סימן שטו – דברים האסורים משום אהל בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שטו – דברים האסורים משום אהל בשבת

א אָסוּר לַעֲשׂוֹת אֹהֶל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ הוּא עֲרַאי; וְדַוְקָא גַּג, אֲבָל מְחִצּוֹת מֻתָּר; וְאֵין מְחִצָּה אֲסוּרָה אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשֵׂית לְהַתִּיר סֻכָּה אוֹ לְהַתִּיר טִלְטוּל. { הַגָּה: אֲבָל מְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית לִצְנִיעוּת בְּעָלְמָא, שָׁרֵי } (טוּר); { וְלָכֵן מֻתָּר לִתְלוֹת וִילוֹן לִפְנֵי הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁקָּבוּעַ שָׁם } (אוֹר זָרוּעַ וּבֵית יוֹסֵף); { וְכֵן } א { פָּרֹכֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בַּגַּג טֶפַח } (בֵּית יוֹסֵף וְכָל בּוֹ); { וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ הַצִּנָּה אוֹ בִּפְנֵי הַנֵּרוֹת שֶׁלֹּא יְכַבֶּה אוֹתָן הָרוּחַ } (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ' כִּירָה); { אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בִּפְנֵי אוֹר הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ } ב { מִטָּתוֹ } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ), { וְכֵן לִפְנֵי סְפָרִים כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ אוֹ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו, אִם לֹא שֶׁהָיָה מִבְּעוֹד יוֹם טֶפַח שֶׁאָז מֻתָּר לְהוֹסִיף עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת } (מָרְדְּכַי ר"פ כִּירָה). ב עֵצִים שֶׁתּוֹקְעִין רֹאשָׁן הָאֶחָד בְּדֹפֶן ג הַסְפִינָה וְכוֹפְפִין רֹאשָׁן הַשֵּׁנִי בַּדֹּפֶן הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסְפִינָה, וּפוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עֲלֵיהֶם לְצֵל, אִם יֵשׁ בְּרָחְבָּן טֶפַח, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח אִם אֵין בֵּין זֶה לָזֶה ג"ט, חֲשִׁיבֵי כְּאֹהֶל וּמֻתָּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת מַחְצֶלֶת, דְּהָוֵי לֵיהּ תּוֹסֶפֶת אֹהֶל עֲרַאי וְשָׁרֵי; וּמִטַּעַם זֶה מַחְצֶלֶת פְּרוּסָה כְּדֵי טֶפַח, מֻתָּר לִפְרֹס שְׁאָר הַמַּחְצֶלֶת בְּשַׁבָּת. וְטֶפַח שֶׁאָמְרוּ, חוּץ מִן ד הַכְּרִיכָה. ג מִטָּה, כְּשֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ, אָסוּר ה לְהַנִּיחַ הָרַגְלַיִם תְּחִלָּה וּלְהַנִּיחַ עֲלֵיהֶם הַקְּרָשִׁים; אֶלָּא יָשִׂים הַקְּרָשִׁים תְּחִלָּה בָּאֲוִיר, וְאַחַר כָּךְ הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶם. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהָרַגְלַיִם הֵם דַּפִּים מְחֻבָּרִים, כְּמוֹ דָּפְנֵי הַתֵּבָה, אֲבָל רַגְלַיִם שֶׁל מִטּוֹת שֶׁלָּנוּ, וְכֵן רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן, מֻתָּר ו בְּכָל גַּוְנָא. ד מִטָּה שֶׁהִיא מְסֹרֶגֶת, (פי' נֶאֱרֶגֶת) בַּחֲבָלִים, אִם יֵשׁ בֵּין חֶבֶל לְחֶבֶל ג"ט, אָסוּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶן סָדִין מִשּׁוּם דְּעָבִיד אָהֳלָא; וְכֵן אָסוּר לְסַלֵּק בֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן מֵעָלֶיהָ מִשּׁוּם דְּקָא סָתַר אָהֳלָא; וְאִם הָיָה עָלֶיהָ כַּר אוֹ כֶּסֶת אוֹ בֶּגֶד פָּרוּס מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כְּשִׁעוּר טֶפַח, מֻתָּר לִפְרֹס בְּשַׁבָּת עַל כָּל הַמִטָּה. ה כִּסֵא הֶעָשׂוּי פְּרָקִים, וּכְשֶׁרוֹצִים לִישֵׁב עָלָיו פּוֹתְחִין אוֹתָהּ וְהָעוֹר נִפְתָּח, וּכְשֶׁמְּסִירִים אוֹתוֹ סוֹגְרִים אוֹתוֹ וְהָעוֹר נִכְפָּל, מֻתָּר ז לְפָתְחוֹ לְכַתְּחִלָּה. ו כְּשֶׁמְּסַדְּרִים חָבִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁתַּיִם, אוֹחֵז בְּיָדוֹ הַעֶלְיוֹנִים וִיסַדֵּר הַתַּחְתּוֹנוֹת תַּחְתֶּיהָ; אֲבָל לֹא יְסַדֵּר ח הַתַּחְתּוֹנוֹת תְּחִלָּה וְיַנִּיחַ הַעֶלְיוֹנָה עֲלֵיהֶן. ז מֻתָּר לְהַנִּיחַ סֵפֶר אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד עַל גַּבֵּיהֶן. { הַגָּה: הוֹאִיל וְאֵינוֹ צָרִיךְ } ט { לָאֲוִיר שֶׁתַּחְתֵּיהֶן } (טוּר וְרַ"ן ר"פ תּוֹלִין והמגי' פכ"ב). ח כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע, שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִג' סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח, הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, י פָּטוּר. ט מְשַׁמֶּרֶת שֶׁתּוֹלִין אוֹתָהּ לָתֵת בָּהּ שְׁמָרִים לְסַנְּנָן וּמוֹתְחִין פִּיהָ לְכָל צַד, חָשׁוּב עֲשִׂיַּת אֹהֶל וְאָסוּר יא לִנְטוֹתָהּ. י טַלִּית יב כְּפוּלָה שֶׁהָיוּ עָלָיו חוּטִין שֶׁהָיְתָה יג תְּלוּיָה בָּהֶם מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר יד לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ, וְכֵן טו הַפָּרֹכֶת. יא כִּלַּת חֲתָנִים, שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִג' סָמוּךְ לְגַגָּהּ רֹחַב טֶפַח, הוֹאִיל שֶׁהִיא טז מְתֻקֶּנֶת לְכָךְ, מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ; וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא יז מְשֻׁלְשֶׁלֶת מֵעַל הַמִטָּה טֶפַח. יב הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה; לְפִיכָךְ אִם הִיא פָּרֹכֶת יח גְּדוֹלָה, תּוֹלִין אוֹתָהּ יט שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אָסוּר. וְאִם הָיְתָה כִּלָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כ גַּג, אֵין מוֹתְחִין אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּגְבַּהּ מְעַט מֵעַל הָאָרֶץ וְתֵעָשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי. יג בֶּגֶד שֶׁשּׁוֹטְחִין עַל פִּי הֶחָבִית לְכַסוֹת, לֹא יִשְׁטְחֶנּוּ עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ, מִשּׁוּם כא אֹהֶל, אֶלָּא יַנִּיחַ קְצָת מִמֶּנּוּ מְגֻלֶּה; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהַכּוּבָא, (פי' כְּלִי), חֲסֵרָה טֶפַח; אֲבָל אִם אֵינָהּ חֲסֵרָה טֶפַח, מֻתָּר דְּאֵין כָּאן אֹהֶל.

