סימן רל – דין קצת ברכות פרטיות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רל – דין קצת ברכות פרטיות

א הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס לְעִיר וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹל זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי; אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת א אַחַר מ' יוֹם לְעִבּוּרָהּ, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבֹא, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר, כְּגוֹן הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִכְנַסְתַּנִּי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתָנִי לְשָׁלוֹם כֵּן תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְכו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְזוֹ הִיא ב תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְתְּבָה הִיא וְכָל דִּינֶיהָ ג בְּסִימָן ק "י. ב הַנִּכְנָס לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; הִתְחִיל לָמֹד, אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָמוּי (פי' דְּנֶעֱלָם וְאֵינוֹ נִרְאֶה) מִן הָעַיִן. ג הַנִּכְנָס ד לַמֶּרְחָץ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מֵהָאוּר הַזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהִצַּלְתַּנִי מֵהָאוּר הַזֶּה. ד הַנִּכְנָס ה לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה; וּלְאַחַר שֶׁהִקִּיז, יֹאמַר: בָּרוּךְ רוֹפֵא חוֹלִים. ה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא, לְטָב עָבִיד.

באר היטב – סימן רל – דין קצת ברכות פרטיות

א א אחר מ'. דתוך מ' יום מועיל תפלה: ב תפלת הדרך. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ"א וט"ז: ג בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע"ש: ג ד למרחץ. ובמרחץ דידן א"צ להתפלל תפלה זו. ב"ח מ"א ט"ז: ד ה להקיז. וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה. (אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות ח"ו) ופשוט שצריך שם ומלכות כמו כל הברכות. מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד:

מגן אברהם ר״ל – סימן רל – דין קצת ברכות פרטיות

א׳ אחר מ' יום. דתוך מ' יום מועיל תפלה: ב׳ לכרך. שם מצוים מושלים רעים ומחפשין עלילות (רש"י): ג׳ וזו היא ת"ה. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום ואם יוצא בשחרי' מעיר קטנה אומר י"ר לבד וכ"מ בב"ח: ד׳ בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך לא כע"ת: ה׳ למרחץ. שיש מתחתיו חפירה שהמים נופלים לתוכ' ורוחצים ע"ג תקרה שעל גבה (רש"י) וא"כ יש בו סכנה שלא יפלו לתוכה אבל במרחן דידן א"צ להתפלל תפלה זו (ב"ח): ו׳ להקיז דם. נ"ל דה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה, מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענ' תחלה יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ר״ל

א׳ ביקש לצאת כו'. כב"י וז"ל מפשט השמועה נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמים א' בעת שיוצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הך דהכא ואחרת שהוא חותם בה כדאי' בסי' ק"י ויש לתמוה תרתי ל"ל והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלוה ולסגי בהכי וכ"מ בכל בו סימן פ"ז הנכנס לכרך מתפלל ב' בכניסתו אומר י"ר כו' נכנס בשלום כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' וכשם שהוצאתני בשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום כו' בא"י שומע תפלה וכ"כ כאן בש"ע וזו היא ת"ה כו' וזה מיירי בנכנס לכרך ולן שם בעינן שצ"ל ת"ה שני' או שהוא דר בכרך דיוצא משם בתחלת דרכו דאז צריך ב' תפלות האחד על יציאת הכרך ואחרת על הדרך בזה אמר שיעשה משני התפלו' אחד ויחתום בה וכמ"ש כאן אבל אם הוא דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא כלל לצאת מן העיר אלא שצ"ל ת"ה מחמת מורא הדרך וביום שהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם ממילא כשיוצא משה א"צ לומ' ת"ה כיון שהוא בו ביום אלא שצ"ל התפל' שנא' כאן בשביל יציאתו מהכרך אז אומ' כפי מ"ש כאן בלא חתימ' כל זה נר' פשוט כונת ב"י וש"ע וכל בו ובחנם כ' מו"ח ז"ל עליו ושארי' ליה מאריה דהוא גברא דמרי' סיעיה: ב׳ הנכנס למרחץ כו'. עכשיו לא נהגו לומר כן ונתן מו"ח ז"ל טעם דלא נתקן אלא בימיהם שהיו מסיקין האש מלמטה בחפירה ורוחצים באמבטי למעלה כדאיתא בפרק ע"פ דרב ציוה לבניו שלא ליכנס למרחץ חדש עד אחר י"ב חדש פן תפחת מלמעל' אבל בזמן הזה התנור עומד בזוית ליכ' סכנה ובירושלמי נמי מחלק א"ר אבהו בד"א במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד ומביאו ב"י ועכשיו א"צ לחוש להיזק תמין כי העין רואה והלב מבין לזהר מהיזק חמין שעומדין בגלוי עכ"ל: ג׳ ברוך רופא חולים. פשיטא שצריך שם ומלכות כמו כל הברכו' שאמרו לעיל דהכלל בהם כן:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ר״ל

