סימן רפד – דיני הפטרה וברכותיה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רפד – דיני הפטרה וברכותיה

א מַפְטִירִין א בַּנָּבִיא מֵעִנְיָנָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִכ" א פְּסוּקִים, אֶלָּא אִם כֵּן סָלִיק עִנְיָנָא בְּבָצִיר מֵהָכֵי כְּגוֹן: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם (יִרְמְיָהוּ ז, כא). { הַגָּה: וְדַוְקָא בְּשַׁבָּת בָּעֵינָן כ"א פְּסוּקִים, ג"פ לְכָל א' מִן הַקְּרוּאִים, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב שֶׁקּוֹרִין ה' סַגֵּי בְּט"ו פְּסוּקִים } (מַהֲרַ"ם פאדוא"ה). { וְלֹא נִתְקְנָה הַהַפְטָרָה רַק בְּצִבּוּר, אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה } (תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סִימָן קצ"ט), { אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אָסוּר לִקְרוֹת עִם הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֲבָל בְּלֹא בְּרָכָה שָׁרֵי } (בֵּית יוֹסֵף). ב אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת, אֵין הַמַּפְטִיר מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּלָל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר בַּחֲתִימָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מַזְכִּירִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַבְּרָכָה שֶׁאוֹמֵר אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְאֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, וְהַמִּנְהָג כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. ג צָרִיךְ לְכַוֵּן לְבִרְכוֹת הַקּוֹרְאִים בַּתּוֹרָה וּלְבִרְכוֹת הַמַּפְטִיר וְיַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶם ב אָמֵן, וְיַעֲלוּ לוֹ לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחִסֵר מִנְיָנָם בְּשַׁבָּת. ד קָטָן יָכוֹל לְהַפְטִיר. { הַגָּה: וְאִם קָרְאוּ לְמַפְטִיר מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לוֹמַר הַהַפְטָרָה יָכוֹל אַחֵר לְאָמְרָהּ, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. } ה אִם נִשְׁתַּתֵּק הַמַּפְטִיר בְּאֶמְצַע הַהַפְטָרָה, הַבָּא לְסַיְּמָהּ לֹא יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹן אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲזֹר לְהַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. { הַגָּה: וּשְׁנַיִם לֹא יֹאמְרוּ הַהַפְטָרָה } ג { בְּפַעַם אַחַת דִּתְרֵי קָלֵי לָא מִשְׁתַּמְּעֵי } (ריב"ש סִימָן ל"ו וּמְגִלָּה דַּף כ"א). ו אֵין הַמַּפְטִיר מַפְטִיר עַד שֶׁיִּגְמֹר ד הַגּוֹלֵל לִגְלֹל הַסֵפֶר תּוֹרָה. ז בְּשַׁבָּת שֶׁהַפָּרָשִׁיּוֹת מְחֻבָּרוֹת, מַפְטִירִין בַּהַפְטָרַת פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה. { הַגָּה: וְע"ל סי' תכ"ח וְנָהֲגוּ לְהַזְכִּיר אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים וּלְבָרֵךְ הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי } ה { צִבּוּר, כָּל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. } (שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ"ק