סימן רכה – דיני ברכת שהחינו – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רכה – דיני ברכת שהחינו

א הָרוֹאֶה אֶת א חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ: ב מְחַיֵּה מֵתִים, וְהוּא שֶׁחָבִיב עָלָיו הַרְבֵּה וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ. ב מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת חֲבֵרוֹ ג מֵעוֹלָם, וְשָׁלַח לוֹ כְּתָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בִּרְאִיָּתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל רְאִיָּתוֹ. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, יְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם } ד { שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה } (מַהֲרִי"ל בְּשֵׁם מָרְדְּכַי וּבְר"ר פ' תּוֹלְדוֹת), { וְטוֹב לְבָרֵךְ בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת } (דַּעַת עַצְמוֹ). ג הָרוֹאֶה פְּרִי חָדָשׁ מִתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, מְבָרֵךְ: ה שֶׁהֶחֱיָנוּ, וַאֲפִלּוּ רוֹאֶהוּ בְּיַד חֲבֵרוֹ אוֹ עַל הָאִילָן, וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַד שְׁעַת ו אֲכִילָה. { הַגָּה: וּמִי שֶׁבֵּרַךְ בִּשְׁעַת רְאִיָּה, לֹא } ז { הִפְסִיד } (טוּר); { וְאֵין לְבָרֵךְ עַד שֶׁנִּגְמַר תַּשְׁלוּם גִּדּוּל הַפְּרִי } (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סי' רַ"ן וְכָל בּוֹ); { וְאִם לֹא בֵּרַךְ בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, יָכוֹל לְבָרֵךְ } ח { בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה } (אָגוּר). ד אִם בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל שירזא"ש, כְּשֶׁיֹּאכַל גינדא"ש חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ. { הַגָּה: וְהֵם כִּשְׁנֵי מִינֵי גּוּדְגְּדָנִיּוֹת, כְּגוֹן ווינקשי"ל } ט { וקירש"ן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. } ה אִם בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲנָבִים, כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה יַיִן חָדָשׁ אֵינוֹ חוֹזֵר י וּמְבָרֵךְ. ו פְּרִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַדֵּשׁ יא מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ יָמִים רַבִּים שֶׁלֹּא אָכַל מִמֶּנּוּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. { הַגָּה: פְּרִי שֶׁמִּתְּחַדֵּשׁ } יב { ב' פְּעָמִים בְּשָׁנָה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהֶחֱיָנוּ } (בֵּית יוֹסֵף); { אֲבָל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן קָבוּעַ לְגִדּוּלוֹ, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"ר מָנוֹחַ), { לָכֵן אֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל } יג { יֶרֶק חָדָשׁ דְּעוֹמֵד כָּל הַשָּׁנָה בַּקַּרְקַע } (מַהֲרִי"וּ). ז אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַבֹּסֶר, אֶלָּא כְּשֶׁהִבְשִׁילוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים; וְכֵן בְּכָל פְּרִי אַחַר גָּמְרוֹ. ח הָרוֹאֶה כּוּשִׁי; וְגִיחוֹר, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא אָדֹם הַרְבֵּה; וְהַלַּוְקָן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא לָבָן הַרְבֵּה; וְהַקִּפֵּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁבִּטְנוֹ גָּדוֹל וּמִתּוֹךְ עָבְיוֹ נִרְאֵית קוֹמָתוֹ מְקֻפַּחַת; וְהַנַּנָּס וְהַדַּרְקוֹנָה, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁהוּא מָלֵא יַבֶּלֶת; וּפְתוּיֵי הָרֹאשׁ, שֶׁכָּל שַׂעֲרוֹתָיו דְּבוּקוֹת זֶה בָּזֶה; וְאֶת הַפִּיל; וְאֶת הַקּוֹף, מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת. ט הָרוֹאֶה אֶת הַחִגֵּר; וְאֶת הַקִּטֵּעַ; וְאֶת הַסוּמָא; וּמֻכֶּה שְׁחִין; וְהַבַּהֲקָנִין, וְהוּא מִי שֶׁמְּנֻמָּר בִּנְקֻדּוֹת דַּקּוֹת, אִם הֵם מִמְּעֵי אִמָּם, מְבָרֵךְ: מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת, וְאִם נִּשְׁתַּנָּה אַחַר כָּךְ, מְבָרֵךְ: דַּיַּן הָאֱמֶת; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדַוְקָא עַל מִי יד שֶׁמִּצְטַעֵר עָלָיו, אֲבָל עַל עַכּוּ"ם אֵינוֹ מְבָרֵךְ; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שֶׁהַשִּׁנּוּי עָלָיו גָּדוֹל מְאֹד. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם } טו { לִשְׁלֹשִׁים יוֹם } (טוּר). י הָרוֹאֶה אִילָנוֹת טוֹבוֹת וּבְרִיּוֹת נָאוֹת, טז אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם אוֹ יז בְּהֵמָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ; וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְלֹא יוֹתֵר, לֹא עֲלֵיהֶם וְלֹא עַל אֲחֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נָאִים מֵהֶם.