באר היטב – סימן שטו – דברים האסורים משום אהל בשבת

א א פרוכת. זהו פשיטא דשרי כיון שיש בלא"ה דלת לארון והפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עיין ב"י ועי' בתשו' פנים מאירות סי' ל' שכתב דאפי' אין דלתות לאה"ק מותר ע"ש ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ"א: ב מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ובהלק"ט ח"ב סי' ר"ו והט"ז סי' תקי"ד ס"ק ב' מתירים ע"ש. ועכ"פ זהו פשוט שיוכל לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו ט"ז. וכתב המ"א ונ"ל לדקדק מלשון המרדכי שכתב שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י"ט גבוה לפני הספרים וכו' משמע אע"פ דהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי דה"ל כאילו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל ס"י אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי מידי דהוי אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והוא נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת עיין סי' ר"מ סי"א. אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוספת אוהל עכ"ל ועי' באה"ע סי' כ"ה מש"ש: ב ג הספינה וכו'. מה שיש נותנים חשוקים של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות אא"כ עשויה כמ"ש פה. מ"א: ד הכריכה. פי' שאין סיבוב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול ועיין ט"ז: ג ה להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת אע"ג דאינו קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי' י"ג. מ"א: ו בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות אע"ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש בס"ב התם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אפילו אהל בלא מחיצות הרא"ש פ"ד דביצה. ולפי"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי ריש סי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ'. מ"א: ה ז לפתחו. דלא עביד מידי אלא ליתובי בעלמא רש"י. ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה. וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחים עליו ספרים מ"א וכ"כ בטל אורות: ו ח התחתונות. דעביד אוהל וכתב הט"ז דנ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם ע"ש: ז ט לאויר. מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצוות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אוהל כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שהונח על השלחן אין בו אהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה ושמעתי מי שמחמיר בזה הוא מפריז על מדותיו. ט"ז ועיין סי' רס"ב: ח י פטור. אבל אסור ועיין סעיף י"א: ט יא לנטותה. כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ"א ועי' ס"ח ובכנה"ג וביד אהרן: י יב כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב"י ומ"מ ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ"א: יג תלויה בהם. פי' שתולה אותו על המוט מקופל: יד לנטותה. פי' שע"י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי: טו הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אע"פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ"א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א. מ"א: יא טז מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג. אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח. מ"א: יז משולשלת. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כילה אבל מטה דידן שאין כילה עליה אע"ג דנחתי סדינים מפוריא טפח לית לן בה. מ"מ ר"ן רשב"א ועט"ז ס"ק ח': יב יח גדולה. עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ"ו: יט שנים. דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת. מ"א: כ גג. צ"ל שתפורה כעין שפה סביבה: יג כא אוהל. ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל ר"ן ותוס'. וכתב הט"ז דלפ"ז דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלי"ן שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק בשעה שצריך לה מושך הכיסוי כולה ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותחו דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפי מ"ש כל שהוא צריך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרין בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא"כ בכיסוי המיוחד לכך ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומש"ה בהחזרת קדידה ע"ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד עכ"ל ע"ש ועיין בגן המלך סי' ל"ד וביד אהרן. וכתב הר"ן שכל אהל ככילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אוהל קבוע הוי וחייב חטאת:

מגן אברהם שט״ו – סימן שטו – דברים האסורים משום אהל בשבת

