סימן רעט – דיני טלטול הנר בשבת
א נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה, אָסוּר א לְטַלְטְלוֹ. וְכֵן מֻתָּר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וּלְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת. ב נֵר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אָסוּר; וְיֵשׁ מִי שֶׁהִתִּיר, וְלֹא נִרְאוּ דְּבָרָיו. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִי שֶׁהוּא אִיסְטְנִיס וְהַנֵּר מָאוּס עָלָיו מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ דְּהָוֵי לְדִידֵיהּ כִּגְרָף שֶׁל רְעִי, } ב { וְהַמַּחְמִיר לֹא הִפְסִיד } (מָרְדְּכַי רֵישׁ בֵּיצָה). ג לְטַלְטֵל נֵר עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם בְּשַׁבָּת, ג אָסוּר. וְאִם נָתַן עָלָיו הַלֶּחֶם מִבְּעוֹד יוֹם, יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת ד עַל יְדֵי לֶחֶם זֶה, וְאֵין לִסְמֹךְ עָלָיו. ד אִם הִתְנָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל נֵר זֶה שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִשֶּׁיִּכְבֶּה, מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אַחַר שִׁכְבָה. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מְהָנֵי תְּנַאי, וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. וְדִין הַתְּנַאי ע"ל סי' } ה { תרל"ח } (הָגָ"א פֶּרֶק כִּירָה וְר"י ח"ב וְכָל בּוֹ). { וְנוֹהֲגִין לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם אִסּוּר אֲמִירָה } ו { לְעַכּוּ"ם הוֹאִיל וְהַמִּנְהָג כָּךְ הָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּה וְשָׁרֵי כַּנַּ"ל. } ה נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בְּשַׁבָּת לְחַיָּה וּלְחוֹלֶה וְיָלְדָה הַחַיָּה וְנִתְרַפֵּא הַחוֹלֶה, מֻתָּר ז לְטַלְטְלוֹ אִם כָּבָה. וְהוּא הַדִּין לְמַדְלִיק בְּשַׁבָּת ח בְּשׁוֹגֵג וְכָבָה, שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ. ו נֵר שֶׁלֹּא הִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, אֲפִלּוּ הוּא שֶׁל חֶרֶס דְּמָאִיס וַאֲפִלּוּ הוּא שֶׁל נֵפְט דְּמַסְרִיחַ, מֻתָּר ט לְטַלְטְלוֹ דְּמֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס מֻתָּר. ז מְנוֹרָה, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, אִם הִיא שֶׁל פְּרָקִים אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא תִּפֹּל י וְתִתְפָּרֵק וְיַחֲזִירֶנָּה וְנִמְצָא יא עוֹשֶׂה כְּלִי; וַאֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ שֶׁל פְּרָקִים אֶלָּא יֵשׁ בָּהּ חֲרִיצִים סָבִיב וְדוֹמָה לְשֶׁל פְּרָקִים, יב אָסוּר לְטַלְטְלָהּ.
באר היטב – סימן רעט – דיני טלטול הנר בשבת