ר״ל:א׳תתק״צ א׳ אחר כו' דתוך מ' יום מועיל תפלה. והיינו שמא הזריעו האיש והאשה בבת אחת. אבל איש מזריע תחלה ודאי יהי' זכר. ואם האשה הזריעה תחלה ה"ה נקבה א"ר. והוא גמ' דברכות דף סמ"ך ע"א וכ' בס' א"ר בשם ס"ב דאפי' אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא עוסק בתור' ובמ"ט: ר״ל:א׳תתקצ״ב א׳ (ס"ק ג) וזו היא ת"ה ואם כבר אמר ת"ה בשחרית כגון שלא היה בשחרי' בכרך ואמר ת"ה ובאמצע היום נכנס לכרך כשנכנס לכרך אומר יה"ר כו' שתכניסני כו' וכשנכנס בשלום אומר מודה אני כו' ביקש לצאת אומר יה"ר כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' שהוצאתני מכרך זה לשלום ולא יותר כן משמעות דברי מ"א בשם ב"ח. דהמותר מן כשם כו' תוליכני כו' הוא מתפלת הדרך והוא כבר אמר ת"ה בשחרית. אמנם הב"ח גופיה כתב שיאמר גם כשם שהוצאתני כו' כן תוליכני כו' עד סוף ת"ה רק שלא יחתום בה. ובודאי מודה מ"א דאם ירצה לומר ת"ה בלי חתימ' דרשאי אלא דס"ל למ"א דאין חיוב להאמיר' זו כיון שכבר אמרה בשחרית ולכן סיים וכ"מ בב"ח ולא כת' וכן כ' הב"ח דעיקר בא להביא ראיה מהב"ח כיון שכבר אמר ת"ה בשחרית תו א"צ לומר ת"ה. דהא מה"ט כתב הב"ח שלא יחתום. אבל לענין הנוסח לא כת' מ"א כמ"ש הב"ח ודלא כס' א"ר שכתב על מ"א ולא דק ע"ש: ר״ל:א׳תתקצ״ג א׳ (ס"ק ד') בסי' ק"י. משמע כו' עד שיחזיק כו'. ובס' א"ר חולק כיון דמודה אני כו' חל עליו מיד כשיצא מן הכרך אפי לא החזיק בדרך. א"כ יאמר גם ת"ה אז. ולטעמי' אזיל שכ' בסי' ק"י אם אמר ת"ה קודם שהחזיק בדרך עכ"פ יצא בדיעבד עכת"ד. ואפשר לפמ"ש מ"א בסי' ק"י דת"ה לא יאמר תוך עבור' של עיר דהוי כמו תוך העיר א"כ גם מודה אני כו' לא יאמר עד שיצא חוץ לעבורה של עיר דעדיין לא יצא מסכנת העיר א"כ זמן שניהם שוה: ב׳ ויאמר מודה אני כו' ות"ה לאחר שיצא חוץ לעבורה של עיר: ר״ל:א׳תתקצ״ה א׳ (סק"ו) להקיז כו' דה"ה בכ"מ דרפואה ובס' א"ר פ' וז"ל אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות עכ"ל. מיהו אמירת התפלה בשאר עניני רפואה אינו מזיק ואפי' לרד"א אין בו איסור. אך מה שכ' בש"ע ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים. וכתב הט"ז שצ"ל בשם ומלכות א"כ בשאר רפואות לא יאמר בשם ומלכות שלא להכניס בספק. וכתב בספר א"ר על מה שכתב בסעיף ב' בנכנס למוד גורנו שאם התחיל למוד יאמר ברוך השולח כו' בזמן הזה יאמר כן בלי שם ומלכות ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א