סימן קפז – דיוקים בנסח ברכת המזון – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קפז – דיוקים בנסח ברכת המזון

א יֵשׁ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ מַשְׂבִּיעַ לָרְעֵבִים, וְאֵין לְאָמְרוֹ, וְהַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ; אִם אָמַר בִּמְקוֹם בִּרְכַּת הַזָּן: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא מַלְכָּא, מָארֵיהּ דְּהַאי פִּתָּא, א יָצָא; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּחְתֹּם: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּזָן כֹּלָּא. ב בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, לְהָרֹא"שׁ לֹא יֹאמַר: שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה וְכו' בְּרִית וְתוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר עַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְדַי בְּפַעַם אֶחָד; וְהָרַמְבָּ"ם חוֹלֵק. { הַגָּה: וְדִבְרֵי הָרֹא"שׁ הֵם עִקָּר. } ג אִם לֹא הִזְכִּיר בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ בְּרִית ב וְתוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם לֹא חִסֵר אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. { הַגָּה: } ג { וְנָשִׁים וַעֲבָדִים לֹא יֹאמְרוּ בְּרִית וְתוֹרָה, דְּנָשִׁים לָאו בְּנֵי בְּרִית נִינְהוּ, וַעֲבָדִים לָאו בְּנֵי תּוֹרָה נִינְהוּ } (כָּל בּוֹ). ד אִם לֹא הִזְכִּיר בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. { הַגָּה: וְאוֹמְרִים עַל הַנִּסִּים בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, קֹדֶם וְעַל הַכֹּל וְכו'; וְאִם לֹא אֲמָרוֹ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ } (טוּר). { וְע"ל סִימָן תרפ"ב. וּמִכָּל מָקוֹם יוּכַל לְאָמְרוֹ בְּתוֹךְ שְׁאָר הָרַחֲמָן, וְיֹאמַר: הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בַּיָּמִים הַהֵם וְכו', וְהָכֵי נָהוּג } (כָּל בּוֹ).

באר היטב – סימן קפז – דיוקים בנסח ברכת המזון

א א יצא. בדיעבד ולא לכתחלה כלל כ"א לקטנים פחות משמונה שנה. ב"ח. דברים הראוים לנהוג בבה"מ. שאתה זן קמץ תחת השי"ן. אנחנו מודים לך ולא אנו דאנו הוא לשון אנינות. בפי כל חי ולא בפה. רעינו בשוא תחת הרי"ש ולא בחולם. זונינו במלאפו"ם. וא"ל אל בכל יום רק בכל יוס ט"ז סי' קפ"ט. הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו. ורש"ל כתב דיאמר הוא הטיב מטיב ייטיב לנו עיין מ"א סי' קפ"ט. וכל טוב ומכל טוב במלאפו"ם. ויאמר מאת ה' וידקדק במלת מאת. יאמר ומצא חן ולא ונמצא חן. ובשבת ור"ח אומר מגדול ובחול מגדיל דחולם מלך גדול וחירק בלי יו"ד מלך קטן וסי' חודש ושבת קרא מקרא ר"ל כמו שכתוב בנביאים עיין עטרת זקנים סי' קפ"ט. לא חיסר לנו בשירק תחת החית. אל יחסר לנו בשו"א תחת היו"ד ופתח תחת החי"ת וצירי תחת הסמך. ושל"ה כתב לומר חָסַר לנו ואל יֶחְסַר שהנקודות עולין כמנין לחם. בברכת בעה"ב אם הוא לבדו יאמר ונאמר אמן ואם יש אחרים יאמר ואמרו אמן. ויאמר בכל מכל כל הכ"ף דגושה. אם יש ב' שלחנות ממש ועל כל אחד יושבים ב"ב בפני עצמן יאמר על שלחנות אלו אבל אם מסדרין הדפין על שלחנות הרבה כמו בסעודות גדולות הוי כמו שלחן א'. אבי מורי ולא אבא. יש לענות אמן אחר הרחמן עיין אחרונים: (ועיין בספר אליהו רבה שתיקן כל הנוסחאות בבה"מ): ג ב ותורה. אם לא אמר הודאה תחלה וסוף מחזירין אותו: ג ונשים. ועכשיו אומרים הנשים עיין מ"א:

