סימן קעא – שלא לנהג בזיון באכלין – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קעא – שלא לנהג בזיון באכלין

א עוֹשֶׂה אָדָם צְרָכָיו בַּפַּת וְהָנֵי מִלֵּי דְּלֹא מַמְאִיס בֵּיהּ, אֲבָל מִדֵּי דְּמַמְאִיס בֵּיהּ, א לֹא; הִילְכָּךְ אֵין מַנִּיחִין עָלָיו בָּשָׂר חַי, וְאֵין מַעֲבִירִין עָלָיו כּוֹס מָלֵא, וְאֵין סוֹמְכִין בּוֹ הַקְּעָרָה אִם הִיא מְלֵאָה דָּבָר שֶׁאִם יִפֹּל עַל הַפַּת יִמָּאֵס, וְאֵין נוֹטְלִין הַיָּדַיִם בְּיַיִן בֵּין חַי בֵּין מָזוּג אֲפִלּוּ נְטִילָה שֶׁאֵינָהּ צֹרֶךְ אֲכִילָה, וְאֵין זוֹרְקִין ב הַפַּת מִשּׁוּם בִּזְיוֹן אֳכָלִים; וּכְשֵׁם שֶׁאֵין זוֹרְקִין אֶת הַפַּת, כָּךְ אֵין זוֹרְקִין אֳכָלִין הַנִּמְאָסִים עַל יְדֵי זְרִיקָה; אֲבָל מִדֵּי דְּלֹא מַמְאִיס, כְּגוֹן אֱגוֹזִים וְרִמּוֹנִים וְחַבּוּשִׁים, שָׁרֵי. ב לֹא יֵשֵׁב אָדָם עַל ג קֻפָּה מְלֵאָה תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת, אֲבָל יוֹשֵׁב הוּא עַל עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה אוֹ עַל קֻפָּה מְלֵאָה קִטְנִיּוֹת. ג מֻתָּר לֶאֱכֹל דַּיְסָא (פי' הַחִטָּה הַנִּקְלֶפֶת מְבֻשֶּׁלֶת) בְּפַת בִּמְקוֹם כַּף, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל הַפַּת אַחַר כָּךְ; וְהַמְדַקְדְּקִים אוֹכְלִים בְּכָל פַּעַם שֶׁמַּכְנִיסִים לְתוֹךְ פִּיהֶם מְעַט מִן הַפַּת עִם הַדַּיְסָא. { הַגָּה: וְהַנִּשְׁאָר מִן הַפַּת אַחַר כָּךְ, אוֹכְלִים אוֹתוֹ } (בֵּית יוֹסֵף). ד מַמְשִׁיכִין יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, וְהוּא שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ בִּכְלִי בְּפִי הַצִּנּוֹר; וְזוֹרְקִין לִפְנֵיהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁאֵינָם נִמְאָסִים; אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאָסִים; אֲבָל לֹא גְּלוּסְקָאוֹת לְעוֹלָם. ה הַזּוֹרְקִים חִטִּים לִפְנֵי חֲתָנִים, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִזְרְקוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם נָקִי וְגַם יְכַבְּדוּ אוֹתָם מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְרְסוּ עֲלֵיהֶם.

באר היטב – סימן קעא – שלא לנהג בזיון באכלין

א א לא. ודבר שהוא צורך האדם או לרפואה ליכא ביזוי ומותר ומה"ט נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים. מ"א ע"ש: ב הפת. אפי' לא ממאיס בכך. ב"ח. כשרואים אוכלים מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם. ואסור לגרום לאוכלים שיאסרו בהנאה עי"ד ס"ס ש"צ. מאכל אדם אין מאכילין לבהמה תענית דף כ'. מ"א: ב ג קופה. דוקא בקופה של נצרים שהיא נכפפת והאוכלין נמאסות. אבל בקופה של עץ שאינה נכפפת אפי' היו בתוכה ספרים מותר לישב עליהם וכ"ש אוכלים ב"ח. ובתשובת רמ"א כתב דאסור לישב על התיבה שהספרים בתוכה ובי"ד סי' רפ"ב כתב הט"ז דאם הוא קבוע בכותל שרי וכן נוהגין בבה"כ ועי' בתשובת אוהל יעקב סי' י"ח:

מגן אברהם קע״א – סימן קעא – שלא לנהג בזיון באכלין

א׳ איתא בשבת דף ק"ח שורה פת ביין ומניחה ע"ג העין ש"מ אפילו מידי דממאיס אם עושה לרפואה שרי ומוכח בגמ' בכמה דוכתי דשרי לזלף הקרקע ביין ולעשות ממנו משרה וכבושה ולסוך הגוף ביין אפי' שלא לרפואה וטעמא כמ"ש הרמב"ם אין מפסידין האוכלין דרך ביזוי ובעיטה ע"כ משמע דדבר שהוא צורך האדם ליכא ביזוי ובעיטה, וכ"מ בשבת דף נ"ג, דטעמא משום הפסד אוכלין, וא"כ כל היכי שעושה לצרכו ליכא פסידא ומה"ט נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים וכמ"ש סי' ק"ס סי"ב ע"ש ובזה א"צ לדברי הב"ח: ואין זורקין הפת. אפי' לא ממאס בכך (ב"ח ב"י), כשרואין אוכלים מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם (עירובין דף ס"ד): איתא בשבת דף נ' דאסור לפצוע זתים אפילו כוונתו למתוקי פירא מפני שנמאסים ע"י כך והרי"ף פירש שמיירי שרוצה ליטול בו ידיו ומשום זה נמאסין ואסור דאפשר ליטול בבורית עבי"ד ס"ס ש"נ דאסור לגרום לאוכלין שיאסרו בהנאה, בתענית דף כ' אי' מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה פירש"י משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולם: ב׳ לא ישב. דוקא בקופה של נצרים שהי' נכפפת והאוכלין נמאסות אבל בקופה של עץ שאינה נכפפת אפי' היו בתוכה ספרים מותר לישב עליהם וכ"ש אוכלים (ב"ח) ובתשובת רמ"א כתוב דאסור לישב על תיבה שהספרים בתוכה וביו"ד סי' רפ"ב כתב הט"ז דאם היה קבוע בכותל שרי וכן נוהגין בבה"כ עמ"ש סימן ר"מ: ג׳ והמדקדקים. נ"ל דביזוי היא להשתמש מעשה עץ באוכלין לכן אוכלין כל פעם מעט כאלו בא ללפת הפת ונשאר אוכלין בעצמן דלאחרים הוא נמאס: ד׳ שנמאסי'. אף על פי שהן בקליפתן ואין האוכל נמאס מ"מ הם נמאסי' (ב"י ב"ח תוס'):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קע״א

א׳ אפי' נטילה שאינה וכו'. הקשה מו"ח ז"ל מ"ש מהא דשרי למשוח הידים להעביר הזוהמא ותירץ דהתם תקנת חכמים משום קדושה דברכת המזון ואסמכיה אקרא אני ה' זה שמן ערב. ומהאי טעמא נמי במים אחרונים שרי ביין ושאר משקין מפני שהם מעבירים את הזוהמא כמ"ש סימן קפ"א עכ"ל: ב׳ ואין זורקין הפת. פירש ב"י אפי' אם לא ממאס משא"כ בשאר אוכלין צריך שיהיה נמאס דוקא: ג׳ קופה מלאה תאנים. נ"ל אפי' אם הקופה של עץ כסתם קופה שבתלמוד מ"מ התאנים מתמעכים ע"י שיושב עליה למעלה והיא מליאה ואינה מכוסה אבל במכוסה נראה דמותר אלא דאם יש בה ספרים אסור אף במכוס' וכמ"ש בי"ד סי' רפ"ג ומו"ח ז"ל כתב בשל עץ אפי' יש בו ספרים מותר לישב עליו ומוקי הך קופה דוקא בשל עור ולא נלע"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קע״א

קע״א:א׳תקכ״ד א׳ אי' בשבת כו' ומניחה ע"ג עין בשבת ואין בזה איסור שאין עושין רפואה בשבת עיין לקמן סי' שכ"ח סעיף כ' ובמ"א שם חלוקי דינים בזה עכ"פ מוכח אע"ג דהפת נמאס עי"ז אפ"ה כיון שהוא לרפואה מותר: ב׳ וכ"ה בשבת דף נ' דטעמ' כו' כצ"ל והוא מה שמביא מ"א בס"ק א': ג׳ ובזה א"צ לדברי הב"ח שהקשה מהא דנט"י מהא דתקנו חכמים למשוח קודם בהמ"ז בשמן ערב את הידים להעביר הזוהמא הובא בט"ז: ד׳ (ס"ק א) ואין זורקין כו' כגון ככר שלם דבפרוסה אין עושין כשפים: ה׳ איתא בשבת דף נ' דאסור לבצוע זתים ופירש"י להכותה על הסלע למתק מרירותה ואסור דמפסיד המשקין היוצא מהן ולפ"ז צריך לחלק בין יין לזילוף ומשרה וכבושה דשרי דשאני הני דנהנה האדם מן היין שזילף או שעשה משרה משא"כ התם דלא נהנה כלל מן המשקין ההולכים לאבוד ע"י הכאה אע"ג דהזית נעשה ממותק לא ע"י הפסד משקין נעשה כ"א ע"י ההכאה ולכך אסור: ו׳ והרי"ף כו' דאפשר ליטול בבורית. וכה"ג אע"ג דלא הוי דרך ביזוי ובעיטה אלא לצורך אדם אפ"ה אסור כיון דאפשר בלי הפסד ע"י ד"א ולפי' הרי"ף אפשר דלמתק שרי וכן נראה קצת מחדושי רשב"א שם: ז׳ בתענית כו' ומחזי כבוטא כו' וסיים רש"י ז"ל אי נמי משום דחסה תורה על ממונם של ישראל עכ"ל ולפי' זה האחרון אם אין לו ד"א להאכיל לבהמתו כ"א מאכל אדם שרי ואפשר ע"ז סומכים העולם שנותנים לתרנגולים לאכול פת הראוי למאכל אדם: קע״א:א׳תקכ״ה א׳ (ס"ק ב) לא ישב כו' אפי' הי' בתוכה ספרים והיינו כשהם מכוסים ויושב על הכיסוי. ובי"ד כו' שרי וע"ש בספר נה"כ: ב׳ עמ"ש סי' ר"מ דאם הכלי גדול שמחזיק מ' סאה בלח דבטל מתורת כלי לענין טומאה ה"ה הכא לאו שם כלי עליו ומותר לישב עליו אפילו יש בתוכו ספרים דלא כתשובת רמ"א שנסתפק בזה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א