א׳ מ"ש הע"ש סק"ב א"צ פנים ע"ש בתו' דאדרבא מוכח דעובדא דדכרי הוי בגג ולא במחיצות: שקבוע שם. כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע [ב"י] אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע כמ"ש הר"ן עמ"ש סי' שי"ג ס"ג: ב׳ וכן פרוכת. זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עב"י ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים שם כיון שאין עשוי' שם למחיצה: ג׳ אסור לעשות מחיצה כו'. וז"ל ד"מ וכתב ב"י דמחיצ' של מהר"מ שנעשה להפסיק לעשות צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור וצ"ע דמשמע בפרק ב' דביצה דמותר לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי לשמש ואין נראה לחלק בין שבת וי"ט לענין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר או לפני הספרים [אלא כדרך שעשה מהר"מ כן הוא בד"מ שלפנינו] עכ"ל ועכ"פ יש ט"ס בדבריו ולא רציתי להגיה מדעתי וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' י"ט אין מכבין וכו' אלא כו' עושה מחיצה בינו לבין הנר וכ"כ הסמ"ג וכ"מ ברי"ו נ"ד ח"א וכ"מ בהג"מ פ"ד מי"ט בשם התוס' והראב"ד וכ"כ ברוקח ה' נדה וז"ל בי"ט עושה פרוסת בגד וכ"מ בפסקי הרקנ"ט וכ"מ מל' רש"י שכ' עושה מחיצה בסדין משמע דמיירי בי"ט דאי בחול אפי' מחיצה גמורה שרי והנה נ"ל לדקדק מל' המרדכי שכ' שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצ' י"ט גובה לפני הספרי' כו' משמע אף על פי שהספרי' היו עומדים מגולין למעל' מהמחיצה שרי להשתין דה"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל סי' וכ"כ בי"ד סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצ' נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה י' שרי מ"ד אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשוי' למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעות' וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת [עסי' ר"מ סי"א] אבל אם תוליהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככיסוי בעלמא ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוס' אהל כמ"ש ריש סי' שי"ג ועיין בא"ע סי' כ"ה ס"ה והוא מדברי הרמב"ם פכ"א מה' א"ב וכתב המ"מ שם דמיירי דאין לו דבר לעשות מחיצה: ד׳ עצים וכו'. מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כמ"ש פה: ה׳ חוץ מן הכריכה. דחוזר העיגול לא מיחזי כאוהל [ב"י]: ו׳ אסור להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבועה בצירים אסור להניח עליה בשבת אף על גב דאינה קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי"ג: ז׳ מותר בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות ואף על גב דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש ס"ב התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשות אוהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות (הרא"ש פ"ד דביצה) ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ' מ"ש: ח׳ מותר לפתחו. דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא [רש"י] ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלק' וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחין עליו ספרים וכ"כ בט"א: ט׳ לא יסדר. דעביד אהל ועססי' שי"ב ואף על גב דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עוש' [תו']: י׳ בשבת פטור. אבל אסור [הר"ן] ומ"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם עסי' י"א וסי' ש"א ס"מ: י״א עשיית אהל. שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר אבל מותר לתלות כד בכותל [תשו' רמב"ם באגרת] ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור כנ"ל פי' הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם: י״ב טלית כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח [ב"י ומ"מ] ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין: י״ג תלוי בהן. פי' שתולה אותו על המוט מקופל: י״ד ומותר לפורקה. כ"כ ברא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל מותר ג"כ לפורקו וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והע"ש לא דק: ט״ו וכן הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אף על פי שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג (מ"מ) ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א: ט״ז הואיל שהיא מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג כ"מ ברמב"ם אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח (ר"ן ולא כע"ש): י״ז והוא שלא תהא. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כיל' אבל מטה דידן שאין כילה עליה אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח ל"ל בה [מ"מ ר"ן רשב"א]: י״ח שלא יעשה אהל. כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל וצ"ע דהא אמרי' בגמ' אם שרביב בגלימ' טפח לא הוי אהל כ"ז דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א ס"מ וי"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם: י״ט תולין אותה שנים. דיכולין לתלותה כא' שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בת"ה ע"ש: כ׳ שיש לה גג. צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה: כ״א משום אהל. ואף ע"ג דשרי לחזור הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותו') וכתב הר"ן שכל אוהל בכילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אהל קבוע הוי וחייב חטאת, כ' הרמב"ם פרק י"ב א' נתן האבן וא' נתן הטיט הנותן הטיט חייב וזהו בשורה האמצעי ובשורה העליונה אפי' העלה את האבן והניחה ע"ג הטיט חייב שהרי אין מניחין עליו טיט אחר ובשורה התחתונה אם צדדה ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש והבונה ע"ג כלים פטור דמה שנתנו במקדש קרשים ע"ג אדנים לא הוי בנין בכלים שהאדנים כקרקע הן:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שט״ו

