סימן קפה – לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
א בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נֶאֶמְרָה בְּכָל לָשׁוֹן. ב צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא א בִּשְׂפָתָיו; וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּבַעַל הַבַּיִת עִם בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ בְּבִרְכָּתוֹ. ד אֲפִלּוּ נִשְׁתַּכֵּר כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּרָאוּי, יָכוֹל לְבָרֵךְ ב בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. ה וְאִם בֵּרַךְ וְהָיְתָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה ג שִׁכּוֹר (פי' לְגַמְרֵי), נִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ אִם צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ; וּמִשּׁוּם מֵי רַגְלַיִם פְּשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְבָרֵךְ.
באר היטב – סימן קפה – לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
ב א בשפתיו. אבל אם הרהר בלבו לא יצא נ"ל דאם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא כמו בעל קרי מ"א. מצאתי למה אין ף בבה"מ לפי שכל מי שבירך בה"מ בכוונה אין שולט בו לא אף ולא קצף וכו' ומזונותיו מצוין לו בריוח ובכבוד כל ימיו ספר החינוך עטרת זקנים והמדקדק יזהר לברך דוקא תוך הספר ולא בע"פ ב"ח. (כתב בס' חסידים מעשה באחד שמת ונתגלה בחלום לאחד מקרוביו וא"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך כל הברכות בכוונת הלב כו' ע"ש ובספר אליהו רבה): ד ב בה"מ. עיין סי' צ"ט ס"א. ולכתחלה יברך קודם שיבא לידי כך עיין מ"א: ה ג שכור. עיין ט"ז וביד אהרן:
מגן אברהם קפ״ה – סימן קפה – לברך ברכת המזון בקול רם, ויתר פרטים בברכת המזון
א׳ ובלבד שיוציא. אבל אם הרהר בלבו לא יצא, ונ"ל דאם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא כמו בעל קרי: ב׳ יש מי וכו'. צ"ע למה כתב יש מי שאומר שהרי מילתא דפשיט' כיון שאינם יודעים לברך שצריך להוציאם בברכתו כמ"ש רסי' קצ"ג ע"ש ועמ"ש שם: ג׳ שאינו יכול לדבר. ונ"ל דמ"מ יכול לדבר לפני המלך דאל"כ ס"ל להרב"י אסור לברך לכתחלה וכמ"ש בס"ה דאפי' בדיעבד יש ספק וכ"ה בתו' פרק הדר והוא הדין בכל הברכות ועיין ברא"ש שם ובפ' א"ע, ומיהו ברמזים פרק הדר משמע דיש להסתפק אם רשאי לברך לכתחלה כשהוא שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך וברמזים פ' א"ע משמע קצת דפשיט' ליה דרשאי לברך לכתחלה לכן נ"ל דלכתחלה יברך קודם שיבא לידי כך ואם אירע שנשתכר אעפ"כ יברך דהא דאורייתא הוא וגם פשט הירוש' משמע דיברך וכ"מ בזוהר תרומ' ע' רע"ג וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונים כ"כ וכמ"ש סי' צ"ט ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קפ״ה
א׳ עד שאינו יכול לדבר כו'. כ"כ ב"י בשם התוס' ומרדכי והיינו מדומדם שזכר הטור בשם ירושלמי ואע"ג דבתפלה אסור כמ"ש סי' צ"ט שאר ברכות לא חמירי כ"כ וכמ"ש רמ"א בהדיא חילוק זה בר"ס צ"ט: ב׳ אם בירך והיה צואה. לא ירדתי לסוף דעת הרב בעל ש"ע בזה דזהו ע"פ דברי התוס' פ' הדר וז"ל שכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה ולא יצא כיון שאינו יכול לדבר בפני המלך וצריך לחזור ולהתפלל וכן ההיא דברכות שהיה מתפלל ומצא צואה כנגדו דמסיק דצריך לחזור ולהתפלל וצ"ע אם יש להשוות ברכו' לתפלה לענין צואה ושכור וע"כ לאו לכל מילי דמיין דהא שתוי אל יתפלל ביותר מרביעית ופשיטא דשתוי מברך ב"ה וכל הברכות כדאי' בירוש' ואפי' מדומדם עכ"ל הרי דאין מקום לספק ברכות אלא דוק' אם נא' דהך מדומדם היינו שתוי לחוד אבל אם נפרש מדומדם