סימן קפב – דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קפב – דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום

א יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס אֲפִלּוּ א בְּיָחִיד, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר עָלָיו, וְלֹא יֹאכַל אִם אֵין לוֹ כּוֹס לְבָרֵךְ עָלָיו אִם הוּא מְצַפֶּה וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, אֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לַעֲבֹר זְמַן אֲכִילָה אַחַת; וּלְפִי זֶה אִם שְׁנַיִם אוֹכְלִים יַחַד צָרִיךְ לָקַחַת כָּל אֶחָד כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס כְּלָל, אֲפִלּוּ בִּשְׁלֹשָׁה. { הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס } (רַ"ן פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים). ב כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל יַיִן, וְלֹא מִשְּׁאָר מַשְׁקִים אֲפִלּוּ קָבַע סְעוּדָתוֹ עֲלֵיהֶם; וְאִם אֵין יַיִן מָצוּי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְהַשֵּׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין הֲווּ חֲמַר ב מְדִינָה, מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם, חוּץ מִן הַמַּיִם. { הַגָּה: וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁכָר, אֵין לִמְחוֹת דְּהָא יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ טָעוּן כּוֹס כְּלָל, וְעוֹד דְּהָא עִקַּר חֲמַר מְדִינָה הוּא שֵׁכָר וְקוֹבְעִין הַסְּעֻדָּה עָלָיו; וְאַף עַל גַּב דְּיַיִן נִמְצָא בָּעִיר, מִכָּל מָקוֹם לֹא מִקְרֵי מָצוּי לְדָבָר זֶה, שֶׁהוּא בְּיֹקֶר } ג { וְאִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת יַיִן בְּכָל סְעֻדָּה לְבָרֵךְ עָלָיו, אָמְנָם הַמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל יַיִן } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). { וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין כְּשֶׁמְּבָרְכִין בְּיָחִיד עַל הַיַּיִן שֶׁלֹּא לֶאֱחֹז הַכּוֹס בְּיָדָם, רַק מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶם, וְנָכוֹן מִנְהָג זֶה } ד { עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה } (בֵּית יוֹסֵף). ג צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא פָּגוּם, שֶׁאִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ, ה פְּגָמוֹ; אֲבָל אִם שָׁפַךְ מִמֶּנּוּ ו לְתוֹךְ יָדוֹ אוֹ כְּלִי, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מֵהַכַּד אוֹ מֵחָבִית קְטַנָּה, הָוֵי פָּגוּם; אֲבָל אִם שָׁתָה מֵחָבִית שֶׁל עֵץ גְּדוֹלָה, ז אֵין לְהַקְפִּיד. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ מַיִם פְּגוּמִים, פְּסוּלִים לִמְזֹג בָּהֶם כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. ד אִם הָיוּ כּוֹסוֹת הַמְּסֻבִּין פְּגוּמִים, צָרִיךְ לָתֵת מִכּוֹס הַבְּרָכָה ח לְתוֹכָם וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. { ע"ל סי' ק"ץ וְסי' רע"א. } ה ט אִם הֶחֱזִיר יַיִן שֶׁל כּוֹס פָּגוּם לְקַנְקַן, הַיַּיִן שֶׁבַּקַּנְקַן כָּשֵׁר, מִשּׁוּם דְּקַמָּא קַמָּא בָּטִיל. ו יְכוֹלִין לְתַקֵּן כּוֹס פָּגוּם עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיפוּ מְעַט יַיִן, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו מַיִם מִתַּקֵּן. ז בִּשְׁעַת י הַדַּחַק מְבָרְכִין עַל כּוֹס פָּגוּם.