באר היטב – סימן רכה – דיני ברכת שהחינו

א א חבירו וכו'. והכל בשם ומלכות ובתשו' פנים מאירות סי' ס"ו כתב דברכת מחיה מתים א"צ לברך בשם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו היא בתפלת י"ח ושם לא נזכר מלכות ע"ש. ואין חילוק בין זכרים לנקבות ב"י בשם תשובת הרשב"א מהררמ"י עטרת זקנים. אם בתוך למ"ד קיבל ממנו כתב אפ"ה מברך שהחיינו. אבל מחיה מתים לא יאמר אם קיבל כתב בתוך י"ב חדש. הלק"ט ח"א סי' ר"כ: ב מחיה מתים. ואז אין מברך שהחיינו. ב"ח: ב ג מעולם. דכיון דלא ראהו אינו אוהבו כ"כ: ד שפטרני. דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ילקוט חדש בליקוטים סי' כ"ט. וכתב המ"א דמשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד. וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום עי' סי' נ"ג סעיף י': ג ה שהחיינו. ואינה אלא רשות עיין מ"א: ו אכילה. ברכת הפרי יקדים לשהחיינו. הלק"ט ח"א סי' רל"ו: ז הפסיד. הסומא מברך ג"כ על הראייה כיון שהם בראיה אצל אחרים. שבות יעקב ח"ב סי' ל"א. והמחבר יד אהרן חולק עליו ופסק דיברך בשעת אכילה. וכ"כ הסמ"ק דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו ע"ש. על פירות המורכבים מין בשאינו מינו אין מברכים על הראיה. הלק"ט ח"א סי' ס': ח בראייה שניה. הר"מ וסמ"ק כתבו שאין מברכין וה"ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה אינו חוזר ומברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי וכ"ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי הרדב"ז ח"א סי' ק"ל וכ"כ בהלק"ט ח"א סי' ר"ל אם בירך שהחיינו קודם שנגמר הפרי חוזר ומברך כשיגמור הפרי עב"י. וכשהגיע לפול הלבן מברך עליו. הרדב"ז עיין מ"א: ד ט וקירש"ן. אפי' אין חלוקין בשמן אם חלוקים בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורים ב' מינים הן לבוש. וכ"כ בתשובת מהרי"ל סי' קל"ה דאפי' ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזים מברכין ומט"מ כ' בשם ס"ח אפי' יש להם טעם אחד כגון אדומות ושחורות. וכן פסק בתשובות שבות יעקב ח"ב סי' ל"ז דיש לברך שהחיינו על קירש"ן שחורות ואדומות על כל אחד ואחד בפני עצמו ע"ש ובתשובות פנים מאירות סי' ו' הקשה עליו והניח בצ"ע ע"ש. ועי' בהלק"ט ח"ב סי' רל"א: ה י ומברך. ורדב"ז ות"ה כתבו לברך על היין חדש. ומספיקא אני מונע מלאכול ענבים עד שאני שותה תירוש מהרי"ל. וטוב שיביא את עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר כגון על פרי חדש או על מלבוש וכיוצא בהן וישים יין חדש בצידו וכשיברך יכוין לפטור גם אותו. עמק ברכה ושל"ה ומ"מ משמע דוקא כששותה תירוש אבל כשהוא יין אע"פ שיודע שהוא חדש א"צ לברך משום דאין ניכר בין חדש לישן. ואם בירך שהחיינו על יין חדש לכ"ע אינו חוזר לברך שהחיינו על הענבים ע"ת: ו יא משנה לשנה. פי' דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע"פ שהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו. או יש לומר שהפרי שעומד על העץ יותר משנה. וכ"כ בתשובת שער אפרים סי' ל"ה אתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה שאין לברך עליו שהחיינו ועי' בהלק"ט ח"ב סי' רל"ג וסי' רנ"ז. על ריח המתחדש משנה לשנה אני מברך זמן מהרדב"ז וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח וע"ל סי' רי"ו ס"ק ב' כתבתי בשם ל"ח דאין מברכין זמן על ריח. מ"כ בתשב"ץ כתוב בקלף שעל גדיים וטלאים מברכין שהחיינו וצ"ע. מ"א: יב ב"פ בשנה. הברכת הזבח דף כ"ח ובס' גן המלך סי' כ"ד והמ"א הביאו ראייה שמברכין שהחיינו ממה דאמרינן בפ' כ"מ ובפ' אלו מנחות האוכל מנחות מברך שהחיינו ולא היה אוכל אלא ב"פ בשנה ע"ש. והיד אהרן הקשה עליהם דמאי שהיו מברכין שהחיינו לאו על אכילת מנחות היה אלא על המצות שהגיעם וקיימם לאותו זמן לעמוד לשרת בבית ה' ע"ש. מי שהיו לפניו ב' מיני פירות שהיה צריך לברך עליהם שהחיינו ברכה אחת לשתיהן די וכ"כ היד אהרן עי' שם: יג ירק חדש. וכל ירק בכלל. ועל צנון ומיני לפתן מברך. פרישה. על הלחם חדש אין מברכין דאין ניכר בין חדש לישן של"ה. ומ"מ מברכין על הריפות שעושין מדגן חדש שניכרין היטב שהם חדשים מ"א. ועי' בהרמב"ם פ"ז מהלכות תמידין ומוספין שכתב שהמקריב מנחה מן החדש שיברך שהחיינו וכ"כ רש"י בפ' אלו מנחות ועי' שם בכ"מ שנראה שלא ראה דברי רש"י שבפ' אלו מנחות הרי שאפי' שאינו ניכר בין חדש לישן מברך שהחיינו יד אהרן. ויש לחלק דשם מנחת העומר ניכר. עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל. ר"א הוי מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מיני חדש. ירושלמי מט"מ מ"א: ט יד שמצטער עליו. וקאי אברכת דיין האמת אבל אם הם ממעי אמן מברך לעולם משנה הבריות. ט"ז מ"א: טו לל' יום. פי' שלא ראה אחר כיוצא בו תוך למ"ד יום: י טז עכו"ם. דהיינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר אסור. ואסור לומר כמה נאה כותי זה: יז בהמה. על הפרדה נאה אין לברך דמאיסי. הלק"ט ח"א סי' רס"ה:

מגן אברהם רכ״ה – סימן רכה – דיני ברכת שהחינו

א׳ אומר שהחיינו. ואף על פי שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב והמטיב (ב"י רשב"א) דאין זה טובה אלא שמחה (לבוש): ב׳ מחיה מתים. ואז אין מברך שהחיינו (ב"ח): ג׳ שלא ראה. דכיון דלא ראה אינו אוהבו כ"כ: ד׳ בר מצוה. היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה (ל"ח). כ' בי"ח בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום: ה׳ מעונשו של זה. פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש: ו׳ שהחיינו. ואינה אלא רשות (גמרא) וכ"כ בש"ג וכ"ה בסי' רכ"ג דלא כמו שנדחק בכ"ה: ז׳ עד שעת אכילה. דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו (סמ"ק): ח׳ עד שנגמר. ורדב"ז כתב דכשהגיע לפול הלבן מברך עליו ומשמע ברשב"א שאם בירך קודם גמר הפרי חוזר ומברך כשיגמר הפרי עב"י: ט׳ ואם לא בירך. והר"מ וסמ"ק כתבו שאינו מברך וה"ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה וכ"ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי (רדב"ז ח"א ק"ל): י׳ אם בירך. אפי' אין חלוקין בשמן אם חלוקין בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורות ב' מינים הן לבוש וכ"כ בתשובת מהרי"ל סי' קל"ה דאפי' ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזי' מברכין ומט"מ כ' בשם ס"ח אפי' יש להם טעם א' כגון אדומות ושחורות: י״א אינו חוזר. כיון דחד טעמא היא ששמח כשרא' או כשאכל ענבים וידע שהיין יצא מהם והכל שמחה אחד הוא אפי' שתי ליה אחר מ' יום מ"ד אלולב דנהוגין שלא לברך ביום שני שהחיינו אף על גב דאי יומא חול לא שעת עשייה ולא שעת מצוה הוא ה"נ בכה"ג ודעתי נוטה לפטור יותר מלחיוב ומספיק' אני מונע לאכול ענבים עד שאני שות' תירוש (מהרי"ל סי' ש"ו) ורדב"ז כתב לברך וכ' של"ה דכשישתה יין טוב שיביא עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר וכ"כ מט"מ ומ"מ משמע דוקא כששות' תירוש אבל כשהוא יין אף על פי שיודע שהוא חדש אין צריך לברך משום דאין ניכר בין חדש לישן וכמ"ש ס"ז: י״ב שאינו מתחדש. פי' דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע"פ דהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו: על ריח המתחדש משנה לשנה כגון רימ"ר הינד"י והורד וכיוצא בהם אני מברך זמן (רדב"ז ח"ב ע"ד) ועמ"ש סימן רי"ו דיש חולקין: שקדים הגדלים במצרים מברכין עליהם זמן (רדב"ז ח"א מ"ג), מ"כ בתשב"ץ כ' בקלף שעל גדיים וטלאים מברכין שהחיינו וצ"ע: י״ג ב' פעמים בשנה. וכ"מ בברכות דף ל"ז בתוס' האוכל מנחות מברך שהחיינו מפני שמשמורות מתחלפות ולא היה אוכל אלא ב' פעמים בשנה ע"ש: י״ד שאין לו זמן קבוע. ז"ל הרב"י בשם הר"מ ועל עשב המתחדש כגון אלחבק"ה וכיוצ' בו אין מברך שהרי פעמים שיכול להתקיים כל השנה משא"כ בקרא ובשאר פירות העץ עכ"ל, וז"ל מהרי"ו הא דאין מברכין שהחיינו על ירק חדש משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה ואין ניכר בין חדש שגדל בשנה זו לישן שגדל אשתקד עכ"ל, ובמדינ' זו לא ראיתי שגדל כל השנה ואפשר דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכת' דעומד כל השנה בקרקע כלומר שמטמינין אותו בקרקע בבורות ועומד כל ימות השנה משא"כ פירות אף על גב דיש מטמינין אותן ה"ל מיעוט' דמיעוטא ולא חיישי' להו ושל"ה כת' דאין מברכין על שום ירק וה"ה על לחם חדש דאין ניכר בין חדש לישן עכ"ל ונ"ל דמ"מ מברכין על הריפות שעושין מדגן חדש שניכרין היטב שהם חדשים: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראתה עינו מיני מגדים ולא אכל ר"א חש לה והיה אוכל מכל מין חדש בשנה (ירוש' פ' י' יוחסין מט"מ): ט״ו והקפח. ובבכורות פ"ז איתא קפח היינו דאריך וקטין וכן פירש"י לחד לישנא וצ"ע היאך מפרש אידך לישנא כמ"ש בש"ע והוא נגד הגמ' בבכורות ע"ש: ט״ז הקטע. בידיו: י״ז דקות. בבכורות דף מ"ה משמע שהיו נקודות לבנות ע"ש: י״ח על מי שמצטער. קאי אברכת דיין האמת וכ"כ רי"ו בהדיא אבל אם הם ממעי אמן מברך משנה הבריות מידי דהוה אפיל וקוף וכ"כ הב"ח דלא כב"י: י״ט מל' יום. פי' שלא ראה אחר כיוצא בו תוך ל' יום: כ׳ אפי' עכו"ם. והא דאמרי' אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע הכא מיירי שרואהו ומ"מ נראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראיה בעלמא מותר וכמ"ש רסי' רכ"ט ע"ש ובב"י ואסור לומר כמה נאה כותי זה:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רכ״ה

