סימן רא – מי הוא המברך
א גָּדוֹל א מְבָרֵךְ, אֲפִלּוּ בָּא בַּסוֹף; וְאִם רָצָה לִתֵּן רְשׁוּת לַקָּטָן לְבָרֵךְ, רַשַּׁאי; וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁאֵין שָׁם אוֹרֵחַ, אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם אוֹרֵחַ, ב הוּא מְבָרֵךְ אֲפִלּוּ אִם בַּעַל הַבַּיִת גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ ג לְבַעַל הַבַּיִת. וּמַה בְּרָכָה מְבָרְכוֹ, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ וְלֹא יִכָּלֵם בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְיַצְלִיחַ בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְלֹא יִשְׁלֹּט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְאִם בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְוַתֵּר (פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַקְפִּיד) עַל בִּרְכָּתוֹ, וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּעַצְמוֹ, רַשַּׁאי. { הַגָּה: וְהוּא הַדִּין שֶׁיָּכוֹל לִתֵּן לְבָרֵךְ לְמִי } ד { שֶׁיִּרְצֶה } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד). ב לֹא יַקְדִּים חָכָם יִשְׂרָאֵל ה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ לְבָרֵךְ לְפָנָיו דֶּרֶךְ חֹק וּמִשְׁפָּט כְּהֻנָּה, אֲבָל לָתֵת לוֹ הֶחָכָם רְשׁוּת שֶׁיְּבָרֵךְ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲבָל כֹּהֵן תַּלְמִיד חָכָם מִצְוָה לְהַקְדִּימוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקִדַּשְׁתּוֹ (וַיִּקְרָא כא, ח) לִפְתֹּחַ ו רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן { וְע"ל סִימָן קס"ז } (סי"ד). ג ז מִי שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, מְקַצְּרִים יָמָיו. ד צָרִיךְ לַחֲזֹר שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ.
באר היטב – סימן רא – מי הוא המברך
א א מברך. ואם הגדול מוציא ליחה שקורין הושטי"ן יברך אחד כי אין זה נכון שיפסיק הרבה פעמים ויהיה רוקק והאחרים ימתינו מהר"ם מ"א. וכן לכתחלה לא יתן לברך לקטוע אצבע או למוכה שחין. תשובת חות יאיר סי' קע"ו: ב מברך. אורח שהוא נזיר עיין בתשובת חכם צבי סי' קס"ח ובספר פרי הארץ חא"ח סי' ה': ג לבעה"ב. וברכת את ה' לרבות בע"ה. מהר"ש: ד שירצה. קשה ממ"נ אם נותן לברך לא' מב"ב פשיטא דגם הם אורחים לענין זה שמברכין לבעה"ב. ונ"ל דאם א' סמוך על שלחנו ומשלם לו דמי מזונו ואותו א"צ לברך לבעה"ב רשאי ליתן לו לברך ועוד נ"ל דאם ב' אוכלים בבית אחד ואחד יש לו אורח על שלחנו דמן הדין יש לאורח לברך ואם אותו בעה"ב רוצה לוותר יכול ליתן לברך למי שירצה. מ"א ע"ש: ב ה לכהן ע"ה. ואמרינן בגמרא דחייב מיתה שמבזה התורה: ו ראשון. בקריאת התורה רש"י ור"ן והרא"ש כתב להיות (ראש) מדברים בכל קבוץ עם לדבר ולדרוש תחלה. וה"ה בישיבה ידבר בראש. כתב המ"א וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי מאחר שמדאורייתא הם. ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה. ומיהו אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר רשאי. סמ"ג וע"ל ס"ס קכ"ח ס"ק פ"ב מש"ש. ואם צריך להקדים לוי לישראל מחלוקת בין הפוסקים י"א שצריך להקדים וכן יסד בחרוז נודה לשמך ברשות הכהנים והלוים. וי"א שא"צ וגורסין הכהנים הלוים דכהנים איקרי לוים עמ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דכשאין כהן יש ללוי הקדימה לפני ישראל בהמוציא ובבהמ"ז וכן משמעות ב"ח ופרישה): ג ז ימיו. דכתיב ואברכה מברכיך והמברך בהמ"ז מברך לבעה"ב רש"י. וא"כ דוקא באורח הדברים אמורים ובכוס בה"מ. מ"א:
