סימן רצו – דיני הבדלה על היין – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רצו – דיני הבדלה על היין

א סֵדֶר א הַבְדָּלָה: יַיִן, בְּשָׂמִים, נֵר, הַבְדָּלָה וְסִימָנָךְ יבנ"ה. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא הַכּוֹס פָּגוּם. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר קֹדֶם הַבְדָּלָה שֶׁעוֹשִׂים בַּבַּיִת: הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי וְגו', כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וְגו', לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְגו', לְסִימָן טוֹב. וּבִשְׁעַת הַבְדָּלָה יִתְּנוּ עֵינֵיהֶם } ב { בַּכּוֹס וּבַנֵּר. וְנוֹהֲגִין לִשְׁפֹּךְ מִכּוֹס שֶׁל יַיִן עַל הָאָרֶץ, קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכּוֹס } ג { פָּגוּם. וְטַעַם הַשְּׁפִיכָה, דְּאָמְרִינַן: כָּל בַּיִת שֶׁלֹּא נִשְׁפָּךְ בּוֹ יַיִן כַּמַּיִם אֵין בּוֹ סִימָן בְּרָכָה, וְעוֹשִׂין כֵּן לְסִימָן טוֹב בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ. גַּם שׁוֹפְכִין } ד { מִן הַכּוֹס לְאַחַר הַבְדָּלָה וּמְכַבִּין בּוֹ הַנֵּר וְרוֹחֲצִים בּוֹ עֵינָיו, מִשּׁוּם חִבּוּב } ה { הַמִּצְוָה. } ב וְאֵין מַבְדִּילִין עַל ו הַפַּת, אֲבָל ז עַל הַשֵּׁכָר מַבְדִּילִין אִם הוּא חֲמַר מְדִינָה וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַשְׁקִין, חוּץ מִן הַמַּיִם. { הַגָּה: וְטוֹב יוֹתֵר לְהַבְדִּיל עַל כּוֹס פָּגוּם שֶׁל יַיִן, מֵעַל שֵׁכָר } (אַבּוּדַרְהַם). { וְנָהֲגוּ לְהַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי פֶּסַח עַל שֵׁכָר וְלֹא עַל יַיִן, מִשּׁוּם דְּחָבִיב } ח { עָלָיו. } וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִדּוּשׁ שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל הַפַּת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַגַּב הַקִּדּוּשׁ מַבְדִּילִין גַּם כֵּן עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לוֹמַר הַקִּדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה שְׁנֵיהֶם עַל הַשֵּׁכָר. { הַגָּה: וְהַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה עִקָּר. } ג אִם אֵין לוֹ יַיִן וְלֹא שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ ט לֶאֱכֹל וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר לֹא יֹאכַל עַד לְמָחָר שֶׁיַּבְדִּיל. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד וְאֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר, מוּטָב שֶׁיֹּאכַל קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל וִיבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ יַבְדִּיל עָלָיו, מִמַּה שֶּׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כּוֹס לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים דְּאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וּמַיְרֵי שֶׁכּוֹס זֶה לֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית בְּצִמְצוּם, וּכְבָר הָיָה מָזוּג כְּדִינוֹ שֶׁאִם הָיָה מֵשִׂים בּוֹ מַיִם יוֹתֵר לֹא הָיָה רָאוּי לִשְׁתִיָּה, שֶׁאִם לֹא כֵן לְדִבְרֵי הַכֹּל מַבְדִּיל תְּחִלָּה וְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ מְעַט וּמוֹסִיף עָלָיו לְהַשְׁלִימוֹ לִרְבִיעִית, וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. ד מִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה יִקְנֶה לְהַבְדָּלָה, דְּקִדּוּשׁ אֶפְשָׁר בְּפַת. ה אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְנֵר חֲנֻכָּה וְיַיִן לְהַבְדִּיל, נֵר חֲנֻכָּה קֹדֶם. ו אוֹמֵר הַבְדָּלָה מְיֻשָּׁב. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְעֻמָּד } (אֲגֻדָּה וְכָל בּוֹ וְאָגוּר), { וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, } וְאוֹחֵז הַיַּיִן י בְּיָמִין וְהַהֲדַס בִּשְׂמֹאל וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְשׁוּב נוֹטֵל הַהֲדַס בְּיָמִין וְהַיַּיִן בִּשְׂמֹאל וּמְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס, וּמַחֲזִיר הַיַּיִן לִימִינוֹ. ז אֲפִלּוּ שָׁמְעוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הַבְדָּלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם נִתְכַּוְּנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת מַבְדִּילִים בַּבַּיִת. ח נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָּלָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק. { הַגָּה: עַל כֵּן לֹא יַבְדִּילוּ לְעַצְמָן רַק יִשְׁמְעוּ הַבְדָּלָה מִן } יא { הָאֲנָשִׁים. }

באר היטב – סימן רצו – דיני הבדלה על היין

א א הבדלה. הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן מ"מ שם ועי' סוף סי' זה: ב בכוס. פירוש העונים אמן. טור: ג פגום. כתב הט"ז דאין לזה פירוש ע"ש. ומ"א כתב דכך פירושו שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתהו ולכך שופכין קודם סיום הברכה. ומט"מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ וכ"כ הט"ז. ורש"ל וב"ש כתבו לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סי' קע"א. ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא. מ"א: ד מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק: ה מצוה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין בשל"ה הטעם. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית וצריך לישב ולשתות. מט"מ: ב ו הפת. ול"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין סעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה: ז על שכר. דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ"א: ח עליו. ולמי שאין חביב עליו כמו יין יבדיל על היין ט"ז. אם מותר יין שמסריח קצת להבדלה עיין בתשוב' שער אפרים סי' י"ח וע"ל סי' רע"ב ס"ק ד': ג ט לאכול. דדי לו בהבדלה שבתפלה. ובתשו' מהר"מ כתב שיאמר המבדיל בלא כוס: ו י בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו: ח יא האנשים. עי' סי' רצ"ט ס"י בהג"ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ"א:

מגן אברהם רצ״ו – סימן רצו – דיני הבדלה על היין

א׳ הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי"א שהיא מדרבנן [מ"מ שם] ועססי' זה: יתנו עיניהם. פי' העונים אמן [טור] ועמ"ש סי' ער"א ס"י: ב׳ שלא יהי' הכוס פגום. פי' שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתה כמ"ש בהג"ה בשם ס"ח שלכך שופכין קודם סיום הברכה וכ"ה כתב ששמע בשם האר"י ז"ל שאסור לשפוך ומ"מ הוא נוהג לשפוך מן היין על פתח הבית שכן נהגו גדולים עכ"ל: ג׳ וטעם השפיכה. ובמט"מ כתב טעם לשפיכה ע"פ הקבלה ע"ש ומ"מ כתב דלא ישפוך בשעת קרכה /ברכה/ אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ בשם מהרו"ך רש"ל וב"ש כתב לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סימן קע"א ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא: ד׳ שופכין מן הכוס. היינו לאחר שתיה כמש"ל משום הפסק ולא ישתה עד שישב [מט"מ מנהגים גמ']: נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה וע' הטעם בשל"ה, כ' בש"ל בה' קידוש כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כלו ואין משקה ממנו בני הבית: ה׳ וטוב יותר וכו'. צ"ע דבאבודרהם כתוב וטוב יותר להבדיל על כוס פגום מלהבדיל בלא יין עכ"ל כונתו דאם אין לו יין כלל דאז צריך שיאמר המבדיל בלא יין כמ"ש ססי' רצ"ט אבל כשיש לו כוס פגום מוטב שיבדיל עליו כמ"ש ססי' קפ"ב אבל שכר אפש' דמוטב מכוס פגום יין דהא התירו לו לאכול קודם הבדל' שלא יברך על כוס פגום כמ"ש ס"ג וגם במוצאי פסח מבדילין על השכר משום דחביב ונ"ל דרמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה והע"ש העלים עיניו מזאת ההג"ה: ו׳ ונהגו להבדיל. נ"ל דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו: ז׳ שמותר לו לאכול. וכתב הרא"ש פ' ע"פ דדי לו בהבדל' שבתפיל' בתשו' מהר"מ ד"ק כתב שיאמר המבדיל בלא כוס מ"ד אב"ה ועססי' רצ"ט: ח׳ לא יאכל. ואפי' במ"ש לי"ט [הרי"ף] ועמ"ש ססי' רע"ד: ט׳ ואינו מצפה שיהי' לו למחר. ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו משום דחביב' מצוה בשעת' ובאכילה ימתין עד למחר ועמ"ש רסי' קפ"ב: י׳ אם נתכוונו. בברכת הבדלה אף על פי שלא נתכוין בברכת היין יצא [ל"פ] ות"ח אין סומכין על הבדלה שבב"הכ [סמ"ע בח"מ סי' רצ"א] ולא ידעתי למה ואפשר שמיירי כשיש לו בני בית סי' רצ"ח סי"ד: י״א לא יבדילו לעצמן. וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רצ״ו