א א לטלטלו. ואם יש אימת עכו"ם מותר לטלטלו אחר שכבה ש"ג. ולרש"י משמע דוקא במקום סכנה אבל שלא במקום סכנה אסור עיין מ"א: ב ב והמחמיר. ט"ס וצ"ל והמיקל לא הפסיד ב"ח עיין ט"ז. (ובספר אליהו רבה מקיים גירסא הישנה דפירושו המחמיר לא הפסיד ממצות ענג שבת ע"ש): ג ג אסור. כיון דאתקצאי לבה"ש: ד ע"י לחם זה. דהוי הנר בסיס לדבר האיסור ולהיתר כמ"ש סי' ש"י וא"כ אפי' בשעה שהוא דולק היה מותר לטלטלו ואין לסמוך עליו לפי שהשמן שבנר חשוב יותר עליו מן הלחם לפי שצריך לו וא"כ בטל דבר ההיתר נגד האיסור של הנר והוי בסיס לאיסור לחוד א"כ אפי' לאחר דכבה אסור: ד ה תרל"ח. ר"ל דשם נתבאר שיעשהו קודם בה"ש. אבל הכא אינו יכול לומר איני בודל כל בה"ש דהא בה"ש הוא דולק ומש"ה לא מהני תנאי: ו לעכו"ם. ואע"ג דבסי' רע"ו ס"ג מתיר לומר לעכו"ם וכו' היינו דוקא לצורך גופו שרי משום דהא אי בעי ישראל הוי מטלטל ליה טלטול מן הצד אבל הכא מיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנב וזה אסור אפי' בטלטול מן הצד כמ"ש סי' שי"א ויש בו איסור אמירה מ"א ואם אין שם עכו"ם מותר לטלטל מן הצד ע"י ישראל המנורה שהדליקו בה בשבת כשיש צורך למקומה ט"ז בסי' שי"א ס"ט ע"ש: ה ז לטלטלו. דאין מוקצה לחצי שבת אא"כ היה מוקצה בה"ש: ח בשוגג. ה"ה במזיד שרי דלא מקרי דחיה בידים אא"כ הדליקו מע"ש מ"א ע"ש (וע"ת אוסר במזיד ע"ש): ו ט לטלטלו. דוקא לצורך גופו או מקומו כמ"ש סי' ש"ח ס"ג: ז י ותתפרק. קשה האיך משתמשים אנו בכוסות של כסף בשבת שרובן של פרקים ולא חיישינן לזה. ולפי מ"ש הטור בסי' שי"ג דבכוס אין דרך להדקו בחוזק ושרי ניחא. ט"ז: יא עושה כלי. אע"ג דאין בנין בכלים שאני הכא דהוי שעושה כלי מחדש: יב אסור לטלטלה. ואם דרכה להיות רפוי שרי. מ"א עי' סי' שי"ג ס"ו וסי' תקי"ט ס"ב:
מגן אברהם רע״ט – סימן רעט – דיני טלטול הנר בשבת
א׳ אסור לטלטלו. דב"ה היה אסור לטלטלו כמ"ש סי' רע"ו סס"ג ומיגו דאיתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומא ואם יש אימת עכו"ם מותר לטלטלו אחר שכבה (ש"ג) אבל רש"י פי' שעת הדחק סכנה משמע דבשלא במקום סכנה אסור: ב׳ מותר השמן. דבשע' שהוא דולק אסור להסתפק ממנו משום מכבה ומגו דאתקצאי לב"ה וכו' [ר"ן] וא"כ בנר של שעוה בי"ט שרי להשתמש בנותר כמ"ש סי' תקי"ד ס"ג ומיהו בגמ' איכא עוד טעם הואיל והוקצה למצותו כמ"ש סי' תרל"ח גבי נוי סכה וא"כ נר של מצוה שהודלק לשם י"ט וכבה אסור להשתמש בו תשמיש אחר כגון אם הוא משומן אסור לאכלו עמ"ש סי' רס"ג סי"ד וע' בתוס' דף מ"ב ד"ה ואין ניאותין וכו' דמשמע כדברי וכולי יומא אסור מיגו דאתקצאי לב"ה וכמ"ש סי' תרל"ח: ג׳ והמחמיר. צ"ל והמיקל לא הפסיד (ב"ח) וע"ש שהביא ראיות דאם הוא מאיס עליו שרי לסלקו מהשלחן כמ"ש סי' ש"ח סל"ד ועסי' של"ו: ד׳ בשבת אסור. כיון דאתקצאי לב"ה: ה׳ ע"י לחם