סימן רג – דיני ברכת פרות הארץ
א עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. ב עַל תּוּתִים הַגְּדֵלִים בַּסְנֶה, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. { הַגָּה: דְּלֹא מִקְרֵי עֵץ אֶלָּא שֶׁמּוֹצִיא עָלָיו מִמֶּנּוּ, אֲבָל מַה שֶּׁמּוֹצִיא עָלָיו מִשָּׁרָשָׁיו לֹא מִקְרֵי עֵץ, וְהָנֵי כֵּיוָן דְּכָלָה עֵצָיו לְגַמְרֵי } א { בַּחֹרֶף וְהָדָר פָּרַח מִשָּׁרָשָׁיו, מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה } (טוּר וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הַגְּאוֹנִים). ג עַל המאוזי"ש, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. ד עַל פֵּרוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין אִילָנֵי ב סְרָק, שֶׁהַכֹּל. ה בְּנֵי אָסָא, אַף עַל גַּבֵּי דְּבִשְּׁלָן וְהַוְיָן כְּפֵרוֹת, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שֶׁהַכֹּל. ו עַל זַנְגְּבִיל שֶׁמְּרַקְּחִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא רָטֹב, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְנִרְאֶה דְּהוּא הַדִּין אִם מְרַקְּחִים אוֹתוֹ יָבֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, ג הַזַּנְגְּבִיל עִקָּר וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. ז בְּשָׂמִים שְׁחוּקִים וּמְעֹרָבִים עִם סוּקָר, ד הַבְּשָׂמִים עִקָּר וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּדִין בִּרְכַּת אוֹתָם בְּשָׂמִים. ח צְנוֹן, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
באר היטב – סימן רג – דיני ברכת פרות הארץ
ב א בחורף. וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורין ערפיר"ט מברך בפה"א מהר"ם ב"ח. והמ"א כתב משום האגודה שיברך בפה"ע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו וכן עיקר. וכן אותם שקורין בפולין יגדע"ס השחורים. אבל האדומים גדלים בעשבים ומברכין בפה"א. ואותם האדומים הנמצאים בתמוז וגם יש מין הנמצאים בחורף ואין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן ראוי לברך עליהם שהכל דהקליפה והגרעינן אינן ראוים לאכילה כלל א"כ אין לברך אלא על המשקה שבתוכו. מ"א: ד ב סרק. ט"ז העלה דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעצי היער כגון תפוחים קטנים ואגסים שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה הם טובים לאכלם חיים מברכין בפה"ע ואנו בכל יום ויום מברכין בפה"ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער עכ"ל וכ"כ המג"א. ועיין יד אהרן: ו ג הזנגבי"ל עיקר. וה"ה כשצולין זנגבי"ל ואוכלים אותו לרפואה מברך בפה"א. וכן על פלפלין שמרקחין אותם בפה"א אבל בציטוו"ר מברך שהכל עמ"א. זנגבי"ל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי. מ"א: ז ד הבשמים עיקר. צוקר עם אינגב"ר כתוש ויש שם צוק"ר הרבה כמו האינגב"ר אפ"ה מיקרי הצוקר טפל לגבי האינגב"ר ומברך על האינגב"ר בפה"א ופוטר הצוקר ט"ז. על השומשמין והולנדהר"א מברך בפה"א וטחונים שהכל של"ה. וכן שומשמין שמטגנין אותן בדבש מברכין עליהם בפה"א דלא כקצת טועים לברך שהכל. תשובת פנים מאירות ס"ס ס"ה ועיין סי' ר"ד סעיף י"א:
מגן אברהם ר״ג – סימן רג – דיני ברכת פרות הארץ
א׳ דכלה עציו. וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורי"ן ערפר"ט מברך בפה"א וכ"כ בברכות מהר"מ וכן נוהגין (ב"ח) ואגודה כתב ברוימבער"ן וערפ"ט יברך בפ"הע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו עכ"ל וכן עיקר וכ"כ פסקי התוס' בברכות פ"ו וכן אותם שקורין בפולין יגידע"ס השחורים אבל האדומים גדלי' בעשבים ומברכין בפ"הא ואותן אדומי' הנמצאים בתמוז וגם יש שם מין הנמצאים בחורף אין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן א"כ ראוי לברך שהכל כמ"ש סימן ר"ב ס"ח וסט"ו אף שיש בולעין אותן עם הקליפין והגרעין מ"מ עינינו רואות שהקליפ' וגרעין אינן ראוין לאכילה כלל א"כ אין לברך אלא על המשק' שבתוכו: ב׳ אילני סרק שהכל. דלא חשיבי לברך עליהן בפה"ע דעץ בעלמא נינהו אבל דבר שטוב לאכילה כמו אותן שכתבתי לעיל פרי גמור הן ואף על פי שגדלין על אילני סרק וכמש"ל: ג׳ אלא שהכל. דלא חשיבי דה"ל כפירות שמוציאין אילני סרק ועסר"ב ס"ו: ד׳ הזנגביל. נ"ל דה"ה כשצולין זנגביל ואוכלים אותו לרפואה או ציטו"ר מברך בפה"א כיון דחזי לאכילה ע"י כך ואפשר דציטוא"ר מברך שהכל כיון דעביד לטעמיה נחתי' חד דרגא ועסי' ר"ד סס"א ועל פלפלין שמרקחין אותן מברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב סי"ח: הב"ח כתב כאן דזנגביל שבשלו עכו"ם בדבש אסור משום בשולי עכו"ם וכ"כ רש"י ביומא וכ"כ הל"ח פכ"ה והזנגביל שמביאין מהירידים היא נעשה ע"י כבישה ושרי ע"כ אבל דעת הטור והתוס' משמע דשרי ובגמ' קאי הקושי' מברכ' ומשני הא ברטיבת' הא ביבשתא, וכ"כ תר"י אבל לענין בשולי עכו"ם אין חילוק דהא היבש ג"כ נאכל כמות שהוא חי עם לחם ומלח דאל"כ דג מליח נמי ליתסר משום בישולי עכו"ם וכן חומץ ושמן דאין נאכלין חי לבדן אלא ע"כ כל שנאכלין חיין ש"ד וכ"ה בת"ח כלל ס"א ד"ז וכ"כ בהג"ה סוף או"ה וז"ל דאפי' זנגביל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי: ה׳ צנון. אף על פי שאם מניחין אותו בארץ סופו להקשות מ"מ כיון שזורעין אותו אדעת' לאוכלו כשהוא רך מברך בפ"הא משא"כ בקורא כמ"ש סימן ר"ד:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ר״ג
א׳ שמוציאין אילני סרק. ב"י כ"כ בשם ש"ל והטעם דלא חשיבי לברוכי בפה"ע וכ"כ בתשו' הגאונים הלכך בני אסא (פי' הענבים הגדלים בהדס) אע"ג דבשלן והוין כפירות לא מברכין עליהו אלא שהכל דתני' ד' מינים שבלולב ב' עושין פירות וב' אין עושין פירות וכיון דאמרי' הדס וערבה אינם עושים פירות ש"מ דפירות בני אסא לאו פירא נינהו עכ"ל ואיני מבין דברים אלו דהא קרא כתיב כתפוח בעצי היער כו' ומסיים ופריו מתוק לחכי ש"מ דתפוח הגדל בעצי היער קרוי פירא וזה היה אפשר לתרץ דעל מין הגדל בעצי סרק ולא בגינה קאמר דמברכין שהכל אבל מין הגדל בגן כגון תפוחים מיקרי שפיר פירא דאפי' בעצי סרק אלא דקשה הא בתותים שבסנה אמר בס"א דמברכין בפה"א ובב"י מביא בשם ר"י דאפי' בפה"ע מברכין עלייהו דשפיר מיקרי עץ ואין לך אילן סרק טפי מן עץ של סנה שכולו קוצים. ונ"ל דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעץ היער כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים וה"ה בני אסא שהם אינם ראוים לאכילה כשהם חיים אין לברך עליהם אלא