א׳ קודם שיסיים בפה"ג. אין לזה פי' ובלבוש כתב שלא ישפוך עד שיתחיל תחלה הברכה כדי שלא תהיה תחלת הברכה על כוס פגום ואין טעם לזה דאם תחשוב זה לפגום הא גם סוף הברכ' צ"ל על הכוס שאינו פגום דזה פשוט דכל הברכה תהיה על כוס ראוי לברכה וטפי היה לו להמתין עד גמר הברכה ותו קשה הא אין שייך פגום אא"כ שותה ממנו ותו נראה דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון ברכה גדול מזה וכ"כ בס"ח בסי' קי"א דאחר שבירך על מיני שתיה אסור לשפוך הימנו אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בס' א' נקרא יש נוחלין חברו החסיד מהרי"א שעפטלש ז"ל שמ"כ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכלי מלא מאוד וזה לסי' יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וזהו נכון מאוד וכן נהגתי מעודי. ובעיקר הפי' של אומרים כל בית שאין נשפך בו יין כמים כו' לא נ"ל דצוו חכמים לשפוך יין דאדרב' יש איסור בזה וכמ"ש סי' קע"א ממשיכין יין בצינורות לפני חתן והוא שיקבלנו בכלי בפי הצינור אלא נ"ל דכוונת רז"ל בנשפך יין כמים הוא בדרך זה די"ל למה אמר ל' דיעבד דהיינו נשפך ולא אמר כל בית שאין שופכין בו כו' אלא דנתכונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו אפי' אם יארע לו היזק דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג ע"י שום א' מבני הבית ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה ע"כ אמר כל בית שאין היין שנשפך בשוגג נחשב לו כאלו היה מים אלא אדרב' מתרגז אז אין בו סי' ברכה דאמרי' בפ"ק דסוטה בכל בית שיש בו רוגז הוא סי' עניות ח"ו וא"כ אין ראי' מכאן לשפוך יין לאיבוד אע"ג שמתכוין לסי' ברכה דהא גם בחתן מתכוין כן ע"כ נ"ל דיש למעט בחלק הנשפך במ"ש בכוס הבדלה משום הפסד משקין: ב׳ אין מבדילין על הפת. ל"ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין הסעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה: ג׳ משום דחביב עליו. ולמי שאינו חביב עליו כמו יין יבדיל על היין: ד׳ נר חנוכה קודם. משום דפרסומי ניסא עדיף: ה׳ הבדלה מיושב. כיון דא' פוטר חבירו יש להם לעשות קביעות ובמעומד לא הוה קביעות: ו׳ ואוחז היין בימין. וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו וכ"כ סי' רי"ב גבי יין ושמן: ז׳ ויש מי שחולק. הוא ספר א"ח שמביא ב"י שכ' וז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא וע"כ סיים רמ"א ע"כ לא יבדילו לעצמן פי' דאף באנשים אינו אלא דרבנן ע"כ הנשים לא יברכו ע"ז ול"ד ללולב ושופר דמברכות כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא כו' שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפילו באנשים והוא מצות עשה שהזמן גרמא ובחנם חלק מו"ח ז"ל על רמ"א כאן ופי' דברי א"ח שאין חייבות אבל רשאים הם להבדיל ונראה דעכ"פ אתה חוננתנו אין חשש לנשים לומר אפילו לפ"ז דאין שם ברכה מיוחדת ולקמן סימן רצ"ט ס"י כתב רמ"א דנשים יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשו מלאכה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רצ״ו