זה. דהוי הנר בסיס לדבר האסור ולהיתר כמ"ש ססי' ש"י וא"כ אפי' בשעה שהוא דולק היה מות' לטלטלו מ"מ צריך שיהא הלח' חשוב יות' מהשמן ועוד שאפי' הי' נותן בה דבר חשוב עדיין אין הית' זה ברור לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מהדבר שנותן בו לפי שהוא צריך לו עתה בעוד שהוא דולק וא"כ אף לאח' שכבה אסור אלא שי"ל שה"ז כאלו התנה וכמ"ש ס"ד (ב"י ריב"ש) וצ"ע דהא השמן עצמו אינו אסור אלא משום דהוי בסיס להשלהבת וצ"ל דה"ק דהשלהבת הוא חשוב וז"ל רש"י דף מ"ז דבכי האי מוקצה מודה ר"ש דהכלי טפל להשלהבת עכ"ל וע"ש בתוספות כלומר דידוע דהמנורה טפל להשלהבת ועשויה לכך ולא עשוי ללחם ולכך לא מהני לחם ועמ"ש סי' רע"ז ס"ג: ו׳ מותר לטלטלו. כיון שעשוי לכבות מהני בו תנאי [מ"מ פכ"ה] פי' אבל בשאר בסיס לדבר האסור לא מהני תנאי ודלא כמ"ש ב"י בשם הרשב"ץ ואף שבססי' תקי"ח משמע דלא מהני תנאי אפילו בסוכה רעועה היינו משום דבי"ט קי"ל כר"י אבל בשבת קי"ל כר"ש ומ"מ צ"ע דהא במוקצה מחמת איסור אפי' בשבת קי"ל כר"י עמש"ש: ז׳ י"א דלא מהני. ואפי' למ"ד דמהני תנאי בסוכה היינו משום שעשוי מקודם ועתה ב"ה יושב ומצפה אימתי תפול משא"כ הכא עיקר הקצאתו ב"ה ודחיה בידים לצורך שבת תוס' דף מ"ד: ח׳ ודין התנאי וכו'. שיעשהו קודם ב"ה אבל הכא אינו יכול לומר איני בודל כל ב"ה דהא ב"ה הוא דולק וע"כ אסור לטלטלו: ט׳ איסור אמירה לעכו"ם. ואף על גב דבסי' רע"ו ס"ג התיר לומר לעכו"ם היינו דוקא לצורך גופו שרי משום דהא איבעי ישראל הוי מטלטל ליה טלטול מן הצד אבל הכא מיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנוב הנר וזה אסור אפי' בטלטול מן הצד כמ"ש סי' שי"א ס"א וס"ה ויש בו איסור אמירה: י׳ מותר לטלטלו. דאין מוקצה לחצי שבת אא"כ היה מוקצה ב"ה ועמ"ש סי' רס"ה ס"ג וסי' ש"י ס"ג: י״א בשוגג. נקט בשוגג דלא איירי ברשיע' ובאמת אפי' במזיד שרי' דלא מקרי דחיה בידים אא"כ הדליקו מע"ש וכמ"ש גבי חולה וכ"ה בב"י ובסימן רס"ה ס"ג: י״ב דמסריח מותר לטלטלו. דוקא לצורך גופו או מקומו כמ"ש סי' ש"ח ס"ג: י״ג מחמת מיאוס מותר. ודוק' כשיש תורת כלי עליו [רשב"א] סי' תר"ו ועסי' תקי"ח ס"ג: י״ד מנורה. ואם דרכה להיות רפוי שרי כמ"ש סי' שי"ג ס"ו ועמ"ש סי' תקי"ט ס"ב:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רע״ט
א׳ שהדליקו בו באותו שבת. זהו כרבי יהודה דאוסר במוקצה מחמת איסור ולא כר"ש דמתיר גם בזה ואין איסור אלא כל זמן שהוא דולק עדיין ובלבוש כתוב בתשו' שאלת כאן וז"ל ובהקצאה גמורה כגון נר שהדליקו בו באותו שבת בזה מודה ר"ש דאסור וזהו ודאי טעות דאין ר"ש מודה אלא בשעה שהוא דולק כדאיתא בהדיא בפ' כירה אר"ח בר אבא אר"י אין מוקצה לר"ש אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק ופירש"י ולא משום איסור אלא משום מצוה דהואיל והוקצה למצותו בשבת הוקצה לכל