דְּשַׁבָּת) { וְנוֹהֲגִין לוֹמַר: יְקוּם פֻּרְקָן, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם אִסּוּר תְּחִנָּה בְּשַׁבָּת. גַם נוֹהֲגִין לוֹמַר: אַב הָרַחֲמִים; וּבְכָל יוֹם שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ צו"צ אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ, וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ חֲתֻנָּה אוֹ מִילָה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּבָרְכִין } ו { הַחֹדֶשׁ, מִלְּבַד } ז { בִּימֵי הַסְּפִירָה, וְהוֹלְכִין בְּכָל זֶה אַחַר הַמִּנְהָג. }

באר היטב – סימן רפד – דיני הפטרה וברכותיה

א א בנביא. הטעם שפעם א' גזרו גזירה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ"א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים ג"פ לכ"א מהז' שקראו בתורה. ולכך יברך המפטיר ז' ברכות נגד ז' שקראו בתורה ומה שקורין בנביאים ולא בכתובים מפני שלא תמצא שם מעין הענין פרשת התורה. כ' הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב הפטרות כדין ספר כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריאת הפטרה בחומשים הנדפסים ע"ש והט"ז ומ"א חולקים עליו ומתירין לקרות ההפטרה בחומשים הנדפסים ע"ש. אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה"כ הולכין יו"ד ומפטירין בבית ששם החומש ואין קורין בע"פ. מ"א: ג ב אמן. ואין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק שאינו סיום ברכה: ה ג בפעם א'. היינו בקול רם. אבל מחויב לקרות בלחש: ו ד הגולל. כתב בש"ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הפטרה עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר וכ"כ במט"מ: ז ה צבור. ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי מ"א וע"ל סי' רצ"ב: ו החדש. ואין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע. מהרי"ל: ז בימי הספירה. ואפי' חל מילה בשבתות ההם אבל כשחל ר"ח בשבת א"א אותו עיין מ"א:

מגן אברהם רפ״ד – סימן רפד – דיני הפטרה וברכותיה

א׳ כתב הלבוש תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין הנדפסים כיון שאין נכתבין ככל הלכות ס"ת או מגילה עכ"ל וכ"כ בהגהת י"נ ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגין עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' ע"ש, ואיתא בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש בי"ד סי' רפ"ג ס"ב אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלו' שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השת' שנתגל' מלאכת הדפוס והספרי' ת"ל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קי"ל דפוס כתיב' מעלית' היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ג ומ"ב ול"ח, ואי משום שכתובין בנייר הא כ' בש"ג רפי"ו דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו ואם כן ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם וה"ה שא"צ גליל' דוק ברי"ו ובתו' ועוד דמברכין על שיר השירים ואיכה אף על פי שכתובים בדפוס בנייר ועמ"ש ססי' ת"צ וכ"מ תשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטריסים אבל על הפטרות לא קפדי' ע"ש וכ"כ הכל בו בשם הרשב"א וז"ל ובהפטרה ששאלת א"א [ר"ת אני אומר ב"ח דלא כב"י] שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל פי' אפי' אינה כתוב' על הספר מברכין עליה וכל זה ברור דלא כמה שנדחק הרב"י ע"ש ובקצת מקומות שקורין במנח' י"כ רק ג"פ בהפטר' יונה והשאר אומרים בלע"ז ואחר כך אומרים מי אל כמוך [מהרמ"פ ע"א וראב"ח ח"ב]: בלא ברכ' שרי. ונכון לקרות' עמ"ש סי' קמ"ג ס"ב: ב׳ אחריהם אמן. אין לענות אמן אחר וצדק שאינו סיום ברכה [טור]: ג׳ יכול אחר לאומרה. ול"ד למ"ש סי' רפ"ב ס"ה, דצריך לקרות בתור' שנית אף על פי שקרא כבר שאני הכא כיון שהפסיקו בקדיש מוכח' מילתא שקרא בעד המפטיר וכתב ב"י בסי' רפ"ב דיש מקומות נוהגים לכתחלה כשקטן מפטיר אז גדול קורא בתור' תחלה דזה כבודה שנא' שאין הקטן ראוי לקרות בתורה ע"ש אבל הריב"ש חולק ע"ז לכן כ' רמ"א דאין לעשות כן לכתחלה: ד׳ כמו בס"ת. וצריך לברך תחלה [הריב"ש] ועססי' ק"מ דלהרמב"ם לא יברך והא דכתב סי' תקפ"ה ס"ג דלכ"ע אין צריך לברך וכ"ה סי' תרצ"ב ס"א שאני התם דכל ישראל מחויבים לברך על השמיעה ולכן כשבירך האחד בירך בעד כלם משא"כ כאן: ה׳ ושנים לא יאמרו. ובכתבי האר"י כתב אין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא עד כאן וצ"ל דבגמ' מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת ויש למנוע שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם שלא יאמר השם [ריב"ש שם]: ו׳ אין המפטיר. כתב ש"ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הנביאים עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר ואיני מוצא לו טעם עכ"ל ב"י אבל גם בס' תניא כ"כ וכ"כ מט"מ והגמ"נ דהא בס"ת ג"כ אסור ליטול הס"ת עד אחר הברכה, כתב מ"ב סי' צ"ו צריך שיאמר סמוך לחתימה מעין חתימה לכן יאמר ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מקדש וכו' וה"ה בכל י"ט עכ"ל, וקשה לשנות ולשבש כל הנוסחאות בא וראה כמה נדחק הטור סי' רל"ו במ"ש תמיד ימלוך עלינו ל"ו בא"י המעריב ערבים, וגם ברמב"ם כתוב כנוסח שלנו גם בב"ה אומרים יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד בא"י על הארץ וכו' דכיון דאומרים יתברך הוי מעין חתימה שפיר: אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה"כ הולכין י' ומפטירין בבית ששם החומש, וגם יכולים לקרות ההפטרה בע"פ אם א"א בע"א כדאשכחן בכ"ג ביה"כ [מרדכי פ"ו דעירובין ראב"ח ח"ב ע"ג] עסי' קמ"ד, ובמ"ס פי"א דאין קורין ע"פ אלא כ"ג בי"ה: ז׳ העוסקים בצרכי צבור. הא שמתפללים ויפיל שונאיו היינו שונאים שבמלכותו דבכל העולם יש יהודים (מאור עינים), הגון לומר השכב' לאנשים בל' הקודש ולנשים בל' תרגום [ר"י לוי סי' ע"ב] הטעם דשל נשים מסתמא נעשים בין הנשים והם אין מבינים בל' הקדש אלא תרגום [כ"ה] ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי עמ"ש סי' רצ"ב, כשמברכין החדש אין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע [מהרי"ל]: ח׳ בימי הספירה. משום שהיו הגזירות באותו זמן ואפי' חל מילה בשבתות ההם אומרים אותו דהא אומרים אותו בחדש ניסן אבל כשחל ר"ח אייר בשבת א"א אותו אבל בשבת שלפני ר"ח אנו אומרים אותו ואין מזכירין בו נשמות אפי' בספירה [הגמ"נ]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רפ״ד