באר היטב – סימן קפב – דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום

א א ביחיד. והאר"י ז"ל כתב שהיחיד לא יברך על הכוס עיין יד אהרן: ב ב מדינה. כתב רש"ל בשעת הדחק יכול לברך אפי' על קווא"ס או בארש"ט ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ וכתב הט"ז ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכה ולא יעשה כן בישראל ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעודה ואחר האכילה קובעים עצמם לשתות מי דבש מברכין בה"מ על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינה גם זה ביזוי מצוה הוא והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן וכ"כ הב"ח ושל"ה. וכתב המ"א ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה ע"ש: ג וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו ב"ח. כ' המ"א נ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמור מבה"מ: ד ע"ד הקבלה. כבר כתבתי בשם האר"י שא"צ כוס כלל ועיין יד אהרן: ג ה פגמו. ה"ה כוס של קידוש והבדלה וכיוצא בהם אבל אם רוצה לשתות אע"ג דפגום הוא צריך לברך וזהו פשוט: ו לתוך ידו. ובאופן שעדיין שם מלא עליו דהא מלא בעינן לכ"ע: ז ואין להקפיד. ויש לזהר לכתחלה. כנה"ג מ"א: ד ח לתוכם. קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום אבל מה שנוהגים ששותה המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. ט"ז: ה ט אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג עיין מ"א ובעטרת זקנים ובשכנה"ג ובספר הליכות אליהו דף ע"ד: ז י הדחק. טוב יותר לברך על יין פגום מעל שאר משקים שאינם פגומים. עטרת זקנים. יש נוהגין שנותנין פרורין של פת בכוס ואומרים שמתוקן בכך וכתב הטור שהוא מנהג שטות והרמ"מ וב"ח כתבו סמך מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא היקב:

מגן אברהם קפ״ב – סימן קפב – דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום

א׳ ולא יאכל. דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור וז"ל כדחזי' באמימר שלן בתענית מפני שלא הי' לו כוס להבדיל דכיון שב"ה טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל, וצ"ע דבשלמא התם אסור לטעום קודם הבדלה ומיתתו באסכרה אבל גבי ב"ה בשעה שמתחיל עדיין לא חל חיוב ב"ה ואפי' אם היה חל חיוב ב"ה אין איסור לטעום קודם ולמה יאסר מלאכול, וע"ק דאמרי' בפסחים דף ק"ה אם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום משמע דאוכל בלא כוס וא"ל דמיירי כשאין מצפ' שיהי' לו למחר מ"מ קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס וע"ק דאמרי' בעירובין דף מ' מ"מ כוס בעינן ופרש"י סתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס ובח"ה לכ"ע לית להו משמע שאוכלין בלא כוס וא"ל משום כבוד שבת וי"ט שרי לאכול בלא כוס דהא להבדלה מדמי' ליה ובהבדלה אפי' במוצ"ש ליו"ט אסור לאכול כמ"ש הרי"ף פרק א"ד לכן נ"ל דהמיקל לא הפסיד דאפי' בהבדלה יש מקילין כמ"ש סימן רצ"ו, וע"ש ס"ג וק"ו בב"ה די"א דאינה טעונה כוס כלל: ב׳ יין מצוי. ובטור סי' ער"ב כתוב דאם אין יין גדל מהלך יום סביב כל העיר מקרי אין יין מצוי ע"כ ואף על גב שמצוים יין הרבה אצל החנוני אין בכך כלום. [ב"ח] ומשמע דאם גדל מעט יין סמוך לעיר אין בכך כלום: כתב הב"ח בסעודות גדולות שותין