זמן איסור דליקתו ולא יותר עכ"ל וגם באשר"י פ"ק דחולין כתוב ואנן קי"ל כר"ש דל"ל מוקצה אלא בנר שהדליקו בו בשבת והוא ט"ס וצ"ל הדולק בשבת: ב׳ ולא נראו דבריו. ב"י נתן טעם למה לא מהני כאן צורך גופו ומקומו כמו בשאר כלים שמלאכתן לאיסור כמ"ש בסי' ש"ח וז"ל וטעמא משום דכלי שמלאכתו לאיסור לא אתקצאי לב"ה שהרי היה מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אבל נר שהדליקו בו ב"ה היה אסור לטלטלו כלל אפי' לצורך גופו ומקומו דבעודו דולק פשיטא דאסור לטלטלו בכל גווני כדאמרינן בפרק נוטל במניח אבן ע"פ החבית ומעות על הכר דמניח נעשה בסיס לדבר האסור הלכך אתקצאי לכולי יומא עכ"ל אי משום הא אין איסור לדעת בעל התרומות דסי' ש"ח דס"ל דלא מקרי מניח אלא אם בדעתו שיהיה שם כל השבת וא"כ יש היתר לדידן שאנו מכוונים שלא יהיה הנר על השלחן רק בלילה ותו לא ומקפידים ע"ז לא נעשה בסיס לדבר איסור כמ"ש בסי' רע"ז ס"ג נמצא דהוה דינו כשוכח ולא אתקצאי לכולי יומא ומותר לצורך גופו ומקומו אחר שכבה ואותן הפוסקים שמביא ב"י שנראה מהם שאסור אפילו לצורך גופו ומקומו נראה שהם מדברים במניח הנר במקום שאין דעתו בודאי להסירו משם אחר הכיבוי. ועפ"ז נראה לי שאין מחלוקת בדבר כמ"ש ב"י דהמרדכי והאגודה מתירים דהם מדברים באופן שבודאי מכוין ליטלה משם אחר הלילה ולא נעשה בסיס כלל ועמ"ש בסימן ש"ט מדין זה: ג׳ והמחמיר לא הפסיד. לשון תמוה הוא זה דודאי מפסיד המחמיר במה שרצונו להוציאו ומצד החומרא אינו כן ובמרדכי איתא גם כן לשון זה וכתב מו"ח ז"ל שיש כאן חסרון ב' תיבות וצ"ל והמחמיר יחמיר והמקיל לא הפסיד ותימא לי דא"כ למה כתב בס"ו דמוקצ' מחמת מיאוס מותר תיפוק ליה דמותר דה"ל כגרף של רעי אלא ודאי אף על פי דמיאוס הוא מכל מקום לא הוה כגרף של רעי: ד׳ יש מי שמתיר לטלטלו כו'. משום דהנר הוה בסיס גם לדבר ההיתר ואין לסמוך עליו שהשמן שבנר חשיב יותר עליו מן הלחם לפי שצריך לו וא"כ בטל דבר ההיתר נגד האיסור של הנר והוי בסיס לאיסור לחוד ועמ"ש בסעי' הקודם: ה׳ שמא תפול ותתפרק ויחזירנה כו'. קשה דהאיך משתמשים אנו בכוסות של כסף בשבת שרובן של פרקים ולא חיישי' לזה ולפמ"ש הטור בסי' שי"ג דבכוס אין דרך להדקו בחוזק ושרי ניחא: ו׳ ונמצא עושה כלי. אע"ג דבסי' שי"ד אמרי' אין בנין בכלים שאני הכא דהוי כעושה כלי מחדש כנלע"ד:
ספר מחצית השקל על אורח חיים רע״ט
רע״ט:ב׳תפ״ד א׳ (ס"ק א) אסור כו' דב"ה היה אסור כו' דאז כשהודלקו נעשו נר שמן ופתילה בסיס לשלהב' שהוא דבר אסור: ב׳ אם יש אימת כו' ש"ג פ' כל הכלים. ומקורו הא דאמרי' דף מ"ה ע"א דפריך אהא דאמרי' דרב כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה והא בעי ר"כ ור"א מרב מהו לטלטל נר חנוכה מקמי חברי בשבתא לאחר שכבה. דאומות חברי גזרו שלא יהיה נר בשום בית כ"א בבית ע"ז שלהם או גזרו שמד שלא ידליקו נ"ח והתירו רב. אלמא