א׳ מחיצה הנעשית לצניעות כו'. מבואר במרדכי פרק כירה כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר: ב׳ כדי לשמש מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ועמ"ש בסי' תקי"ד ס"א מה שקשה על זה. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו: ג׳ חוץ מן הכריכה. פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. וכב"י בשם הריטב"א שהתוס' דקדקו מל' רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעי' שישייר טפח חוץ מן הכריכה. ונ"ל דלהחמיר יש ליזהר באם יש בסיבוב לחוד טפח דהיינו שאסור לכסות בו כלי כמ"ש ססי' זה וכדברי רש"י: ד׳ וה"מ כשהרגלים כו'. בטור ובאשר"י וברמזים ארבע דפים מחוברים וקשה דהא בשנים סגי דכן הוא בחבית בסמוך אחד מכאן כו' ומ"מ זה נ"ל עיקר די"ל דכאן כתב הטור בשם התו' דאם יש מחיצות עד לארץ אסור משמע דלא קפדי' רק אמחיצות ולקמן כתב בשם הרשב"א בשם התוס' דאין איסור באם לא צריך לאויר של מטה אע"ג דהוי מחיצה גמורה כעין ספר מכאן כו' וכמ"ש כאן בסעיף ז' וא"ל דתרוייהו בעינן דוקא מחיצות גמורות וצריך לאויר וכ"כ הר"ן וז"ל דלא מיתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות למטה ומשתמש באויר שתחתיו דבתו' פרק המביא כדי יין לא זכרו רק מחיצות המגיעות לארץ ונ"ל דודאי עיקר תלוי במה שצריך לאויר שתחתיו ע"כ אם יש ד' דפנות מלמטה אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי דהוא כמו תיבה ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה אבל אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ אז אין ראוי להצניע שם כיון שמב' צדדים הוא פתוח אלא דמ"מ לפעמים יש צריך באויר שתחתיו כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין כמ"ש הב"י בסמוך ולפעמים א"צ ע"כ כתב הרשב"א בשם התו' חילוק זה ומ"ה בספר א' מכאן כו' מותר כיון שאין שם אלא ב' מחיצות וכן כל כיוצא בזה ונמצא שמ"ש הר"ן דאית ליה מחיצות ומשתמש לאו תרי מילי נינהו דהא התוס' לא זכרו ממשתמש כלום אלא זה הוא פי' על המחיצות דמ"ה אסור במחיצות כיון שראוי להשתמש בודאי ונמצא לפ"ז דביש ד' מחיצות מחוברות לארץ אסור בכל גוני ואפי' בשלחן אם היה כן יש איסור להניח השלחן עליהם ובאין שם רק שני מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך לשם בנתינת סנדלין וזה שכתב ב"י בשם הר"ן וז"ל והקשה הרשב"א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות והלא אין פורסין אותו אלא ע"ג קונדסים ומ"מ כ' הוא דפריסת השלחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו מה שא"כ במטה כו' עכ"ל צריך להבין מאי מ"מ שכ' הר"ן והיה לו לכתוב והוא תי' אלא נר' דה"ק דהרשב"א הקשה על תי' התו' שכתבו שהדבר תלוי במחיצות מגיע לארץ ועי"ז דוקא ראוי לתשמיש דהא גבי גוד אין שם מחיצות כאלו וע"ז כתב ומ"מ כו' כלומר דמאי דתלה תשמיש באויר דוק' ביש מחיצות זה אינו אלא בלא מחיצות י"ל דיש חילוק בין ראוי לתשמיש דאויר אי לא דהיינו החילוק שבין מטה לשלחן ומו"ח ז"ל הקשה לו הא דמצינו תחלה בין מחיצות רחבות ואח"כ בראוי לתשמיש למט' באויר והניח בצ"ע ודחה ההיא דסעיף ז' בספר א' מכאן מהלכה כיון שיש שם מחיצות גמורו' ולפמ"ש ניחא הכל בס"ד וע' בס"ס זה שכתבו התו' דאסור משום מחיצות היינו שעושה אות' בשבת ועמש"ש: ה׳ אבל לא יסדר כו'. צ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם והיינו שלא יתעפשו אלו לא היה אויר ביניהם: ו׳ מותר להניח ספר א' כו'. כ"כ בסמוך טעם ההית' בזה ובי"ד סי' רפ"ב כתבתי דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולן דאל"כ הי' אסור משום בזיון הספרים התחתונים ע"ש: ז׳ הואיל וא"צ לאויר. מזה הטע' נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה וטעם זה כתב מו"ח ז"ל ושמעתי מי שמחמיר בזה והוא מפריז על מדותיו: ח׳ כל אהל כו'. בטור כ' עוד תנאי וז"ל ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע וכן פירש"י בגמר' לפי גירסתו וז"ל אבל נחית מפורי' טפח אסור דהטפח הוא קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכ' הר"ן בשם הר"ר יונה והרשב"א ודאמרי' בגמ' דאי נפיק מפורי' טפח אסור היינו טעמא לפי שהכילה פרוס' לצל אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפורי' טפח כיון דבפריסת סדינים על המט' ליכא משום אהל ל"ל בה עכ"ל וק"ל ע"ז מהא דפ' תולין (שבת ד' קל"ח) אלא מעתה שרביב לגלומי' טפח ה"נ דמחייב פי' הניח טלית על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח הבאתיו בסי' ש"א ס"מ ולפי' ר"ת דלמסקנא ג"ז אסור משום אהל היכא דמיהדק דהיינו שאינו נכפף כמש"ל ולמה לא נימא גם שם כיון דהטלית שמכסה בו ראשו אין בו משום אהל ה"נ בחלק היוצא להלן מראשו כמו הכא בסדין שאין בו משום אהל כיון דלמעלה אין בו משום אהל ובאמת נ"ל דמ"ה מתורץ שם לרש"י דס"ל לפי המסקנא דאין בכובע כלל משום אהל אפילו ביוצא טפח רק משום שמא יפול מראשו דהיינו דס"ל כמ"ש כיון שאין בעיקר הכובע משום אהל ולר"ת קשה מכאן ונראה דשאני התם שאותו חלק היוצא להלן מראשו הוא שלא כסדר המתעטפים ע"כ חשוב לאהל בפ"ע ואינו נגרר אחר החלק שעל ראשו משא"כ כאן בסדין דדרך פריסתו הוא בכך שיוצא חלק ממנו תחת המטה וע"כ נגרר אחר החלק המכסה את המט' ומזה ראיה ברורה למ"ש בסי' ש"א היתר לכובע שלנו הנק' בריט"ל דהחלק היוצא נגרר אחר החלק המכסה הראש כיון שאין מסוים החלק ההוא ואינו