בתוך הסעודה שכר ואחר המזון קובעין לשתות מי דבש יברך על מי דבש דגם הוא חמר מדינה ועוד דהוא חביב ואפי' למ"ד מין ז' עדיף היינו כשרוצה לאכול משניהם כמ"ש סי' רי"א ס"ה עכ"ל, ונ"ל דשכר לא הוי בכלל ז' מינים דהא מברכין עליו שהכל עסי' רי"א וכ"כ בשל"ה ועסי' תפ"ג ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים, כ' רש"ל הלכה ב"ה טעונה כוס אפי' ביחיד ובשעת הדחק שאין לו שכר שהוא חמר מדינה יכול לברך על משקה כל דהו כגון קווס"י או בארש"ט דרוב שתית ההמונים מהם ואסור להורות כן בפני ההמון שלא יבואו להקל אף שלא בשעת הדחק, ודוקא במדינות רוסיא דרגילים לשתות מינים אלו ונ"ל דמשקין שרגילין לשתות בפסח כגון מי תפוחים ומי לאקרי"ץ אינן חמר מדינה כיון שאין רגילין לשתותו כל השנה וה"ה לכל כיוצא בזה עסי' תפ"ג: ג׳ חוץ מן המים. אף על פי שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו: ד׳ וקובעין הסעודה. פי' די"א דאם קבע סעודתו על שאר משקין מברך עליהם אפי' במקום דאיכא יין: ה׳ וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו דאין זה מקרי הדור [ב"ח] ונ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמיר מב"ה: ו׳ שלא לאחוז. ולא ידעתי למה ואף דמדרש הנעלם סובר דא"צ כוס ביחיד מ"מ עדיף טפי לברך על הכוס לכן נ"ל שיאחזנו בידו ועוד נרא' דאף המדקדקים לא אמרו אלא ביין אבל בשאר משקין דהוי חמר מדינה מודו דיאחזנו בידו וכ"נ מל' ב"י ורמ"א [ב"ח] ומהרי"ו סי' קצ"ג כ' להגביהו טפח ואפשר דמיירי כשנוטלו ואח"כ יניחנו [כ"ה] מיהו בכתבים כתבו שלא ליטלו בידו ויתן ימינו על שמאלו נגד החזה ויסגור עיניו: ז׳ לתוך ידו. וצ"ל דאח"כ עירה אותו לכוס קטן מזה דהא בעינן שיהא מלא (ב"י רשב"א): ח׳ אין להקפיד. ומיהו ברי"ו אוסר ולכן יש ליזהר לכתחל' (כ"ה): ט׳ אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתוקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג, ומשמע בב"ח דוקא כששופך ממנו מעט מעט אמרי' קמא קמא בטיל אבל כששופך בבת אחת לא ול"נ דאין להחמיר דאפילו ביין נסך יש מקילין עבי"ד סי' קל"ד וכאן אין להחמיר כלל ובלבד שיהי' היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס: י׳ יכולין לתקן. דעיקר הפגם משום ששתה ממנו מעט וכשחוזר ומוסיף עליו מתקן בכך דומיא דפגימת המזבח כשחוזר וסותמו מתקן וכ"מ בב"ח בשם מהר"מ מ"ץ ומ"ש הב"ח דלדבריו אם החזיר מן הכוס לקנקן נעש' הכל פגום ל"נ דהתם בטל היין הפגום ביין הקנקן ברוב אבל הכא מתקן הכל בכל וכצ"ל בטור ועוד דבנפל התירא לגו איסור' לא אמרי' קמא קמא בטיל כמ"ש ב"י בשם הר"ן גבי יין במים: י״א מים מתקן. אפשר דדוק' יין מתקן מים שרגילין למוזגן בכך אבל שאר משקין לא ואפשר דכל שאינו מקלקלן בכך שרי וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג: י״ב בשעת הדחק. פי' שאין לו אחר [רשב"ם] כלומ' דה"א דמוטב לברך בלא כוס, כתוב בטור יש נותנין פירורי פת ביין פגום לתקנו ומנהג שטות הוא עכ"ל, והע"ת לא ע"ש, ויש נוהגין להקפיד כשיש בתוכו פירורי פת ואפשר דסוברים דבעי' שיהא מלא מיין דוקא ובטור לא משמע כן דהא לא כתב איסור בדבר:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קפ״ב

