סימן קכג – דיני הכריעות בסיום י"ח ברכות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קכג – דיני הכריעות בסיום י"ח ברכות

א כּוֹרֵעַ וּפוֹסֵעַ א ג' פְּסִיעוֹת לְאַחֲרָיו, בִּכְרִיעָה אַחַת, ב וְאַחַר שֶׁפָּסַע ג' פְּסִיעוֹת בְּעוֹדוֹ כּוֹרֵעַ, קֹדֶם שֶׁיִּזְקֹף, כְּשֶׁיֹּאמַר עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ; וּכְשֶׁיֹּאמַר הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם ג עָלֵינוּ, הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד יְמִינוֹ; וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו, כְּעֶבֶד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר אַחַר כָּךְ יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כו', כִּי הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְלָכֵן מְבַקְּשִׁים עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה מַמָּשׁ } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). ב בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ הַג' פְּסִיעוֹת יַעֲמֹד, וְלֹא יַחֲזֹר ד לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר ה לִקְדֻשָּׁה, וּלְפָחוֹת עַד שֶׁיַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. { הַגָּה: וְהַשַּׁ"ץ יַעֲמֹד כְּדֵי הִלּוּךְ } ו { ד' אַמּוֹת, קֹדֶם שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם } (תשו' הָרַשְׁבָּ"א סי' תל"ו); { וְכֵן יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל יַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ פְּסִיעוֹתָיו } ז { כְּשִׁעוּר זֶה, קֹדֶם שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם וִירוּשַׁלְמִי). { יָחִיד שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אָסוּר לְהַחֲזִיר } ח { פָּנָיו לַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלָּתוֹ } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט). ג כְּשֶׁפּוֹסֵעַ, עוֹקֵר רֶגֶל שְׂמֹאל ט תְּחִלָּה; וְשִׁעוּר פְּסִיעוֹת אֵלּוּ, לְכָל הַפָּחוֹת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן גּוּדָל בְּצַד עָקֵב. { וּלְכַתְּחִילָה לֹא יַפְסִיעַ פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת יוֹתֵר מִזֶּה. } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח וְדִבְרֵי עַצְמוֹ, לְפִי הַטַּעַם שֶׁכָּתַב בֵּית יוֹסֵף לְג' פְּסִיעוֹת בְּשֵׁם ר' הַאי). ד מִי שֶׁמּוֹסִיף עַל ג' פְּסִיעוֹת, הָוֵי יֻהֲרָא. ה גַּם שְׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹת כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם אֵין צֹרֶךְ לַחֲזֹר לִפְסֹעַ ג' י פְּסִיעוֹת. { וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ רַק בְּקוֹל רָם, פּוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת אַחַר תְּפִלָּתוֹ שֶׁבְּקוֹל רָם } (אַבּוּדַרְהַם). ו כְּשֶׁיַּחֲזֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה, יֹאמַר גַּם כֵּן: ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח; { אֲבָל אֵינוֹ אוֹמֵר בְּסוֹף הַתְּפִלָּה יִהְיוּ } יא { לְרָצוֹן } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד).