מגן אברהם קפ״ז – סימן קפז – דיוקים בנסח ברכת המזון

א׳ לא יאמר כי לעולם חסדו עמנו כי חסדיו הם עם כל חי [טור] כ' הב"ח סי' קצ"ב אם אמר בריך רחמנא מרא מלכא דעלמ' דיהיב האי פיתא ובטובו בגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו חלב חטה בריך רחמנא דזן כולה בעתה יצא בדיעבד ולא לכתחלה כלל כי אם לקטנים פחות מח' שנה עכ"ל: שיחתום. כי כל המשנה ממטבע שטבעו כגון במקום שאמרו שלא לחתום והוא חתם או איפכא לא יצא, (רשב"א כ"מ ועמ"ש סי' רי"ד): ב׳ אם לא הזכיר. ואם לא אמר בה הודאה תחלה וסוף מחזירין אותו [כ"מ בטור], י"ל בכל עת ובכל שעה כי עתים הם קור וחום והמשנה טועה [ד"מ וכ"כ במט"מ] ואין עונין פה אמן כי איננה סוף הברכה רק שרגילין להפסיק בעל הנסים עסי' רפ"ד מ"ש: ג׳ ונשים כו'. צ"ע דפתח בתרתי וסיים בחדא, ובתו' ר"פ מ"ש אית' בהדיא דלא יאמרו ברית ותור' וכן כתבו התו' ורש"י בערכין וכ"ה בברכות דף מ"ח וז"ל ברית לפי שאינה בנשים תור' ומלכו' אינה לא בנשים ולא בעבדים עכ"ל וצ"ע דלא כע"ת ולבוש וצ"ע על מה סמכו עכשיו הנשים לאומר' והל"ח נדחק לתת טעם לדבר ובבד"ה כתב דנשים הוי כגברים שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה ואם כן ה"ל שניהם גוף א' עכ"ל נדחקו כדי ליישב המנהג ולע"ד קשה דהא אמרי' ססי' מ"ז דנשים מברכו' ברכת התורה משום דחייבות ללמוד מצו' שלהם וכ"פ בי"ד סי' רמ"ו ס"ו ואמרינן כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים א"כ למה לא יאמרו על תורתך שלמדתנו ועוד אמרי בע"א ד' כ"ח ע"א למ"ד המול ימול איתתא כמאן דמהילי דמי ולמ"ד ואתה את בריתי נשים לאו בני ברית נינהו וא"כ אפשר דעל בריתך שחתמת בבשרינו יכולין לומר דכמאן דמהילי דמי והא דקאמר בגמ' דרב חסדא [לא הי' אומר ברית ותורה משום דר"ח] [גי' נה"ח] הי' מזמן ומוצי' אף הנשים ולכן לא אמר ברית ותורה שאינ' שוה לנשים כאנשים דעכ"פ האנשים נימולים ממש ולומדי' כל התורה דלכן ס"ל אם לא אמרו יצא ידי חובתו ע"ש, יש לומר לא חיסר לנו בחיר"ק תחת החי"ת ואל יחסר לנו שב"א תחת היו"ד ופתח תחת החי"ת וצירי תחת הסמ"ך שאתה זן קמץ תחת השי"ן בפי כל חי לפי שהוא סמוך ועמ"ש סימן נ"א, של"ה כתב לומר חסר יחסר שהנקודות עולים כמנין לחם:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קפ״ז

