סימן קפו – אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
א נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, א וְסָפֵק הוּא אִם הֵן חַיָּבוֹת מִדְּאוֹרַיְיתָא וּמוֹצִיאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים, אוֹ אִם אֵינָן חַיָּבוֹת אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וְאֵינָן מוֹצִיאוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. { וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' קצ"ט בְּעִנְיַן זִמּוּן שֶׁלָּהֶם. } ב קָטָן חַיָּב מִדְּרַבָּנָן, כְּדֵי לְחַנְּכוֹ; וְהַהִיא דְּבֵן מְבָרֵךְ לְאָבִיו, כְּשֶׁלֹּא אָכַל הָאָב כְּדֵי ב שְׂבִיעָה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן.
באר היטב – סימן קפו – אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
א א וספק. עיין יד אהרן שהאריך: ב ב שביעה. ואפילו גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים והתוס' סוף פ"ב דמגילה חולקין וכ"כ האגודה ומשמע שם דוקא במגילה דינא הכי ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה. מ"א:
מגן אברהם קפ״ו – סימן קפו – אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון
א׳ וספק אם הם. דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא היה להם חלק בארץ מצד עצמן אבל כהנים ולוים היה להם ערי מגרש בהג"א וכ"כ בכ"ה דלא כש"ג ועסי' קפ"ז ס"ג וז"ל זוהר תרומה עמוד רצ"ח דנשים פטורות מברכת המזון לאפקא להון ידי חובה דהא לית בהו תורה וברית עכ"ל וזה כפירוש התוס': ב׳ ועסי' קצ"ט. הלכך אין מוציאו' אחרים [טור]: ג׳ כדי שביעה. ואפי' אם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים והתו' ספ"ב דמגילה חולקין בזה וכן כ' האגודה ומשמע שם דוקא במגיל' דינא הכי עמ"ש סי' תרפ"ט ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קפ״ו
א׳ אלא מדרבנן. ואע"ג דאין זה מ"ע שהז"ג ונשים חייבות פירש התוספות דבב"ה יש שם ברית ותורה ואין זה שייך בנשים. כתב הטור וז"ל וראיתי בסמ"ק שכתב ע"ש ר"י על מי שלא אכל יכול לברך להוציא מי שאכל ול"נ דאמרי' ולהוציא חבירו עד שיאכל כזית ובירו' מסמך לה אקרא עכ"ל ותמה ב"י דהא מבואר בתוס' והרא"ש דמדין ערבות יכול להוציא אחרים אפי' אם לא אכל כלל כדין כל המצות שאדם חייב אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הנהנין וב"ה הוי בכלל המצות ולא בעי' כזית דגן אלא שיוכל לומר שאכלנו ורבינו הטור לא ירד לעומק הדברים כב"י ותימה הוא מה העומק שיש בכאן דבסמ"ק עצמו מבואר שם בהגה' כדברי ב"י בשם התוס' וכ"כ גם הרא"ש ע"כ פשוט שהטור ידע זה אלא שהקשה עליו דלא משמע כן בגמ' שאמרו להוציא צריך כזית פת משמע דמשום שרוצה להוציא לא בשביל שיוכל לומר שאכלנו וכן בירושלמי מסמיך לה אקרא דואכלת ושבעת וברכת דמי שלא אכל לא יברך משמע שגוף הברכה אין לברך בשביל חבירו וא"כ אין זה בכלל ערבו' כלל והרא"ש הביא גם כן דברי ר"י אלא דסיים על זה דאפשר דהיינו מדרבנן אין יכול להוציא וקרא אסמכתא בעלמא הוא אבל הסמ"ק התיר לגמרי אפי' מדרבנן ע"כ חלק הטור עליו ואין כאן עומקות דברים כל עיקר ודברי הטור נכוני' להלכ':