רצ״ו:ב׳תקפ״ה א׳ הרמב"ם כו' ועסס"י זה. ר"ל דבזה תליא מחלוקת שבס"ס זה אם נשים חייבות בהבדל' דלמ"ד הבדלה דאורייתא ודאי הנשים חייבו' אבל למ"ד הבדלה דרבנן דעת מ"מ ודעימי' דמ"מ גם הנשים חייבות דכל תיקון דרבנן כעין דאורייתא תקנו. והא"ח ודעימיה ס"ל כיון דהוי מ"ע שהז"ג לא תקנו על נשים: רצ״ו:ב׳תקפ״ו א׳ (ס"ק ב) שלא כו' פי' שיש כו' ר"ל דודאי ע"י השפיכ' אינו נפגם כ"א אם שתה ממנו וכמו שכתוב לעיל סי' קפ"ב סעיף ג' אע"כ הכוונ' שפוגם ומבזה דבר שבירך עליו ואחר זה שופך ממנו קודם שישתה: רצ״ו:ב׳תקפ״ז א׳ (ס"ק ג) וטעם כו' וב"ש כ' לבטל השפיכ' והא דאמרינן כל בית שאין יין נשפך כמים כו' עיין בט"ז פירושו. וכמ"ש סי' קע"א סעיף א' דאין נוטלים לידים אפי' נטילה שלא לצורך אכילה במשקין משום בזיון המשקין. וכן שם בסעיף ד' ממשיכים יין בצינורות לפני החתן וכלה והוא שיקבלו היין בפי הצנור שלא לילך לאיבוד משום בזיון משק' ואע"ג דשם ג"כ המשך יין בצנור הוא לסי' טוב לחתן וכלה: ב׳ ולדידן כו' ר"ל לפי מנהגנו שנוהגים לשפוך ולא חששו לביזוי משקה צ"ל דבדבר מועט כו': רצ״ו:ב׳תקפ״ח א׳ (ס"ק ד) שופכים היינו לאחר שתיה כמש"ל בשם ס"ח דהוא בזיון לכוס. ועוד משום הפסק כצ"ל ר"ל השפיכה הוי הפסק בין ברכה לשתיה: ב׳ עד שישב דאמרינן גנאי לת"ח שיאכל וישתה מעומד וראוי לכ"א לעשות א"ע כת"ח בדבר ומה שהביא רמ"א שני דיעות בסעיף י' אם יעשה הבדלה מיושב הטעם דלמ"ד שצריך ישיבה. דבברכות היין קיי"ל דאין א' פוטר את חבירו אא"כ קבעו יחד ולדידן ליכא קביעות אלא ע"י ישיבה כדלעיל והחולקים ס"ל דזהו כבוד המלך ללוות מעומד ואעפ"כ מוציא אחרים כיון דהוי קביעות לענין ההבדל' הוי גם קביעות לענין ברכת היין: ג׳ כ' בש"ל כו' רגיל המבדיל כו' אע"ג דלענין קידוש כ' בסי' רע"א סעיף י"ד דמצו' מן המובחר שיטעמו כלם. מ"מ לענין הבדלה אינו כן: רצ״ו:ב׳תקפ״ט א׳ (ס"ק ה) וטוב יותר כו' צ"ע דבאבודרהם כתב כו' מלהבדיל בלא יין. ומזה יצא הגהת רמ"א שהבין מ"ש בלא יין ר"ל אלא שכר ומזה כתב דטוב להבדיל על כוס פגום ולא על השכר וחלק המ"א דאין הפי' כן באבודרהם אלא כוונתו בלא יין וה"ה שאין לו שכר ואמר שטוב יותר להבדיל על כוס פגום מלהבדיל בלי יין ר"ל שיבדיל בלי כוס כלל ויאמר המבדיל בין קודש לחול כמ"ש ס"ס רצ"ט: ב׳ כמ"ש ס"ס קפ"ב דלמ"ד בהמ"ז טעונה כוס טוב לברך בהמ"ז על כוס פגום מלברך בלא כוס ע"ש במ"א: ג׳ אבל שכר אפשר כו' ר"ל לפ"ז דמאבודרהם אין ראיה ומסברא א"ל דשכר עדיף מכוס יין פגום: ד׳ דהא התירו כו' כמ"ש סעיף ג' מקשי' מאי ראיה מסעיף ג' הלא מבואר שם דמיירי דא"ל כ"א רביעית (מצומצם ודע דמ"ש רביעית מצומצם הוא