סימן ריא – דיני קדימה בברכת הפרות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן ריא – דיני קדימה בברכת הפרות

א הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה, אִם בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מַקְדִּים מִין א ז', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָבִיב כְּמוֹ הַמִּין הָאַחֵר; וְאִם אֵין בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מַקְדִּים הֶחָבִיב; וְאִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, אֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהֶן מִמִּין שִׁבְעָה כְּגוֹן צְנוֹן וְזַיִת, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה ב יַקְדִּים וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ חָבִיב; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בָּזֶה צָרִיךְ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב; וְנִקְרָא חָבִיב, הַמִּין שֶׁרָגִיל לִהְיוֹת חָבִיב עָלָיו, אֲפִלּוּ אִם עַתָּה חֵפֶץ בַּמִּין הַשֵּׁנִי. ב ג וּלְהָרַמְבָּ"ם אִם הָיָה מִין אֶחָד חָבִיב לוֹ יוֹתֵר, בֵּין שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, בֵּין שֶׁאֵינָם שָׁווֹת, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִמִּין ז', בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶם מִמִּין ז', מַקְדִּים הֶחָבִיב לוֹ אָז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה יוֹתֵר מִבָּזֶה, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, עָלָיו מְבָרֵךְ תְּחִלָּה. ג הֵבִיאוּ לְפָנָיו דָּבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְדָבָר שֶׁבִּרְכָּתוֹ שֶׁהַכֹּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ ד קוֹדֶמֶת שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶלָּא דָּבָר אֶחָד; וְכֵן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְשֶׁהַכֹּל, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה קוֹדֶמֶת; וְאִם הֵבִיאוּ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּבוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה ה יַקְדִּים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ קוֹדֵם. ד כָּל הַקּוֹדֵם ו בְּפָסוּק אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה (דְּבָרִים ח, ח) קוֹדֵם לַבְּרָכָה, וְאֶרֶץ בַּתְרָא הִפְסִיק הָעִנְיָן, וְכָל הַסָמוּךְ לוֹ חָשׁוּב מֵהַמְאֻחָר מִמֶּנּוּ לְאֶרֶץ קַמָּא; הִלְכָּךְ תְּמָרִים קוֹדְמִים לַעֲנָבִים, שֶׁזֶּה שֵׁנִי לְאֶרֶץ בַּתְרָא וְזֶה ג' לְאֶרֶץ קַמָּא. { הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁאוֹכֵל עֲנָבִים כְּמוֹת שֶׁהֵן, אֲבָל אִם עָשָׂה מֵהֶן יַיִן שֶׁקּוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן חֲשׁוּבָה וְהִיא קוֹדֶמֶת לְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה; אֲבָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, הִיא חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִבִּרְכַּת הַיַּיִן. כָּל הַנֶּאֱמָר סָמוּךְ לְאֶרֶץ קַמָּא, קוֹדֵם לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר סָמוּךְ לְאֶרֶץ } ז { בַּתְרָא, לְאַחַר שֶׁשָּׁוֶה לוֹ בִּסְמִיכָה לְאֶרֶץ } (טוּר). ה הָא דְּחִטָּה וּשְׂעוֹרָה קוֹדְמִים, דַּוְקָא כְּשֶׁעָשָׂה מֵהֶם תַּבְשִׁיל אוֹ פַּת; אֲבָל הַכּוֹסֵס חִטָּה שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אֵינָהּ קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. { הַגָּה: בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת } ח { בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר בְּרָכוֹת } (אָגוּר) { וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הַשֵּׁנִי חָבִיב עָלָיו } (וְכֵן יֵשׁ לְדַקְדֵּק מִדִּבְרֵי הגה"מ פ"ח וּמִסְמַ"ק שֶׁהֵבִיא הַטּוּר וְכָל בּוֹ בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַמְבַּ"ם), { וְכָל הָא דְּאָמְרִינַן דְּאֶחָד קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל מִשְּׁנֵיהֶם, לָכֵן יֵשׁ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב אוֹ הֶחָשׁוּב; אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל } ט { מִשְּׁנֵיהֶם, אֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק עַל זֶה שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי מֻנָּח לְפָנָיו } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל"ב); { וְכָל זֶה דְּצָרִיךְ לְהַקְדִּים, הַיְנוּ דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם עָבַר וּבֵרַךְ עַל הַשֵּׁנִי, אִם הַבְּרָכוֹת שָׁווֹת יוֹצֵא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא דַּעְתּוֹ גַּם כֵּן עָלָיו } י { בְּבִרְכָּתוֹ } (בֵּית יוֹסֵף סי' ר"ו וּבְזֶה הַסִימָן בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א). ו הָיָה לְפָנָיו תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח כֻּסְמִין וְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן וְגֶפֶן, וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, בִּרְכָּתוֹ קוֹדֶמֶת; אַף עַל גַּב דְּהַנָּךְ מִמִּין ז' וְאִיהוּ לָאו יא מִמִּין שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דַּחֲשִׁיבֵי דְּעַבְדֵי מִינַיְהוּ פַּת וּמְבָרֵךְ עֲלַיְהוּ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, קוֹדֶמֶת אַף עַל גַּב דְּלֹא עַבְדִינְהוּ פַּת.

