סימן רסב – לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רסב – לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה

א יְסַדֵּר א שֻׁלְחָנוֹ וְיַצִּיעַ הַמִּטּוֹת וִיתַקֵּן כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר ב בְּבוֹאוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. { הַגָּה: וְיִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ } ג { עָרוּךְ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת; וְכֵן הַמִּנְהָג, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. } (טוּר סוֹף סִימָן רפ"ט וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִיּוֹת פכ"ט דְּשַׁבָּת). ב יִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בְּגָדִים ד נָאִים לְשַׁבָּת; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, לְפָחוֹת יְשַׁלְשֵׁל (פִּי' יְשַׁלְשְׁלֵם כְּלַפֵּי מַטָּה שֶׁיִּהְיוּ אֲרֻכִּים כְּמִדַּת הָעֲשִׁירִים הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵיתָם, רַשִׁ"י שָׁם) בְּגָדָיו לְמַטָּה דֶּרֶךְ כָּבוֹד. ג יִלְבַּשׁ בְּגָדָיו הַנָּאִים וְיִשְׂמַח בְּבִיאַת שַׁבָּת כְּיוֹצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וּכְיוֹצֵא לִקְרַאת חָתָן וְכַלָּה, דְּרַבִּי חֲנִינָא מְעַטֵּף וְקָאֵי בְּפַנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבָּתָא, וְאָמַר: בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכְּתָא; ר' יַנַּאי אוֹמֵר: בּוֹאִי ה כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה. { הַגָּה: וְיַלְבִּישׁ עַצְמוֹ בְּבִגְדֵי שַׁבָּת מִיָּד אַחַר שֶׁרָחַץ עַצְמוֹ, וְזֶהוּ כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְעַל כֵּן לֹא יִרְחַץ לְשַׁבָּת אֶלָּא סָמוּךְ לָעֶרֶב, שֶׁיַּלְבִּישׁ עַצְמוֹ מִיָּד. } (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי הַחֲדָשִׁים).

באר היטב – סימן רסב – לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה

א א שלחנו. האר"י ז"ל הקפיד מאוד לאכול על שלחן של ד' רגלים דוגמת שלחן המקדש ולברך על ב' אגודות של הדס בכל ג' קידושין ובליל שבת הניח על השלחן הכוס של בה"מ עם מעט יין וקצת פתיתין אבל לא לחם שלם ועי' סי' ק"פ. יפנה קורי עכביש מהבית. ר"ח ע"ה: ב בבואו מבה"כ. וינשק ידי אמו בליל שבת כשהיא מברכת אותו וסודו מבואר בדברי האר"י ז"ל: ג ערוך. רש"ל היה לו ב' מפות על השלחן מלבד העליונה שעל הלחם משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן מגולה ועוד המפה תלויה מעל השלחן טפח וכשפורשה עושה אוהל ולכן הניח התחתונה תמיד ואז הוא מוסיף על אוהל עראי ושרי מט"מ ועי' סי' שט"ו סי"א: ב ד נאים. והאר"י ז"ל כתב יש ללבוש ד' בגדי לבן מלבוש העליון והתחתון ואיזור והחלוק כנגד ד' אותיות הוי"ה. כתב בס"ח אל יקח אדם ילד בשבת עד שישים תחלה כר בחיקו. מהרי"ל היה לו טלית מיוחד לשבת וכפלו במוצ"ש. ובאגודה סי' קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת עד מ"ש אחר הבדלה ובכוונות כתב דאף אבל ישנה בגדיו: ג ה כלה. ויש למקבלי שבת לצאת לעזרת בה"כ כנה"ג. ואנו נוהגין לעמוד לעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול. אין מקבלין שבת ביום כיפור שחל בשבת כי אין ביום כיפור נשמה יתירה. שכנה"ג:

מגן אברהם רס״ב – סימן רסב – לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה

א׳ יפנה קורי עכביש מהבית (ר"ח ע"ה), האר"י הקפיד מאד לאכול על השלחן של ד' רגלים דוגמת שלחן המקדש ולברך על ב' אגודות הדס בכל ג' קידושים ובליל שבת הניח על השלחן הכוס של ב"ה עם מעט יין וקצת פתיתין אבל לא לחם שלם ועבי"ד ססי' קע"ח ועסי' ק"פ:ויציע המטות. שיושבין עליהם, ז"ל ד"מ כ' מהרי"ו בפסקיו מותר לזרוק דבר חוץ לשלחן ואין לחוש לאותן שאומרים שזורקין המלאך ע"כ ואפשר שדבריהם דברי משל שאם יזרוק דבר ולא יוכל לכבד הבית בשבת א"כ יהיה מנוול ויצא המלאך הטוב המלוה והדבר נכון אבל לא ראיתי חוששים לזה ומכבדין אחר כך הבית בדבר המותר כמ"ש סי' של"ז עכ"ל, וא"כ במקום שלא נהגו לכבד בליל שבת אסור לזרוק ע' בתשו' מהרי"ל סי' קס"ג: רש"ל היה לו ב' מפות על השלחן מלבד העליונה משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן מגולה ועוד דהמפה תלויה מעל השלחן טפח וכשפורס' עושה אוהל ולכן הניח התחתונה תמיד ואחרת עליה (מט"מ) וכמ"ש סימן שט"ו סי"א דזה לא הוי אהל: ב׳ ישתדל. וטוב שיהי' לו טלית אחר (י"נ) ובכתבים איתא טוב שלא ילבוש בחול מכל מה שלבש בשבת אפי' חלק ובאגודה סימן קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת עד מ"ש אחר הבדלה ועסי' ש"ב ס"ג דמשמע דמותר לפשטן וי"ל דמיירי שיש לו בגד תחתון מיוחד לשבת ובכונות כתב דאפי' אבל ישנה בגדיו: ג׳ כיוצא לקראת. וטוב לצאת לשדה ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת לחצר ואומרים באו ונצא וכו' (כ"ה):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רס״ב

