סימן קמו – שלא לדבר בשעת הקריאה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קמו – שלא לדבר בשעת הקריאה

א אָסוּר לָצֵאת וּלְהַנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁהוּא פָּתוּחַ, אֲבָל בֵּין גַּבְרָא א לְגַבְרָא, שַׁפִּיר דָּמֵי. ב כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה, אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ ב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֲפִלּוּ בֵּין גַּבְרָא ג לְגַבְרָא, וַאֲפִלּוּ אִם הִשְׁלִים הוּא הַפָּרָשָׁה; וְיֵשׁ מַתִּירִים לִגְרֹס (פי' לִלְמֹד) בְּלַחַשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ י' דְּצַיְיתֵי (פי' הַמְשִׂימִין לִבָּם) לַסֵפֶר תּוֹרָה, מֻתָּר לְסַפֵּר { בְּדִבְרֵי תּוֹרָה } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי"א); וְיֵשׁ מַתִּירִים לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ; וְיֵשׁ מַתִּירִים לְמִי שֶׁקּוֹדֵם שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה מַחֲזִיר פָּנָיו וּמַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִקְרוֹת, וּמַתְחִיל לִקְרוֹת; וְלִקְרוֹת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, ד שָׁרֵי. וְכָל זֶה אֵינוֹ עִנְיָן לְפָרָשַׁת זָכוֹר (דְּבָרִים כה, יז יט) וּפָרָשַׁת פָּרָה (בַּמִּדְבָּר יט, א כב), שֶׁהֵם בַּעֲשָׂרָה מִדְּאוֹרַיְיתָא, שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן וּלְשָׁמְעָם מִפִּי הַקּוֹרֵא; וְהַנָּכוֹן שֶׁבְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת רָאוּי לִמְדַקְדֵּק בִּדְבָרָיו לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּלְשָׁמְעָם מִפִּי הַקּוֹרֵא. ג אָסוּר לְסַפֵּר כְּשֶׁהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּנָּבִיא, עַד שֶׁיַּשְׁלִים כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. ד אֵין צָרִיךְ לַעֲמֹד ה מְעֻמָּד בְּעֵת שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה, ו { וְיֵשׁ מַחְמִירִין וְעוֹמְדִין, וְכֵן עָשָׂה מוהר"ם, } (מָרְדְּכַי פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה).

באר היטב – סימן קמו – שלא לדבר בשעת הקריאה

א א לגברא. דוקא לצורך גדול סדה"י. ובין פסוק לפסוק אסור. טור מ"א פר"ח: ב ב בדברי תורה. אפילו להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרוש מדבר איסור עיין ברי"ף ובמ"א. ובד"מ הביא להורות לשואל או לפרוש מדבר איסור ש"ד ע"ש: ג לגברא. וב"ח פסק דבין גברא לגברא מותר ובפרט האידנא שמאריכין במי שבירך (ובשל"ה כתב אם אסור לספר אפילו בין גברא לגברא אף שהספר סגור א"כ מה יענו ליום הדין הגדול והנורא אותן שמספרין בשעת הקריאה אוי להם ולנפשותם והזוהר האריך מאוד בעונשם ע"ש): ד שרי. אפילו ליכא י' דצייתי כ"מ ת"ה ובשל"ה מחמיר אפילו לסייע לחזן מתוך החומש ומ"מ כ' דנכון לקרות בלחש עם החזן דא"א לכוין ולשמוע: ד ה מעומד. אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני הס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ לעמוד ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה. מ"א ט"ז עיין יד אהרן: ו ויש מחמירין. ובין גברא לגברא שרי לכולי עלמא. ב"ח:

מגן אברהם קמ״ו – סימן קמו – שלא לדבר בשעת הקריאה

א׳ אסור לצאת. אפי' בין פסוק לפסוק [טור] ונ"מ בשבועות שאומרים אקדמות: ב׳ ש"ד. דוקא לצורך גדול (סדה"י): ג׳ כיון שהתחיל. זהו דעת הרמב"ם ופשט הגמ' והפוסקים משמע דמשנפתח ס"ת אסור וב"ח פסק דבין גברא לגברא מותר ובפרט האידנא שמאריכין במי שבירך: ד׳ אפילו בד"ת. אפילו להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר איסור (רי"ף): ה׳ שרי. אפילו ליכא י' דצייתי [כ"ה ת"ה] כיון דעסיק באותו ענין ובשל"ה מחמיר אפי' לסייע לחזן מתוך החומש ומט"מ כתב דנכון לקרות בלחש עם הש"ץ דא"א לכוון לשמוע כמ"ש סימן נ"ט ס"ד: ו׳ א"צ לעמוד. אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ ע' ר"ס קמ"א ובמגילה ר"פ הקורא עומד דדוקא הקורא צריך לעמוד וכ"מ בי"ד סי' רפ"ב ס"ב ובסי' רמ"ד והא דהוצרך לומר שם בסי' רמ"ב סי"ח לפי שהס"ת ברשו' אחרת משמע דהעומדים על הבימה צריכים לעמוד היינו בשעה שמגביהין אות' וכ"ה בב"י שם בשם רשב"א וכ"ה בתוס' מנחות דף ל"ג ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד [מ"ב סוף הס' ומ"ע סי' צ"א] דהוי דבר שבקדושה: ז׳ ויש מחמירין. ובין גברא לגברא לכ"ע שרי לישב (ב"ח):