א׳ ויש מי שאומר דוקא על מי שמצטער עליו. כ"פ הטור בשם הראב"ד ונראה דקאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנ' הבריות ל"ש לומר במצטער דוקא ובזה מתורץ מה שהקשה הב"י הא בפיל וקוף לא שייך מצטער ומ"ש כאן הש"ע ואינו מברך אלא פעם ראשונה זה ודאי קאי גם על משנה הבריות:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רכ״ה

רכ״ה:א׳תתקס״א א׳ (סק"א) אומר כו' דאין זה טובה וא"כ איך יברך הטוב והמטיב: רכ״ה:א׳תתקס״ד א׳ (סק"ד) בר מצוה היינו כשנעשה בן י"ג ויום א' דהיינו תחלת שנת י"ד יום שנולד בו וכמ"ש מ"א לעיל סי' נ"ג ס"ק י"ב: ב׳ שמצוה על האדם לעשות סעודה כו' וראיה לזה מדאמרינן במסכת ב"ק דף פ"ז ע"א ובקדושין דף ל"א אמר רב יוסף (דהוי סגי נהור) השתא דשמענא להא דר' חנינא גדול המצוה ועוש' ממי שאינו מצווה ועושה מ"ד אין הלכה כר"י (דס"ל סומא פטור מכל המצות האמורים בתורה) עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא א"ל אגרא טפי וא"כ כשנעשה הבן גדול והוא עכשיו מצווה ועושה יש לעשות סעודה כמו ר' יוסף. אחרי עיוני מצאתי כן למהרש"ל ביש"ש בב"ק פ"ד סי' ל"ז וסיים וז"ל אע"פ שר"י כבר היה חייב אלא אבשורה שלא היה נודע לו ע"ע רצה לעשות י"ט כ"ש על הגעת העת וזמן שראוי לעשות י"ט עכ"ל: רכ״ה:א׳תתקס״ה א׳ (סק"ה) מעונשו כו' ובלבוש פירש איפכא דע"ע הבן נענש בעון האב ולפ"ז צ"ל לשון שפטרני מעונשו של זה עפ"מ דאמרינן כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה וכן אמר הקב"ה לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו': רכ״ה:א׳תתקס״ו א׳ (ס"ק ו) שהחיינו ואינו אלא רשות (גמרא עירובין דף מ' ע"ב. ובסי' רכ"ג סעיף א' בהג"ה) דלא כמו שנדחק בכ"ה שפי' רשות דאין חובה עליו לאכל פרי חדש לברך שהחיינו. וכמ"ש בירושלמי סוף ס"ק י"ד אבל אם אוכל פרי חדש חייב לברך שהחיינו דליתא להאי פירושא: רכ״ה:א׳תתקס״ז א׳ (ס"ק ז) עד כו' דמי שאינו נהנה כו' ומה"ט תקנו שכ"א יברך בשעת אכילה משום לא פלוג: רכ״ה:א׳תתקס״ח א׳ (ס"ק ח) עד כו' ומשמע ברשב"א שאם בירך כו' וחולק על רדב"ז דרשב"א לטעמי' דס"ל דאין לברך עד שנגמר הפרי וכמ"ש רמ"א ולכן אם בירך קודם גמר לא מהני וע' בב"י הביא דברי רשב"א: רכ״ה:א׳תתקס״ט א׳ (ס"ק ט) ואם כו' מכ"ש שלא יברך כו' ר"ל דאפילו אוכל שנית אינו מברך שהחיינו אע"ג שאוכל ונהנה. כ"ש שלא לברך על אכילה ראשונ' אחר האכילה קודם שנתעכל אם שכח לברך קודם אכיל': רכ״ה:א׳תתק״ע א׳ (ס"ק י) אם בירך כו' כגון אדומים ושחורים דמ"מ חלוקים במראיתן הוי שני מינים כ"ש אם חלוקים בטעמ' אף ששוין בשמן דפליגי אביי ורבא דלאביי מיקרי מין בשאינו מינו דאזלי' בתר טעמ'. ולרבא הוי מין במינו דאזלי' בתר שמא וקי"ל כרבא אבל לענין שהחיינו אזלי' בתר טעמ' דהא גם לענין תרומ' שני מינים נקראים ועיין בש"ך י"ד סי' צ"ח סק"ו דגם לענין איסור לא לכל הדברים אזלינן בתר שמא: רכ״ה:א׳תתקע״א א׳ (ס"ק יא) אינו חוזר כיון דחד טעמא הוא וכדאמרי' בע"ז פלוגת' דאביי ורבא הנ"ל דיין חדש וענבים טעם אחד להם ותליא