היינו שכור דאפ"ה כשר כמ"ש בסעיף הקודם לזה אין כאן ספק כלל בשכור ולא בצואה א"כ כיון שכבר פסק דשכור כשר דהיינו אינו יכול לדבר כראוי והוא פסול לתפילה ואפ"ה כשר לברכות היאך הביא אח"כ ספק של התוס' והרא"ש תוך כדי דיבור ובלבוש לא הביא הספק לענין שכור אלא לענין צואה ולא דק שפיר דודאי שכור וצואה שוין הם כמ"ש התוס' בהדיא שהעתקתי' וא"ל דמ"ש בס"ד כל שאינו יכול לדבר כראוי הוא אינו גרוע כ"כ כמו שכור ששיעורו שאינו יכול לדבר בפני המלך דזה אינו דודאי מי שאינו מדבר כראוי הו' אינו יכול לדבר בפני המלך ולא מצינו חילוק בתפל' בסי' צ"ט אלא בין שתוי לשכור דשתוי א"צ לחזור ולהתפלל ושכור צריך לחזור ולהתפלל והיינו דשתוי יכול לדבר בפני המלך ושכור אינו יכול לדבר בפני המלך אבל אין חילוק בשכור עצמו ותו דרמ"א כתב שם בפי' דאותו שכור שפסול לתפלה כשר לברכות א"כ מה ספק יש כאן וצריך לישב בדוחק דהרב סמך עצמו כאן בס"ד על מ"ש בס"ה דיש ספק בשכור וכיון דב"ה דאוריי' אזלי' לחומרא ולא פטרינן ליה מלברך ב"ה וא"כ בשאר ברכות לא יברך כשהוא שכור ועדיין קשה דרמ"א בסימן צ"ט השוה כל הברכות לחיוב בשכור וכאן לא כתב כלום וצ"ע:
ספר מחצית השקל על אורח חיים קפ״ה
קפ״ה:א׳תרל״ה א׳ (ס"ק א) ובלבד כו' לא יצא. דק"ל הרהור לאו כדבור דמי וכמ"ש סי' ס"ב. וע' במ"ש מ"א סי' ק"א ונ"ל דאם כו' כמו בעל קרי. ר"ל דתנן בברכות דף כ' ע"ב בעל קרי קודם שנתבטלה תקנת עזרא והי' אסור בתפילה ובדברי תורה. לכן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו ואמרו הטעם שם בגמ' משום דלאחריו הוא בה"מ דאוריי'. אבל ברכה שלפניו לא הוי רק דרבנן ולכן לא התירו לו לברך לפניו: ב׳ ומבואר שם בתר"י דהא דמברך לאחריו ר"ל ע"י הרהור אבל אסור להוציא בשפתיו. וא"כ תיקשי למ"ד הרהור לאו כדבור דמי וכדקי"ל מאי הועילו חכמים בתקנתן שיהרהר בהמ"ז בלבו. אע"כ דאפילו לאו כדבור דמי מ"מ יצא כשהיה אונס ולא יכול לקרות בפיו: ג׳ וה"ה דה"מ להביא ראיה ממ"ש הרב"י בסי' ס"ב וז"ל אם מ' אונס או חולי קרא ק"ש בלבו יצא. אלא דהמ"א רצה להביא ראי' על בהמ"ז דקיימי' בי' מבהמ"ז גופיה: ד׳ וכ' הפר"ח לעיל סי' ס"ב דאם עבר האונס ויש לו עדיין זמן לקרות ק"ש צ"ל ק"ש ויוציאו בפיו. וא"כ ה"ה הכא אם עבר האונס ועדיין לא נתעכל המזון צריך שוב לחזור ולברך בהמ"ז ויוציאו בשפתיו אף שכבר בשעת אונס בירך בהמ"ז ע"י הרהור: קפ״ה:א׳תרל״ו א׳ (ס"ק ב) יש כו' צ"ע כו' אף שכן דרך הרב"י דבר שלא נמצא כ"א בפוסק א' אף שלא מצא חולק עליו כו' בלשון יש מי שאומר ודין דהכא לא מצא הרב"י כ"א בס' כל בו מ"מ היינו דוקא בדין חדש וסברא חדשה משא"כ כאן דהוי מילתא דפשיטא: ב׳ ועמ"ש שם ר"ל אם אינו מבין השומע מ"מ יוצא. ובר"ח ושל"ה כתבו דאפי' מברך בהמ"ז ביחיד יברך בקול רם לפי שהקול מעורר הכוונה וגם עי"ז לא ישכח אם הזמן גורם להזכיר דבר מה באמצע כגון רצה בשבת ויעלה ויבא בר"ח הובא בס' א"ר: קפ״ה:א׳תרל״ז א׳ (ס"ק ג) שאינו כו' יכול לדבר ל"ה. והק' הט"ז דודאי מי שאינו מדבר כראוי אינו יכול לדבר לפני המלך ותי' בס' ח"מ דמיירי שדעתו צלול' אלא שלשונו כבדה מלדבר כדרך שתויי יין וצריך לדבר במתון והמדבר לפני המלך בלא"ה אינו דרך ארץ לדבר במהירות כ"א במתון ולכן יוכל לדבר לפני המלך אבל המדבר עם רעהו אין מדרך העולם לדבר במתינו' כ"כ ולכן שפיר מיקרי אינו יכול לדבר כראוי עכת"ד ונכון: ב׳ בתוספ' פ' הדר עירובין דף ס"ד ע"א ד"ה שיכור כו' דהא דאורייתא ר"ל וכיון שנסתפקו צריך לברך מספק: ג׳ וכמ"ש סי' צ"ט שכ' רמ"א דשאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שיכור. והוא מדברי המרדכי והגמ"י והם כתבו הטעם דעתה בלא"ה אין אנו מכוונים כראוי:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א