באר היטב – סימן ריא – דיני קדימה בברכת הפרות

א א שבעה. אפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם. ואם שניהם מין שבעה או שניהם אינן מין שבעה ואחד שלם ואחד חביב שלם עדיף. מ"א: ב יקדים. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ"ש סוף סעיף ד' משום דמוקדם בפסוק וכ"ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל ותירץ המ"א אם שניהם מין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק מאחר שהקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו אבל למה שלא נכתב כלל בקרא לא שייך קדימה ע"ש: ב ג ולהרמב"ם. כתב הט"ז לענין הלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד (כרבנן) [כר"י] וכפסק הרא"ש ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד (כר"י) [כרבנן] וכפסק הרמב"ם ואם אין ביניהם מין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה"ה באין ברכות שוות וצריך להקדים אחד לחבירו בברכה ג"כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה ובענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא"ש הן אם חביב לו עתה (כהראב"ד) [כהרמב"ם] כנ"ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן עכ"ל: ג ד קודמת. אפילו השני חביב עליו. מ"א: ה קודם. אפילו השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח. ויש לפסוק אם חביב לו פה"א יברך תחלה בפה"א. ואם שוים בחביבות יברך בפה"ע תחלה. ט"ז ומ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דהכוסס חטה ותפוח חטה קודם אף שהוא פרי האדמה כיון שהוא מז' מינין וכן משמע בסמ"ק ורקאנטי ובזה מיושב דברי תוס' ברכות מ"א ד"ה מיתיבי ומהרש"א שהגיה בתוס' לא ירד לזה ע"ש): ד ו בפסוק. להרמב"ם איירי בשניהם חביבים בשוה: ז בתרא. וזית קודם לשעורה אף במעשה קדרה דשעורה עיין מ"א ט"ז: ה ח במ"מ. אפי' הלחם משעורים ומיני מזונות מחטים ע"ת: ט משניהם. ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו ב"י מ"א. וכשמביאים לפניו מרקחת שהוא פה"א או פה"ע ויין שרף מברך תחלה על המרקחת אפי' אם היי"ש חביב עליו ואם גם לעקו"ך שם יברך עליו תחלה במ"מ ופשוט הוא ע"ש עט"ז. סדר המעלות. המוציא. במ"מ על חטים. בפה"ג. זית. במ"מ על שעורים. גפן תאנה ורמון. בפה"א ובפה"ע קודמין לשהכל. בפה"א ובפה"ע אזלינן בתר חביב אפילו השני מין ז'. היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם. שניהם אינם מין ז' יש להקדים פה"ע. ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש שהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א. ואם שניהם חביבים אזלינן אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש הרמב"ם מ"א ועיין ט"ז ס"ק א'. וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח. היה לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים כמ"ש בס"ק ז' ע"ש מ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דיברך אתבשיל של שעורים תחלה ואח"כ איין וזית והביא ראייה לדבריו ע"ש): י בברכתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעי שיתכוין בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אבל בירך על החשוב פטור את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו. ב"י עיין מ"א: ו יא ממין ז'. אע"ג דהם בכלל חטה ושעורה מ"מ אין נזכרין בהדיא בקרא ע"ל סי' קס"ח ס"ד:

מגן אברהם רי״א – סימן ריא – דיני קדימה בברכת הפרות

א׳ מקדים מן ז'. ואפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם ואם שניהם מין ז' או שניהם אינן מין ז' אז מקדים השלם עסי' קס"ח ובגמ' שם ומ"מ אם האחד שלם ואחד חביב שלם עדיף: ב׳ ואפי' אינו חביב. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ"ש סס"ד משום דמוקדם בפסוק וכ"ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל, ותירץ הב"ח דהכי קאמר איזו שרוצ' עתה לאוכלו בחביבות יותר מברך עליו, ואם אינו חפץ עתה במין אחד יותר מהשני יקדים אותו שרגיל להיות חביב עליו ואם שניהם חביבים מקדים מין ז' והמוקדם בפסוק קודם עכ"ד, ואין דבריו עולין בדברי הרא"ש שכת' בהדיא כשאין ברכותיהם שוות מאחר שאין אחד נפטר בברכת חבירו אין עדיפות במין ז' ולא בחביב דאין זו מעלה אם מברך על האחד קודם לחבירו אלא כשנפטר השני בברכתו ע"ש, והנכון דכשנפטר האחד בברכת חבירו וזהו מעלה אז אזלי' בתר מין ז' או חביב דזהו ג"כ מעל' אבל כשאין ברכותיהם שוות רק שצריך להקדים א' אז איזו שירצה יקדים אפי' הב' ממין ז' וחביב דאין זה מעלה כלל מה שמקדימין האחר כמ"ש הרא"ש אך אם שניהם ממין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק דמאחר שקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו, אבל מה שלא נכתב כלל בקרא ל"ש קדימה, וכיוצא בזה כתוב בשל"ה וע' ברמזים ודו"ק וכ"מ ברא"ש במ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן כל המוקדם וכו' דמשמע לרש"י א"ש והלא רש"י ס"ל דאין שום קדימ' כשברכותיהן אינן שוות אלא ע"כ כמ"ש עמ"ש סי' רי"ו סי"א: ג׳ בפה"ע קודמת. אפי' השני