דומ' לכובע שבגמ' דשם הוי החלק היוצא חלק בפ"ע כמו שפה לכובע כמ"ש שם ועוד טעם להתיר מכח שאין אהל בלא מחיצות וכמ"ש בסי"ג ועוד ראיה להתי' בבריט"ל מהא דאית' פ' המבי' כדי יין דף ל"ג הרב' דברים שאסורי' משום אהל ופרש"י שם דהיינו כר"י דאוסר שלא במתכוין אבל לר"ש דמתיר שלא במתכוין וכותי' קי"ל מותר בכל אלו כיון שאין מתכוין לאהל וכתבו שם התוס' והרא"ש דנר' דאפי' ר"ש מודה בהן דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו שאותו דבר אין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים משום גזירה משום בנין עכ"ל וא"כ כאן בבריט"ל אינו עושה במתכוין כלל אותו חלק השייך לאהל שאין מתכוין אלא לכסות ראשו והאהל נעשה ממיל' משא"כ בכובע שבתלמוד שנעשה האהל במתכוין לאהל ונעשה אותו החלק כמיוחד לזה ע"כ אסור אפי' שלא במתכוין כנלע"ד: ט׳ עשיית אהל. ואסור לנטותו כי הוא אהל על חלל הכלי: י׳ מותר לנטותו. פי' שע"י החוטין מושך אות' והוי כמוסיף על אהל עראי: י״א ע"פ חבית. בגמ' נקט לה אפלגא דכובא שרי דלאו אהל הוא אכולה כובא אסור ומ"ה צריך שתהיה חסרה טפח שאז יש חלל טפח ושייך עליולשון אהל. כ' ב"י והקשו התוס' כל הנך אינם אסורים אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש"ה שרי להחזיר קדירה ע"ג כירה בשבת שהמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימא דאמרינן בשבת האי פרוונקא אכולי' כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל ש"ה הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל עכ"ל וא"כ קשה על הטור שכתב ל' חבית דמשמע אפילו אינו רחב הרבה ובאמת דברי התוס' תמוהים דמה שיעור יש לרוחב הכלי ונלע"ד לתרץ קושייתם בדרך זה דאין איסור אהל אלא אם עשה תחלה בשבת מחיצו' גמורו' שיוכל להשתמש שם מחמת המחיצו' דהיינו להניח שם דבר יבש ואז חייב דוקא אם יעשה כיסוי למעלה משום אהל אבל בכובא זו שיש משקה בתוכה שכן מצינו הרבה בע"ז דנקט ל' זה שממלאין בו יין וא"כ כל שאין בו כסוי אין ראוי להשתמש בו כלל כיון שעכשיו אין להניח שם דבר יבש כיון שיש בו משקה ודבר זה שמשתמש בו במשקה אינו ראוי כי יפול בו מלמעלה אבן אלא צריך לכסותו א"כ שניהם ביחד דהיינו הכיסוי והמחיצות עושים שראוי להשתמש וכיון שהוא מכסה הוי כעושה מחיצה ג"כ דדוקא עכשיו ראוי להשתמש בו ותחלה היה כאלו אין שם מחיצות כנלע"ד נכון מאד וק"ל כיון דאין איסור לאהל בלא מחיצות למה אסרו בכובע בשבת בסימן ש"א ס"מ משום אהל והא אין שם מחיצות ונר' דכל שהוא נעשה לצל מתחילה כיון שעושין שפה סביבו אסור אפי' בלא מחיצו' אלא דבעושה משום דבר אחר והאהל נעשה ממילא אז צריך שיהיו שם גם מחיצות וזה ג"כ טעם להתיר הבריט"ל שלנו כמ"ש בס"ח. ולפ"ז צ"ל דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין ולא כהראב"ד והרשב"א שמביא ב"י כאן שאין בכסוי כלים משום אהל והכא בכובא אסרו משום דמיחזי כמשמר' וא"ל מכסוי כלים דמכסים אותם בשבת שנזכר לעיל בסימן שי"ד ס"ז דהתם כשפותח הכיסוי מקשירתו ע"י חבל עדיין מחובר ביתידות מאחוריו כנזכר לעיל וא"כ כל שנסתלק לגמרי אסור להחזירו דעושה אהל וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלין שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק כשצריך לה מושך הכסוי כלו ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפמ"ש כל שהוא צורך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרים בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמ' ומכסה על החבית מה שאין כן בכסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומ"ה בהחזרת קדירה על גבי כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי כצ"ל בזה שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד וחילוק נכון הוא:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שט״ו

שט״ו:ג׳ח׳ א׳ כתב מ"א מ"ש ע"ש ס"ק ב' א"צ פנים כו' והוא בדף קכ"ה פליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל אם אינו קשור ותלוי אין פוקקים בו דאוסר להוסיף על אוהל וחכמים מתירים דסבירא ליה מותר להוסיף על אוהל עראי פירש"י דאין איסור אהל אלא בגג ולא במחיצות והתוס' בשם ר"ת הוכיחו דגם במחיצות שייך אוהל ופלוגתייהו דר"א ורבנן היא במחיצה דכן משמע לישנא דפקק החלון דהיינו בכותל אבל בגג מיקרי ארובה ומיהו דוקא במחיצה המתרת כגון דופן ג' לסוכה אבל מחיצה הנעשה לצניעות וכגון דופן ד' בסוכה מותר וכתבו התוס' ועוד וז"ל ומיהו באהל שבגג נמי פליגי (רצה לו' דלרבנן אפי' תוס' אוהל בגג שרי) כדמוכח לקמן כו' וכן משמע בעירובין דק"ב דדיכרי דרב הונא ביממא בעי טולא ובלילה בעי אוירא (ולכן לא היה אפשר לעשות מע"ש דהא בליל שבת צריכים לאויר) וא"ל רב כרוך מחצלת ושייר בה טפח דלמחר הוא מוסיף על אהל עראי ומותר ומשמע נמי דהיינו תוס' אהל עראי דפליגי ביה ר"א ורבנן עכ"ל התוס' (ודין זה הוזכר בסעיף ב') והבין בספר ע"ש דראיית התוס' מערובין לדחות פירש"י אלא דגם במחיצות איכא איסור אוהל ולפ"ז הקש' דהאי עובדא דעירובין אדרבא משמע דהיה בגג גם אי ס"ל דמיירי במחיצה הא התוס' מודים דמחיצ' שאינו עשוי' להתיר מותר ובעובדא דר"ה הלא לא נעשה להתיר כ"א לצל ולכן כתב מ"א דלק"מ דאדרבא גם התו' מודים דעובדא דר"ה היה בגג ואין כוונתם בראייתם מערובין לדחות פי' רש"י אלא להביא ראיה על מ"ש לפני זה בסמוך לו ניהו דעיקר פלוגתיהו דר"א ורבנן במחיצות מדקתני פקק החלון מ"מ גם בארובה שבגג פליגי ולרבנן שרי וע"ז הביאו ראיה מעירובין מעובדא