רב כר"ש ס"ל ומשני לעולם כר"י ס"ל ושעת הדחק שאני דהא א"ל ר"כ כו' ומזה הוכיח בש"ג אע"ג דקי"ל בנר שכבה כר"י דאסור בטלטול מ"מ אם הוא שעת הדחק מותר כשיש אימת נכרים כהאי עובדא דרב דבשעת הדחק סמכי' על ר"ש ועז"כ מ"א דרש"י חולק דרש"י פי' שעת הדחק סכנה משמע היכי דליכא סכנה אע"ג שהוא שעת הדחק לא הותר אך מ"ש רש"י שעת הסכנה לאו סכנה ממש דא"כ אין לך דבר שעומד בפני פקוח כפש ובמאי נסתפקו ר"כ ור"א ואפי' לכבותה מותר אלא ר"ל קרוב לסכנה וכן פי' בס' ת"ש. וע"ש מה שהשיג על מ"א בכוונות רש"י הנ"ל: רע״ט:ב׳תפ״ה א׳ (ס"ק ב) מותר כו' וא"כ בי"ט כו' כמ"ש סי' תקי"ד. ר"ל כמ"ש מ"א סי' תקי"ד ס"ק ז' שחולק על הרב"י שם שכ' נר של שעוה אם חס עליו שלא ישרף כולו יוכל ליתן סביבות הנר קודם שידליקנה דבר המונע מלישרף בענין כשיגיע שם יכבה אבל אחר שכבר דולק אסור ליתן סביבו דבר המעכב מלישרף אבל מ"א חולק שם וס"ל אפי' הוא כבר דולק מותר ליתן סביבו דבר המעכב מלישרף וא"כ לדעת מ"א שם נר שעוה בי"ט אף ב"ה לא הוקצה מצד איסור הסתפקו כמ"ש הר"ן דהא הי' אפשר לו לכרוך דבר המונע מלישרף. וא"כ נר של מצוה שהודלקה לשם י"ט לאפוקי נר אחד שהדליק להשתמש בו ולא לשם י"ט דל"ל הוקצה למצותו וליכא בזה כ"א טעם הר"ן א"כ מותר להשתמש בנותר כמ"ש מ"א משא"כ מה שהודלק לשם י"ט דאיכא טעם אחר הואיל והוקצה למצותו אסור בכל ענין: ב׳ אסור לאכלו אבל לטלטלו מותר דטעם הואיל והוקצה למצותו אינו אסור כ"א לעשות בו דבר שאלו היה עדיין דולק היה המעשה מבטל המצוה ומזה הוקצהו והיינו האכילה שאלו היה אוכל ממנו בעוד שהיה דולק היה מבטל המצוה דהיינו ההדלקה משא"כ הטלטול דאפי' היה מטלטלו בעוד שהיה דולק לא היה מבטל המצוה מזה לא הקצוה ואפי' כשהיה דולק והיינו בי"ט אבל בשעת הטלטול בלא"ה אסור אפי' כשכבה דהוא מוקצה מחמת איסור וכמ"ש מ"א בס"ק שלפני זה: ג׳ וע' בתוס' כו' אהא דתנן שם אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן הנוטף אבל מבע"י מותר ליתן הכלי תחתיו ומ"מ אין נאותין מן השמן המטפטף בשבת וכתבו התוס' מדקתני אין נאותים משמע דהטלטול מותר וע"כ משום דמתניתין מלתא דפסיקא נקט' דהנאה היינו ההסתפקות אסור לכ"ע משא"כ הטלטול אינו אסור כ"א לר' יודא ולא לר"ש דר"י א"ל מוקצה מחמת איסור א"כ גם הטלטול אסור אבל ר"ש דל"ל מוקצה מחמת איסור אלא הואיל והוקצ' למצותו ומה"ט ליכ' לאסרו בטלטול דבזה אינו מבטל המצוה כנ"ל וכ"כ מהרש"א שם אבל ההנא' היינו ההסתפקות אסור כל זמן שהוא דולק משום שהוקצה למצותו דבהסתפקות מבטל המצוה ומזה הקצהו ותדע דאמרינן מודה ר"ש בשמן שבנר הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאסורו ועל כרחך מאי דאמר שמן שבנר לאו דוקא דהא בלאו הכי אסור מן התור' ההסתפקות משום מכבה אלא אפי' שמן המטפטף דליכא בו משום מכבה מ"מ אסור משום שכבר הוקצהו למצותו כל