סימן רנח – שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
א מֻתָּר לְהַנִּיחַ מִבְּעוֹד יוֹם כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר קַר עַל גַּבֵּי קְדֵרָה חַמָּה, שֶׁאֵין זֶה א כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל.
באר היטב – סימן רנח – שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
א א כטומן. ולא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי עם משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צינתו ואח"כ שותין המשקה שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסור אפי' לזמן מועט. ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו ט"ז עיין שם (ובספר אליהו רבה חולק עליו ומתיר אף בכולו טמון בתוכו כיון שהוא כלי שני וא"כ אינו מוסיף הבל ובסימן רנ"ז מבואר דמותר להטמין בשבת באינו מוסיף הבל כדי שתפיג צינתו ע"ש):
מגן אברהם רנ״ח – סימן רנח – שמתר להשים ערב שבת דבר קר על קדרה חמה
א׳ קדירה חמה. ואם הקדירה התחתונה עומדת ע"ג האש יש לה דין שהיה ועסי' רנ"ג:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רנ״ח
א׳ שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל. ב"י כ' הטעם שהרי אין הקדירה חמה מוספת הבל אדרבה חומה מתמעט והולך עכ"ל. ונראה לי שאין בכלל זה אלא מה שרוצה להטמין לשעות הרבה שאפשר שתתקרר הקדירה קודם כלות הזמן ההוא אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליקחו משם בעוד הקדירה חמה אסור דהוי דבר המוסיף הבל על כל פנים וע"כ לא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי בתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צנתו בתוכו ואח"כ שותין המשקה שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסורה אפי' לזמן מועט ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו וע"ז כתב הטור וש"ע שאין זה כטומן כו' פי' שאין כאן דרך הטמנה כנ"ל ועמ"ש בסי' שי"ח סי"ג:
ספר מחצית השקל על אורח חיים רנ״ח
רנ״ח:ב׳רס״א א׳ (ס"ק א) קדרה חמה ואם כו' ע"ג האש י"ל דין שהיה ועסי' רנ"ג וכ' בס' ת"ש הרב"י כ' הטעם שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל אדרבא חומה מתמעט והולך עכ"ל הרב"י הובא בט"ז ועמ"ש הט"ז ומ"ש עליו בס' ת"ש וכתב בס' ת"ש וז"ל ולפ"ז צ"ל דמיירי שעושה דרך הטמנה עכ"ל ור"ל שמכסהו בבגדים דאל"כ למה הוצרך הרב"י לטעם הא לא הוי הטמנה כלל כ"א שעומד ע"ג קדרה חמה ומה ענין זה להטמנה וסיים הת"ש וז"ל ואיך שיהיה צריך שתדע דמ"ש מ"א כאן דאם כו' ע"ג האש י"ל דין שהיה הוא ט"ס וצ"ל דין הטמנה דהא מיקרי מוסיף הבל מחמת האש שתחתיה כמ"ש סי' רנ"ז סעיף ח' כו' עכ"ל הת"ש ולענד"נ דוחק להגיה גם מ"א רמז ועסי' רנ"ג ושם מבואר דין שהי' ולא דין הטמנה גם לפי דעת ס' ת"ש דהרב"י הוצרך לטעם משום דמיירי שעשה דרך הטמנה מנ"ל להרב"י דהטור מיירי בענין זה שהוצרך לטעם גם אין ל' הטור משמע דמיירי דרך הטמנה וע"ד הטור כתב הרב"י דבריו לכן נלע"ד דהמ"א היה מפרש דברי הרב"י דמש"ה הוצרך לטעם דאזיל לשיטתי' בספרו הארוך בסי' רנ"ג וכ"פ בש"ע סי' רנ"ג סוף סעיף א' דאם הקדרה עומדת ע"ג גחלים אע"פ שמגולה למעלה מצדרים מיקרי הטמנה לכן הוצרך פה לטעמיה ולחלק בין עומדי על האש או על גבי קדרה אבל לדידן וכמ"ש רמ"א שם בסי' רנ"ג דאפי' עומדת ע"ג גחלים כה"ג לא מיקרי הטמנה אלא דין שהי' ולכן לא העתיק מ"א טעם הרב"י לדידן א"כ לדידן אפי' עומדת על גבי האש ליכא משום הטמנה כ"א משום שיהוי ומיירי כל הדין שאין דרך הטמנה וא"ש דברי מ"א:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א