א׳ לברך על השכר אין למחות. בתשובת רש"ל סימן כ"ג כתב בשעת הדחק יכול לברך אפילו על קוא"ס או בארש"ט דהא בלא"ה אסור לשתות אחר ב"ה בלא ברכה ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ. ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכ' ואין לדמותו לכוס פגום דס"ס זה כי זה הוא בזיון טפי ואין לו חשיבות יותר ממים ולא יעשה כן בישראל. ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעוד' ואחר האכיל' קובעי' עצמם לשתות מי דבש מברכין ב"ה על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינ' ג"ז נר' שהוא ביזוי מצו' והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם דכיון שהוא חושק לשתות מי דבש למה לא יברך עליו דודאי יש לו מעל' אחר יין ואע"ג דאין מי הדבש מז' המינים כמו השכר לא אכפת לן בזה דחביב עדיף כדאי' לקמן סי' רי"א וכ"כ מו"ח ז"ל: ב׳ ויש מדקדקין כו'. הטעם בב"י דאי' במדרש הנעלם דפחות מג' א"צ כוס וכדי לקיים גם דעת הפוסקים דצריך כוס הם עושים הפשר' להראות שאין הלכ' מוכרעת בזה: ג׳ לתוך ידו כו'. וקשה דהא מלא בעינן לכ"ע וי"ל דשופך אותו אח"כ לכוס קטן ממנו והוא מלא א"נ דאינו שופך כי אם מעט באופן שעדיין שם מלא עליו: ד׳ צריך לתת מכוס הברכה. פי' קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום וכ"מ בסי' ק"ץ וססי' רע"א אבל למה שנוהגים ששות' המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. וק' דאם אין כוס אלא למברך הא ע"כ ישתו האחרים מכוס פגום כיון שכבר טעם המברך ממנו וי"ל דכל היכ' דאפשר לתקוני מתקנינן וכל היכא דלא אפשר די בכך שהמברך שותה מכוס שאינו פגום ע"כ יותר טוב שכל א' יהי' לו כוס מיוחד אם אפשר: ה׳ ויש מי שאומר שא"צ. הוא דעת הרא"ה בב"י דס"ל שא"צ כוס שאינו פגום אלא להמברך ונרא' שהוא יש לו ראי' מההוא דס"פ ג' שאכלו בעולא דבריך ב"ה אצל ר"נ אמר רב נחמן לעולא נשדר מר לילת' כוס של ברכה א"ל הכי אר"י אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש אדהכי שמעה ילתא והלכ' בכעס ושיברה ת' דני דחמר' א"ל רב נחמן נשדר לה מר כוס אחרינא שלח לה כל האי נבגא דברכתא פירש"י כליין שבחבית ככוס של ברכה היא שתי ממנו משמע דכשמברך על כוס שאינו פגום חלה הברכה על כל היין אפי' על מה שהוא פגום דהא לא ברכו על אותו יין שבחבית וא"כ אין בו מעלה מצד שאינו פגום אלא דא"צ ברכה רק על אחד וכל השאר נמשך אחריו יהיה מה שיהיה וכ"ה בב"י סי' ר"ו בשם הג"מ וז"ל תו אמרי כולהו נבגי דברכת' אלמא כל דמנח קמיה חייל' ברכה עלייהו עכ"ל. משמע אף שהוא פגום כנלע"ד: ו׳ דקמא קמא בטיל. נראה דהיינו ששפך בקילוח קטן דומיא דיי"נ בי"ד סי' קל"ד. וק' על מ"ש אח"כ דיכולים לתקן ע"י מעט יין או מים והא יהי' קמא קמא בטיל ואין שם תיקון. ונ"ל כיון דיש פלוגתא שם בי"ד אי אמרי' קמא קמא בטיל וכאן במה שצריך אינו פגום [אינו] אלא לכתחלה דהא בדחק כשר בפגום ע"כ אנו תופסין לקולא בכל צד: ז׳ בשעת הדחק כו'. היינו מדאמרינן בגמ' רב יעקב קפיד אכסא פגומה משמע דוקא לכתחלה וא"ל הלא יוכל לתקנו לשפוך קצת מים לתוכו דמיירי שכבר נמזג במים ואם ימזוג עוד יתקלקל:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קפ״ב

קפ״ב:א׳ת״ר א׳ (ס"ק א') ולא יאכל כו' כדחזי' באמימר כו' בפסחים דף ק"ז ע"א: ב׳ וצ"ע דבשלמא כו' אבל גבי ב"ה כו' ובס' א"ר כ' וז"ל ול"נ דהא בפסחים דף ק"ה אמרי' דמותר לאכול קודם הבדלה כדי שיברך על הכוס כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' שמ"ב ותו' דף ק"ב עכ"ל וכוונתו שהתוס' בפסחים דף ק"ב ע"ב ד"ה מניחו כו' ומבואר יותר ברא"ש שכ' וז"ל הרא"ש בסי' י"ז אהא דאמימר דלן בתענית שלא לאכול קודם הבדלה והא דאמרי' לעיל דף ק"ב ע"ב הנכנס לביתו במוצאי שבת ואין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו בהמ"ז ואח"כ מבדיל אלמ' מותר לאכול קודם הבדלה כו'. ור"י תי' דודאי אם אין לו כוס ומצפה למחר למצוא כוס לא יאכל בלילה אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס (והכי הוי עובד' דאמימר) אבל אם יש לו כוס ואינו מצפה שימצ' למחר יין יותר טוב שיאכל קודם שיבדיל ויברך בהמ"ז והבדלה על אותו כוס ממה שיבדיל על הכוס ויברך בהמ"ז בלא כוס עכ"ל הרא"ש וכ' כ' התו' והרא"ש בברכות וכ"ה לקמן סי' רצ"ו סעיף ג' ור"ל דהא גם בהבדלה קי"ל דא"צ לעבור רק זמן אכילה אחת והיינו אם מצפה שי"ל למחר אסור לאכול בלילה וצריך להמתין עד למחר אבל אם אינו מצפה שי"ל למחר והיה צריך לעבור שני סעודות בזה לא הטריחוהו רבנן וכדי לאכול קודם הבדלה וא"כ כאן ניהו די"ל כוס א' אבל אינו מצפה שי"ל למחר כוס אחר אם נאמר שיבדיל קודם אכילה דאסור לאכול קודם הבדלה. א"כ אחר הבדלה יהיה מותר לאכול אע"ג שאין לו כוס לבהמ"ז אפי' לדעת הטור דצריך לעבו' זמן אכילה א' אם אין לו כוס לבהמ"ז היינו כשמצפה שי"ל אחר זה לסעודה כוס לבהמ"ז אבל אם אינו מצפה שי"ל בסעודה האחרת כוס רשאי לאכול מיד בלי כוס דב' סעודות לא הטריחוהו רבנן כמו בהבדלה וא"כ הכא שאינו מצפה שי"ל למחר כוס יהיה מותר לאכול אחר הבדלה ולברך בהמ"ז בלי כוס לכן מוטב שיאכל קודם הבדלה ויברך בהמ"ז והבדלה על הכוס א' הרי דחמיר לאכול בלי כוס לבהמ"ז מלאכול קודם הבדלה וכיון דלהבדלה צריך לעבור סעודה א' כ"ש לבהמ"ז אם אין לו כוס ומצפה שיהיה לו. והיטב אשר דבר בזה: ג׳ אם אין לו אלא כוס א' א"ע קידוש היום ר"ל בליל שבת אם אין לו כוס כוס א'. ואין לו יין לשתות תוך הסעודה בין ביום ובין בלילה אע"ג שהוא מכבוד שבת לשתות יין בסעוד' מ"מ קידוש קודם ויקדש בלילה אע"ג שלא יהיה לו יין לסעוד בלילה וביום: ד׳ וע"ק כו' מ"מ כוס בעי כו' דאמר שמואל ורב תרווייהו אין אומרים זמן אלא בג' רגלים אבל לא בר"ה ויה"כ מיתבי תן חלק לשבעה וגם לשמנ' רבי יהושע אומר שבעה אלו ז' ימי פסח שמנה אלו ח' ימי החג. וכשהוא אומר וגם לרבות עצרת ור"ה ויה"כ מאי זמן ומשני לא לברכה ר"ל ברכה האמצעית שניתקן לי"ט ור"ה ויה"כ. הנ"מ דאי ס"ד זמן זמן כל שבעה מי איכא. ודחי דלמא לעולם זמן ואי לא בריך ביום א' יהיה לו תשלומין ז' או ח'. וע"ז פריך מ"מ בעי כוס לברכת הזמן ומסייע ליה לר"נ דאמר זמן א"צ כוס: ה׳ אפילו במ"ש ליו"ט: וכ"כ מ"א לקמן סי' רצ"ו ס"ק ח' בשם הרי"ף: ו׳ בהבדלה יש מקילין דס"ל לן בתענית היה מצד חומרא ומדת חסידות: קפ״ב:א׳תר״א א׳ (ס"ק ב') יין כו' ומשמע דאם גדל מעט כו' מדכתב סביב כל העיר כו': ב׳ ול"נ דשכר כו' ר"ל דא"צ לחלוק' הב"ח ובלא"ה עדיף מי דבש: ג׳ ונ"ל דמשקין כו' בפסח כו' ר"ל דבכל השנה אין נקראים חמר מדינה כיון דבכל השנה אין רגילים בו אבל בפסח דרגילים בו כתב מ"א לקמן סי' תפ"ג דאפשר דמותד ליקח לד' כוסות דהוי בפסח חמר מדינה. ובספר ח"י חלק עליו שם: קפ״ב:א׳תר״ד א׳ (ס"ק ה) וא"א לקנות כו' דאין מקרי הדור (ב"ח) ר"ל דמשמע מהרא"ש דהיכי דהוי חמר מדינה אין צריך להדר אחר יין אבל זה שיש לו יין בביתו הלא אינו מהדר אחריו