לאו דוקא דאפי' יש לו מעט יותר לא מהני אם לא שיש יותר מרביעית מלא לוגמיו אבל אם חסר המות' ממלא לוגמיו לא מהני דאי יבדיל עליו תחלה יהיה צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו ולא ישאר לו רביעית לבהמ"ז) והוא כבר מזוג. וא"כ אפילו תימא דטוב יותר להבדיל או לברך בהמ"ז על כוס פגום מלהתי' לו לאכול קודם הבדלה מ"מ כה"ג ע"כ הותר לו לאכול קודם הבדלה דאי יבדיל תחלה וישתה ממנו מלבד שיהיה פגום גם יפחות משיעור רביעית לכן י"ל מ"ש מ"א כמ"ש סעיף ג' אין הכוונה מדברי ש"ע סעיף ג' אלא ר"ל מן הדין המוזכר בסעיף ג'. והיינו מדברי הרא"ש במ"ש על דינא דסעיף ג' שהקשה ר"פ אלו דברים במס ברכות ובפ' ער"פ סי' י"ד על רשב"ם דס"ל דוקא לכתחלה אין לברך על כוס פגום אבל אם אין לו רק כוס פגום מותר לברך ולקדש עליו א"כ בהאי דסעיף ג' דהוא בריי' פ' ער"פ דף ק"ה ע"ב איך התירו לו לאכול קודם הבדלה משום קפידא דפגימה דהא אם אין לו כוס אחר מותר לברך על כוס פגום. עוד הקשה מירושלמי דס"ל דאפשר לתקן כוס פגום ע"י תוס' מעט מים או יין' א"כ ה"ה הכא ה"ל להבדיל תחל' על הכוס ולתקנו אח"כ במעט מים ותי' כמ"ש בש"ע דמיירי דל"ל אלא רביעית מצומצם וכבר הוא מזוג עכת"ד א"כ לולי דברי רשב"ם דברי הירושלמי הוי ניחא ליה להרא"ש דמה"ט הותר לו לאכול קודם הבדלה כדי שלא יצטרך לברך בהמ"ז על כוס פגום דהא ס"ד דהרא"ש דמיירי די"ל יותר מרביעית קצת (ועמ"ש לעיל סי' רע"א במ"א ס"ק כ"ד) ובזה אין חולק דאם י"ל כוס א' יין וכוס א' שכר והוא חמר מדינה דלא הותר לו לאכול קודם הבדלה אלא יבדיל תחלה על היין ויברך בהמ"ז על השכר. הרי דשכר עדיף מכוס יין פגום וניהו דלדידן קיימא לן כרשב"ם וכמבואר לעיל סי' קפ"ב וכן להירושלמי ע"כ צ"ל דמיירי דאין לו רק רביעית מצומצם והוא מזוג וכמ"ש הרא"ש ואין זה ראיה מזה דכוס פגום גרע משכר מ"מ מה"ת לחדש עתה סברא חדשה ומחלוקת ובוודאי נשאר הדין דשכר במקום דהוי חמר מדינא עדיף מכוס יין פגום וכ"מ שפיר בספר ת"ש: רצ״ו:ב׳תקצ״ב א׳ (ס"ק ח) לא יאכל אפי' כו' ועמ"ש ס"ס רע"ד ר"ל דרבות' דהרי"ף הוא אע"ג דצריך לסעוד בלילה סעודת י"ט מ"מ כה"ג נדחה סעודת י"ט. ורמז מ"א לעיין ס"ס רע"ד שם כ' מ"א דיש תקנה אם לא סעד בשבת בלילה להשלימה ביום השבת כ"כ בשם הרא"ש (וכ"כ רמ"א ר"ס רצ"א) ומסתמא ה"ה בי"ט וכ"כ מ"א להדיא בר"ס רצ"א אבל יותר שרמז לעיין ס"ס רע"ד דלדידן אין רבותא בדין של הרי"ף דהא מבואר בס"ס רע"ד דאין יוצאים ידי סעודת שבת אלא בפת ולא בשאר דברים ובודאי ה"ה בי"ט וא"כ ממ"נ אם י"ל פת לסעודת ליל י"ט הלא לפמ"ש רמ"א פה סעיף ב' דסברא ראשונה עיקר דבי"ט שחל במ"ש כיון שמקדשים על הפת יבדיל ג"כ עליו א"כ לאיזה צורך נאמר שלא יאכל בלילה הלא אפשר לו לקדש ולהבדיל על הפת ולאכול סעודת הלילה (ומשום שמצפה שיהיה לו למחר יין ודאי דלא נאסר לו אכילה בלילה) ואי מיירי שאין לו פת מאי רבותא במאי דאשמעי' דאפי' שהוא י"ט צריך לעבור