א׳ ישלשל בגדיו למטה. פי' יתירם כדי שלא ילביש אותם כדרך שלובשם בחול מקופלים בחגורו כדי שלא יתלכלכו בטיט החוצות כדרך שעושה בחול:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רס״ב

רס״ב:ב׳רפ״ט א׳ יפנה כו' האר"י כו' אבל לא לחם שלם ועיין ביו"ד ס"ס קע"ח בט"ז שכ' שאותן המניחים כל ליל שבת פת שלם על השולחן אינו בכלל איסור העורכים לגד שלחן שירוע שמניחו לכבוד שבת וכן כ' הט"ז לעיל סי' ק"פ: ב׳ וע"ל סק"פ במ"א חלוקים לענין זה גם בחול לענין פת שלם בשעת בהמ"ז ובשבת כ' שעכ"פ לא יסיר השלם עד אחר בהמ"ז: ג׳ (ס"ק א) ויציע המטות שיושבים עליהן ר"ל גם המטות שיושבים עליהם וה"ה מטות ששוכבים עליהן והב"ח דייק כן מלשון הטור דכתב כמו בש"ע ויציע המטות לשון רבים אע"ג דבג׳ לא הוזכר אלא שלחן ערוך ומטה מוצעת לשון יחיד מ"מ נקט הטור ל׳ רבים דהא אפי' גבי סידור בעל חוב קי״ל דמניחי' ללו׳ שני מטות א׳ לישב עליה וא׳ לישן עליה כמבואר בח"מ סי' צ״ז והם דברי הש״ס בב"מ דף קי״ג והטעם מבואר שם דאם אינו הולך אחר האכיל' ד״א סכנה לו לכן נותנין לו שתי מטות וירחק מטה שישן עליה מן המטה שיושב שם בשעת אכילה ד״א וע״ז יהי׳ מורגל לילך ד״א אחר אכיל' א"כ ה״ה כאן יהיו ב׳ מטות מוצעת ובג' לא דק עכת"ד הב"ח: ד׳ ויצא המלאך הטוב ר"ל דהא שני מלאכים מלווים לאדם בליל שבת ביציאתו מבה״כ א' מלאך טוב כו': ה׳ וכ' בס' ת"ש לפי נוסח הפייט שאומרים ליל שנת ביציאתו מבה"כ בסוף הפיוט צאתכם לשלום כו' משמע דהמלאך יוצא מיד אחר ביאתו מבה"כ א"כ ליתא לדברי מהרי"ו דלפ"ד מהרי״ו ע"כ הם אצל האדם כל יום השבת וכתב שראה סדור תפל׳ אחד נדפס והשמיט נוסח צאתכם לשלום ע"פ גדול א׳ וע"ש מ"ש ליישב ולענ״ד פשוט דאע״ג דהמלאך נשאר אצל האדם כל יום השבת מ"מ אין לשנות נוסח צאתכם לשלום כי הוא על דרך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ואע"ג דאין יציאת המלאכים עתה מ״מ אומר צאתכם לשלום כל זמן היציא׳ כשתהיה: ו׳ רש״ל ה״ל ב׳ מפות כו׳ וכשפורסה כו׳ רצה לומר כשנוטל המפה לנערה כששוב חוזר ופורסה אחר הניעור עוש׳ אוהל. ועיין מ"ש סי׳ שט"יו סעיף י"א כילה שאין בגגה טפח כו' מותר לפרוס סדין עליה דכה"ג לא הוי אוהל ובלבד בלא ישלשל למטה מן המטה טפח דהמטה ה"ה רחבה טפח וא״כ המטה נעשה גג וכשמשלשל טפח תחת המטה הוי אוהל וכתב שם מ"א דוקא בכילה אסור כה"ג דהא הפריסה הית׳ לצל אבל במטה דידן אפי׳ הסדין משולשל למטה מן התחתית טפח ל"ל בה דהא הסדין לא נעש׳ לצל ולית ביה משום אוהל וא"כ היה במפה שעל השלחן כיון דלא פרסו לצל ליכא משום אוהל וא"כ ליכא כ"א טעם א' כשיסיר המפה יהי׳ השולחן מגולה ואין זה כבוד שבת: רס״ב:ב׳ר״צ א׳ (ס"ק ב) ישתדל כו' ועסי' ש"ב ס"ג דמשמע דמותר לפושטן. דאי' התם אין מקפלים הכלים כ"א לצורך שבת ר"ל שהי' דרכם כשפושטים הבגדים היו מקפלים אותם שלא יתפשטו הקמטים וזה לא הותר כ"א כשרוצה שוב ללבשו בשבת א"כ הוי קיפול לצורך שבת הרי דמותר לפשוט בגדי שבת בשבת ולזה תי' מ"א דמיירי שי"ל כו' וה"ה דהמ"ל דמיירי בליל' שפושטן כשהולך לישן: ב׳ דאפילו אבל כו' ר"ל אע"ג דאסור ללבוש בגדי שבת כמו שכתב בי"ד סי' שפ"ט וסי' ת' מ"מ ישנה ללבוש מלבוש אחר ממה שדרכו ללבוש בחול:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א