א׳ מפטירין בנביא כו'. הטעם משום דפ"א גזרו גזרה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מענינה של פ' כ"א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים ג"פ לכל א' מהז' שקראו בתור' וגם היו מברכין אנביאים ז' ברכות כמו אלו היו קורין בתורה דהא מברכין ז' ואח"כ נתבטל הגזיר' וקורין בתורה ואפ"ה תקנו שהמפטיר יקרא בנביא כ"א פסוקים ויהא קורא בתור' תחלה מפני כבוד התור' שאם לא היה קורא אלא בנביא ומברך על קריאתו יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה על כן צריך המפטיר לקרות בתורה תחלה דידעו שגדול' התורה מהנביא מצד הקדימ' ולכך יברך המפטיר ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה וכתב הטור מה שמפסיקין כשמגיע לכל דבריו אמת וצדק לא מפני שהוא סיום ברכה שהרי לא תקנו אלא ז' ואם הוא סוף ברכה ה"ל ח' אלא כדאיתא במ"ס שהיו נוהגים שם לומר דברי שבח ורצוי עכ"ל. וא"כ א"ל אמן במקום ההוא כיון שאינו סוף ברכה והרבה טועים ואומרים שם אמן ע"כ טוב יותר לנו שלא להפסיק שם למען ידעו שאין שם סוף ברכה. ולשון ומה שמפסיקין אין פי' שמפסיקין שם אלא שבמחזורי' כתוב שם הפסק וכ"ה הל' בתו' פ' ע"פ דף ק"ד ויש הפסק במחזורים כו' אבל אין להמפטיר לומ' שם דרך הפסק לדידן שא"א שם דברי שבח ורצוי כנלע"ד: ב׳ אלא צריך לחזור ולהתחיל כו'. ול"ד לש"ץ שנשתתק באמצע התפל' שמתחיל מתחלת הברכה שטעה זה דהתם כבר יצאו הצבור י"ח מאותן הברכות שקרא הא' משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה כ"כ ריב"ש. כתוב בלבוש וז"ל וכיון שאין קריאת הפטרה אלא בצבור תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבי' המגיל' כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריא' הפטרה בחומשים הנדפסים וצ"ע. ואשתמיטתי' סוגיא דהנזקין דף ס' האי ספרא דאפטרת' אסור למקרי בשבת דלא ניתן להכתב [ופירש"י פחות מספר אחד שלם לעצמו] ולא הוא דעת לעשות לה' הפרו תורתך פירש"י שאין לכל ציבור יכולת לכתוב נביאים שלם עכ"ל. א"כ אפי' אם יהיו נכתבים אין להם דין ספר אלא משום עת לעשות כו' ה"נ בחומשים הנדפסים דהדפוס יש לו ממש דין כתיבה כמו שכתוב בי"ד סי' ער"ב ועיין עוד סי' תקנ"ט לקמן ובמגילה א"צ לו' משום עת לעשות כיון שהוא ספר בפ"ע ע"כ כותבים אותו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רפ״ד

רפ״ד:ב׳תקי״ח א׳ כתב הלבוש כו' מה שמדלגים עתה כו' דהא מדינא דהש"ם אין מדלגין בנביא כ"א בכדי שלא ישהה יותר בדילוג כ"א עד שמתרגם המתרגם הפסוק שקרא ופירש"י הטעם משום כבוד צבור שלא יעמדו בשתיקה עד שיגלול המקום שמדלג שמה כדאי' במגילה דף כ"ד: ב׳ ואפשר לסמן כו' קודם שיתחיל להפטיר. וימצא מהר ולא יצטרכו הצבור להמתין משא"כ בזמן הש"ס שכל ספריהם היו בגלילה כמו ס"ת דא"א לסמן ובזה מיושב מה שאין הצבור כותבים הנביאים בגלילה לצורך ההפטרה כיון דדרכנו לדלג א"א להיות בגלילה: ג׳ ואי' בגיטין כו' ר"ל דאכתי קשה ניהו דכל הנביאים א"א לכתוב מ"מ ה"ל לכתוב ההפטורת כפי מנהגינו ויהיה הדילוג כ' שם ולא יצטרכו לדלג ויהיה דרך גלילה עז"כ דהא אי' בגיטין דאין כותבין הפטרה: ד׳ משום מ"ש בי"ד דאין כותבין מגלה