סעודת י"ט עד למחר הא בלא"ה א"א לקיים סעודת י"ט דהא אין לו פת ובשאר דברים אין יוצאים ידי סעודה ניהו דהשתא דאין לו יין אסור לאכול אפי' שאר דברים אבל אין בזה רבות' במה שבמ"ש הוא י"ט יותר מאלו היה חול. אבל הרי"ף אזיל לשיטתיה דפוסק כדעה שניה שבסעיף ב'. דאפי' בי"ט שחל במ"ש אין מבדילין על הפת ואפשר דגם לדידן משכחת לה שיש לו פת אבל אינו ככר שלם דלקדש עליו אפשר דאינו רשאי ולולי דלא קידש היה אפשר לו לצאת ידי סעודה במה שהיה אוכל מככר שאינו שלם דמה שאין לו ככר שלם או אין לו לחם משנה מה"ט לא נאמר שלא לאכול בלילה ועמ"ש מ"א לעיל סי' רנ"ד ס"ק כ"ג: רצ״ו:ב׳תקצ״ג א׳ (ס"ק ט') ואינו אבל אם מצפה שיהיה לו כו' כצ"ל. ובאכילה ימתין עד למחר ועמ"ש רס"י קפ"ב. ר"ל דזהו לדעת הטור שם דס"ל דבהמ"ז למאן דאמר טעונה כוס דינו שוה להבדלה דאם אין לו כוס לבהמ"ז ומצפה שיהיה לו צריך לעבור סעודה א' אבל לדעת מ"א שם בסי' קפ"ב רשאי לאכול אפי' אין לו כוס לבהמ"ז דאינו דומה להבדלה וכ"כ בס' ת"ש. אך לא ידעתי לדעת מ"א מאי איכא בין אינו מצפה שי"ל למחר דלא הותר לו לאכול בלי כוס אלא מתירים לו לאכול קודם הבדלה ויברך בהמ"ז וגם הבדלה על כוס א' ואם מצפה שי"ל למחר יבדיל על הכוס ויאכל אח"ז ויברך בהמ"ז בלי כוס ואם הותר לדעת מ"א לאכול ויברך בלי כוס אם מצפה שי"ל למחר כ"ש שיהיה מותר לאכול ולברך בהמ"ז בלי כוס אם אינו מצפה שי"ל למחר וא"כ יהיו דברי מ"א שבסי' קפ"ב נגד דברי הש"ס. אלא ע"כ אין דברי מ"א שבר"ס קפ"ב אמורים אלא באין לו עכשיו כוס כלל כה"ג מותר לו לאכול ולברך בהמ|ז בלי כוס אבל אם י"ל כוס א' ויש לפניו להבדיל וגם לברך בהמ"ז בכה"ג מודה מ"א דצריך לקיים שתיהם והתירו לו חז"ל לאכול קודם הבדלה ויברך בהמ"ז ויבדיל על כוס א'. וא"כ ה"ה במצפה שי"ל למחר לדעת מ"א דלא כמ"ש בספר ת"ש: ב׳ ואם כן לדעת מ"א ר"ס קפ"ב אין חילוק כאן בין אם מצפה שי"ל כוס למחר או לא בכל ענין הותר לו לאכול תחלה ואח"כ לברך בהמ"ז והבדלה על כוס א' כנלע"ד ואפשר גם כוונו' ס' ת"ש כן בכוונו' מ"א אלא שלפ"ז יחלוק מ"א על דברי ר"י בעל התו' שהבי' הרא"ש פ' ער"פ דמחלק להדיא בין אם מצפה אי לא וכ' דאם מצפה שי"ל למחר אסור לאכול בלילה וצריך להמתין עד למחר הובא ג"כ בב"י פה: רצ״ו:ב׳תקצ״ד א׳ (ס"ק י') אם כו' ות"ח אין כו' דכת' שם ניהו דקי"ל כספים א"ל שמירה אלא בקרקע ואם לא טמן בקרקע ונגנבו חייב. מ"מ אם הפקידם אצל ת"ח בע"ש סמוך לשבת יש לת"ח זמן עד מ"ש לאחר הבדלה שלא להטמין בקרקע וע"ז כ' סמ"ע החילוק בין ת"ח לאיש אחר דמי שאינו ת"ח אין לו זמן יותר אלא עד שיצאו הקהל מבית הכנסת דהא שמע הבדל' מש"צ אבל ת"ח שאינו סומך על הש"ץ יש לו זמן יותר עד שיוכל להבדיל בביתו: ב׳ כשי"ל בני בית אע"ג דבברכת המצות דהיינו קידוש וכדומה וה"ה הבדלה יכול להוציא אחרים אפי' כבר יצא וכ"ש כשהן קטנים כדי לחנכן במצות מ"מ עדיף טפי כשגם המבדיל עצמו לא יצא דדוחק לו' מ"ש מ"א