בפלוגת' דאביי ורבא אי מיקרי שני מינים ואע"ג דקיי"ל כרבא דאזלי' בתר שמא מ"מ צ"ל דלענין שהחיינו לא חיישי' לה וכדמסיים ששמח כשרא' כו' וידע שהיין יצא מהם כו' וכן הת"ה גופיה דסביר' ליה בסי' ל"ג דבאוכל ענבים חוזר ומברך על התירוש שהחיינו לא סמך על ראיה זו דפלוגת' דאביי ורבא הנ"ל וכתב בעצמו אחר שהביא מפלוגת' דאביי ורב' וז"ל וא"ת ניהו נמי דתרי מיני ניהו לענין ביטול (אסורים) מ"מ אין סבר' שיברך עליהם תרי זימני משום דהתירוש אינו בא אלא מן הענבים ולא דמי לגודגניות דהתם גופי' מחולקים וחלוקין נמי בשמן נרא' להביא ראיה כו' מהא דתנן פ' השוכר את הפועלים כו' ע"ש דלא כפר"ח בקונטרס שסמך על ראיה זו דפלוגת' דאביי ורבא להכריע כדעת ת"ה ודלא כש"ע והא ת"ה בעצמו לא סמך על ראי' זו ותשובת מהרי"ל אינו תח"י: ב׳ אפי' שתה ליה אחר מ' יום. דאז נשתנה טעמו ואין טעמו אז שוה לענבים מ"מ כיון דיצא מן הענבים יצא ברכת שהחיינו שבירך על הענבים: ג׳ מ"ד אלולב דנהגינן כו'. דמצד הדין היה ראוי לברך שהחיינו בשעת עשייתו דהיינו בשעה שאגדו אלא דנהגו להמתין מלברך עד שעת נטילה וביום שני אין מברכים שהחיינו בשעת נטילה כמ"ש לקמן סי' תרס"ב וסומך על הזמן שאמר אתמול ביום א' דאפ"ת דיום ראשון היה חול נמצא כשבירך ביום א' לא היה שעת עשייה ולא שעת נטילה מ"מ כתב הרא"ש כיון דנטלו ביום א' לשם מצוה אפ"ת דיום א' חול מ"מ לא גרע משע' עשייה ויצא ע"ש בהרב"י הביא דברי הרא"ש וה"ה הכא דיצא בזמן שאמר כשאכל הענבים וכתב של"ה דכשישתה יין ר"ל תירוש וכבר אכל ענבים ובירך עליהם שהחיינו: רכ״ה:א׳תתקע״ב א׳ (ס"ק יב) שאינו כו' על ריח כו' ועמ"ש סי' רט"ז בס"ק א' דיש חולקים: רכ״ה:א׳תתקע״ג א׳ (ס"ק יג) ב"פ כו' מפני שמשמורות מתחלפות ר"ל שהיו כ"ד משמורי כהונה וכל משמר היה משמש שבוע א' וכן היו משמשים משמר אחר משמר עד תום כל הכ"ד משמורת ואז שוב היה משמש שבוע ח' משמר ראשון וא"כ לא שימש שום משמר יותר משני פעמים בשנה ע"ש: רכ״ה:א׳תתקע״ד א׳ (ס"ק יד) שאין לו כו'. ואפשר דמש"ה שינה רמ"א לשונו כו' ר"ל דמהרי"ו כתב דעומד על הקרקע ורמ"א כתב בעומד בקרקע ר"ל שמטמינים כו' ולטעם זה ה"ה צנון אין מברכים עליו שהחיינו משא"כ לטעם מהרי"ו וכמ"ש בפרישה: ב׳ עתיד כו' ר"א חש לה וכתב הט"ז ס"ס רכ"ז הטעם בשם תשב"ץ כדי להרבות בברכות: רכ״ה:א׳תתקע״ו א׳ (ס"ק טז) והקפח כו' וצ"ע איך מפרש אידך לישנא ר"ל דרש"י בברכות דף נ"ח ע"ב פי' שני פירושים על קפח פי' א' י"ל כמ"ש בבכורות אבל פי' השני שפירש"י (ברש"י הוא פי' א') כמ"ש פה בש"ע שבטנו גדול כו': רכ״ה:א׳תתקע״ז א׳ (ס"ק יז) דקות כו' נקודות לבנות דאמרינן שם לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהן בהק. ופרש"י שלבן ביותר אלמא דבהק הוא לבן אם כן בהקנין י"ל די"ל נקודות לבנות ורש"י בבכורות דף נ"ח ע"ב פי' בהקנין כעדשים ובפי' החומש בפרש' תזריע פרש"י על פסוק בהק הוא וז"ל כמין לובן הנרא' בבשר אדם אדום בין חברבורות אדמימותו קרוי בהק כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח ולפ"ז שניה' אמת דבהקנין ר"ל עדשן שיש לו נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א