חביב עליו: ד׳ וי"א וכו'. אפי' השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח (בה"ג) ועס"א די"א דאיזו שירצ' יקדי' וי"א דחביב עדיף וכן יש לנהוג דהא להרמב"ם לעול' חביב עדיף ולהרא"ש ורש"י ורב האי מברך על איזה שירצ' ולסמ"ק חביב עדיף א"כ ה"ל בה"ג יחיד לגבייהו (ב"ח): ה׳ כל הקודם. להרמב"ם איירי בשניה' חביבי' בשוה: ו׳ תמרים קודמים וכו'. הא דלא נקט זית קודם לשעור' משום דס"ל להרב"י דשעור' דקרא איירי במעשה קדירה כמ"ש ס"ה וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש ס"ו: ז׳ היא חשובה. לפי שהי' מבוררת יותר וגם קודמת ליין בפסוק (טור): ח׳ כל הנאמר וכו'. צ"ע דהא הרב"י השמיט זה בכונ' משום דכת' בס"ה דקרא איירי במעש' קדירה והן קודמין אפי' לגפן כמש"ל בס"ו וא"כ למה כתב רמ"א זה דמשמע דוקא כששוה לו בסמיכה כגון שעורה ותמרים אבל זתים קודמין לשעורה וזה אינו דהא מעשה קדירה קודמין לכל ואי ס"ל לרמ"א דקרא איירי אף בכוסס חטה ה"ל להגיה כן בס"ה ולאשמעי' דכוסס קודם לגפן ותאנה וכו' בשלמא הטור ס"ל די"ל דקרא איירי אף בכוסס חטה ואיצטריך לאשמעי' דחטה קודם לזית ושעורה לתמרי' אבל להש"ע קשה ועמ"ש ס"א וס"ג ופשיט דלבה"ג בכוסס חטה ושעורה אפי' רמון קודם להם דבפה"ע קודם וקרא לא איירי בכוסס כלל ודברי הלבוש בהג"ה אין עולים כהוגן למעיין במקום מוצא הדבר ע"ש גם מ"ש דזית קודם שגדל הנץ שמברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב הוא קודם לשעור' לא נ"ל דלא מקדימין מין ז' אלא כשנגמר פריו דלא משתבח לן קרא במידי דלא חזי וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג מדמברך על חטה ושעורה מקמי גפן ואין קושי' דאיכ' למימ' דמיירי בבוס' אלא ע"כ כמ"ש וכ"כ הב"ח דבכוסס קמח חטי' לכ"ע אינו מין ז': ובהגה בלבוש כתב השואל דבאמת דיין קודם לכל כיון שברכתו חשובה וברכת במ"מ קודמת ליין משום שהיא חשובה וגם קודמת בפסוק וברכת זית קודמת לברכת במ"מ מפני שקודמת בפסוק דקדימת הפסוק הוא עדיפ' מחשיבת ברכת במ"מ וחשיבת היין היא עדיפא מקדימת הפסוק אך במ"מ לפי שהיא חשובה וקודמת היא קודמת ליין עכ"ד, וברמזים משמע דמעשה קדירה דשעורים וזית זית קודם ע"ש וכ"כ בהדיא בהגהו' סמ"ק ע"ש ועס"ה וס"ו ובכוסס חטה חביב עדיף כמ"ש ס"א ובשניהם חביבים יש להקדים הכתוב בפסוק קודם, ומ"ש הרב"י כוסס וכו' אינה קודמת כו' פי' אלא חביב קודם כמ"ש ס"א כנ"ל לישב דברי רמ"א דס"ל דיש לנהוג כהסמ"ק וכמש"ל: ט׳ ברכת המוציא. פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת יברך תחלה על הפת (של"ה) ועיין סי' קס"ח ס"ד וסי"ד ועסי' רצ"ט ס"ט ונ"ל דמיירי בלחמניות דאם היא תבשיל ממיני דגן צריך לברך על הפת תחלה כדי שיפטור התבשיל דאסו' לגרום ברכה שא"צ כמ"ש ססי' רט"ו ע"ש: י׳ אם אינו רוצה. אפי' רוצ' לאכול משניה' אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו (ב"י): י״א ובלבד שיהא דעתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעינן שיתכוין לו בפי' לפטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כוונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו (שם) ואם הביאוהו אח"כ עסי' ר"ו ס"ה מ"ש וכ"כ בתשובת מהר"ח סי' ס"ז דאפילו בירך על החשוב אינו פוטר חבירו אלא א"כ היו שתיהן לפניו אבל אם לא היה לפניו לא היה דעתו עליו וה"ל נמלך וצריך לחזור ולברך ועבס"ח סי' תתמ"ז: י״ב ואיהו לאו ממין ז'. פי' שאין נזכרי' בהדי' בקרא עמ"ש סי' קס"ה ס"ד: י״ג כיון דחשיבי. פי' וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא כמ"ש הטור סי' ר"ח דאל"כ קשה ל"ל קרא בחטה ושעורה ומכל מקום בשבולת שועל ושיפון דהוי מין שעורים זית קודם כמ"ש ס"ד: זה הכלל סדר המעלות, המוציא, במ"מ על חטין, בפה"ג, זית, במ"מ על שעורים, גפן תאנה ורימון, בפ"הא ובפה"ע קודמין לשהכל, בפ"הא ובפה"ע אזלינן בתר החביב אפילו השני מין ז', היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם, שניהם אינן מין ז' יש להקדים פה"ע, ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש בהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א ואם שניהם חביבים אזלי' אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש להרמב"ם, וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח עמ"ש סי' רי"ו, היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין וזית קודם לשעורים כמ"ש ס"ד:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רי״א