שהכל אפי' אם בשלם אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה ומתבשלים הם טובים לאכלם חיים והנה בכל יום אנו מברכים בפה"ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער כנלע"ד: ב׳ בשמים שחוקים כו'. בטור כ"כ בשם מהר"מ דנ"ל דזהו כמו הומלת' והיינו מה דאמרינן בגמ' הומלת' דאתי מבי הנדואה בפה"א וב"י מביא בשם רש"י שהם בשמים כתושים בדבש ומשמע בגמ' שהוא זנגביל מרוקח עכ"ל וא"כ קשה מאי חדושיה דמהר"מ ונ"ל דהומלת' היא מפוטמת בדבש אבל אינו הרבה כ"כ בעין אלא שנבלע הדבש בבשמים וע"כ פשיטא דהבשמים עיקר אבל מהר"מ מיירי שסוק"ר מעורב ביניהם והוא הרבה בעין לפנינו כעין שנוהגין בינינו שמערבין צוק"ר עם אינגב"ר כתוש ויש שם צוק"ר הרבה כמו האינגב"ר וס"ד לברך כמו על הצוק"ר כיון שהצוק"ר ראוי טפי לאכילה מהאינגב"ר קמ"ל דאפ"ה מיקרי הצוק"ר טפל לגבי האינגב"ר ומברך על האינגב"ר בפה"א ופוטר הצוקר כנ"ל וב"י תי' ע"ז בדוחק: ג׳ צנון וכו'. דס"ד כיון שסופו להקשות כעץ אם אין תולשו בעתו אפ"ה מברכין עליו בפה"א דנטעי אינשי אדעתא דפוגל' פי' לאוכלו כשהוא רך ושמו פוגל' ועבסי' ר"ד ס"א:
ספר מחצית השקל על אורח חיים ר״ג
ר״ג:א׳תשס״ז א׳ (ס"ק א') דכלה עליו כו' (בס' א"ר כתב בשם ספר א"ח דתותי' היינו שקורין מוי"ל בע"ר ומאליני"ס אבל יש בקצת מדינות מיני מוי"ל בע"ר כגון במדינות עסטרייך שגדילין באילן ואז מברכין בורא פרי העץ עכ"ל) וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימ"בער כו' ואגודה כ' ברוימ"בערן כו' שכן הענף מתקיים כו' נסתפקתי בכוונתו דאמרי' דף מ"ם היכי מברכים בפה"ע היכי דאי שקלית לפירי אי' בגווזא והדר מפיק כו' ונחלקו אבות עולם בפי' גווזא. די"מ שר"ל הענף מתקיים משנה לשנה הוא דמברכים בפה"ע. אבל אם אין הענף מתקיים אע"פ שהשורש מתקיים בארץ ובשנה הבאה מוציא שוב פירי וענפים משורשו מ"מ מברכים בורא פה"א: ב׳ וי"מ דגווזא ר"ל השורש דאם רק השורש מתקיים מברכים בפה"ע אבל אם גם השורש אינו מתקיים וצריך לזורעו כל שנה מברכים בפה"א ובש"ע פסק כדעה קמייתא: ג׳ ולכן כתב לברך על תותי' בפה"א וכמ"ש רמ"א. וע"ז הביא מ"א בשם הב"ח דה"ה ברוימ"בער וער"פירט מברכים בפ"הא דגם הם אין עצם מתקיים אלא השורש ואח"כ הביא מ"א בשם אגודה לברך עליהם בפה"ע שכן הענף מתקיים כו' אי כוונתו דגם האגודה ס"ל דבעינן דוקא עצו מתקיים ול"מ קיום השורש: ד׳ אלא דס"ל דברוימבער וער"פורט עצם מתקיים: ה׳ הענין קשה בעיני שיחלקו במציאות דלברכת מהר"ם אין עצם מתקיים ולהאגודה עצם מתקיים ואי נאמר דגם האגודה ס"ל דברוימ"בער וער"פורט אין עצם מתקיים אלא דפוסק כהפוסקים דסגי אם השורש מתקיים וא"כ גם בתותי' פליג וס"ל דמברך עלייהו בפ"הע. ולפ"ז לשון אגודה דחוק שכן הענף מתקיים והל"ל שכן השורש מתקיים. ועיין בב"י. ראוי לברך שהכל כמ"ש סי' ר"ב סעיף ח' וסעיף ט"ו דעל כל המשקין היוצאים מפירות חוץ מזיתים וענבים מברכים שהכל: ר״ג:א׳תשס״ח א׳ (ס"ק ב) אילני כו' דעץ בעלמא הוא: ר"ל דגם הפרי עץ הוא ולא פרי מצד גריעותו וכמ"ש ס"ק א': ר״ג:א׳תשס״ט א׳ (ס"ק ג') אלא כו' אילני סרק. וכ' הרב"י בשם ש"ל וז"ל דתניא ד' מינים שבלולב שנים עושים פירות ושנים אין עושי' פירות. וכיון דאמרי' הדס וערבה אינם עושים פירות ש"מ דבפירות בני אסא לאו פרי נינהו