סימן ריג – מי שיצא (אם) מוציא אחרים
א עַל כָּל פֵּרוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים, חוּץ מִפַּת וְיַיִן, אִם הָיוּ הָאוֹכְלִים שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר, אֶחָד פּוֹטֵר אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא הֲסָבָּה, וּמִיהוּ יְשִׁיבָה מִיהָא א בָּעֵי, וְדַוְקָא פַּת וְיַיִן בָּעֵי הֲסָבָּה; וּלְדִידָן הָוֵי יְשִׁיבָה כְּמוֹ הֲסָבָּה לְדִידְהוּ; וּלְפִי זֶה לְדִידָן דְּלֵית לָן הֲסָבָּה אֵין חִלּוּק בֵּין פַּת וְיַיִן לִשְׁאָר דְּבָרִים, דְּבִישִׁיבָה אֲפִלּוּ פַּת וְיַיִן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם; וְשֶׁלֹּא בִּישִׁיבָה, בִּשְׁאָר דְּבָרִים נָמֵי כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וְהָא דְּאָמְרִינַן דְּאֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם בִּשְׁאָר דְּבָרִים חוּץ מִן הַפַּת, הָנֵי מִלֵּי בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה; אֲבָל בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה צְרִיכִין לֵחָלֵק וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, דְּאֵין זִמּוּן ב לְפֵרוֹת. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל הַדְּבָרִים חוּץ מִפַּת וְיַיִן לֹא מְהָנֵי הֲסָבָּה, וְהוּא הַדִּין יְשִׁיבָה לְדִידָן } (בֵּית יוֹסֵף סי' קע"ד בְּשֵׁם הָרַאֲבָ"ד); { וְלָכֵן נָהֲגוּ עַכְשָׁו } ג { בְּפֵרוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. } ב אֵין הַמְבָרֵךְ מוֹצִיא אֲחֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמָּהֶם, וְאָז יוֹצְאִים ד בִּשְׁמִיעָתָן שֶׁמְּכַוְּנִין אֵלָיו, אֲפִלּוּ לֹא יַעֲנוּ אָמֵן. ג אֵין יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעַת הַבְּרָכָה, אֲפִלּוּ יַעֲנֶה אָמֵן, אֶלָּא אִם כֵּן שְׁמָעָהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְהַמְבָרֵךְ נִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
באר היטב – סימן ריג – מי שיצא (אם) מוציא אחרים
א א בעי. בשלחן אחד עיין סי' קס"ז סי"א. כשרוצה לשתות לחבירו [לחיים] יברך בתחלה דקודם ברכה הוא של הקב"ה ואח"כ שלו: ב לפירות. ואם בירך אחד ושמעו האחרים יצאו. ב"י הרשב"א. וכתב הט"ז ונ"ל דהאידנא שמזלזלין בברכה אחרונה יש לסמוך על דיעה זו ויברך בקול רם הברכה אחרונה ויהיו האחרים יוצאים על ידו: ג בפירות. וה"ה בשאר דברים חוץ מפת ויין ולכאורה משמע דשכר שלנו דין יין יש לו לענין זה דהא ג"כ רגילין לקבוע עליו לשתות בלא סעודה וכן מי דבש שקורין מע"ד וכ"מ בד"מ ולכן דייק וכתב כאן נהגו עכשיו בפירות וכו' וכן פסק הט"ז בפשיטות דעכשיו הוי שכר ומי דבש בכלל פת ויין שאחד מברך לכולם ע"ש. אבל הב"ח כתב דאף ביין טוב שיברך כל אחד לעצמו. ואין לזוז מהמנהג. מ"א ע"ש: ב ד בשמיעתן. ואם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצאו בשמיעתו דהא ה"ל ברכתו לבטלה ול"ד למ"ש סי' ר"ט ס"ב דהתם ה"ל שוגג. מ"א:
מגן אברהם רי״ג – סימן ריג – מי שיצא (אם) מוציא אחרים