א׳ היו לפניו כו'. במשנה פליגי רי"א מין שבע' עדיף וחכ"א איזה מה' שירצ' יברך אמר עולא מחלוק' בברכותיהן שוות ובברכ' על א' מהן נפטר חבירו אבל באין ברכותיהן שוות וצריך ב' ברכות כגון צנון וזית ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה ופסק הרא"ש כר"י וס"ל דר"י לא פליג אלא במין ז' אבל באין מין ז' ס"ל דאזלינן בתר החביב וחביב היינו רוב פעמים וזהו בשוות אבל באין שוות לא אזלינן בתר מין ז' וד"ה איזה שירצ' דהיינו אפי' חביב עליו אחד יותר ברוב פעמי' ועתה הוא חפץ בשני יקח מה שירצה להקדים והסמ"ק פי' דאיזו שירצ' היינו החביב ברוב פעמי' ממילא הוה באין שוות כמו השוות ואין זה שם מין ז' וזהו הי"א והרמב"ם פסק כרבנן דהיינו בתר החביב אזלינן והחביב ס"ל כל מה שהוא חביב עליו עתה לא ברוב פעמים רק בשניהם חביבים או אינם חביבים באחד יותר מחבירו אזלינן לכ"ע בתר מין ז' או בתר קדימה בפסוק הן בשוות מצד הלכה דקי"ל כרבנן הן באינם שוות מצד ההלכה דכ"ע ס"ל הכי ולענין ההלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד כר"י וכפסק הרא"ש. ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד כרבנן וכפסק הרמב"ם ואם אין ביניהן ממין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה"ה באין ברכות שוות וצריך להקדים א' לחברו בברכה ג"כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה וענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא"ש הן אם חביב לו עתה כהרמב"ם כן נ"ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן: ב׳ וי"א שבפה"ע קודם. הוא דעת ה"ג והפוסקים חולקים עליו והיינו דיעה קמייתא ונראה דיש לנו לפסוק בזה דאם חביב לו יותר בפ"הא יברך תחלה כדיעה ראשונה ואם שוים בחביבות יברך בפה"ע תחלה כדיעה בתרא: ג׳ כל המוקדם כו'. בטור כתוב אם המאוחר חביב יותר ופי' ב"י היינו לדעת הרא"ש דלעיל דמין ז' עדיף מחביבות בשוות ה"נ מוקדם אבל להרמב"ם דלעיל כי היכי דמין ז' נדחה מפני החביבות ה"נ נדחה מעלת המוקדם ואין מעלה למוקדם אלא בשוים בחביבות ולפי דברי ב"י גם להסמ"ק דס"ל בס"א דבאין שוות אזלינן בתר החביב ודחינן מין ז' גם דחינן מעלת המוקדם באין שוות ואזלינן בתר החביב להקדימו ולהרא"ש באין ברכות שוות דלא אזלינן לא בתר מין ז' ולא בתר חביבות אלא איזה מהן שירצה קשה למה לא יועיל כאן מוקדם באין שוות נימא ג"כ דמוקדם לא מהני אלא בשוות כמו מעלת חביב וכ"ת הכי נמי דלהרא"ש הוה מעלת הקדימה בשוות דוקא זה אינו דהא סיים הטור בסי' זה אבל לסברא של א"א ז"ל שהן שוות בורא פרי העץ ובורא פה"א אפשר דאיירי אף בכוסס חטה פי' דחטה קודמת מצד המוקדם בפסוק מ"ש דמועיל אף באינן שוות וי"ל דכיון דחשוב בקרא דמיירי במעלת הקדימה שוות ואינן שוות ש"מ דמוקדם הוי מעלתו בכל גוני משא"כ מעלת מין ז' לא מצינו לו מעלה להקדמה אמרי' אין לו מעלה אלא בשוות שהאחד פוטר חבירו אבל לא במקום שחייב לברך על שניהם לענין קדימה: ד׳ הלכך תמרים קודמים כו'. בטור כתוב קודם זה הלכך זית קודם לשעורה כו' ונראה דזה מיירי בתבשיל הנעשה משעורים דאי תפרש דוקא בכוסס שעורים שברכתו בורא פרי האדמה אז זית קודם לו. אבל במעשה קדירה דשעורים שברכתו בורא מיני מזונות מבורר טפי מבורא פרי העץ דזית זה אינו דאם כן אמאי כת' הטור אח"כ גבי יין ומיהו מעשה קדרה דחטי' דשעורים קודמין ליין לפי שברכתו בורא מיני מזונות שהיא ג"כ חשובה ומבוררת לו וגם קודמין בפסוק עכ"ל. והיה לו לכתו' רבותא גדולה ברישא גבי זית דאפילו במקום שהשעורה מאוחר בפסוק כגון לגבי זית אפילו הכי בורא מיני מזונות עדיף ולמה המתין עדיין לחלק בזה דלא הוי רבותא כל כך אלא ברור דכאן מיירי אפי' ממעשה קדירה וכ"ת הא באמת במעשה קדירה הוי ברכה מבוררת ולמה לא יקדים לזית. נראה לי שהטור לא חשיב לזה ברכה מבוררת נגד בורא פרי העץ ולנגד יין לא כתב הטור שהיא מבוררת יותר ממנו. דהא לא כתב רק שהיא גם כן חשובה וגם קודמין בפסוק ולא אמר שמבוררת יותר אלא שהשוה יין ובורא מיני מזונות לענין מבוררת. ותו דאם הוי מבוררת יותר מיין בזה נמצא שיהיה לבורא מיני מזונות שני מעלות קשה למה לי ב' מעלות והלא כלל בידינו דכל המוקדם קודם אפי' באין בו שום יתרון רק מצד ההקדמ' לחוד וכמ"ש הטור אח"כ גבי חטה קודמין לזית. ומטעם זה נמי שעורה קודמת לדבש לא כ' רבינו לשני טעמים אלו אלא טעם זה דהיינו טעם הקדימ' בפסוק לחוד כמ"ש הטור בהדיא אלא ברור דהכי קאמר שלכאורה יש ליין מעלה מצד ברכתו שהיא מבוררת. ונמצא אם יש לתבשיל של שעורה מעלה מצד הקדימה הוין שקולים יחד ע"כ הקדים לומר שגם במ"מ הוא מבוררת כמו היין וגם עודף עליו מצד קדימתו בפסוק וגם שנמצא בדברי הרא"ש שכתב וז"ל דודאי ברכת המוציא או במ"מ חשיב מבורא פרי העץ נראה ע"כ דהטור לא ס"ל כן מכח ההוכחה שכתבתי והמעיין ברא"ש יראה דכ' דבר זה דרך דחיה לומר שאין להביא ראיה לרש"י מזה וע"כ ניחא גם במ"ש הלכך זית קודם לשעורה דהיינו אף במעשה קדירה דשעור' דהשעור' היא מבוררת בשוה עם הזית ויש קדימה לזית בפסוק כנלע"ד בפי' דברי הטור על נכון ורמ"א כ' אבל במעשה קדירה מה' מיני דגן היא חשובה יותר מברכת היין לא מצד הברכה עצמה שהיא מבוררת כ' כן אלא מצד הקדימה בפסוק וכמ"ש. ובלבוש ראיתי בזה שכת' האי הלכך שזכרתי בשם הטור וכ' שברכת במ"מ היא מבוררת יותר מן היין והאריך בפלפולים שהקשה לו א' לומר דודאי האי הילכך זית קודם לשעורה היינו בכוסס שעור' דוקא דברכתו בורא פה"א וזית היינו זית שלא נגמר גדולו דג"כ ברכתו בפה"א ע"ש אם תרצה וכל זה ללא הכרח וצורך כי בודאי כאן מיירי מכל שעור' אפי' במעשה קדירה כמ"ש והוא ברור אחר העיון: ה׳ אבל כוסס חטה כו'. זה הוא דעת בה"ג דס"ל דבורא פה"ע קודם לבורא פרי האדמה וסיים הטור על זה אבל לסברת א"א ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס חטה עכ"ל ופי' ב"י דכ' לשון אפשר משום די"ל דהרא"ש מודה בזה דחטה דכתי' בקרא היינו לאו בכוסס אלא בפת מדגלי קרא בתריה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כו' ולא ידעתי מה עלה בדעתו בזה דהא כת' הרא"ש בהדיא ואף אם תרצה להעמידו בכוסס חטה כו' ולפ"ז ודאי א"א להעמידו בכוסס אלא נראה ברור דלהכי כ' הטור לשון אפש' לפי שכת' הרא"ש וז"ל ואף אם תרצה להעמידה בכוסס י"ל כך כי כל המוקדם בפסוק בין בדברים שברכותיהם שוות כמו חטה לגבי שעורה כו' עכ"ל. כוונת הרא"ש דהאמת הוא דאף באינן שוות יש מעלה לקדימה אע"פ שאז אין מעלה לחביב או מין ז' כמש"ל לדעתו אלא דמ"מ יש לומר דגם מעלת הקדימה אינו אלא בשוות אבל לא באינן שוות כמו במעלת חביב ומין ז'. ע"כ כת' הטור לשון אפשר בזה כיון שי"ל דבכוסס חטה לא מהני קדימה נגד בפה"ע מצד שאין ברכותיהן שוות כנלע"ד פשוט: ו׳ ואיהו לאו ממין ז'. קשה דהא כתב בסי' ר"ח דכוסמין ושבולת שועל הווין בכלל הדברים שנשתבח ארץ ישראל ממילא הוה בכלל ז' המינים ולפי מ"ש בסי' קס"ח לתרץ שם מתורץ גם כאן דה"ק אף על פי דאיהו לאו בכלל שבעה לכל מילי מ"ש:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רי״א

רי״א:א׳תתנ״ב א׳ דע דתנן דף מ' ע"ב היו לפניו מינים הרבה. ר' יהודא אומר אם יש ביניהם מין ז' (ר"ל שנשתבחה בהם א"י) דכתיב ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן (והוא רק דבר א' זית שעושה שמן) ודבש (היינו תמרים) עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה שירצה ובדף מ"א אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות (דשניהם פה"ע ונפטר א' בברכת חברו) דר"י סבר מין ז' עדיף וחכמים סברי חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות (פירש"י כגון צנון שברכתו בפה"א וזית שברכתו בפ"ע) ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז ויש בזה מחלוקת דרש"י והרא"ש ור"ה גאון מפרשים דבאין ברכותיהן שוות בין ר"י ובין רבנן מודים דאזיל מעלת מין ז' ומעלת חביב ומברכים על איזה שירצה וגם ס"ל דחביב פירושו מה שחביב לו כל עת אף שעתה חפץ במין אחר והסמ"ג והעומדים בשיטתו ס"ל דבאין ברכותיהן שוות מודה ר"י לרבנן דאזלי' בתר חביב ופי' חביב כנ"ל וכל פוסקים הנ"ל פסקו כר"י והם שני דיעות שהובא בש"ע סעיף א'. והרמב"ם שהוא בסעיף ב' חולק בתרתי דפסק כרבנן דחביב עדיף ממין ז' וחולק גם בפי' חביב וס"ל דחביב ר"ל מה שחביב לו באותו פעם ומעתה נעמוד ע"ד הש"ע וע"ד מגן אברהם: ב׳ (ס"ק א) מקדים כו' אפי' הוא חצי פרי כו' עסי' קס"ח בגמ' שם ר"ל דאמרי' דף ל"ט ע"ב פרוסה של חטים ושלמה של שעורי' ד"ה מברך על הפרוסה של חטים ופוטר השלמה של שעורים היינו משום דאקדמיה קרא לחטין וא"כ הוא הדין הכא וכן שאר הדינים שכ' מ"א דאם שניהם ממין אחד שמקדים השלם ג"כ יליף מסי' קס"ח דכן מבואר שם וכן אחד שלם והשני חביב דשלם עדיף כ"מ סי' קס"ח דאם השלם פת קיבר וקטן והפרוסה פת נקיה וגדולה אפ"ה שלם עדיף אכן בפרוסה חטין ושלמה שעורים אמרי' שם בגמ' דירא שמים מניח פרוסה תוך שלמה ובוצע. והכי קי"ל לעיל סי' קס"ח וא"כ י"ל דה"ה הכא עבדינן כן: רי״א:א׳תתנ״ג א׳ (ס"ק ב) ואפי' כו' חטה קודם לזית והיינו כוסס חטה שברכתו בפה"א קודם לזית שברכתו בפה"ע לפי שחטה סמוך ראשון לארץ קמא וזית סמוך ראשון לארץ בתרא וכמ"ש מ"א ס"ק ח' הרי דאפי' אין ברכותיהם שוות אפ"ה מה שמוזכר תחלה בקרא מקדים מיניה: ב׳ ותי' הב"ח דה"ק איזה שירצה כו' ר"ל מ"ש הטור וש"ע דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה מהן שירצה אין הכונה לברך בלי בחינה. אלא על אותו שחביב עליו עכשיו ולכך רוצה בו. והטעם כ' הב"ח כיון שאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו וליכא אלא הקדמה בסברא קלה דוחים מעלת מין ז' ומעלת חביב ואזלי' בתר מה שהוא חביב עליו עכשיו וכשעכשיו שניהם שוין בחביבות אז אזלי' בתר חביב תדיר דכיון דנדחה מעלת מין ז' משום מה שעכשיו חביב. ה"ה שנדחה משום מה שחביב עליו תדיר והא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה דמה"ט כ' הטור דחטה קודם לזית מיירי כששניהם היינו חטה וזית שוין עליו בחביבות הן עתה והן בכל פעם. דאז אזלילן בתר מין ז' א"כ המוקדם בפסוק קודם: ג׳ ואין דבריו עולין כו' כשאין כו' ר"ל דהרא"ש נתן טעם למאי דא' דפליגי דוקא בברכותיהן שוות אבל אין ברכותיהן שוות ל"פ. ותי' וז"ל וי"ל דודאי כשברכותיהם שוות דבברכ' א' פוטר את חבירו. אז מסתבר לברך על ז' מינים ולפטור השני אבל כשצריך לברך על כאו"א לא שייכי זה לזה כלל. כיון שצריך לברך על השני אחר אכיל' הראשון הלכך על איזה מהן שירצה יברך עכ"ל הרי שכ' דבאין ברכותיהן שוות אין שייכות זל"ז כלל. ואיך כ' הב"ח דאעפ"כ יש קדימה לפעמים מה שחביב עתה ולפעמים מה שחביב תדיר ולפעמים מין ז': ד׳ והנכון כו' ליישב קושית הב"ח הנ"ל: ה׳ דכשנפטר כו' ר"ל היפך מסברת הב"ח בקושייתו דאם הדין בשניהם מוזכרים לפסוק לילך אחד המוקדם בפסוק כ"ש שיש להקדים מה שנזכ' בפסוק למה שאינו נזכ' דאדרבא דוקא כששניהם הוזכרו בפסוק אז הולכי' אחר