דהא כבר י"ל בביתו לכן אפי' הוי שכר חמר מדינה צריך לקדש על היין כ"ה בב"ח: קפ״ב:א׳תר״ה א׳ (ס"ק ו) שלא לאחוז כו' ומהרי"ו כו' ואפשר כו' ר"ל דאין ראיה ממהרי"ו שכתב שצריך להגביה טפח אף ביחיד אין ראיה דס"ל כהב"ח דגם יחיד יאחזנו בידו. די"ל דמהרי"ו אין ר"ל שיגביה כ"א בתחלה כשנטלו קודם בהמ"ז. אבל בשעת בהמ"ז לא יאחזנו בידו אלא יניחנו על השולחן: קפ״ב:א׳תר״ח א׳ (ס"ק ט) אם החזיר כו' כמ"ש סימן קפ"ג. ר"ל כיון דכבר נתקן במה שהוסיף עליו מעט מהקנקן למה צריך לשפכו לקנקן. וע"ז רמז לסי' קפ"ג סעיף ב' כתב רמ"א שצריך לשפכו מן הקנקן לכוס בשעת בהמ"ז וזה מקרי חי אולם הב"ח לשיטתיה שהובא במ"א ס"ק י' כתב טעם אחד דהוא ס"ל דלמ"ד אם החזיר היין לכוס פגום לקנקן דהיין כשר דאמרינן קמא קמא בטיל. לדידיה לא מהני אי שופך מן הקנקן לכוס לתקנו דגם בזה אמרינן קמא קמא בטיל. ולמאן דאמר דמהני אם שופך מהקנקן לתקן. ע"כ ס"ל דל"א קמא קמא בטיל לדידיה אם שפך היין מכוס פגום לקנקן גם היין שבקנקן נפסל. לכן שופכים תחלה מן הקנקן לכוס וניתקן למ"ד דל"א קמא קמא בטיל. ולצאת גם ידי מ"ד דאמרינן קמא קמא בטיל. ולדידיה לא מהני מה ששפך מהקנקן לכוס. לכן אח"ז מחזירין היין של הכוס לקנקן וניתקן עי"ז כיון דקיימינן למאן דאמר דל"א קמא קמא בטיל וה"ה מתוקן ממה נפשך לכולי עלמא. אבל המ"א דחולק על הב"ח בס"ק י' לכן הוצרך ליתן טעם אחר: ב׳ אבל כששופך בבת אחת לא. דהכי קי"ל בי"ד ר"ס קל"ד דאם שפך יין נסך מכלי גדול כחביות ששופך הרבה בפעם א' (וע"ש בש"ך בשם הר"ן) לא אמרינן קמא קמא בטיל. דאפי' ביי"נ יש מקילין. והיינו אמוראי בש"ס. ואע"ג דלענין יי"נ לא קי"ל כוותיה מ"מ כאן יש להקל כוותיה: קפ״ב:א׳תר״ט א׳ (ס"ק י) יכולים כו' ומ"ש הב"ח כו' נעשה הכל פגום דהוא ע"כ ס"ל דלא אמרינן קמא קמא בטיל. דא"כ גם אם הוסיפו מעט יין כשר לא היה ראוי לומר שניתקן עי"ז. דהב"ח ס"ל דע"י ששופכים לתוכו יין כשר היין כשר מבטל ליין הפגום. ואי אמרת דאמרינן קמא קמא בטיל גם כה"ג אמרינן קמא קמא בטיל ולא מתקן ע"י ששופך לתוכו יין כשר: ב׳ אבל הכא מתקן הכל כו' ר"ל אם שופך מיין כשר לתוך הפגום אין הטעם שהכשר מבטל ליין הפגום אלא שגם הפגום נעשה מתוקן כמ"ש רס"ק דזה הוי כאלו סתים הפגימה כמו מזבח פגום שסותם הפגם ע"י אבן שהוכשר עי"ז וניתקן וה"ה הכא. ועיין בלשון מהר"ם מ"ץ בב"ח: ג׳ ועוד דבנפל התירא לגו איסורא לא כו' דדוק' איסו' דרכו להתבטל. ואין היתר דרכו להתבטל ולא אמרינן גבי' קמא קמא בטיל. וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד בפרק בתרא דע"ז דהא קיי"ל יין במים בטל בס'. אם נפל יין במים מעט מעט אמרי' קמא קמא בטיל. אע"ג שלבסוף נתרבה היין עד שאין במים ששים כנגדו אבל אי נפלו המים לתוך היין מעט מעט אי נתרבו בסוף המים עד שהן ס' נתבטל היין במים ול"א דהמים קמא קמא בטלו דבהיתרא ל"א קמא קמא בטיל כנ"ל. וניהו דלא קיי"ל כוותיה בהא דאי נפל יין לתוך מים ונתרבה אח"כ עד שאין המים ס' חוזר איסור וניעור וע"ש בהגהת רמ"א מה שהקשה. מ"מ נקטינן מדבריו דבהיתרא ל"א ק"ק בטיל: קפ״ב:א׳תרי״א א׳ (ס"ק י"ב) בשעת כו' ואפשר דסוברים כו' ובטור לא משמע כן כו' והא דאמרינן בסי' קפ"ג סעיף א' ובמ"א ס"ק א' שצריך לשטוף הכוס משיורי יין ששרה בו פת צ"ל דשיורי פת ששרה הוי מאוס יותר וע' בס' א"ר:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א