סימן שלב – שלא לילד הבהמה בשבת
א א אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת. ב אֵין מְפַרְכְּסִין לִבְהֵמָה גִּלְדֵי מַכָּה וְלֹא סָכִין אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן; וְהָנֵי מִילֵי בִּגְמַר מַכָּה, דְּלֵיכָּא אֶלָּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג, אֲבָל בִּתְחִלַּת מַכָּה, דְּאִיכָּא צַעְרָא, שָׁרֵי. ג אִם אָכְלָה כַּרְשִׁינִין הַרְבֵּה וּמִצְטַעֶרֶת, ב יָכוֹל לַהֲרִיצָהּ בֶּחָצֵר כְּדֵי שֶׁתִּיגַע וְתִתְרַפֵּא. ד אִם אֲחָזָהּ דָּם, יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ בְּמַיִם כְּדֵי ג שֶׁתִּצְטַנֵּן; וְאִם הוּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַקִּיזוּ לָהּ דָּם תָּמוּת, מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ"ם לְהַקִּיזָהּ.
באר היטב – סימן שלב – שלא לילד הבהמה בשבת
א א אין מילדין. אפי' לסעדה אסור. מ"א ועיין ט"ז: ג ב יכול. דברפואות בהמה אין אדם בהול שיבא לידי שחיקת סמנים. ט"ז: ד ג שתצטנן. עיין ב"ח:
מגן אברהם של״ב – סימן שלב – שלא לילד הבהמה בשבת
א׳ אין מילדין. משמע אפי' לסעדה אסור ועסי' תקכ"ג וכ"מ בגמ' דאמר מרחמין על בהמה בי"ט: ב׳ להעמידה במים. דאין אדם בהול כ"כ על רפוא' בהמתו כדי שיבא לידי שחיק' סמני': ג׳ מותר לומ' לעכו"ם. מתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי למיעבד איסור דאורייתא עסי' רס"ו:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים של״ב
א׳ אין מילדין. הטעם פירש"י דאיכא טירחא יתיר' ובמשנה אמרו אבל מסעדין בי"ט פי' אוחז בולד שלא יפול לארץ. וכתב הרא"ש נסתפק ר"י אם הך מסעדין דוקא בי"ט א"ד אפי' בשבת שרי והא דקתני בי"ט משום רבותא דאין מילדין והטור כ' להתיר אפי' בשבת ותמה ב"י עליו כיון דר"י נסתפק ביה ונראה לכאורה דטעם הטור כיון דעכ"פ אין כאן איסור דאוריית' אלא משום טירח' יתירה ובדרבנן אזלי' בספיקו להקל אלא דא"א לומר כן שהרי בפרק מפנין אאיבעי' דכל אחד מפנ' לנפשי' דלא אפשיט' כ' הרא"ש וכיון דאיסור' הוא עבדינן לחומר' ושם לא הוה אלא משום טירח' ע"כ נראה דבספרו של רבינו הטור לא הי' כתוב כך נסתפק ר"י וראי' ברור' שהרי ברמזי' שאין שם אלא העתק' דברי הרא"ש ולא זכר שם הך ספיק' דר"י אלא ודאי הג"ה הוא באשר"י ולא מד"ע: ב׳ יכול להריצה כו'. דאע"ג דזהו רפוא' וברפואה גזרו משום שחיקת סמנים ברפואת בהמתו אין אדם בהול כ"כ שיבא לשחוק סמנים: ג׳ אם אחזה דם כו'. הטעם במרדכי משום דאם לא נתיר לו על ידי עכו"ם יעשה בעצמו כדאיתא פ"ק דחולין לענין בכור לפי זה נ"ל דהך דיכול להריצה שנזכר לפני זה אינו בענין זה שיר' שמא תמות ולפיכך לא החמירו שם:
ספר מחצית השקל על אורח חיים של״ב
של״ב:ג׳שנ״ז א׳ (ס"ק א) אין כו' לסעד' דהיינו שאוחז הולד שלא יפול לארץ והא מדתנן ס"פ מפנין אין מילדין הבהמ' בי"ט אבל מסעדין וכתב הרא"ש דר"י נסתפק אי האי מסעדים ר"ל אפי בשב' והא דקתני בי"ט משום רבות' דאין מילדין תניא או דבשבת אפי' מסעדים אסור והניח הדבר בספק והטור פסק לקול' ותמ' עליו הרב"י ומדלא כתב פה בש"ע דין מסעדים לא להתיר ולא לאסור כ"א לקמן סי' תקכ"ג לענין י"ט משמע דגם להרב"י מספקא מלתא וא"כ ממילא מספק' אסור אע"ג דהוי ספק דרבנן וכמו שכתב הט"ז ס"ק א': ב׳ וכ"מ בגמר' דאמר מרחמים כו' דאהא דתנן אבל מסעדים מייתי הש"ס בריית' דתני' כיצד מסעדים אוחז בולד שלא תפול לארץ. אמר רשב"ג נוהגים היינו שהיינו מרחמים על בהמ' טהור' בי"ט עכ"ל הבריית' (ומרחמים היינו אם רחק' וולדה מזלפים עליו מי שליית' או ליתן מלא אגרוף מלח ברחמ' כמ"ש לקמן סי' תקכ"ג) והא דנקט גבי מרחמים בי"ט ניהו דהמעש' הי' בי"ט מ"מ מה לו לרשב"ג להזכיר בי"ט. גם מסתמ' גם לפעמים אירע כן בשבת א"ו לדיוק' אתי דוק' בי"ט אבל בשבת אסור דגבי מרחמים ל"ל דנקט י"ט לרבות' כמ"ש ר"י גבי אין מילדי' דהא רשב"ג לא הזכיר שום דבר לאסור אע"כ דמרחמים אסור בשבת וה"ה דאין מסעדין דאסור בשבת דשניהם תיקוני ולד ועוד כיון דרשב"ג קתני בתר הא דמפרש מסעדים מסתמ' כמו דסיפא דהיינו מרחמים הוא דוק' בי"ט גם רישא דאיירי במסעדים דומי' דסיפ' דוק' בי"ט:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א