המוקדם אפי' אין ברכותיהם שוות. אבל לא מקדימין מה שהוזכ' בפסוק למה שלא נזכר והטעם כ' מ"א דמאחר שהקדימו קרא אנן נמי נקדימנו ר"ל ניהו דאין ההקדמ' מעלה באין ברכותיהן שוות. מ"מ למה לנו לשנות מסדר הכתובים בפסוק על חנם אף דליכא טעמא: ו׳ וכיוצא בזה כ' בשל"ה. ר"ל שגם של"ה כ' היפך מסברת הב"ח דדוקא כששניהם הוזכרו בקרא הולכים אחר המוקדם אבל המוזכר בקרא אינו מוקדם למה שלא הוזכ' בפסוק אבל נתן טעם אחר ממ"ש מ"א והוא כיון דהרא"ש כ' דמה"ט דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה שירצה כיון דאין א' נפט' בברכת חבירו אין לו שייכות להדדי ונפרדים זה מזה א"כ אם שניהם הוזכ' בפסוק עדיין יש להם דיבוק ולא מיקרי נפרדים. אע"ג שאין א' נפטר בברכת חברו והיינו ששניהם ממין ז' שנשתבחה בהן א"י. א"כ כיון שיש להם חשיבות אחד עי"ז נקראו מודבקים ויש להם שייכות זה לזה עכת"ד: ז׳ וע' ברמזים ודו"ק ר"ל שדבריו צ"ע שכ' באין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית מברך על איזה מהן שירצה. הרי דס"ל אפי' זית שהוא מין ז' וצנון אינו מין ז' אפ"ה מברך על איזה מהן שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות וכמ"ש פה בש"ע ומוכח מזה ג"כ דס"ל דאין קדימה לבפה"ע לבפ"הא. דהא זית פרי עץ וצנון פרי אדמה: ח׳ וכ"כ שם ברמזים אח"ז להדי' וז"ל בפה"ע ובפה"א על איזה שירצה יברך קודם עכ"ל ואחר זה כ' כל המוקדם בפסוק מוקרם לברכה וכ' דמה"ט חטה קודם לזית וכן שעורה קודם לדבש וסיים וז"ל הא דחטה ושעורה קודמים דוקא בעשה מהן תבשיל או פת אבל הכוסס החטה שמברך בפה"א. בפ"הע קודם עכ"ל. ור"ל בכוסס חטה או זית שהיא בפה"ע קודם. וטעמיה ל"ל משום דב"הע קודם לבה"א הא כבר מוכח דאין קדימ' לפה"ע על פה"א. אע"כ משום דס"ל דקרא לא מיירי מכוסס חטה אלא בעשה ממנו תבשיל או פת א"כ כיון דזית מוזכ' בקרא וחטה לא הוזכ' בקרא לכן זית קודמו. א"כ לדידי' תקשי הא כ' שם דצנון וזית מברך על איזה שירצה ה"ל להקדים זית שהוזכר בקרא וצנון לא הוזכר' בקרא. וכ"מ ברא"ש ר"ל לדחות תירץ הב"ח על קושייתו על הטור שכבר כ' מ"א לעיל שתי' הב"ח אין עולה לפ"ד הרא"ש דא"כ היינו צ"ל דהטו' חולק בזה על אביו הרא"ש וזהו דוחק ועכשיו כ' מ"א דהלא גם בהרא"ש גופיה קשיא קושית הב"ח. וברא"ש ודאי ל"ל תי' הב"ח כמש"ל א"כ ע"כ צ"ל כתי' מ"א. דמ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם ר"ל לדעת הרי"ף ורש"י דמפרשים אבל אין ברכותיהם שוות כגון זית וצנון ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז שר"ל על איזה מהם שירצה ואע"ג דזית פה"ע וצנון פה"א. ס"ל דאין קדימה לפה"ע על בפה"א דלא כבה"ג דס"ל דפה"ע צרי' להקדים לפה"א. דבפה"ע חשובה דמבוררת יות' וכמ"ש פה בסעיף ג' ולדידיה כ' הרא"ש דצ"ל מה דאמר עולא אבל אין כו' ד"ה מברך על כו' לא מיירי כלל בדין הקדמה אלא קמ"ל דאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו. וכ' הרא"ש דלפ"ז ל' עולא דחוק. וע"ז כ' הרא"ש דאין להביא ראיה לדבריהם דאין קדימה לפה"ע על פה"א מהא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אלמא דחטה ושעורה קודמים לגפן דהיינו ענבים אע"ג דחטה מברך בפה"א בענבים מברך בפה"ע אפ"ה חטה קודם די"ל דמיירי שעשאו דייסא או פת דהמוציא או במ"מ ודאי חשובים מבפה"ע. ואת"ל דמיירי בכוסס חטה י"ל דר"ל כל המוקדם בפסוק וברכותיהן שוות עכת"ד הרא"ש. והלא רש"י ס"ל כו' ואכתי תיקשי איך אמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכ' אפי' אין ברכותיהם שוות הא אפי' צנון וזית דזית מוזכ' בקרא וצנון לא הוזכר בקרא אפ"ה אין קדימה לזית כ"ש כששניהם הוזכר בקר' אלא שא' קודם בהזכרתו דלא יהי' לו דין קדימ' וכקו' הב"ח ותי' הב"ח ל"ל להרא"ש כנ"ל אלא ע"כ צ"ל כמ"ש מ"א ושל"ה דאדרבא היפוך מסבר' הב"ח כנ"ל: רי״א:א׳תתנ״ד א׳ (ס"ק ג) בפה"ע כו' אפי' השני חביב כ"כ התו' דף ל"ט ע"א ד"ה חביב עדיף: רי״א:א׳תתנ״ה א׳ (ס"ק ד') וי"א כו' ועס"א די"א כו' והיינו בצנון וזית דזית ברכתו בפה"ע וצנון מברך בפה"א אפ"ה מברך על איזה שירצה כו' וכן יש לנהוג לברך על החביב. דבזה יוצא לכ"ע דגם למ"ד דמברך על איזה שירצה אינו מפסיד במה שמברך על החביב. דהא על איזה שירצה אין פירושו דעכשיו רוצה בו וחביב עליו (כפי' הב"ח שהובא בס"ק ב') אלא כפשוטו במה שבא בידו לברך בלי טעם אפי' מין האחר חביב עליו תדיר וגם עכשיו חביב עליו מכל מקום יכול לברך על השני א"כ כשמברך על החביב תדיר יוצא לשני הדיעות שבסעיף א'. ואע"ג דאינו יוצא לדעת י"א שבסעיף זה דלדידיה צריך להקדי' בפה"ע לית לן בה: ב׳ דהא כו' לרמב"ם לעולם חביב עדיף אפי' יש ביניהם מין ז' וגם ברכותיהן שווות אפ"ה מברך על החביב ואפי' מה שאינו חביב הוא פה"ע והחביב הוא פה"א מכל מקום מברך על החביב דהא גם הרמב"ם קאי על צנון וזית המוזכר בגמ': ג׳ ולהרא"ש ורש"י ור"ה כו' הוא דעה שבסעיף א' מברך בצנון וזית על איזה שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות: ד׳ ולסמ"ק הוא י"א שהובא בסעיף א' חביב עדיף בצנון וזית: ה׳ א"כ הוי בה"ג יחיד לגבייהו דס"ל דפה"ע קודם לפה"א. וראוי לברך על החביב כנ"ל