דר"ה דהיה בגג ואפ"ה הותר תוס' אהל עראי: שט״ו:ג׳ט׳ א׳ (ס"ק ב') וכן פרכת זה פשיטא כו' ר"ל דייק על לשון רמ"א כתב וכן פרוכת אדרבה פרוכת עדיף וכ"ש הוא כיון שיש בלא"ה דלת כו' והן דברי ת"ה הנ"ל שמיקל מסברא יותר בפרוכת מבוילון כנ"ל. ונ"ל פשוט כו' אע"פ שקבועים כו' ר"ל שאין נדים ונעים שקשורים למעלה ולמטה ומצדדים מ"מ מותר כיון שאין עשוי למחיצות ר"ל דהא איכא בלא"ה מחיצות כותל הבית והוי דומיא דפרכת: שט״ו:ג׳י׳ א׳ (ס"ק ג) אסור כו' דמחיצה של מהר"ם ר"ל שהמרדכי כתב בשמו לפי שהיה דרכו לפעמים להשתין בלילה לכן הי' עושה מחיצה מע"ש גבוה עשרה וכורכה למעלה ושייר בה טפח ובליל שבת היה פושטה: ב׳ וצ"ע דמשמע בפ"ב דביצה דכ"ב ע"א בעי מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר בי"ט כדי לשמש מטתו א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מהו א"ל אפשר לעשות מחיצה אין לו לעשות מחיצה אפשר לכפות עליו כלי אין לו כלי מהו א"ל אסור ע"כ דברי הש"ס הרי דאם היה אפשר לעשות מחיצה היה מתיר לעשות מחיצה לצורך תשמיש ע"כ צ"ל דלא מיקרי מחיצה המתרת כ"א לצניעות וה"ה כדי להשתין ולעשות צרכיו שרי לעשות מחיצה לפני ספרים. ועכ"פ יש ט"ס בדבריו היינו לפי גרסתו שה"ל בד"מ אך בד"מ שלפני סיים וז"ל ואפשר דגמרא לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה אלא כדרך שעש' מהר"ם עכ"ל וא"כ א"ש אבל לפי הגרסא שהיה לפני מ"א דברי ד"מ אין מובנים ומ"א מדעת עצמו לא ניחא ליה לתרץ כמו שהוא לפנינו בד"מ דבגמ' ר"ל מחיצה כעין שעשה מהר"ם דאין לשון הש"ס מורה כן דמה שאמר רבה אפשר לעשות מחיצה דהיינו מע"ש ולשייר טפח וגם מייתי מ"א אח"ז ראיה דרב' מ"ש א"ל מחיצ' ר"ל בי"ט וא"כ נתחזקה קו' הד"מ: ג׳ וכ"מ מל' רש"י כו' דמיירי בי"ט דאי בחול כו' מקשי' מאי ראיה מייתי מ"א מדברי רש"י דמיירי בי"ט וא"כ ע"כ צ"ל דלא מיקרי מחיצה המתרת דילמא לעולם הוי מ"ה ואפ"ה מותר לרש"י אפי' בי"ט דרש"י אזיל לשטתי' דס"ל דאין איסור אהל כ"א בגג ולא במחיצות ובאמת לק"מ דהא על רש"י גופיה א"ל מי דחקו להוציא לשון מחיצה מפשטא דר"ל מחיצה גמורה ובאמת ר"ל מעי"ט וע"כ צ"ל מדסתם רבה א"ל מחיצה משמע דר"ל היום בי"ט וגם דומיא מ"ש אח"ז אפשר לכפות עליו כלי דר"ל פי' בי"ט וא"כ ה"ה מ"ש א"ל מחיצה ר"ל בי"ט ע"כ ע"י סדין וא"כ כיון דרש"י יש לו הכרע דמ"ש א"ל מחיצה ר"ל בי"ט והתוס' לא מצינו להדיא שחולקים בזה ע"כ גם הם מפרשים א"ל מחיצה בי"ט דומיא דכפיית כלי והא התוס' אוסרים מחיצ' המחרת וע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל דזה ל"מ מחיצה המתרת וכ"כ בס' ת"ש: ד׳ והנה נ"ל כו' ר"ל כיון דעתה נתחזק' קושית הד"מ הנ"ל וצריך יישוב לכן כ' דעתו ליישב משמע אע"פ שהיו מגולים כו' דאי היה מכוסים למה דקדק וכ' שהי' גבוה י' דהכיסוי צריך להיות לפי גובה הספרים ול"ל שהמעשה כך היה הלא כ' עשה בכל לילה מחיצה גבוה וכי הזדמן שבכל לילה היו הספרים גבוהים י' וגם לאיזה ענין הודיענו זה המרדכי ה"ל לכתוב סתם שהיה עושה מחיצות ולא ה"ל להזכיר כלל כמה היה גבוה: ה׳ וכמ"ש סי' ע"ט סעיף ד' היינו לדעת הרא"ש שם דלא כרשב"א ע"ש: ו׳ מ"ד אכיסוי בעלמא ולפני הספרים בעי' עוד כסוי אחר שיהי' הספרים כלי תוך כלי כדלעיל סי' ר"מ סעיף ו': ז׳ ולכן מותר לעשותו בשבת ר"ל אפי' גבוה י' דהוי מחיצה מ"מ שרי דעכשיו הוי מחיצה שאינה מתרת דהא אפי' לא הוי מחיצ' הי' מותר דהרי הן מכוסי' דלא כס' א"ר: ח׳ עסי' ר"מ סי"א ר"ל כיון שהאור נראה למעלה היאך רשאי לשמש מ"מ מהני דבלי מחיצה אפי' האפלת טלית ל"מ וע"י המחיצה אלא שהאור נראה למעלה מהני האפלת טלית כמ"ש שם סי' ר"מ וע' באה"ע כו' שכ' וז"ל אסור לשמש מטתו לאור הנר כו' הרי שהיתה שבת ולא ה"ל בית אחר כו' לא ישמש כלל ותיקשי לך הא אפשר להתיר ע"י מחיצה או כיסוי: ט׳ וכ' המ"מ שם ליישב זה אין מפורש כן להדיא בדברי מ"מ אלא שנראה כן ובלח"מ שם הוסיף דמיירי גם שאין לו כלי לכפות עליה: י׳ ופשוט דאם היתה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רוחב טפח. ר"ל מלמטה למעלה גבוה המחיצה יו"ד אלא שברחבו אינו אלא טפח אבל אין גבוה רק טפח ודאי דאסור לעשות בשבת דאין זה תוס' מחיצה אלא מחיצה ממש: שט״ו:ג׳י״א א׳ (ס"ק ד) עצים כו' אא"כ עשוים כמ"ש פה ר"ל אם כל חשוק בפ"ע רחב טפח ודאי מותר אבל אם אין כ"א לבד רחב טפח אלא שסמוכים זה לזה ואין ביניהם ג"ט אם נתיר על ידי לבוד זה תליא במחלוקת רש"י ותוס' אי אמרי' לבוד בכלים והובא במ"א לקמן דהעריסה מלבד הרגלים אין גובה י"ט והרגלים אין מצטרפים לשיעור גובה י' וכמ"ש מ"א ר"ס רס"ו לענין גלגלי העגלה (ע"ש וכ"כ בספר ת"ש): שט״ו:ג׳י״ב א׳ (ס"ק ה) חוץ כו' דחוזר העיגול. ר"ל הכריכה העגולה אע"פ שיש בהקיפה ג"ט וע"כ יש ברחב טפח מכל מקום לא מיחזי כאהל שיהיה מה שעושה בשבת רק תוספות אהל ומכל מקום כתב הט"ז בס"ק ג' דלהחמיר מיקרי אהל ע"ש: שט״ו:ג׳י״ג א׳ (ס"ק ו) אסור כו' ותיבה רחבה כו' כמ"ש בסעיף י"ג. דייק לכתוב רחבה דבלא"ה שרי כיון שהמחיצות כבר עשויות מע"ש וכ"כ מ"א בסעיף י"ג בשם התוספות דבעי' מהאי טעמא דוקא רחב הרבה ע"ש ועכ"פ צ"ל החלל שתוך התיבה גבוה טפח וכן הדין בשקאטלין הרחבים אולם הט"ז בס"ס זה מתיר הואיל והכיסוי מיוחד לכך ע"ש: שט״ו:ג׳י״ד א׳ (ס"ק ז) מותר כו' ולפ"ז דאפי' כבר יש לו מחיצות מכל מקום אם הוא בנין חשוב אסור: ב׳ הכרים שלנו ר"ל דלפעמים הרוי"ך פאנ"ג הוא בתוך החדר שיושב שם והרויך פאנ"ג י"ל מחיצות ולמעלה פתוח שיצא שם העשן ולאחר שכלה העשן שלא יצא החום ע"י החור שברוי"ך פאנ"ג