לתינוק דהיינו פרשה א' או שתים משום דקי"ל תורה תמימה ניתנה דהיינו שתהיה כתובה בשלימות ולא מקצתה לבדה ומה"ט גם הפטרה אין לכתוב שצריך לכתוב כל הנביאים בשלימות ואפי' לקרות בהפטורת הכתובים אמרו שם בגיטין דאסור כיון דנכתבים באיסור: ה׳ דהא קי"ל דפוס כו'. וכיון דאפשר ע"י הדפוס ליכא משום עת לעשות חזר הדבר לאיסורו ואין לכתוב ההפטורות לבד. ולפ"ז גם בהפטורות הנדפסים כיון דאין הנביא שלם אין לקרות בה כיון דאפשר מתוך הנביא הנדפס בשלמות ומה לי דפוס ומה לי כתיבה לפי שיטתו אבל הט"ז מתיר לקרות בהפטורת דידן וכן נהגו וכ' בס' א"ר דאין לעשות להפטור' כ"א עמוד א' בסופה ובתחלה לא יהי' עמוד כ"א יניח קלף חלוק כדי לגלול דכן הדין בנביא כדאי' בפ"ק דב"ב: ו׳ וכ"כ הכלבו כו' ב"ח דלא כב"י שהגיה תמורת ששאלת א"א צ"ל ששאלת אפשר: ז׳ פי' אפי' כו' דלא כמו שנדחק הרב"י דהרב ב"י הבין דמ"ש אפי' בלא ספר ר"ל בלא ס"ת דהיינו שלא קראו בתור' וז"ל הרב"י ומיהו דוקא במקום שקראו בתור' ואע"פ שס"ת פסולה אבל אם לא קראו כלל בתור' לרא' שאין מפטירין בברכה וכדברי תשוב' לרמב"ן עכ"ל הרב ב"י. אבל המ"א פירש מ"ש אפי' בלא ספר ר"ל בלא קלף אלא נכתבת על הנייר מפטירים בהם ומברכים עלי' ולא דיבר הרשב"א כלל מדין אם צריך לקרות בתורה תחל'. ולפ"ז אין הדי' מבואר להדיא אם קרא בס"ת פסול' אם ברכו על ההפטר': ח׳ בקצת מקומות כו' רדב"ז וראב"ח. תשובות הללו אינן ת"י אולם בתשובת מהר"ם פדוא' סי' ע"ח ראיתי שכ' וז"ל בקצת מקומות נוהגים במנח' יוה"כ קורין בהפטורת יונה ג' פסוקים בלשון הקדש ואח"כ מתרגמין כל הפרש' בלע"ז יווני אח"ז קורין ג' פסוקים במיכ' מי אל כמוך כו' בלשון הקדש ומתרגמין בלע"ז יוונית אותן ג"פ ומסיק דלא מחינן בהו דהא דקי"ל דבעי' שיפטיר כ"א פסוקי' והטעם כמ"ש ט"ז ס"ק א' מ"מ במקום שמנהגן לתרגם ההפטרה די בי' פסוקים כמ"ש הטור דמצטרפים משום טרחא דצבורא גם י' פסוקים שתרגמו וה"ל יו"ד פסוקים לה"ק ול' תרגום ג"כ יו"ד פסוקים הוי כ' ופסוק האחרון כופלים דהיינו לאחר שתרגם פסוק האחרון אומרים אותו שוב בלה"ק כדי לסיים בתורה והוי כ"א. וא"כ במנחה שאין קורין רק ג' גברי ודי להם י' פסוקים כמש"ל סי' קל"ז א"כ גם ההפטרה די בי' פסוקים וכמ"ש רמ"א סעיף ה' דמה"ט בי"ט שקורין ה' סגי בהפטר' ט"ו פסוקים וכיון שקורין ו' פסוקי' בלשון הקודש דהיינו ג' פסוקים ביונ' וג' פסוקים במיכ' ומתרגמין אותם ה"ל י"ב פסוקים ודי. ואע"ג שמתרגמין בלע"ז יווני ש"ד חדא דלע"ז יווני דינו כלה"ק (והרמב"ם שכ' דלשון יווני נאבד מן העולם עמ"ש עליו הרב"י בא"ח סי' תר"צ ועוד ס"ל דגם בשאר לעז שהשומעים מבינים יוצאים ע"ש שהאריך: רפ״ד:ב׳תקי״ט א׳ (ס"ק ב) אחריהם כו' אחר וצדק ר"ל אותו וצדק שאו' בברכות שאחר ההפטר' ואף שיש שם הפסק בדפוס בין תיבות וצדק ובין תיבת נאמן שאחריו כאלו וצדק הוא סוף ברכה אבל באמת אינו סוף ברכה וראי' דהא תקנו ז' ברכות למפטיר נגד ז' הקרואים בתור' והן ב' ברכות שאומר המפטיר על פסוקי תור' שקורא ואחד קודם אמירת ההפטר' וארבע לאחריה. ואי וצדק הוא סוף ברכה א"כ יהיה חמשה ברכות לאחר הפטר' אלא שבימים קדמונים היו מפסיקי' אחר תיבת וצדק ואומרי' שם דברי שבח להקב"ה אבל לעולם הוא אמצע ברכה והיינו דוקא האי וצדק שלאחר ההפטרה אבל תיבת וצדק שבברכ' שלפני