דהיינו מה שתדיר חביב עליו. אע"ג דלהרמב"ם מיקרי חביב מה שעכשיו חביב עליו ורוצה בו עכשיו לזה מצטרף הרמב"ם לרוב דעות הפוסקים דאזלינן בתר חביב ולא להקדים פרי העץ: ו׳ אבל בענין פי' מהו חביב בזה שוב הוי רמב"ם יחיד ואזלינן בתר רוב הפוסקי' דמפרשים מה שחביב עליו תדיר מיקרי חביב אף שעכשיו אין חביב לו: רי״א:א׳תתנ״ו א׳ (ס"ק ה) כל כו' ולהרמב"ם כו' אף שדין זה הם דברי הש"ס כתבו דלא קשה מיניה לרמב"ם די"ל דהאי מימרא כל הקודם בפסוק כו' אזלא לר"י דס"ל מין ז' עדיף. והרמב"ם פסק כרבנן דלא אזלינן בתר מין ז' אלא בתר החביב אבל בש"ע ל"ל כן דהא בסעיף ב' הביא דעת הרמב"ם. ובסעיף ד' הביא מימרא דכל הקודם כו' ומשמע דהרמב"ם מודה לזה. רי״א:א׳תתנ״ז א׳ (ס"ק ו) תמרי' כו' הא דלא נקט זית דהוא ראשון לארץ בתרא קורם לשעורה שהוא שני לארץ קמא: ב׳ וא"כ היא קודמת לכל. ואי כוסס שעורה בלא"ה זית קודם דזית מברך בפה"ע וכוסס שעורה מברך שהכל כדלעיל סי' ר"ח סעיף ד' בהג"ה: רי״א:א׳תתנ״ח א׳ (ס"ק ז) היא כו' מבוררת וגם קודמת כו' כצ"ל כ"ה בטור וגם מוכח כן מדברי הגהת לבוש שהבי' בס"ק ח': רי״א:א׳תתנ״ט א׳ (ס"ק ח) כל כו' קודמי' אפי' לגפן. ר"ל ליין שברכותיו בפה"ג וה"ה דשעורה מעש' קדרה קודם לזית: ב׳ ה"ל להגיה בסעיף ה' ולחלוק על המחב' שכ' דקרא מיירי דוקא בעשה תבשיל או פת. בשלמ' הטור כו' ר"ל דין זה של רמ"א בהג"ה זו הם דברי הטו' שכת' כן כל הנאמר סמוך כו': ג׳ ועמ"ש ס"א וס"ג ר"ל מ"ש ס"א דלא תיקשי להטור דס"ל דקרא מיירי בכוסס ולכן חטה קודם לזית הא אין ברכותיהם שוות והיא קושית הב"ח שהביא מ"א ס"ק ב' וע"ש מ"ש ובסעיף ג' דלא תיקשי איך תקדום הכוסס חטה לזית. הא חטה ברכתו בפה"א וזית מברך בפה"ע. דהטור ס"ל כמ"ד בסעיף ג' דאין קדימה לפה"ע על פה"א. ופשיטא דלבה"ג היא דעת י"א שבסעיף ג' דפה"ע קודם לפה"א: ד׳ גם מ"ש דזית כו'. ר"ל הלבוש כ"כ בהגהתו שם על מה ששאלוהו עמ"ש דזית קודם לשעורה דזית ראשון לארץ בתרא ושעורה שנית לארץ קמא. ממ"נ אי מיירי שעשה תבשיל מן השעור' ואז ברכתו במ"מ א"כ תקדם לזית דהא במ"מ קודם לכל. ואי מיירי בכוסס שעורה ל"ל טעם מוקדם בפסוק ת"ל דפה"ע קודם לפה"א ושעורה ברכתו בפה"א: ה׳ ובס' א"ר הקשה עליו דהא אין זה ברור ומחלוקת הפוסקים בסעיף ג' אי פה"ע קודם לפה"א: ו׳ אדרבא דעה א' שהיא עיקרית בכ"מ ס"ל דאין קדימה לפה"ע על פה"א. ושפיר הוצרך לטעם זתים קודמים לשעור' שמוקדם בפסוק. דטעם זה כולל לכ"ע אפי' למ"ד דאין פה"ע קודם לפה"א וע"ש: ז׳ דזית קודם שגדל כו' הוא תי' הלבוש על קושיא הנ"ל דלעולם מיירי בכוסס ואפ"ה הוצרך לטעם קדימת זית שהוזכר תחלה ולא אמר הטעם מפני שברכתו בפה"ע דרצה ליתן טעם אפי' זית קודם שגדל הנץ דגם עליו מברך בפה"א כמ"ש סי' ר"ב בסעיף ב' בהג"ה אפ"ה זית קודם משום שמוקדם בקרא כנ"ל ובס' א"ר הקשה עליו ועל המקשן דהא כוסס שעורה מברך שהכל כמ"ש סי' ד"ח ואם כן להמקש' קשה דה"ל להקשות עדיפא דת"ל דזית קודם דברכתו בפה"ע ושעורה ברכתו שהכל. וגם בתי' הלבוש אינו מתורץ. דניהו דמיירי בזית שלא גדל הנץ. מ"מ לא אצטריך לטעם קדימת הפסוק ת"ל דבפה"א קודם לברכת שהכל כמ"ש סעיף ג': ח׳ לא נ"ל דלא מקדימים כו' ר"ל זית שלא גדל הנץ אין צריך להקדים ממה שמוקדם בפסוק דפסוק לא מיירי כ"א בפרי הנגמר. וכל פרי שלא נגמר לא מיירי ביה קרא ואין לו דין קדימה מצד הקרא: ט׳ וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג כו' הם דברי הרא"ש שהביא מ"א סס"ק ב' דכתב הרא"ש ואין להביא ראיה מדבריהם כו' ע"ל סק"ב ביאורו. ואין קושיא כו' ר"ל לדעת הלבוש דקרא מיירי אפי' בפרי שלא נגמר אין קושיא לבה"ג מה שהקשה עליו הרא"ש מהא דאמרינן כל המוקדם בפסוק כו' אלמא דחטה ושעור' קודמין לגפן דהיינו ענבים ולס"ד דהרא"ש קרא מיירי בכוסס והא הכוסס חטה ברכתו בפה"א וענבים בפה"ע ולמה יקדי' חטה לענבים וא"א לדברי הלבוש דלמא ענבים דקרא ר"ל בוסר שגם ברכותיהם פרי הארמה כמש"ל ר"ס ר"ב אבל מ"מ שעורה תקשי דהא כוסס שעורה מברך שהכל כמש"ל סימן ר"ח אלא דזה לא תליא בבה"ג וקשיא גם לרש"י והרי"ף דס"ל דאין קדימ' לפה"ע על פה"א מ"מ מודה דפה"ע או פרי האדמה קודמים לשהכל וע"כ צ"ל דסבירא ליה דלא כרמ"א בסי' ר"ח אלא דגם בכוסס שעורים מברך בורא פרי הארמה וע"ש בספ' א"ר אע"ג דלפי האמת ס"ל להרא"ש בכוסס שעורה מברך שהכל מ"מ אינו יכול להקשות בכך על הרי"ף ורש"י שלא יחלוק בעל דין ויאמר דכוסס שעורה מברך בורא פרי האדמה. אבל לבה"ג ודאי קשה: י׳ ובהג"ה בלבוש כתב כו' שם כתב ליישב קושייתו על הלבוש ע"ש באריכות אלא דממילא לפ"ד בעל ההג"ה שם יש לומר גם דברי רמ"א פה ממה שהקשה עליו מ"א רס"ק זה: י״א דבאמת דיין כו' ר"ל שיש ג' מעלות זו למעלה מזו מעלה א' ברכת במ"מ. מעלה שניה קדומה בפסוק והיא חשובה יותר מברכת במ"מ. מעלה ג' ברכת היין דהיינו פה"ג שהיא חשובה יותר ממעלת קדימ' בפסוק. כ"ש למעלת במ"מ ואעפ"כ ברכת במ"מ קודמת לפה"ג. דבמ"מ יש לו שתי מעלות קטנות דהיינו חשיבת' מצד עצמה שברכתו במ"מ שהיא מעלה א' הנ"ל מעלה שניה שמוקדמת בפסוק לגפן ובצירוף שני מעלות קטנות יחד הם חשובים יותר מברכת בפה"ג אף דבפה"ג חשוב' יותר מכ"א משני