סותמים החור למעלה ולפי שהוא גבוה משימי' על המוט כסת עבה ומושיטי' אותה למעל' לסתום החור: ג׳ דהכא י"ל מחיצות ר"ל דשם בסי' שי"ג דהותר לפקק החלון כיון דאיכא מחיצ' אלא שתוך המחיצה יש חלון וכשסותמין החלון ה"ל תוס' אהל ושרי אבל הכירים י"ל מחיצות בפ"ע ועולין עד למעל' אם סותם למעלה אינו מוסיף אהל אלא עוש' אהל גמור דהא המחיצות של הרוי"ך פאנ"ג לא היה להם מע"ש גג כלל וכל הגג עושה בשבת: ד׳ ועס"ס דכה"ג בעי רחב הרבה ובס' ת"ש כ' דע"כ מיירי דחור שברויך פאנ"ג למעלה צ"ל יותר מג"ט דאל"כ אמרי' לבוד וליכא בסתימה משום אהל: שט״ו:ג׳ט״ו א׳ (ס"ק ח') מותר כו' וה"ה הדף כו' והאחרונים כתבו דבדף בלאו הכי מותר הואיל ואין לו מחיצות וגם א"צ לאויר שתחתיהן ובענין צורך לאויר שתחתיהן העל' הט"ז דאם מוקף מחיצות מד' צדדים ודאי הוה צריך לאויר שתחתיהן אע"ג דעכשיו א"צ לאויר אבל אם אין לו רק שני מחיצות אז צ"ל בענין שצריך לאויר שתחתיהן דהיינו מטה שנותנים תחתיו מנעלים וסנדלים משא"כ תחת השלחן: שט״ו:ג׳ט״ז א׳ (ס"ק ט') לא יסדר כו' ואע"ג דדבר שא"מ כו' לאפוקי מדעת רש"י שכתב בביצ' דל"ג ע"א דאיתא שם להאי סוגיא וכ' רש"י דהיינו דוקא לר' יודא דס"ל דבר שא"מ אסור אבל לדידן דקיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר אפי' מלמטה למעלה והתוספות חולקים וס"ל דאפי' ר"ש מודה כה"ג דאסור וכמ"ש מ"א אלא דבס' ת"ש הביא בשם ע"ש שהקשה בסי' תק"ב ת"ל דהוי פסיק רישיה ומ"א בסי' שי"ד הוכיח דלא כת"ה דפ"ר אסור אפי' באיסור דרבנן ותי' בס' ת"ש דס"ל כמ"ש המ"מ הובא במ"א סי' שי"ח ס"ק ל"ו לענין תיקון כלי דאם אינו מתכוין לעשות כלי אע"ג דהוי פ"ר שרי כיון דאינו מתכוין לעשות כלי לא מיקרי כלי כלל וה"ה די"ל כן לענין אהל עכת"ד ולענ"ד עדיין לא העלה מזור לדברי רש"י שכתב דאזל' סוגיא דוקא לר"י דס"ל דשא"מ אסור תיקשי הא בפ"ר מוד' רש"י ולרש"י ל"ל כמ"ש בס' ת"ש דס"ל כמ"ש המ"מ דהא המ"מ כ' דבאינו מכוין לעשות כלי אע"ג דהוי פ"ר שרי אפי' לר' יודא וכיון דרש"י ל"ל סברת התוס' וע"כ לא אתי כר"ש א"א דס"ל כהמ"מ גם אי אתיא כר' יודא תיקשי כיון דאינו מכוין לאהל גם ר"י מודה לדעת מ"מ אם לא שנאמר דבזה חולק רש"י על מ"מ אלא ס"ל דלר"י אסור או יש לחלק בין כלי לאהל ובאהל דוקא פליג ר"י ודוחק: שט״ו:ג׳י״ז א׳ (ס"ק י') בשבת פטור אבל אסור (הר"ן ומ"מ) לדע' כו' כצ"ל ר"ל דהר"ן ומ"מ פי' כן דעת הרי"ף והרמב"ם: ב׳ עססי' י"א ר"ל דלהרא"ש ס"ל דכמו בסעיף י"א בכילת חתנים ואם אין בגגו טפח ולא בסמוך מג"ט לגגו טפח מותר לכתחלה ה"ה בכל אהל עראי משופע וכן בטלית כפולה בסעיף י' מותר לכתחלה דהא הם יותר אהל עראי מכילת חתנים אבל להרי"ף ס"ל דוקא בכיל' חתנים מותר כה"ג לכתחלה וכמ"ש הטעם סעי' י"א הואיל שהוא מתוקנ' לכך ע"ש משא"כ כאן ובטלית כפולה: שט״ו:ג׳י״ח א׳ (ס"ק יא) עשיית אהל כו' דע דבר"פ תולין דף קל"ז ע"ב רא"א תולין את המשמרת בי"ט כו' וחכ"א אין תולין ובשבת לכ"ע אין תולין דעביד אוהל עראי ואיבעי' להו תלה מאי א"ר יוסף חייב חטאת א"ל אביי אלא מעת' תלה כד ביתד ה"כ דמחייב אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעש' כדרך שהוא עושה בחול ופרש"י מדרבנן קאסרי ליה רבנן דמתני' לא שבקי' לי' למתלי למיעבד עובדא דחול עכ"ל וכ' התוס וז"ל אע"ג דכד ביתד אפי' איסור דרבנן ליכא במילי דרבנן שייך שפיר לחלק אבל אי משמרת מדאורייתא אסור אין שייך לחלק עכ"ל התו' נראה מדבריהם דגם למסקנת אביי איסור תליית משמרת משום אהל עראי הוא ולכן קשיא להו גם למסקנ' מכד ביתד אבל הרמב"ם בחבורו פ' ך"א דין י"ז כ' וז"ל וכן אסור לתלות המשמר' כדרך שהוא עוש' בחול שמא יבא לשמור עכ"ל ובאגרת תשובתו הוסיף לבאר הדבר ששאלוהו אם מותר לתלות הכד ביתד והשיב כיון דאין הטעם במשמרת אלא שמא יבא לשמור וזה לא שייך בכד ביתד ולא אסרו חכמים עובדא דחול בשבת כ"א במקום שיש לחוש שיעש' מלאכה דאורייתא ובכד א"א לבא ע"י התליה לאיסור תורה הרי במה שנתן טעם לאיסור עובדא דחול שמא יבא לשמור ולא כפירוש התו' דהאיסור משום אהל נתיישב קושית תוס' הנ"ל ולא הביא מ"א תשוב' הרמב"ם אע"ג שגם בחבורו כ' טעם איסור עובדא דחול משום שלא יבא לשמר אלא שבתשובה כתב להדיא שלפי טעם זה מותר לתלות כד ביתד אלא מה שמסיים מ"א כנ"ל פירוש הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם לא ידעתי מה הלא גם בכ"ה מפרש כן דברי הרמב"ם והתשובו' ואולי נתכוין למ"ש בכ"ה על פי' הרמב"ם דשם בסוגיא פריך לר"א דמתיר לתלות המשמר' השתא לר"א להוסיף על אהל עראי אסור כדתנן פקק החלון ר"א אומר אם קשור כו' ואם לאו אין פוקקים בו והאיך מתיר כאן לעשות אהל עראי לכתחלה ומשני ע"ש ולשיטת הרמב"ם מאי קושיא הא לפי המסקנא אין בתליית המשמרת איסור אהל ע"ש וכוונת מ"א ליישב קושיא זו לרמב"ם דודאי איסור עשיית אהל עראי עם מחיצות הטעם דגזרינן אטו עשיית אהל קבוע ובתליית המשמרת דליכא עשיית מחיצות ל"ל אטו אהל קבע מ"מ אסור אהל כזה משום שמא יבא לשמר א"כ איסור עשיית אהל יש שני טעמים לפעמים הטעם שמא יעש' אהל קבע ולפעמים הטעם שמא יבא לשמר עכ"פ שם האיסור הוא עשיית אהל אלא שחלוקים בטעמים כנ"ל ונחזי אנן איזה גזיר' קרוב' יותר וראוי לאסור ע"כ גזרה שמא יבא לשמר דהא חכמים מתירים תוס' אהל עראי ואוסרים תליית משמר' וא"כ שפיר הקשה הש"ס השתא לר"א תוס' אהל עראי אסור וגזר ביה משום אהל קבע כ"ש שי"ל לאסור משמרת לעשות אהל מחשש שמא יבא לשמר שהוא גזר' יותר קרובה מאהל אבל לפ"ז קיצר מ"א יותר מדאי: שט״ו:ג׳כ׳ א׳ (ס"ק יג) תלוים כו' פי' שתולי' כו' ועי"ז