ספר מחצית השקל על אורח חיים קפ״ו
קפ״ו:א׳תרל״ח א׳ (ס"ק א) וספק כו' רש"י כ' הטעם כמ"ש מ"א משום דנשים לא נטלו חלק בארץ ותמהו התוס' דא"כ גם על כהנים ולוים דהא לא נטלו חלק בארץ לכן פי' התוס' הואיל דאמרי' אם לא אמר ברית ותורה בבה"מ לא יצא. ונשים לא יוכלו לומר ברית ותורה כדאי' סי' קפ"ז סעיף ג' ומה"ט אפשר דלא הוי אלא דרבנן: ב׳ מצד עצמן ר"ל דודאי מצינו דגם נשים נטלו חלק בארץ כמו בנות צלפחד אלא מה שנטלו לא מצד עצמן נטלו אלא שהיו בנות יורשות ונטלו חלק אביהם: ג׳ אבל כו' ערי מגרש כו' ובזה מיישב המ"א תמיהת התוס' הנ"ל דמה"ט לא איבעיא ליה בכהנים ולוים דהם ודאי חייבים מן התורה: ד׳ דלא כש"ג שכ' דלפירש"י ה"ה דיש ספק בכהנים ולוים אם הם דאורייתא וע' בתשו' שער אפרים ובמשנה למלך: קפ״ו:א׳תר״מ א׳ (ס"ק ג) כדי כו' כ"מ סוף פסחים דף קט"ז ע"ב דראב"י סומא פטור מלומר הגדה כ' הכא בעבור זה כו' ופריך והאמרי' מאן אמר אגדתא בי ר' יוסף ואמרו ר"י ובי ר"ש רב ששת והא הוי סגי נהורא וכיון דפטורין מן התורה האיך היו יכולים להוציא את בני ביתם שהיו חייבים מה"ת ומשני דר"י ור"ש ס"ל מצה בזמן הזה דרבנן וה"ה אמירת הגדה ואתי דרבנן ומוציא דרבנן עכת"ד הגמ'. והא עכ"פ ר"י ור"ש הוי תרתי דרבנן אע"כ דאפי' תרתי דרבנן מוציא חד דרבנן: ב׳ והתו' ספ"ב דמגילה דף י"ט ע"ב ד"ה ור"י כו' דת"ק ס"ל דקטן אינו מוציא אחרים בקריאת מגילה ור"י מכשיר והקשו התוס' דע"כ מיירי בקטן שהגיע לחינוך דאל"כ מ"ט דר"י דהא הפטור מן הדבר אינו מוציא אחרים וכיון שהגיע לחינוך מ"ט דת"ק כיון דחייב מדרבנן והלא גם השומעים אין חיובן כ"א מדרבנן דהא מגלה דרבנן כמו קטן שאכל מוציא אביו שאכל כזית כיון דגם אביו אינו חייב רק מדרבנן ותי' דגבי בהמ"ז מיירי שהבן אכל כדי שביעה דהוי רק חד דרבנן כמו האב לכך מוציאו משא"כ גבי מגל' דהקטן הוי תרתי דרבנן והשומעים הגדולים הוי חד דרבנן ס"ל לרבנן דאין הקטן מוציאם עכת"ד: ג׳ ומשמע שם כו' ר"ל באגוד' (ואינו ת"י) אבל התוס' אדרבא משמע מדבריהם להיפך שהק' התוס' שם במגילה לדבריהם דמחלק בין תרי דרבנן לחד דרבנן. מסוגי' דר' יוסף ור"ש הנ"ל דהוי תרתי דרבנן ואפ"ה הוציאו ב"ב ותי' וז"ל וי"ל דסומא עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאוריי' משא"כ בקטן עכ"ל ומדהוצרכו לחלק בין קטן לסומא ע"כ צ"ל דלא ס"ל לחלק בין מגל' לשאר דברים: ד׳ עמ"ש סי' תרפ"ט שכ' שם בשם הרא"ש לחלק דדוקא במגלה דאין ביד הקטן להביא א"ע לידי חיוב. שלא יהי' רק חד דרבנן משא"כ בבהמ"ז דאע"ג דלא אכל הקטן רק כדי שביע' והוי תרתי דרבנן מ"מ יש בידו לאכול כדי שביעה ולא יהיה רק חד דרבנן ולכן עדיף. א"מ את האש' דקטן ודאי דרבנן והאשה אפשר דהוי דאורייתא ולפ"ז ה"ה גדול שלא אכל כדי שביעה והאשה אכל' כדי שביעה ג"כ אין איש הגדול יכול להוציא האשה מה"ט וע' בתשו' שער אפרים הנ"ל:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א