מגן אברהם ר״א – סימן רא – מי הוא המברך
א׳ גדול מברך. ואם הגדול מוציא ליחה שקורין הוש"ט יברך אחר כי אין זה נכון שיפסיק הרבה פעמי' ויהיה רוקק והאחרים ימתינו (הג"ה בברכת מהר"ם): ב׳ למי שירצה. קשה ממ"נ אם נותן לברך לאחד מב"ב פשיטא דגם הם אורחים לענין זה שמברכין לבע"ה ונ"ל דאם סמוך על שלחנו ומשלם לו דמי מזונו ואותו א"צ לברך לבע"ה רשאי ליתן לו לברך ונ"ל דאם ב' אוכלים בבית אחד וא' יש לו אורח על שלחנו יכול הוא ליתן לברך למי שירצה דמן הדין יש לאורח לברך ואם אותו הבע"ה רוצה לוותר על ברכתו יכול ליתן לברך למי שירצה: ג׳ לא יקדים. ואמרי' בגמ' דחייב מיתה שמבזה התורה: ד׳ לפתוח ראשון. בקריאת התורה (רש"י ור"ן) והרא"ש כ' להיות ראש המדברים בכל קבוץ עם לדבר ולדרוש תחלה וה"ה בישיבה ידבר בראש (רש"י גיטין) וכ' בטי"ד סי' כ"ח בהג"ה דאם עלה ישראל ראשון אין מחייבין אותו י' זהו' דקר' אסמכתא הוא וכ"כ התו' בחולין דף פ"ז וצ"ע דבגיטין דף נ"ט אמרי' בהדיא דאוריי' היא וגם הרמב"ם מנאה במנין המצות סי' ל"ב ועיין פ"ד מהל' כלי המקדש ועבח"מ סי' שפ"ב וכ"כ הריב"ש סי' צ"ד בשם סמ"ג בפשיטות דאוריית' היא וכ"כ בתשובות מהר"מ סי' ק"ז ובירושלמי פ"ה דגיטין מייתי פלוגתא דאמוראי בזה ועיין במהרי"ק ש"י אמרי': בגמ' וליטול מנה יפה ראשון הכהן קודם ופי' התו' והרא"ש דדוקא במעשר עני המתחלק בתוך הבית או בצדקה בחברי' המסובין בסעודה אבל במידי דשותפות לא דאמרי' הנותן עיניו בחלק יפה אינו רואה סי' ברכה לעולם, וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם, ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה וכמ"ש ססי' תנ"ז, ומיהו אם הכהן רוצה לחלוק כבוד לאחר רשאי (סמ"ג), כתב הטור י"א שצריך להקדים הלוי לישראל שהרי ריב"ל אמר מימי לא בירך ישראל לפני ואין נראה דהתם מצד גדולתו קאמר שריב"ל היה גדול, והב"ח כ' דזה אינו דא"א שריב"ל לא סעד מימיו אצל מי שגדול ממנו ואפ"ה בירך הוא ועוד הביא ראיות ע"ש, וכן יסד בחרוז נוד' לשמך כו' ברשות הכהנים והלוים, ויש גורסין הכהנים הלוים כלו' דהכהנים איקרו לוים ובמתני' סוף הוריות אמרי' לוי קודם לישראל, וכ"פ בי"ד סי' רנ"א ס"ט וכיון דחזינן דליטול צדקה ולקרות בתורה קודם א"כ ה"ה לשאר דברים דאין לימוד למחצה וצ"ע למה מייתי בגיטין מקראות אחרים ובהוריות גם כן ועיין במ"ר פרשת נשא ובירושלמי דהוריות: אח"כ ראיתי בירושלמי סוף הוריות דאיתא התם שלוי וישראל שוין רק בזמן הדוכן היה לוי קודם אבל בי"ד פסקו דלא כוותיה וכמ"ש הרב"י שם וצ"ע למה דהא רש"י פרשת ראה כתב גם כן כן וכ"ה בספרי שם: ה׳ מקצר ימיו. דכתיב ואברכה מברכיך והמברך ב"ה מברך לבעל הבית (רש"י) וא"כ דוקא באורח הדברים אמורים ובכוס ב"ה: ו׳ כוס של ברכה. בסוף נזיר פירש"י דקאי אכוס של ברכת זימון משום ממהרין ליתן שכר למברך קודם להעונה אמן, ומ"מ שניהם שוין בשכר וכ"מ דעת הטור מדכתבו כאן וצ"ע דבי"ד סי' כ"ח פסק דגדול העונה אמן יותר מן המברך, ובגמ' אמרי' תנאי היא וצ"ל דהתם הג"ה היא ואינו מדברי הטור כמ"ש הרב"י שם ואף על גב דבח"מ סי' שכ"ב פסק רמ"א כדבריו לענין מילה י"ל דמ"מ הדין אמת דאם קדמיה אחר שפטור מלשלם דעכ"פ העונה אמן מקבל שכר כמו המברך אף על פי שממהרין לברך בשביל זה אינו חייב לשלם דהא לא אפסדיה מידי אח"כ מצאתי שכ"כ בש"כ בח"מ ססי' שפ"ב וע"ש כמה דינים:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ר״א