בני ביתו ר"ל נשים שכ' מ"א בס"ק שאחר זה שאם כבר יצא אין אנשים יכולים להוציאן: ג׳ עסי' רצ"ח סעיף י"ד. ר"ל דל"ל דה"ט דאין סומכים על הש"ץ דרוצים לעשות המצוה בעצמ' דאדרבא מבואר לקמן סי' רצ"ח הביאו לפניהם אור במוצאי שבת והם יושבים בבה"מ א' מברך לכלם אע"ג דעי"ז איכא ביטול בה"מ. מ"מ עדיף טפי משיברך כאו"א לעצמו משום ברוב עם הדרת מלך ובספר א"ר כ' הטעם דהש"ץ גופיה אין דעתו להוצי' כ"א למי שאינו בקי אך היא גופי' קשיא ל"ל להש"ץ כן ולמה לא יתכוין להוצי' כל השומעים בין בקי ובין אינו בקי: רצ״ו:ב׳תקצ״ה א׳ (ס"ק י"א) לא יבדילו כו' ואפשר שדעת רמ"א ר"ל דס"ל דאין רשאים להבדיל לעצמן ניהו דחושש לדעת האומרים שנשים פטורות מהבדל' ויהי' ברכתן לבטלה מ"מ תיקשי מ"ש משופר ולולב שמברכין: ב׳ במצוה שי"ב עשיה כו' ניהו דפטורים מאותה מצוה מ"מ רשאים לעשות' וגם מקבלים עליה שכר דניהו דגדול המצוו' ועושה ממי שאינו מצוו' ועוש'. היינו ששכר המצווה יותר גדול אבל עכ"פ גם מי שאינו מצוו' מקבל שכר וכיון שעשה המצוה גם הברכ' מותרת לו' מה שאין כן מצו' שאין בה עשיה כי אם ברכ' גרידא כמו הבדל' כיון שאשה אינה מצוו' איננ' רשאי לברך: ג׳ ועיין מה שכתוב סי תק"ו כ' טעם אחר. אבל ברא"ש כו' דתחל' מבי' הרא"ש לרבינו תם דנשים מותרות לברך על מ"ע שהז"ג מדאמרינן פרק ע"פ דף קט"ו ע"ב אר"א ב"י סומא פטור מלומר ההגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב בבן סורר ומורה בנינו זה מה להלן פרט לסומ' כו'. אינו והאמר מרימר מאן דאמר אגדת' בי רב יוסף ואמרו רב יוסף כו' בי ר"ש ואמרו רב ששת. ושניהם היו סגי נהורא וא"א דסומ' פטור מהגדה איך היו יכולים להוציא את בני ביתם והא קיי"ל כל הפטור מן הדבר אינו יכול להוציא אחרים ע"כ דברי הש"ס וא"א דנשים אינם רשאים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא כיון דפטור' אם כן הוא הדין הסומ' אינו רשאי לברך על ההגדה דהא גם סומא פטור מהגדה א"כ אדפריך ואיך היו יכולים להוצי' את בני ביתם טפי ה"ל להקשות איך ברכו בהגדה אשר גאלנו אלא על כרחך אפי' פטור מן המצוה מ"מ מותר לברך וה"ה נשים במצות עשה שהזמן גרמא. והדר דחי דודאי ברכה שאין בה לשון וצונו מותר לברך אפי' מי שאינו מחויב בדבר והא בהגדה ליכא ברכה אחרת כי אם אשר גאלנו דליכ' בה וצונו. אבל ברכה דאית בה ל' וצונו מי שפטור אינו רשאי לברך דהוי דובר שקרים דהא לא נצטוה: ד׳ (ועיין לעיל סי' י"ז) הרי דמודה הרא"ש דברכת גאלנו דליכ' בה וצונו רשאי לברך אפי' מי שפטור אע"ג דליכ' בה מעשה כמו בהגדה: ה׳ ועסי' תקפ"ט כו' ר"ל מי שרצה להחמיר כדעת רמ"א דסבירא ליה הואיל והן פטורין אין רשאים להבדיל לעצמן אלא ישמע מפי אנשים מ"מ אם כבר האחרים הבדילו לעצמן אין רשאין להבדיל לנשים שמא הנשים פטורים: ו׳ ופשוט דרשאי כו' ר"ל אפי' לדעת רמ"א: ז׳ והעיקר כדברי הב"ח דרשאי' להבדיל לעצמן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א