זמן שהוא דולק עד כאן תוכן דבריו הרי מבואר כמ"ש מ"א וסיים מ"א וכולי יומא אסור כו' ר"ל אע"ג שהתו' כתבו דוקא כשהוא דולק וכן מבואר בש"ס מוד' ר"ש בנר כו' בשעה שדולק היינו לר"ש דל"ל מיגו דאתקצאי אבל לדידן דא"ל מיגו דאתקצאי לב"ה כו' א"כ כל היום אסור: רע״ט:ב׳תפ״ו א׳ (ס"ק ג) והמחמיר צ"ל והמיקל כו'. דהא ודאי כל מחמיר מפסיד ממון או הנא' הגוף: ב׳ וע"ש שהביא ראיה דאם הוא מאיס כו' הלשון מגומגם. ור"ל דאם הוא של חרס דמאיס מות' להוציאו לכל אדם והוי כגרף של רעי לכל אדם. וחולק על רמ"א ואייתי ראיה מראמרי' פרק כ"ה לרבי נחמיה דס"ל אין כלי אפי' מלאכתו להיתר ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו. אם כן כלי אכילה לאחר אכיל' לדידי' היכי מטלטלינן ומשני דהוי כגרף של רעי ומותר לטלטלו משום מאיס וא"כ נר של חרס כשכבה ודאי יותר מאיס מכלי אכילה אחר אכיל' דהא מאן דא"ל מוקצ' מחמת מיאוס אסור לטלטל נר של חרס כשכבה וקערות אפי' מלוכלכים מוד' דמותר לטלטל. אפילו מונחים במקום שאינו יושב דליכא למימר דהוי כגרף של רעי וכיון דהקערות לאחר אכילה חשבינן ליה כגרף של רעי. כ"ש נר של חרס דהוי כגרף של רעי ע"ש והט"ז בס"ק ב' כ' דהא דכ' הרב"י על מאן דמתיר לטלטל הנר נצורך גופו או מקומו דלא נראה דבריו. היינו טעמא דהא ב"ה כשהיה דולק היה אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו. דהא נעשה בסיס לשלהבת ואסור כל השבת וכמ"ש סי' ש"ט סעיף ד' ואם כן לדעת הפוסקים דלא מיקרי מניח אלא כשדעתו שיהי' עליו כל השבת אבל כשדעתו רק למקצת השבת מקרי שוכח וכמ"ש סי' ש"ט וא"כ ה"ה הכא בנר דאין דעתו כ"א כל זמן שהוא דולק יש לו דין שוכח ומותר לטלטל לצורך גופו ומקומו ע"ש א"כ לפמ"ש מ"א בשם הב"ח בסי' רע"ו סעיף ח' במקום פסידא סמכינן על דעה ההיא דאם אין דעתו לכל השבת מיקרי שוכח אם כן במקום פסידא מותר לטלטל הנר: רע״ט:ב׳תפ״ז א׳ (ס"ק ד) בשבת אסור כיון כו' דלא הותר על ידי נתינה עליו ככר או תינוק בשבת אע"ג דלא היה עליו ב"ה אלא לצורך מת בלבד כדלקמן סי' שי"א: רע״ט:ב׳תפ״ח א׳ (ס"ק ה) על ידי לחם כו' מ"מ צריך שיהיה הלחם חשיב כו' וכמ"ש לקמן סי' ש"י: ב׳ כאלו התנה דהא חזינן דהניח עליו לחם כדי לטלטל על ידו: ג׳ וצ"ע דהא השמן עצמו כו' וא"כ מה בכך דהשמן יותר חשוב מהלחם כיון שהשמן גופיה אין בו איסור מוקצה. כלומר דידוע כו' ועשוי לכך כו' ועמ"ש סי' רע"ז סעיף ג'. ר"ל דשם כ' מ"א סק"ח דאם על השלחן שהנר עומד עליו היה ב"ה לחם וש"ך הוי בסיס לאיסור ולהיתר ע"ש ואמאי לא נימא דמ"מ השלהב' חשוב לו יותר בשעה שדולק יותר מן הלחם וש"ד ולכן כ' מ"א לחלק דוקא במנורה שהיא עשויה לנר ולא ללחם אמרי' הכי משא"כ השלחן שעשוי ללחם כמו להעמיד עליו המנור' וכן דייקו דברי תוס' שהביא מ"א שם בסי' רע"ז דמה"ט הוצרך הש"ס לומר דנר שמן ופתיל' נעשו בסיס לשלהבת דאי לאו דגם שמן