אין
ספר מחצית השקל על אורח חיים ר״א
ר״א:א׳תשכ״ז א׳ (ס"ק ב) למי כו' קשה כו' שמברכים לבעה"ב. רצה לומר דמלשון רמ"א משמע דקאי על דעת המחבר שכתב שרשות ביד בעל הבית לוותר על ברכתו והיינו שמברך בעצמו וכ' על זה רמ"א וה"ה כו' רצה לומר דה"ה כה"ג רשאי לוותר ועל זה קשה דהא כה"ג אינו מוותר וגם הם צריכים לברך בעה"ב. ודע דבספר ל"ח כתב שכל ימיו תמה למה אנו משנים נוסח הברכ' לבעה"ב ממה שנאמר בש"ס: ר״א:א׳תשכ״ח א׳ (ס"ק ג) לא כו' דחייב מיתה ודרשו מדכתיב ולמשנאי אהבו מות א"ת למשנאי אלא למשניאי ור"ל שמשניאים ומבזים בעיני הבריות כבוד התור' ומקדים לכהן ע"ה: ר״א:א׳תשכ״ט א׳ (ס"ק ד) לפתוח כו' אין מחייבין אותו עשרה זהובים. כתב בפרישה שם לאו דוק' עשרה דהא העולה לתורה מברך ב' ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה ועבור כל ברכה חייב עשרה זהובים. אלא ר"ל אין מחייבים אותו עשר' זהובים ר"ל החיוב עבור ברכ' שאחז"ל עשר' זהובים וממיל' העולה לתורה מגיע ך' זהובים: ב׳ דקר' כו' ז"ל הטור שם דבקריא' כלם חייבים זה כמו זה ואפילו כהן ועמד ישראל תחתיו אין לחייבו י' זהו'. והא דאמרינן וקדשתו לכ"ד שבקדוש' הוא אסמכת' ולא גבינן מיני' בב"ד עכ"ל: ג׳ וצ"ע דבגיטין כו' דתנן כהן קור' ראשון מפני דרכי שלום. ופריך את אמרת מפני דרכי שלום הא דאוריית' היא דכתי' וקדשתו כו' ומשני מפני דרכי שלום אין הכהן יכול למחול לקרו' אחר דלא ליתי לאנצוי: ד׳ וכן יסד בחרוז כו' וכ"פ בי"ד סי' רצ"א ס"ט לענין פדיון שבוים או לפרנס' או לכסות ויש שם לוי וישראל ואין בכיס של צדקה כדי שניהם הלוי קודם לכל הדברים הנ"ל: ה׳ דאין לימוד למחצ'. והדרישה בי"ד הקש' על הטור דכאן בא"ח משמע דעת הטור דאין ללוי קדימה ושם בי"ד סתם כדעת האומר דקודם לישראל לכל הנ"ל ותי' וז"ל ונראה דכאן (ר"ל בי"ד) מיירי לענין להחיותו ודאי יש ללוי דין קדימה לכ"ע דהיום או מחר יבנה בית המקדש ויחזור הלוי לעבודתו ולדוכנו משא"כ בא"ח דאיירי לענין לכבדו לפי שעה ואין החיות תלוי בזה סביר' ליה לרמ"א דאין לו קדימה כו' עכ"ל ע"ש מ"ש עוד: ר״א:א׳תש״ל א׳ (ס"ק ה) מקצר כו' דוק' באורח כו' וכוס ברכת המזון. דאז החיוב לברך בעה"ב: ר״א:א׳תשל״א א׳ (ס"ק ו) כוס כו' משום דממהרים כו' רצה לומר אע"ג דאפי' אחר יברך יענה הוא אמן ויקבל שכר כמו המברך. פסק רמ"א כדבריו לענין מילה. דאם כיבד לא' למול בנו ובא אחר ומלו דפטור מליתן יו"ד זהובים למי שכיבד האב ואפי' תפס מפקיני' מיניה דהא היה יכול לענות אמן ואם לא ענה איהו דאפסיד אנפשי': ב׳ וי"ל דמ"מ הדין אמת כו' ר"ל ניהו דבטור כ' הטעם דגדול העונה אמן מן המברך וכאן סתם שצריך לחזור אחר כוס כו' ע"כ צריך לומר דממהרים למברך ושוין המברך והעונה לענין קיבול שכר י"ל דדמ"א פסק כוותי' בח"מ ולא מטעמיה דהעונה גדול מן המברך אלא אע"ג דס"ל דשוין מ"מ פטור:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א