ההפטר' ודאי עונים אמן דהיא סוף ברכ' שלפני ההפטור': רפ״ד:ב׳תק״כ א׳ (ס"ק ג) יכול כו'. כיון שהפסיקו בקדיש קודם שקרא המפטיר בתור'. מוכח מילתא כו' משא"כ לעיל סי רע"ב שאמרו הקדיש אחר שקרא השביעי בתור' ואדרבא יש לחוש משום הנכנסים. וכמ"ש מ"א לעיל סי' רפ"ב: ב׳ דזהו כבוד' כו' ר"ל אע"ג דהמפטיר צריך לקרות תחלה וכאן מי שאומר ההפטרה הלא לא קרא בתחלה בתורה מ"מ אתי שפיר דהא טעמא מאי צריך לקרות תחלה בתורה שלא להשוות דברי נביא לדברי תור' כדלעיל סי' רפ"ב ס"ק ט"ו והכא אדרבא זהו כבודה של תור' שיאמרו כו'. ומ"מ כ' רמ"א דאין לעשות כן לכתחל' משום שהריב"ש חולק: רפ״ד:ב׳תקכ״א א׳ (ס"ק ד) כמו כו' דלהרמב"ם לא יברך אבל מ"מ מודה הרמב"ם שצריך להתחיל במקום שהתחיל הראשון וטעם מחלקותם מבואר שם סי' תקפ"ה אם א' התחיל לתקוע ולא יוכל להשלים ישלים אחר ולא יברך: ב׳ וכ"מ סי' תרצ"ב שכתב רמ"א שא' יכול לברך על קריאת המגלה והשני קורא. ואם נשתתק הקורא באמצע קריאה מדמה מ"א שם בס"ק ב' למה שכ' בסי' תקפ"ה. בירך בעד כלם דהא כל השומעים חייבים לברך על השמיעה אלא שהתוקע בברכתו הוציא את כל השומעים וא"כ זה שמתחיל לתקוע כשהראשון לא היה יכול להשלים הוי כאלו בירך הוא עצמו. וכן הוא בקריאת מגילה משא"כ בעולים לתור' שהשומעים אין חייבים לברך. ומי שעלה עכשיו שנית לא הוציאו הראשון לכך צריך לברך שנית לחד דעה: רפ״ד:ב׳תקכ״ג א׳ (ס"ק ו) אין המפטיר כו' דהטור סי' רל"ו וז"ל הטור ליישב המנהג אמר א"א הרא"ש ז"ל שאנו מתפללים ה' ימלוך לעולם ועד ויקוים הפסוקים והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין חתימה סמוך לחתימה עכ"ל: ב׳ כיון דאמרי' ית' כו' ר"ל סוף ברכ' ד' ושל ההפטר' לפי נוסחתינו אומרים סמוך לחתימה ית' שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד בא"י כו' הוי מעין חתימה דהיינו ית' מעין תחלת החתימ' שמתחיל בא"י: ג׳ כדאשכח' בכה"ג ביה"כ במס' יומא דף ס"ח ע"ב כה"ג קורא מתוך ס"ת אחרי מות ואך בעשור וגולל ס"ת וקורא ע"פ ובעשור שבחומש הפקודי'. והטעם ע"ש דף עי"ן: רפ״ד:ב׳תקכ״ד א׳ (ס"ק ז) העוסקי וכו' הא שמתפללים כו' ר"ל שמנהגן של ישראל כל קהל בכל שבת מתפללי' בשלומה של מלכות. ויש בנוסח תפל' ההיא ויפיל שונאיו תחתיו. ע"כ ל"ל שונאים שבמלכו' אחרת ואם יתגרה מלך א' עם מלך אחר ויתפללו היהודי' שבמלכות זה שיפיל שונאו דהיינו מלך המתגרה בו יפול תחתיו. והא תחת המלך המתגרה בו יש ג"כ יהודי' וגם הם מתפללים על מלכות שלהם ויפול שונאיו תחתיו א"כ ע"כ תפלת א' מהם הוא תפלת שוא אע"כ כל קהל מתפלל שיפיל שונאיו שיש לו במדינתו תחתיו. הגון לו' השכב' לאנשים כצ"ל וכ"ה בכ"ה: ב׳ ברגלים שנוהגים כו' שלא להפסיק בין כו' עמ"ש סי' רצ"ב דגם הקדיש שייך לתפלת מוסף כמ"ש סי' רצ"ב: רפ״ד:ב׳תקכ״ה א׳ (ס"ק ח) בימי כו' שהיו הגזרות היינו גזרת תתנ"ו. ואפי' כשחל מיל'. ר"ל דאפי' בחול א"א תחנון מ"מ י"ל אב הרחמים דהא בחדש ניסן ג"כ א"א תחנון ואפ"ה אומרים אב הרחמים: ב׳ אבל כשחל ר"ח אייר בשבת א"א אותו אבל בשבת שלפני ר"ח אז אומרים אותו כצ"ל וכשמברכים ר"ח אב כ' בס' א"ר בשם ר"מ רבקש דאין אומרים אב הרחמים וכ' שבפראג אומרים אותו גם הביא בשם הגהת מנהגים כשחל ר"ח אב בשבת א"א א"ה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א