סימן שכז – דיני סיכה בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שכז – דיני סיכה בשבת

א הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו, לֹא יָסוּךְ שֶׁמֶן וְחֹמֶץ; אֲבָל סָךְ הוּא שֶׁמֶן לְבַדּוֹ, אֲבָל לֹא בְּשֶׁמֶן וֶרֶד, מִשּׁוּם דְּמוּכָחָא מִלְּתָא א דְּלִרְפוּאָה קָא עָבִיד; וְאִם הוּא מָקוֹם שֶׁמָּצוּי בּוֹ שֶׁמֶן וֶרֶד וְדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְסוּכוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא רְפוּאָה, מֻתָּר. { הַגָּה: וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לָסוּךְ בְּשֶׁמֶן כִּי אִם לִרְפוּאָה, בְּכָל } ב { שֶׁמֶן אָסוּר } (בֵּית יוֹסֵף). ב סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין לַהֲנָאָתוֹ עַל יְדֵי שִׁנּוּי, שֶׁסָךְ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּיַחַד, וְלֹא יְמַשְׁמֵשׁ בְּכֹחַ אֶלָּא בְּרִפְיוֹן יָדַיִם. ג אֵין מְגָרְדִין בִּכְלִי ג הֶעָשׂוּי לְכָךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יָדָיו אוֹ רַגְלָיו מְטֻנָּפוֹת בְּטִיט וְצוֹאָה. ד לֹא יָסוּךְ רַגְלוֹ בְּשֶׁמֶן וְהוּא בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל אוֹ הַסַנְדָּל { הַחֲדָשִׁים } (מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ"ג), מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מִתְרַכֵּךּ וְדָמִי ד לְעִבּוּד; אֲבָל סָךְ רַגְלוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּמִנְעָל, וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי הָעוֹר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בַּשֶּׁמֶן הַנִּשּׁוֹף מְגוּפוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְעַבְּדוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ, מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֲפִלּוּ לְצַחְצְחוֹ.

באר היטב – סימן שכז – דיני סיכה בשבת

א א דלרפואה. וכל מילי דלרפואה אסור משום גזירת שחיקת סמנים כמ"ש סי' שכ"ח: ב שמן אסור. ומש"ה כתב בש"ג דאסור לסוך הראש שיש בו חטטין: ג ג העשוי. ואמרינן בגמרא דאם היה מגרדת המיוחד לשבת שרי. ומזה נהגו הבתולות להיות להם כלי משער חזיר המיוחד לשבת עיין ססי' ש"ג מש"ש. מ"א: ד ד לעיבוד. הדורס על העור עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושין חייב. השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום ממחק. רמב"ם פי"א:

מגן אברהם שכ״ז – סימן שכז – דיני סיכה בשבת

א׳ העשוי לכך. ואמרינן בגמ' דאם היה לו מגרדת המיוחד לשבת שרי, ומזה נהגו הבתולות להיות להם כלי משער חזיר המיוחד לשבת עססי' ש"ג: ב׳ שהעור מתרכך. הדורס על העור עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושין חייב, השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום ממחק, [פי"א]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שכ״ז

א׳ דלרפואה קעביד. וכל מילי דרפואה אסור משום שחיקת סמנים כמ"ש בסי' שכ"ח: ב׳ ובמקום שאין נוהגין כו'. מ"ה כ' בש"ג דאסור לסוך הראש שיש בו חטטין:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שכ״ז

שכ״ז:ג׳רס״ט א׳ (ס"ק א) העשוי לכך ואמרינן בגמ' כו' דאי' בשבת דף קמז ע"ב ת"ר אין גוררים במגררת בשבת כו' רב שמואל בר יודא עברי לי' אימא מגררא דכספ' כו' והרא"ש לא העתיק הא דאימיה עבדי לי' כו' ע"כ הי' מפרש הדברים כפשטן ולא נ"מ לדינא לכן השמיטו אבל רש"י פי' מגררת' דכספ' לשבת עכ"ל ומאי דוחקי' לרש"י לפרש לשבת אע"כ דלא ניחא לי' לפרש דהם דברים בעלמא אלא דינא אשמעי' דאם מיוחד לשבת מותר ולכן אמו כשרצתה לייחד מגררת לשבת עשאו לכבוד שבת וא"כ ע"כ כשמייחדו לשבת מותר קמ"ל הש"ס האי דינא: ב׳ ומזה נהגו כו' אע"ג דלעיל ס"ס ש"ג כתב רמ"א אפי' מסרק של שער חזיר אסור היינו דוקא מסרק אבל לתקן השער של ראשן מותר בכלי העשוי משער חזיר כמ"ש מ"א בשם הריב"ש ואעפ"כ המנהג לייחדו לשבת דוקא:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א