א׳ אפי' בלא הסיבה. אית' בגמרא שדרכן היה בסעודות גדולות שהאורחים מתכנסים ויושבי' ע"ג ספסלים ושותין עד שנקבצו כלם ואז עולין ויושבין במקום הסעודה ובמקום הראשון כל אחד מברך לעצמו דכיון דדעתייהו למיעקר לא מקרי קביעות כלל וגרע מישיבה, כתבו התו' וא"ת מ"ש דבמוגמר לא בעי הסיבה וי"ל דבמוגמר כלם נהנים ביחד משא"כ באכילה שנהנים זא"ז עכ"ל, משמע דמוגמר אפי' ישיבה לא בעי וכ"מ בסי' רצ"ח סי"ד דהא התם לא הוי ישיבה דישיב' היינו שישבו יחד בקביעות אדעת' דאכיל' וכיוצא בה והתם עוסקים בלימוד ואפ"ה א' מברך לכולם וכ"מ בתר"י שם: ב׳ דבישיב'. בשלחן א' כמ"ש סי' קע"ז סי"א: ג׳ צריכין ליחלק. ואם באו בסוף הסעודה א' מברך לכלם ברכה אחרונה כיון דבא להם זימון ע"י פת (ב"י רשב"א) עסי' קע"ז ס"ב: ד׳ דאין זימון. ואם בירך א' ושמעו האחרים יצאו (ב"י רשב"א) עסי' קס"ז סי"ג מ"ש: ה׳ לא מהני הסיבה. ואם באו בתוך הסעודה האחד מברך לכולם דמגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי לשאר דברים (גמ'): ו׳ בפירות. וה"ה בשאר דברים חוץ מפת ויין (ב"ח ד"מ) ולכאורה משמע דשכר שלנו דין יין יש לו לענין זה דהא ג"כ רגילין לקבוע עליו לשתות בלא סעודה וכן מי דבש וכ"מ בד"מ ולכן דייק וכתב כאן נהגו עכשיו בפירות וכו' והב"ח כתב דאף ביין טוב שיברך כ"א לעצמו כיון די"א דהאידנא אין קביעות אף ביין וז"ל האגודה בחולין סי' ק"ח מנהג פשוט באשכנז דביין א' מברך לכולן לפי שרגילין לקבוע עליו אך אם יש ב' או ג' נכנסין לבית אדם א' ונותנין להם יין לשתות דרך עראי כל א' מברך לעצמו עכ"ל ואין לזוז מהמנהג עמ"ש סי' ר"ח סי"ו: ז׳ ואז יוצאין. משמע דאם אינו אוכל ושותה עמהם אפי' בדיעבד לא יצא בשמיעתו דהא ה"ל ברכתו לבטלה וכ"ה בב"י וכ"כ מבי"ט ח"א ק"ט דלא כדעת בה"ג ול"ד למ"ש סי' ר"ט ס"ב דהתם ה"ל שוגג ע"ש ועסי' רי"ט ס"ד: י' שעושין מצו' א' מצוה שאחד יברך לכולם עסי' רצ"ח וסי' ח' ס"ה ואפי' לא בא החיוב לכולם בבת א' (מבי"ט ח"א ק"פ) וע"ש דיש חולקין ועבי"ד סי' רס"ה ס"ה:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רי״ג
א׳ אבל בברכה אחרונה כו'. ב"י הביא בשם רשב"א דאף בזה יוצא בשמיעתו ונ"ל דהאידנא שמזלזלים מאוד בברכ' אחרונ' יש לסמוך על דיעה זו ויברך בקול רם הברכה אחרונה ויהיו האחרים יוצאים על ידו: ב׳ וי"א דבכל הדברים כו'. נראה דעכשיו הוה שכר וכ"ש מי דבש שקורין מע"ד בכלל פת ויין מהני ישיב' לדידן שאחד מברך לכלם דהא לרוב הפוסקים מהני בשאר דברים ישיבה רק להך יש אומרים שהוא הראב"ד וכיון דתלה רמ"א הדבר במנהג גם זה מנהג מצוי שכשיושבים לשתות משקים אלו א' מברך לכל המסובי': ג׳ שמכוונים לו. פשוט בכמ' מקומות שגם הוא צריך שיכוין להוציאם:
ספר מחצית השקל על אורח חיים רי״ג
רי״ג:א׳תת״ע א׳ סק"א אפי' כו' כתבו התו' דף מ"ב ע"א סוף ד"ה הסיבו כו' משמע דמוגמר אפי' ישיבה ל"ב: ב׳ כתב כן מסברת עצמו. כיון שע"י שהנאה באה לכולם בב"א יש להם חיבור דא"צ הסיבה א"כ ה"ה דא"צ ישיבה בשלחן א': ג׳ וכ"מ בסי' רצ"ח סעיף י"ד היו יושבים בבה"מ והביאו להם אור במוצ"ש א' מברך לכלם: ד׳ ואפ"ה א' מברך לכלם. וע"כ הטעם משום דהנא האור ג"כ באה לכולם בבת א' כמו במוגמר אלמא דמה"ט אפי' ישיב' לא בעי: רי״ג:א׳תתע״ב א׳ (ס"ק ג) צריכים לחלק ואם באה בסוף הסעודה כו' ברכה אחרונה דהיינו לאחר שמשכו ידיהם מן הפת דאז צריך לברך על הפירות שהובאו גם ברכה אחרונה ואז א' מברך לכלם אבל קודם שמשכו ידיהם מן הפת לא משכחת דצ"ל ברכה אחרונה על פירות: ב׳ ועסי' קע"ז סעיף ב' כצ"ל. ר"ל דמבואר שם דאין דין זה מצוי בינינו למשוך ידינו מן הפת וע"ש במ"א ס"ק ז' הטעם: רי״ג:א׳תתע״ג א׳ (סק"ד) דאין זימון כו' יצאו כו' ועסי' קס"ז ר"ל דוקא בהסיבו וה"ה לדידן ישיבה ניהו דלברכ' אחרונ' לא מהני הסיבה היינו דוקא לכתחל' אבל דיעבד מהני ויצאו אבל בלי ישיב' אפי' דיעבד לא יצאו כ"כ מ"א לעיל סי' קס"ז: רי״ג:א׳תתע״ה א׳ (ס"ק ו) בפירות כו' די"א דהאידנא אין קביעות הוא דעת סמ"ק ותו' ועוד פוסקים: ב׳ אין נזוז מהמנהג ר"ל כיון דהאגודה כ' דהמנהג ביין א' מברך לכולם: רי״ג:א׳תתע״ו א׳ (ס"ק ז) ואז כו' ול"ד למה שכ' סי' ר"ט וע"ש במ"א סעיף קטן ה':
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א