סימן רצד – דיני הבדלה בתפלה
א אוֹמְרִים הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת, וְאִם טָעָה וְלֹא הִבְדִּיל מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ א וְאֵינוֹ חוֹזֵר, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַבְדִּיל עַל הַכּוֹס. ב וְאִם טָעַם קֹדֶם שֶׁהִבְדִּיל עַל הַכּוֹס צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַבְדִּיל ג בַּתְּפִלָּה. ב טָעָה וְלֹא הִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה, וְאֵין לוֹ כּוֹס בַּלַּיְלָה וְסָבוּר שֶׁאַף לְמָחָר לֹא יִהְיֶה לוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר ד וּלְהִתְפַּלֵּל. ג תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, טָעָה וְלֹא הִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, כֵּיוָן שֶׁמַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס בְּמוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב. ד בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל, מִיָּד כְּשֶׁסִיֵּם הַבְּרָכָה אֵין לוֹ לַחֲזֹר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּתַח בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. ה בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר, אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לַחֲזֹר אִם סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, ה רַשַּׁאי. אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחֲזֹר.
באר היטב – סימן רצד – דיני הבדלה בתפלה
א א ואינו חוזר. ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש סוף סי' רל"ט. ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו רדב"ז כנה"ג. ומ"א הניח בצ"ע ע"ש: ב ואם טעם. כצ"ל: ג בתפלה. פי' יחזור ויתפלל ויבדיל בתפלה אע"ג דקי"ל טעם מבדיל עיין ט"ז ובהרא"ש: ב ד ולהתפלל. ונ"ל דאם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת עיין ב"י. מ"א: ה ה רשאי. בתורת נדבה ועי' סוף סי' ק"ז:
מגן אברהם רצ״ד – סימן רצד – דיני הבדלה בתפלה
א׳ בחונן הדעת. מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה [ירושלמי רשב"א סי' תשל"ט] מנהג פשוט לומר אתה חונן וכו' עד לאנוש בינה ואח"כ אתה חוננתנו ועיין בלבוש וב"ח שהאריכו בזה: ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו [רדב"ז ח"ב שס"א] וצ"ע דמתחלה שהיו מבדילין בתפלה דודאי הי' צריך להבדיל ביום א' ועכשיו ג"כ צריך וכ"מ בגמ' דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל אף על פי כן צריך להבדיל בתפילה דעיקר תקנת' הוא להבדיל בתפילה עבי"ד סימן שמ"א עססי' רצ"ט ואין בידי גוף התשוב' לעיין בה: ב׳ ואינו חוזר. ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש ססי' רצ"ט: ג׳ צריך לחזור. ונ"ל דאם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת דבזה יש לסמוך על הטור והגמ"נ בשם מהרי"ל אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י: ד׳ רשאי. בתורת נדבה ועססי' ק"ח:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רצ״ד
א׳ אומרים הבדלה וכו'. כתב ב"י בשם א"ח אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שמשנה מטבע שטבעו חכמים אלא מתחיל באתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל אתה הבדלת בין קודש לחול וכ"כ הרמב"ם וסדר רע"מ עכ"ל והעולם נוהגין לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא שינוי מטבע שהכל ענין א' הוא עכ"ל ב"י. וכ"כ רש"ל בשם רבינו מנחם ומהר"ר יעקב פאלק דטועים האומרים אתה חוננתנו ואתה חונן אלא אתה חוננתנו כו' עכ"ל ובלבוש כת' שי"ל תרווייהו והאריך מאוד לפרש צורך הכפל גם מו"ח ז"ל הסכים לומ' תרווייהו אך תי' תירוץ אחר על הכפל ולעד"נ ברור בראיי' לומר תרווייהו דהיינו כיון שכת' הטור סי' קי"ז לענין הזכרת טל ומטר וז"ל ובאשכנז אין משנין בה כלל אלא ששואלין בה מטר א"כ ה"נ כאן דאמרי' בגמ' שמזכירין הבדלה בחונן הדעת הוה ג"כ המשמעות כן שאין משנין הברכ' אלא מזכירין בה אתה חוננתנו שהוא הבדלה והכפל נ"ל דל"ק כלל דתחילה אומר על חכמה ובינה שנתן הש"י דרך כלל בכל עניני התורה ועכשיו במ"ש מוסיף בה מעין המאורע דהיינו חכמת ההבדלה כמ"ש הטור בהדיא סי' קט"ו וז"ל ומבדילין בה במ"ש וי"ט משום שהיא חכמה שמה שהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה הוא לו לכך קבעוהו בברכת חכמה עכ"ל הרי מבואר כדברי שמזכירין חכמת ההבדלה בתוך שאר החכמות שבברכה ותו לא מידי כנלע"ד ובמ"ש בלבוש שצ"ל ב"פ וחננו מאתך כו' אין להשגיח בזה כל עיקר אלא יאמר וחננו מאתך אחר גמר אתה חוננתנו כו': ב׳ צריך לחזור ולהבדיל בתפלה. פי' יחזור ויתפלל ויבדיל אע"ג דקי"ל טעם מבדיל פי' שיכול להבדיל על כוס אחר שאכל מ"מ כיון שאכל באיסור קרינן ביה טעה: ג׳ אין לו לחזור אע"פ כו'. ז"ל הטור בשם הרא"ש ואפשר שר"ת הי' מפרש אין מחזירין אותו [פי' אם עוקר רגליו] אינו חייב להחזיר אבל אם ירצה לחזור חוזר ומיהו גם זה יתכן שאם סיים תפלתו שיכול לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע תפלה כיון שאינו חוזר לראש נ"ל דהוי הפסק אם חוזר עכ"ל וכ"פ בסעיף שאח"ז ומזה ראיי' למ"ש בסי' ק"ח דאם זכר בתפלה איזה דבר שלא מעין המאורע דהוה הפסק דהא כאן הוה הפסק אפי' מה שמזכיר בתפלה זו כיון שהוא שלא לצורך ע"ש:
ספר מחצית השקל על אורח חיים רצ״ד
רצ״ד:ב׳תק״פ א׳ (ס"ק א) בחונן כו' מנהג פשוט כו' לאפוקי מדעת י"א דא"ל אתה חונן כו' ואתה חוננתנו וכו' דהוי כפלות דברים אלא סגי בא' מהן וגם בזה יש מחלוקת אם לומר אתה חונן כו' לאנוש בינה להבדלה בין קדש כו' שלא לשנות מנוסח מטבע שטבעו חכמים. וי"א דטוב יותר להתחיל אתה חוננתנו כו' לבד ולא להתחיל אתה חונן כו' והלבוש כתב לו' אתה חונן כו' וגם אתה חוננתנו אלא שכ' לומר ב' פעמים וחננו מאתך כו' דהיינו אתה חונן כו' לאנוש בינה כו' וחננו מאתך כו' אתה חוננתנו כו' עד ומדובקים ביראתך וחננו מאתך כו' והב"ח הביא דבריו וחולק עליו. לכן הביא מ"א נוסחת הב"ח לו' אתה חונן כו' וגם אתה חוננתנו ולא לומר חננו מאתך כו' כ"א פעם א' לבסוף ופי' הב"ח שאין זה כפלות דברים דתחל' אנו נותנים שבח אתה חונן לאדם דעת דהיינו על כל מין אנושי חננת דעת הבין חכמת עוה"ז ובזה אנו משתוים עם או"ה אח"ז משבחים ע"ז אתה חוננתנו אותנו אומת ישראל יתר מאו"ה למדע תורתך כו' כי לא עשה כן לכל גוי ואח"ז אנו מחלים פניו ית' וחננו מאתך כו' על שני מיני חכמות הנ"ל הן חכמת עוה"ז הן חכמת התור' וע"ש: ב׳ ואם שכח כו' וצ"ע דמתחלה כו' דאי' בברכות דף ל"ג ע"א כשעלו בימי עזרא מן הגולה היו עניים ותקנו הבדל' בתפל' אח"כ העשירו ותקנהו על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפל' צריך שיבדיל על הכוס עכ"ל הגמ': ג׳ וא"כ בתחלת עלייתם שקבעוהו רק בתפל' ולא על הכוס. אם שכח ולא התפלל ולא הבדיל הי' צריך להתפלל שחרית ולהבדיל בתפל'. דהא עדיין לא הבדיל כמו לדידן שמבדיל על הכוס עד סוף יום ג' כדלקמן סי' רצ"ט: ד׳ וכ"מ בגמ' כו' דאמרי' שם איבעי' להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפלה אר"נ ב"י ק"ו מתפלה מה תפלה דעיקר תקנתא הוא. אמרו המבדיל בתפל' צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא לא כ"ש עכ"ל הגמ': ה׳ עבי"ד סי' שמ"א לענין אונן במ"ש דאינו מתפלל ואינו מבדיל במ"ש. מ"מ ביום א' אחר הקבורה ניהו דפטור להתפלל לתשלומי ערבית. מ"מ צריך להבדיל על הכוס. ובסי' רצ"ט מבואר זמן הבדלה עד סוף יום ג': רצ״ד:ב׳תקפ״ב א׳ (ס"ק ג) צריך לחזור מצויין בטעות אלא קאי על מ"ש בסעיף ב' טעה ולא הבדיל כו': ב׳ דבזה י"ל על הטור. שכ' בשם הרמב"ם שאם שכח יאמרו בש"ת דלא כהתוס' דס"ל דאין להזכיר בש"ת כ"א מה שהוא בקשת צרכיו לזה יש שייכות בברכ' ש"ת משא"כ הבדלה אין לה שייכות בש"ת והרב"י יישב דברי הרמב"ם לפי נוסחת הטור כיון שאומרים סוף אתה חוננתנו כו' א"מ החל עלינו הימים כו' דהוי שאלת צרכים אע"ג דעיקרו הבדלה מ"מ יש לו שייכות לאומר' בש"ת. לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י דעיקר הנוסחא גם ברמב"ם כדעת התוס' שלא לאמרו בש"ת: רצ״ד:ב׳תקפ״ג א׳ (ס"ק ד) רשאי כו' וע' ס"ס ק"ח. ר"ל שם סעיף י"א דכה"ג א"צ לחדש דבר בתפלת נדבה אע"ג דבסי' ק"ז מבואר דהמתפלל תפלת נדב' צריך לחדש בה דבר אבל בכה"ג אינו צריך והט"ז הקשה מכאן שכ' ואם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור והטעם משום דהוי הפסק על מ"ש לעיל סס"ק ח' דאם אירע שאמר תוך התפל' מאורע שאר הימים דלא הוי הפסק ואולי יש לחלק בין תחלה לדיעבד. שם מיירי בדיעבד לא הוי הפסק וכאן מיירי לכתחלה אינו רשאי לחזור ולפ"ז אם עדיין לא סיים תפלתו וטעה וחזר בדיעבד עלתה לו התפלה ולא הוי הפסק:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א