מעלות קטנות הנ"ל. ומ"ש הטור הביאו מ"א ס"ק ז' דבמ"מ קודם ליין לפי שהיא מבוררת וגם קודמת כו' אין אלו שני טעמים אלא חד טעמא ר"ל בצירוף שני מעלות קטנות יחד שהיא מבוררת קצת וגם קודמת. ולפ"ז גם דברי רמ"א בהג"ה א"ש ולא קשה קושית מ"א דמשמע מדברי רמ"א דדוקא בשוה לו בסמוכה כו' אבל זיתים קודמים לשעורים ז"א דמעשה קדירה קודמת לכל עכ"ל מ"א והשתא א"ש דהא מעלת קדימה בקרא עדיף ממעלת ברכת במ"מ לבד כנ"ל ולכן זית שמוקדם בקרא קודם למעשה קדירה אע"ג שברכתו במ"מ ואע"ג דהרב"י ע"כ לא ס"ל הכי וס"ל דבמ"מ עדיף מקדימ' דקרא ומה"ט ס"ל דשעורה מעשה קדרה קודם לזית וכמ"ש מ"א בס"ק ו' דמה"ט נקט תמרים ולא נקט זית כו'. מ"מ לא כתב רמ"א ל' פלוגתא כיון דאין מבורר כן להדיא בדברי הרב"י וכן דרך רמ"א כנודע: י״ב וברמזים משמע כו'. ר"ל דהלבוש דחה דברי בעל הגה' הנ"ל בשתי ידים ע"ז כתב מ"א דברמזים משמע כדברי בעל הג"ה שבלבוש וא"כ י"ל דגם רמ"א ס"ל כן ויתיישב קושית מ"א: י״ג ובכוסס חטה כו' לענ"ד חסר כאן תיבה א' או שתים והוא תי' אחר לקושית מ"א על רמ"א. דלתירוץ זה עפ"י דברי הגהת לבוש מיירי רמ"א דוקא במעשה קדרה של שעורים וכנ"ל. והשתא בא לומר דרמ"א מיירי בכוסס שעורה. ומה שהקשה מ"א מסעי' ה' שכתב הרב"י דכוסס אינו קודם לפה"ע ע"ז כתב מ"א פה דרמ"א ס"ל דאין הפי' בכוסס אזדא לה מעלת מין ז' כלל כיון דקרא לא מיירי ביה אלא דקרא מיירי אפילו בכוסס חטה אלא כיון דאין ברכותיהן שוות אין קדימה כמו שכתב בסעיף א'. והא דאמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו דוקא בברכותיהן שוות וכתי' השני של הרא"ש (של הרא"ש) לבה"ג כנ"ל בס"ק ב'. או כתי' א' דהיינו בעשה מעשה קדרה דאז אפילו אין ברכותיהן שוות ברכת במ"מ קודם לכל אבל כוסס חטה עם פה"ע דהיינו ענבים וכדומה ממין ז' אין לחטה קדימה לפי שאין ברכותיהן שוות אלא הדין שמברך על החביב וכדעת י"א שהובא בסעיף א' והוא דעת סמ"ק וממילא כששניהם חביבים הולכים אחר מין ז' אע"ג שאין ברכותיהן שוות כיון דלסמ"ק אפי' אין ברכותיהן שוות הולכין אחר החביב ע"כ ס"ל אע"ג דאין א' פוטר חבירו מ"מ גם בקדימ' הולכים אחר החשוב אלא דאז מודה ר"י דאין הולכים אחר מין ז' אלא אחר החביב ודלא כהרא"ש שהביא בס"ק ב' דבאין ברכותיהן שוות לענין קדימה אין מעלה בא' על חבירו ומה"ט ס"ל להרא"ש באין ברכוהיהם שוות מברך על איזה שירצה והוא דעה א' שבשעיף א' וא"כ י"ל מה דמשמע מהגהת רמ"א דזית קודם לשעורה איירי בכוסס שעורה ומיירי כששניהן חביבים עליו דאז הולכין אחר מין ז' וכיון דזית מוקדם לשעורה דזית ראשון לארץ בתרא ושעורה שניה לארץ קמא לכן זית קודם. כנ"ל ליישב כו' וכמש"ל בס"ק ד' ור"ל דניהו דאין כוונת הרב"י כן בסעיף ה' דהא הביא תחלה בסעיף א' דעת הרא"ש באין ברכותיהן שוות מברך על איזה שירצה ואפי' הא' חביב וגם הוא מין ז' ודעה שהביא תחלה היא עיקרית להרב"י כנודע. מ"מ רמ"א לא הגיה בסעיף ה' דאף דעת רמ"א כסמ"ק וגם י"ל כן דברי הרב"י בסעיף ה' אף שאין האמת כן בכוונת הרב"י מ"מ לא כתב רמ"א בל' מחלוקת וכנ"ל בתי' א' וכדרך רמ"א: רי״א:א׳תת״ס א׳ (ס"ק ט) ברכת כו' פירש כגון כו' דהוי קשיא עליה ל"ל דברכת המוציא חשובה מברכת במ"מ. ת"ל דצריך לברך תחלה המוציא כיון שכבר נטל ידיו ובירך על נטילת ידים אסור להפסיק בין נטילה להמוציא לזה כתב דמיירי שעדיין לא נטל ידיו אלא שיש שלחן ערוך כו' אפי' כה"ג יקדים המוציא ויטול ידיו ויברך. ויברך המוציא ואח"כ יברך במ"מ. וע"ז כתב מ"א ונ"ל דמיירי לחמניות שבלילתן רכה מברך עליהם במ"מ ואם אכלן תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דהיינו לתענוג ולא לשובע צריך לברך עליהם במ"מ ואין המוציא פוטרתן כמש"ל סי' קס"ח: ב׳ דאם הוא תבשיל כו' צ"ל על הפת תחלה ר"ל בלי טעם דהמוציא חשובה אלא שלא לגרום ברכה יתירה דע"י שיברך המוציא יפטור גם התבשיל כמ"ש סוף סימן רט"ו כצ"ל: רי״א:א׳תתס״ב א׳ (ס"ק י"א) ובלבד כו' אפי' לא נתכוין בפי' ר"ל אלא סתם: ב׳ ואם הביאו אח"כ והיינו בסתם עסי' ר"ו מחלוקת הפוסקים: רי״א:א׳תתס״ג א׳ (ס"ק יב) ומיהו כו' בהדיא בקרא. ר"ל דודאי דכוסמין בכלל חטים וש"ש ושיפון בכלל שעורים וכמו שכ' הטור סי' ר"ח. מ"מ מה שהוזכר בפירוש בקרא עדיף וכמ"ש סי' קס"ח ס"ק ו': רי״א:א׳תתס״ד א׳ (ס"ק יג) כיון כו' ל"ל קרא בחטה ושעורה להקדימן לאחרים. ר"ל להרב"י דקרא מיירי במעשה קדרה וחשיבי ועבדי מינייהו פת: ב׳ ומ"מ בש"ש ושיפון כו' זית קודם כמ"ש סעיף ד' והיינו לפ"מ שיישב מ"א דברי רמ"א שם ע"פ הגהת הלבוש ודלא כהרב"י וכמו שכ' מ"א ס"ק ו': ג׳ זה הכלל כו' במ"מ על חטין בפה"ג ה"ה במ"מ על שעורים ג"כ קודם לבורא פרי הגפן כיון שברכתו בורא מיני מזונות ומוקדם לגפן אלא משום דבא לסדר זה אח"ז במ"מ גפן זית וזה דוקא בחטין קודם לבפה"ג וזית. משא"כ שעורים שזית קודם למעשה קדרה של שעורים כיון שמוקדם בקרא וכמ"ש בס"ק ח' ע' שם הגהת הלבוש: ד׳ בפה"א ובפה"ע אזלי' בתר חביב. ר"ל מה שתדיר חביב עליו וכמו שכ' בס"ק ד'. שניהם אין ממין ז' יש להקדים פה"ע כדי לצאת ידי בה"ג דפה"ע קודם לפה"א כיון דשווין:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א