי פליגי ביתר מעשר ואיכא דאמרי ביתר מעשר כ"ע לא פליגי דלא אמרינן פ"ת כי פליגי בעשר וכתב הרא"ש וז"ל הרז"ה ז"ל פסק כלישנא בתרא דלכאורה נראה דבשל סופרים הלך אחר המיקל עכ"ל וקי"ל לקמן סי' ס"א כהרא"ש דפסק כלישנא קמא דאפי' יתר מעשר ס"ל לרב דאמרינן פ"ת וא"כ יש לו' דמהרי"ל פסק לדינ' או החמיר כהרז"ה דקי"ל כלישנא בתרא ידלא פליגי אלא בעשר אבל ביתר מעשר מודה רב לשמואל ומאי דס"ל לשמואל בעשר הכי ס"ל לרב ביתר מעשר וכיון דמחמיר כר"ח דלשמואל בעינן ג' מחיצות וברביעית ב' לחיים הוא הדין דכן הדין לרב ביתר מעשר (אף שר"ח גופי' לא ס"ל כהרז"ה כמ"ש הרב"י בסי' שס"א בשם סמ"ג ע"ש מ"מ מהרי"ל החמיר כשניהם) ועובד' דמהרי"ל הי' הפרצה רחב מעשר או דסתמא כך הוא ולכך הוצרך מהרי"ל ג' מחיצות וברוח רביעית ב' לחיים וצה"פ דלדידן עושים בכל ענין צה"פ כמבואר לקמן סי' שס"ג סעי' כ"ו בהג"ה: ו׳ וא"כ אם יש לבליט'. ר"ל הקירוי אין לה מחיצה כלל כ"א בסוף הקירוי לצד חוץ עומדת הקירוי על גבי ב' עמודים אבל לצר המבוי אינה עומדת על גבי עמודים וא"כ לצד חוץ יש לבליטה צה"פ דהיינו הקירוי שעל גבי ב' עמודים ולכן כ' מ"א שיעשה גם לצד הבית לבליט' ב' קנים ויהי' לה צה"פ מג' צדדים ובצד הרביעי א"צ לצ"ה דהא איכא מחיצות ופתח הבית וס"ל למ"א דסגי בהכי בכל מחיצות ולא בעינן מחיצות שלימות: ז׳ ועסי' שס"ב סעי' י'. ר"ל דלהרמב"ם לפרצ' יתר מעשר ל"מ צ"ה: ח׳ ואם בתים רבים עומדים זא"ז. ר"ל שעומדים זה בצד זה בתים הרבה דרך משל משוכים ממזרח למערב ולכל בית יש בליטה כנ"ל עומדים על גבי עמודים: ט׳ די בתיקון זה כו'. ר"ל אותו תיקון שכ' מ"א לעשות לבית א' שי"ל לבליט' ב' עמודים שיעמוד סמוך לבית ג"כ שני קנים זה סגי לכל הבתים והיינו בבית הראשון שעומד לצד מזרח יעמיד קנה תחת הבליט' סמוך לבית מצד מזרחי ובצד מערבי של אותו בית אינו צריך להעמיד קנה שעכ"פ יש לו עתה צ"ה בשני צדדים דהיינו לצד העמודים ולצר מזרחי ע"י הקנה שהעמיד סמוך לבית אח"כ יעמיד קנה סמוך לבית האחרון העומד במערב לצד מערבי של הבית א"כ יהי' גם לבית האחרון צ"ה מב' צדדים א' לצד העמודים וא' לצד המערב ע"י הקנה וכותל שלישי יש לכל הבתים ופתחיהם העומדים אחורי הבליט' והבתים מחוברים יחד וא"כ יש לכל הבתים ג' מחיצות וגם כותל רביעי ע"י צ"ה של העמודים ואם יערבו הבתים יחד נחשבים כא' ומותרים לטלטל ע"י תיקון זה: שמ״ו:ג׳תצ״ג א׳ (ס"ק ד) ומשקוף כו' ובפתח מבוי כו' דוקא בבית בעינן שיהיה התקר' רחב ד' דהוא מקום חשוב. אבל פחות מרוחב זה לא אמרינן פ"ת: ב׳ אבל במבוי אפי' כו' רק חצי החיצונ'. ר"ל אפי' אין רוחב הקירוי רק טפח כשיעור רוחב קורה המתיר במבוי כמ"ש סי' שס"ג סעי' י"ז: ג׳ שם מבוי עליו. ר"ל אף דאין הקורה רחב רק טפח וג' טפחים יש אויר בין הקורה ובין פתח המבוי מ"מ כיון דהמקום עם האויר רחב ד"ט שהוא שיעור מקום חשוב עי"ז נותנים לו דין מבוי ומצטרף עם המבוי: ד׳ והקורה מתירתו. אף דאין הקורה מתרת מבוי זה דהא מבוי זאת א"צ לקורה דהא אית לי' דלת בצד זה מ"מ כיון דהוא מבוי והקורה הזאת ראוי להתיר במבוי הצריך קורה מתיר גם אותן ד' טפחים שחוץ לפתח המבוי כך כתב הרא"ש והתוס': ה׳ אא"כ רחב ד'. ר"ל הקירוי צ"ל רחב ד': ו׳ ואם ב' קורות כו' זה קאי על בית. ע' בגמ' ברא"ש. שבת ט' ע"א נעול כלחוץ. דהא א"א לבוד. דהא הדלת מפסקת ואם כן כיון דלא אמדינן לבוד. אין בתקרה רחב ד' לא אמרינן פ"ת:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א