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים קפ״ז

קפ״ז:א׳תרמ״א א׳ כתב מ"א לא כו' מלכא דעלמא דאם אמר מלך ולא אמר העולם לא יצא ומה"ט הקשה מ"א לעיל סי' קס"ז ס"ק כ"ב על המחבר לעיל שלא הזכיר תיבת דעלמא וה"ה דיש להקשות כן על המחבר דהכא: ב׳ יצא בדיעבד. היינו בשביל הזן בלבד: קפ״ז:א׳תרמ״ב א׳ (ס"ק ב) אם כו' תחלה וסוף תחלה היינו נודה לך וסוף היינו ועל הכל אנחנו מודים לך: ב׳ כ"מ בטור שהביא בשם הירושלמי שצ"ל הודא' תחלה וסוף ואח"ז כתב עוד דברים אחרים מה שצ"ל וכתב אח"ז וז"ל וכל מי שמשנה או לא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא י"ח עכ"ל משמע דקאי על כל מ"ש לפני זה: ג׳ י"ל כו' כי עתי' כו'. דלא תימא דעת ושעה חדא מלתא. אלא דעת הם שש עתים שהוזכרו בפ' נח ושעה הוא כפשוטה: ד׳ רק שרגילים כו' ר"ל שלא תטעה במה שנרא' הפסק בסדורים אחר תיבת ובכל שעה שכאן הוא סוף ברכה וכ"כ הטור בסי' רפ"ד שבברכות לאחר ההפטור' יש בסדורים הפסק אחר תיבת וצדק ואינו סוף ברכה: קפ״ז:א׳תרמ״ג א׳ (ס"ק ג) ונשים כו' דפתח בתרתי דנשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה משמע שנשים לא יאמרו לא ברית ולא תורה וכן עבדים לא יאמרו לא ברית ולא תורה וסיים בחדא דנשים לאו בני ברית כו' משמע דתורה יאמרו וכן עבדים משמע דיאמרו ברית: ב׳ ובתוס' ר"פ מ"ש דף כ' ע"ב שפי' האיבעי' אי נשים בבה"מ דרבנן לפי שאינן בברית ותורה ע"ש הובא לעיל סי' קפ"ה: ג׳ דף מ"ט א"ל רב זירא לר"ח ניתי מר ונתני א"ל ברכת מזונא לא גמירנא ותנויי מתנינ'. א"ל מאי האי א"ל דאיקלעי לבי ר"ג ובריכי ברכת מזונא וזקפי' ר"ש לקועי' עלי כחויא ואמאי דלא אמרי ברית ותורה ולא מלכות א"ל אמאי לא אמרית א"ל כדרב חננאל אמר רב דאמר אם לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא. ברית לפי שאינו בנשים. תורה ומלכות לפי שאינם בנשים ועבדים. א"ל ואת שבקית כ"ה תנאי ואמוראי ועבדית כרב עכ"ל הגמ': ד׳ למ"ד המול כו'. דאמרי' שם מנין שגוי פסול למול את ישראל. דרש בר פפא משמיה דר"א דאמר ה' לאברהם ואתה את בריתי תשמור וזרעך אחריך ור' יוחנן אמר כתיב המול ימול המל ימול ואמר דאיכא בינייהו אשה והא דקאמר בגמ' דר"ח היה מזמן כו' אין זה מפורש בגמרא וכמש"ל לשון הש"ס אלא דהוי קשיא למ"א מאי התנצל ר"ח דמה"ט לא אמר ברית ותורה ומלכות משום דר"ח משמיה דרב אמר דיוצא מאי התנצלות הוא זה ניהו דבדיעבד יוצא מ"מ קשיא למה עשה כן לכתחלה ולכן מפרש מ"א דר"ח היה מזמן בי ר"ג והיו מסובים גם נשים והוצרך להוציא גם הנשים וכיון דהנשים אין יכולין לומר ברית כו' וגם באיש דיעבד יצא לכן עשה כן לכתחלה כדי להוציא גם הנשים ואף לפמ"ש מ"א דגם באשה שייך ברית ותורה לזה כתב מ"א דמ"מ אין האשה שוה לאיש לענין ברית ותורה: ה׳ בפי כו' שהוא סמוך ר"ל דתיבת בפי סמוך לתיבת כל לכן לא יאמר בפה בה"א לבסוף כי אז הוא מוכרת מתיבת כל אלא בפי ביו"ד לבסוף ועמ"ש בסי' נ"א ס"ק א' דבברכת ברוך שאמר יאמר בפה בה"א: ו׳ שהנקודות עולים כמנין לחם שעולה ע"ח וקמ"ץ היא כמו יו"ד וי"ו ונחשב לט"ז. ופת"ח תחת ס' נחשב לוי"ו הרי כ"ב וסגול תחת יו"ד הרי ג' נקודות והם שלשים הרי נ"ב ושו"א תחת החי"ת ב' נקודות הרי כ' והוי ע"ב ופת"ח תחת הס' הרי עוד שש ס"ה ע"ח:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א