עכ"ל: ב׳ ועסי' ר"ב סעיף וי"ו שכ' דעל תמרות של צלף מברכים בפ"הא ש"מ דצלף אילן העושה פירי ומברכי' על פירותיו בפה"ע אלא דתמרי' דאין עיקר הפרי נחתינן דרגא ומברכים בפה"א: ר״ג:א׳תש״ע א׳ (ס"ק ד) הזנ"גביל כו' וע' סי' ר"ד סס"א דמבואר כן בעני"ס וכמון וכסבר: ב׳ הב"ח כ' כו' וכ"כ רש"י ביומא דף פ"א ע"ב אמר רבא כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור א"ל רבינא למרימר והאמר ר"נ האי הומליתא דאתי מבי הנודאי שריא ומברכים עליה בפ"הא לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא. וכ' רש"י הומליתא שמפטמי' בשמים כתושים בדבש שריא: ג׳ ואין בה משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנטל"פ (ר"ל סתם כלי גוים אין בני יומן) ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו כשהוא חי עכ"ל ר"ל דקי"ל דבר שנאכל חי אם בשלו עכו"ם אין בו משום בישולי נכרים: ד׳ ולא ניחא לרש"י לפ' דהקישיא מדאמר דמברכי' עליה בפה"א דא"כ מאי קושיא רבא מיירי שאכלו כמות שהוא בלי ריקוח ואז אינו ראוי לאכיל' ולכך פטור ביה"כ וה"ה דאין מברכי' עליו ור"נ דאמר דמברכי' עליה הלא מבואר דמיירי כשהוא מרוקח דאז טוב למאכל וכה"ג באמת מודה רבא דאי אכלו בי"הכ חייב. ולכן כ' רש"י דדייק מדאמר דאין בו משום בשולי נכרי' ועכצ"ל דנאכל כמות שהוא אפי' קודם ריקוח וכיון דראוי לאכילה קודם ריקוח מקשה שפיר לרבא למה בכס ביה"כ בלי ריקוח פטור הא ראוי לאכילה. וע"ז משני הא ברטיבתא הא ביבשתא. ר"ל כשהוא רטוב ראוי לאוכלו חי אבל כשהוא יבש אין ראוי לאכלו חי ורבא דפוטר מיירי דכס יבש והומליתא דר"נ מיירי שמרקחי' אותו כשהוא רטוב דאז נאכל כשהוא חי ולפ"ז אי בשלו עובדי כוכבים ורקחו כשהוא יבש יש בו משום בישולי נכרי' דהא אינו נאכל כמות שהוא חי: ה׳ אבל דעת הטור והתוס' כו' דעת הטור כמ"ש הב"ח גופיה מדסתם הטור וכ' הומליתא דאתו מבי הנודאי בפה"א ולא כ' דדוקא אם בשלו כשהיה רטוב א"ו דס"ל דבכל ענין שרי וע"ש בב"ח מ"ש והתוס' שכ' בברכות דף ל"ו ע"ב דאי' שם ג"כ האי סוגיא וכתבו התוס' ד"ה ברטיבתא כגון ליטוארי"ן בלע"ז מברכי' עלייהו בפה"א כו' עכ"ל ולפי פירש"י ביומא העיקר חסר מדברי התוס' שכתבו כגון ליטואר"י דהוי לי' למימר ליטואר"י שבשלו ורקחו כשהי' רטוב א"ו דס"ל אפי' בשלו כשהוא יבש מותר ופירש הסוגיא כמ"ש להבא: ו׳ ובגמ' קאי הקושי' ר"ל כיון דס"ל למ"א דאפי' בישלו כשהי' יבש דאינו ראוי לאכילה מ"מ אין בו משום בישולי נכרים ומטעם שיכתוב מ"א אחר זה א"כ מאי מקשה לרבא מהאי דהומליתא ולכן כ' דהקושיא היא מברכה דהאמר ר"נ דמברכים עליו בפה"א עכצ"ל דחזי לאכילה וכי תאמר שאני הומליתא דמרוקח וע"י זה ראוי לאכילה זה באמת כוונת המתרץ הא ברטיבתא. ר"ל כיון דהוא מרוקח ה"ל כאלו הוא רטוב ראוי לאכילה ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה. ובזה א"ש דברי התוס' שכתבו ברטיבתא כגון ליטאר"י. ור"ל שהוא מרוקח ועל ידי זה דינו כרטוב דראוי לאכילה: ז׳ דאל"כ דג מליח. דקי"ל בי"ד סי' קי"ג סעיף י"ב דאם בשלו עובדי כוכבים אין בו משום בשולי נכרים דנאכל כמו שהוא חי אע"ג דדג מליח אינו ראוי לאכלה לבד בלי לחם וכן חומץ ושמן דקי"ל אין בהם משום ב"ג אע"ג דחי אין ראוי לבד:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א