חשיב כאלו פרוסה מע"ש טפח דמותר לפרס' בשבת דה"ל תוס' אהל כמ"ש ס"ב: שט״ו:ג׳כ״א א׳ (ס"ק יד) מותר לנטות' כ"ה ברא"ש על מותר לפורקה קאי וע"ז הקש' בס' ע"ש מנ"ל הא דהש"ס לא התיר אלא לנטות' דהוי תוס' אוהל אבל לפורקה לא מצינו היתר ועז"כ מ"א דכ"ה ברא"ש כו': ב׳ וכ"כ רש"י בהדיא גבי כילה כו' דאי' דקל"ח ע"א כילה מותר לנטות' בשבת ואייתי ראיה דאמר ר' יוסף חזיתא לכילא דבי ר"ה דבליל שבת היו פרוסות ובשחרית שבת ראיתים מושלכים לארץ ופרש"י אלמא מותר לפרקה והכי נמי מותר לנטותה עכ"ל הרי דלא כתב רש"י כ"ש שמותר לנטותה אלא הכי נמי כו' משמע דנטיה ופריק' שוין א"כ ה"ה הכא כיון דהנטיה מותרת ה"ה הפריקה: שט״ו:ג׳כ״ב א׳ (ס"ק טו) וכן הפרכת כו' זה לשון הרמב"ם פרק כ"ב דין כ"ט והם דברי הש"ע פה טלית כפול' שהיו עליה חוטין כו' מותר לנטותה ומותר לפרקה. וכן הפרכת וכ' המ"מ וז"ל הפרכת עם כו' וילון מותר. ופרש"י הטעם שאין זה אלא מחיצה ואין אהל אלא העשוי כעין גג וכל שאינה מחיצ' מתרת מותר לעשותה אבל מחיצ' המתרת לא עכ"ל המגיד משנ' וא"כ לטעם זה אפי' ליכא עליה חוטין שרי דאין עליו שם אהל כלל כיון דאינ' מחיצ' מתרת אלא דקשה מי דחקו להמ"מ להוציא לשון וכן הפרכת מפשוטו דמשמע דפרכת יש לו כל דין טלית כפולה ובעי דוקא חוטין והמ"מ מפרש דמיירי באינו מתרת וכה"ג לא בעי חוטין וצ"ל מ"ש הרמב"ם וכן הפרכת הוא ג"כ מותר כמו טלית כפולה אבל הא כדאי' והא כדאי' דטלית כפולה בעי חוטין משא"כ פרכת: ב׳ כיון דהוי מחיצ' שאינה מתרת טפי ה"ל למימר דפרכת מיירי במחיצה המתרת וא"ש טפי לשון וכן הפרכת דשוה ממש לטלית כפולה דבעי דוקא חוטין אלא ע"כ דס"ל דהיכי דהוי מחיצ' המתרת לא מהני חוטין: שט״ו:ג׳כ״ג א׳ (ס"ק ט"ז) הואיל כו' פי' שהכינה לכך. ר"ל דלא בעי מעש' אלא במחשבה סגי כמו בפקק החלון וכ"כ המ"מ שם בשם הרשב"א: ב׳ כתב ברמב"ם פ' כ"ב דין ל' וז"ל כילת חתנים כו' הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר כו' פקק החלון בזמן שהוא מתוקן לכך מותר לפקק כו' עכ"ל הרמב"ם ומדכלל כילה ופקק בחד בבא וגם נתן תיקון א' לשניהם שיהי מתוקן משמע דשוין בתיקונם דהיינו במחשבה גרידא כמ"ש לעיל סי' שי"ג לענין פקק: ג׳ אבל אם אינה כו' כמ"ש סעיף ח'. ר"ל כן היא דעת הרמב"ם בסעיף ח' דאפי' אין בגגה טפח כו' אפ"ה אסור אע"ג דבכילת חתנים מותר היינו משום דמתוקנת לכך: שט״ו:ג׳כ״ד א׳ (ס"ק יז) והוא כו' דדוקא בכילת חתנים דנעשה לצל וגג אע"ג דלמעלה אין בו שיעור גג מ"מ בצירוף המטה שבאמצע הכילה שרחבה טפח והמחיצה משולשלת שם אהל עליו משא"כ מטה דידן כיון דהמטה עומדת מאתמול והוי גג מאתמול אע"ג דהשתא פורס עליו סדין הא אין בין הסדין והמטה אויר א"כ אינו עושה אהל חדש אע"ג דהסדין משולשל הוי מחיצה בלי גג ומותר: שט״ו:ג׳כ״ה א׳ (ס"ק יח) שלא כו' טפח והוי אהל כצ"ל: ב׳ דהא אמרי' בגמ' דקל"ח וע"ל סי' ש"א מ"ש: שט״ו:ג׳כ״ו א׳ (ס"ק יט) תולין כו' ונ"ל דמטעם זה כו' כמ"ש הת"ה הובא לעיל ס"ק א' ב' דאף ע"ג דדעת ת"ה לאסור וילון אבל פרכת ג"כ דעתו להתיר כיון שיש בלא"ה דלת לארון וכתב דאעפ"כ לא מלאו להתיר ששמע משם גדול א' שהחמיר וכן נהגו העולם חומרא ולכן כתב מ"א טעם החומרא שמא יתקפל: שט״ו:ג׳כ״ז א׳ (ס"ק כ) שי"ל גג צ"ל שתפורה כו' והלח"מ הקשה על לשון הרמב"ם שכתב שא"א שלא תגב' מן הקרקע כו' ואולי י"ל שאותה השפה היא תפורה למטה בפרכת וכל זמן שהשפה דבוק' לקרקע אין כאן אהל ולכן כתב שא"א שלא תגבה כו' ויעשה גג ואע"ג דליכא מחיצות צ"ל דדומה למחצלת שכ' מ"א ס"ק ז' בשם הרא"ש: שט״ו:ג׳כ״ח א׳ (ס"ק כא) משום כו' ע"ג כירה כו' כי כירה שלהם היה מקום חלל כדי ליתן לתוכן קדר' והיתה קצרה מלמט' ורחבה למעלה והית' קדרה עומדת על שפת הכיר' ולמטה היו מסיקים הכירה א"כ כשנותן הקדר' ע"ג הכירה עושה אהל וע"ל סי' רנ"ג ס"ק כ"ב: ב׳ הואיל והכובא רחבה הרב' והקשה ט"ז א"כ נתת דבריך לשיעורים עד כמה מקרי רחבים הרב' ובס' א"ר תירץ דבזמן הש"ס היה להם שיעור ידוע לכל הכובות והיו רחבן שוה וכלם רחבים הרבה ובספר ת"ש דחה דמ"מ תקשי על הפוסקים שהעתיקו האי דינא דהא לדידן אין שיעור ידוע לכן תירץ הט"ז דוקא בכיר' וכדומה שעשוי ליתן בתוכו דבר יבש ואפשר להשתמש במחיצות בלי גג ול"ל שמא יפול דבר לתוכו דהא אפשר לנער כיון דהוא יבש ולכן הוי כנעשו המחיצות מע"ש ולכן מותר עשיית הגג בשבת מה שאין כן כובא וכדומה שנעשו ליתן בתוכו דבר לח דהמחיצות שנעשו מערב שבת אין עליהם שם מחיצה דהא א"א להשתמש בתוכן עד שיהיו להם גג דיש לחוש שמא יפול תוך דברים הלחים דבר מה ויופסדו לכן כשעושה הגג בשבת הוי כאלו עשה המחיצות גם בשבת ולכן הותר בשקאטלי"ן הרחבים וכן תיבה רחב' שאסר מ"א בס"ק ו' כיון שנעשים ליתן בתוכו דבר יבש אלא שכ' גם להתוס' והר"ן דאין מחלקים בין יבש ללח מ"מ בשקאטלי"ן וכן תיב' מותר כיון שהוא עשוי לכך (וגם בזה מיושב האי דקדיר' ע"ג כירה דלא כהר"ן ע"ש): ג׳ כ' הרמב"ם. פ' י' דין י"ב כצ"ל: ד׳ ובשורה התחתונ' כו' הוא ופי' יו"ד דין ח"י: ה׳ ובגמ' דף ק"ב ע"ב אמרינן אבן התחתון בעי צדודי ועפרא. וז"ל רש"י יסוד החומה תחתי' שמיישבים האבנים על הארץ בלי טיט בצדודי לעפר כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהי' עפר סביב לה לסמכ' כו' עכ"ל: ו׳ והבונה ע"ג כלים הוא שם בדין י"ב: ז׳ דמה שנתנו במשכן כו' הם דברי הירושלמי הביאו מ"מ שם. וע' בחידושי רשב"א הביא הירושלמי באורך: ח׳ מה שהוצרכו לומר דאדנים ה"ה כקרקע משום דכל המלאכות ממשכן גמרי' כדאי' בשבת:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א