ופתיל' הוי בסיס גם הנר היה נקרא בסיס לאיסור דהיינו השלהבת וגם להיתר דהיינו שמן ופתילה והרי שלהבת יותר חשיב בשע' שהוא דולק יותר מן הכלי אע"כ דוקא נגד לחם חשיב יותר דאין המנור' עשוי ללחם משא"כ לשמן ופתילה המנור' עשוי' בעדם כמו לשלהב' לכן לא אמרי' דשלהבת חשיב יותר: רע״ט:ב׳תפ״ט א׳ (ס"ק ו) מותר כו' כיון שעשוי לכבות כו' דלא כמ"ש ב"י בשם רשב"ץ דס"ל דוקא למוקצ' מחמת איסו' גופיה לא מהני ביה תנאי אבל מה שאינו אסו' כ"א הואיל ונעש' בסיס בזה מהני תנאי אבל המ"מ לא ס"ל כן דאפי' בבסיס לא מהני תנאי רק בסיס דנר דעשוי לכבות מהני תנאי: ב׳ אפי' בסוכה רעועה דעשוי ליפול והוי דומיא דנר דעשוי לכבות ואפ"ה לא מהני תנאי: ג׳ משום דבי"ט קי"ל כר"י כו' ר"ל כיון דסוכה רעוע' עשוי ליפול ואדם יושב ומצפה אימתי תפול הסוכה וכדאמרי' בש"ס א"כ סתמא הוו כאלו התנ' ולכן לר"ש מותר ולכן לר"ש מהני תנאי אפי' בסוכה בריא' וה"ה הכא בנר לר"ש מהאי תנאי אבל לר"י דאוסר בסוכה רעועה אע"ג דאדם יושב ומצפ' כו' והוי כאלו התנ' ואפ"ה אוסר ר"י א"כ ה"ה דתנאי בפי' לא מהני לר"י לכן בי"ט דקי"ל כר"י לא מהני תנאי אבל בשבת דקי"ל כר"ש מהני תנאי וע"ז הקש' מ"א דהא במוקצה מחמת איסור גם בשב' קי"ל כר"י ולכן בלי תנאי אסור לטלטל נר שכבה אע"ג דיושב ומצפה אמתי תכבה נרו א"כ ה"ה דתנאי ראוי דלא מהני עמ"ש שם. ר"ל דשם כ' ליישב דנר יותר עשוי לכבות מן אשר סוכ' רעועה עשוי ליפול לכן בנר בצירוף שעשוי לכבות טפי וגם תנאי שהתנה מהני ע"ש סי' תקי"ח: רע״ט:ב׳תצ״א א׳ (ס"ק ח) ודין כו' אבל הכא כו' ר"ל דמ"ש רמ"א ודין התנאי ע"ל כו' אין הכוונה להשוות לגמרי תנאי דהכא לדלקמן אלא דוקא בזה שצריך שיתנ' קודם ב"ה אבל בזה דלקמן צ"ל אינו בודל ממנו כל ב"ה בזה תנאי דהכא אינו דומ' לדהתם דהכא א"א להתנות אינו בודל כל בה"ש וע"כ בודל דהא דולק וגם א"צ לומר כן דוקא בסוכ' דמצו' דהטעם איסור משום שחל הקדושה עליו ואי לאו דאמר אינו בודל כל בין השמשות דהוי נחתי לה קדושה בין השמשות שוב לא פקע' ולא מהני על זמן שתפול משא"כ הכא דליכא משום קדוש' מהני תנאי כשיכב': רע״ט:ב׳תצ״ב א׳ (ס"ק ט) איסו' כו' ואע"ג דבסי' רע"ו ס"ג כו'. והיא קושית הש"ך שהביא מ"א לעיל סי' רע"ו ודוחה שם תי' הש"ך וכ' המ"א שם דטעם הואיל ואפשר לישראל לעשות בהיתר ע"י טלטול מן הצד משא"כ כאן שעושה לצורך הנר דהוא דבר האסור דכה"ג א"א לישראל לעשות בהיתר אפי' ע"י טלטול מן הצד דטלטול מן הצד לא הותר אלא כשנעשה לצורך דבר המותר ולא כשנעש' לצורך דבר האסור כמ"ש סי' שי"א ולכן צריך כאן לטעם דהוי כאלו התנ': רע״ט:ב׳תצ״ג א׳ (ס"ק י) מותר כו' לחצי שבת ר"ל שלא היה עליו ב"ה ולא היה מוקצ' ובשבת אירע שנעש' מוקצ' ואח"כ הלך ממנו המוקצ' חוזר להיתרו ולא אמרי' כיון שהוקצ' למקצת שבת הוקצ' לכל שבת:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א