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קמ״ו

א׳ א"צ לעמוד כו'. בגמרא אמרינן פ' א"נ אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנא' עמדו ולא ענו עוד. ומטעם זה כתב הטור בשם רב שר שלום דא"צ לעמוד בשעת קריאת התורה דהעמידה דכתיב בקרא היינו שתיקה ומהר"ם שהיה מחמיר ועמד בשעת הקריאה כמ"ש רמ"א בסמוך כ"כ המרדכי משמו וכ' שם שגם בשעת המילה הי' עומד שנא' ויעמוד כל העם בברית והביא רמ"א בי"ד בה' מילה וכ' ע"ז שכן נוהגין וא"כ גם כאן ראוי לנהוג כן דהא בחד' מחת' מחתינהו מהר"ם שם ולכאורה ק' על מה שעמד מהר"ם והלא מפרש בגמ' דאין עמידה אלא שתיקה ואני בעניי לא הבנתי דברי רב שר שלום דודאי העמידה הי' כפשוטם אלא דאותה העמידה צריכה להיות בשתיקה דאל"כ ק' מה דאמרי' בפ' שבועות העדות בשעת גמר דין צריכים בעלי דינים להיות בעמידה דכתיב ועמדו שני האנשים ה"נ נימ' דא"צ להיות מעומד אלא בשתיקה. ובלבוש כתוב הוכחה אחר' דאי ס"ד עמיד' ממש הא כבר כתיב ואתה פה עמוד עמדי דמשמע דוקא הש"ץ שהוא הסרסור והוא בדות' דלא מצינו כן בגמ' אלא ודאי דמ"מ צריכ' העמיד' כפשוטו אלא שבשעת העמיד' צריך שתיקה וע"כ שפיר נהג מהר"ם בעמידה ואף כי אין בנו כח להכריע ומ"מ נראין דברי מהר"ם נכונין וכן ראוי לנו לנהוג: ושוב מצאתי בתשובה לר' עובדיה ספורני סימן צ' שפסק כן דצריך לעמוד ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואי' בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו כו' ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קמ״ו

קמ״ו:א׳קס״ב א׳ (ס"ק א) אסור כו' ונ"מ בשבועות. ר"ל אף שדין זה אמור בש"ס בברכות היינו בזמניהם שהיו מתרגמים כל הפסוק וא"כ יש שהות לצאת בין פסוק לפסוק בעוד שמתרגם הפסוק וקמ"ל דאסור אבל לדידן דאין מתרגמים האיך משכחת לה שאפשר לצאת בין פסוק לפסוק הא אין שהות בנתיי' ולזה אמר דנ"מ בשבועות שאומרים אקדמות דיש מקומות שכהן מברך על התורה וקורין עמו פסוק ראשון מחובת היום ואחר זה אומרים אקדמות וע"ל סי' תצ"ד בט"ז קמ"ל דאסור לצאת בשעת אמירת אקדמות כיון שכבר התחילו לקרות אע"ג שהוא בין פסוק לפסוק. ובס' א"ר התיר לצאת בשעת אמיר' אקדמות ע"ש ולפי מנהגינו שאומרים אקדמות קודם שמתחיל הכהן לברך ואין פותחים הספר כלל בלא"ה שרי: קמ״ו:א׳קס״ד א׳ (ס"ק ג) כיון שהתחיל זהו דעת הרמב"ם דכל שלא התחיל אע"ג שכבר נפתח הספר מות' לצאת: ב׳ משמע דמשנפתח כו' דל' הש"ס בברכות ד' ח' כיון שנפתח ס"ת: ג׳ וב"ח פסק כו' דהרב"י אוסר בין גברא לגברא כדי שלא ימשך בדבורו גם אחר זה כשיקראו בתורה והב"ח לא חשש לזה: קמ״ו:א׳קס״ה א׳ (ס"ק ד) אפי' כו' אפי' להורות כו' רי"ף בברכות שם וע"ש בל"ח אבל בס' ד"מ כ' וז"ל בשם רי"ו דהוראה לפי שעה או לפרש דבר איסור שרי והד"מ לא הביא דברי הרי"ף: קמ״ו:א׳קס״ו א׳ (ס"ק ה) שרי אפי' ליכא יו"ד דבאיכ' י' דצייתי בלאו הכי לחד פוסק שרי כ"ה בת"ה שם ומ"מ משמע שם שדוקא בלחש הותר לו כהאי גוונא שלא יבלבל דעת השומעים ע"ש סי' כ"ד. כמ"ש סי' נ"ט סעיף ד' וע"ל סי' תר"ץ במ"א ס"ק ט"ו מה שכ' בשם רשב"א: קמ״ו:א׳קס״ז א׳ (ס"ק ו) א"צ כו' אפי' העומדים על הבימה. ר"ל ל"מ העומדים למטה בבהכ"נ א"צ לעמוד כיון שס"ת ברשות אחרת אלא אפילו העומדים על הבימה דהם ברשות אחת עם הס"ת אפ"ה א"צ לעמוד אלא דהט"ז בי"ד שם כ' דאפילו העומדים על הבימה אם הס"ת מונחת על השולחן הוי רשות אחרת דהשולחן גבוה יו"ד ורחב ד' טפחים דהוי רשות לעצמו ומגן אברהם צ"ל דמיירי היכי שאינה מונחת על השלחן או שאין השלחן גבוה יו"ד: ב׳ והא דהוצרך כו' ר"ל להתיר לצבור לישב כשהס"ת על הבימה: ג׳ וכ"ה בב"י שם בסי' רפ"ב:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א