באר היטב – סימן קכג – דיני הכריעות בסיום י"ח ברכות

א א ג' פסיעות. עיין בתשובת חוט השני סימן נ"ד דבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בית המקדש: ב ואחר שפסע. ולא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן. מ"א: ג עלינו. דלא כהאומרים עלינו ועל כל ישראל. מגן אברהם: ב ד למקומו. וחייב לכוין רגליו כמו בתפלה. רד"ך מגן אברהם: ה לקדושה. וכשאומרים פיוטים חוזר כשש"ץ מתחיל י"ח. ל"ח מ"א שכנה"ג ומהרי"ל ז"ל אם היה מסיים י"ח תכף שיושב ש"ץ לתחנון וכן במ"ש אם פתח ש"ץ ויהי נועם ותכף לו סיים פסיעותיו דאחר י"ח אז היה נשאר במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואמר תחנה או במ"ש ויהי נועם טרם חזר למקומו ע"ש. ומדברי ט"ז ס"ק ג' לא משמע כן דכתב וכן היחיד המתפלל אפי' אין חוזר תכף למקומו לא יאמר תחנון תכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי הילוך ד"א ע"ש ואפשר דיש חילוק בין המתפלל ביחיד או עם הצבור ומדברי מהרי"ל נראה דאין להקפיד בנפילת אפים שיהיה מיושב וכן כתב הריב"ש ועיין סי' קל"א סעיף ב' מש"ש. כתב הכ"מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו. ומ"א כתב לפי סברת י"א הטעם דבעינן ו' פסיעות דכתיב ורגליהם רגל ישרה. וכתיב וכף רגליהם ככף רגל הרי ששה. ולכך צריך ג"כ לפסוע ג' פסיעות לפניו דהיינו עוד ג' עי' ב"י. ומה"ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדים שם שלא להפסיק בין הששה פסיעות. אבל מה שנוהגים שכשרואים למי שרוצה ללכת לפניהם למהר לשוב למקומם בטרם שממתינים השיעור המפורש טעות הוא. ל"ח ושכנה"ג: ו ד"א. ומדינא יכול לחזור מיד הש"ץ. רשב"א מ"א (עיין בספר אליהו רבה באריכות מזה מתשובת הרשב"א): ז כשיעור זה. ולא יאמרו תחנון תיכף אלא ימתין כדי הילוך ד"א ט"ז ועיין ס"ק ה' מש"ש בשם מהרי"ל. וב"ח פסק דאין חילוק למתפלל עם הציבור וצריך לשהות כשיעור שיגיע הש"ץ לקדושה וכ"פ המגן אברהם: ח פניו. שלא יחשדוהו שדילג וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו אבל אסור לחזור למקומו עד שמגיע לקדושה: ג ט תחלה. ואפי' איטר רגל צריך לפסוע בשמאל דעלמא תחלה עמ"א וט"ז וקצת נוהגין לפסוע רגל הימיני אל השמאלי ואח"כ פוסעין בשמאל. ל"ח. כ' ב"ח דאם יש דוחק בבה"כ רשאי לפחות משיעור גודל בצד עקב ולסמוך על הרשב"א סי' שפ"א שאין שיעור לפסיעות אלו וכן נהגו הכל לפסוע בלי שיעור והוא מטעם הדוחק אבל היכא דליכא דוחק צריך לדקדק לפסוע אגודל בצד עקב עכ"ל. ומ"א כתב ול"נ דהרשב"א לא כתב אלא שא"צ לפסוע פסיעה בינונית שהיא אמה ע"ש אבל פחות מעקב בצד גודל לא מיקרי פסיעה כלל ע"ש והמנהג עכשיו שאם מסיים התפלה ואחריו אדם אחר שהוא מתפלל שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות ממתין עד שיכלה האחר תפלתו ואח"כ פוסע הג' פסיעות. שכנה"ג: ה י פסיעות. דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אע"פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל כולהו לסדר תפלה הם באים. ת"ה מ"א. ואם רגיל לפסוע אין למחות בידו. הרדב"ז. ועיין הלק"ט ח"ב סי' ס"ז: ו יא לרצון. כי לא התפלל על עצמו ובשל"ה כתב לומר יהיו לרצון:

מגן אברהם קכ״ג – סימן קכג – דיני הכריעות בסיום י"ח ברכות

א׳ ג' פסיעות. עבב"י שכתב הרבה טעמים ועוד שמעתי טעם דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה, ובאמ' בגמרא אית' ד' פסיעו' וברב' ש"ה דף ד' איתא ג' פסיעות וכ"ה בזוהר מקץ ע' תמ"ז ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד הנפט' מרבו: ב׳ ואחר שפסע. לא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן: ג׳ לצד שמאלו. שהוא ימין השכינה: ד׳ שלום עלינו. דלא כהאומרים עלינו ועל כל ישראל: ה׳ יעמוד. חייב לכוין רגליו כמו בתפל' [רד"ך בית כ"ז וע"ש ובס' ב"ז סי' קפ"ז]: ו׳ ולא יחזור. וכשאומרי' פיוטים חוזר כשש"ץ מתחיל י"ח (ל"ח): כתב הכ"מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו אבל לפי סברת י"א הטעם דבעינן ו' פסיעות עב"י ולכן צריך ג"כ לפסוע ג"פ לפניו ומה"ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדין שם שלא להפסיק בין הו' פסיעות (ל"ח) עסי' צ"ה ס"א ומ"ש סי' קכ"ד וסימן קל"א ס"ב: ז׳ והש"ץ יעמוד. אבל מדינא יכול לחזור מיד דביחיד נראה כאלו רוצה לחזור ולהתוודות והוא ככלב וכו' ועסי' תר"ז ס"ד אבל בש"ץ הדבר ידוע שעושה כן להוציא רבים י"ח (שם ברשב"א): ח׳ כשיעור זה. וב"ח פסק כמ"ש הרד"א בשם הראב"ד דצריך לשהות כשיעור שיגיע ש"ץ לקדושה ומ"ש בסי' ק"ה (כ"ה) ד"א היינו משום דצריך לחזור ולהתפלל אבל בלא"ה הוי ככלב ע"כ, וכ"מ בתשובת הרשב"א וגם מ"ש הרי"ו הרי"ו ישהא מעט י"ל דר"ל כשיעור הזה וכ"מ למעיין שם ומ"ש בב"י וכן נראה וכו' הוא מדברי הב"י: ט׳ אסור להחזיר. שלא יחשדוהו שדילג (לבוש) וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו אבל לחזור למקומו אסור עד שמגיע לקדושה כמש"ל דלא כהב"ח ע"ש: י׳ רגל שמאל. נ"ל הטעם משום דמסתמא עוקר אינש כרעי' דימינא ברישא לכן בשמאל דמראה כאלו כבד עליו ליפטר מלפני המקום ועמ"ש סימן (צ"ז) ומה"ט אטר רגל עוקר שמאלו שהוא ימין דעלמא תחל' ואפשר עוד לומר הטעם דצריך לפסוע לימין השכינה תחילה ואם כן צריך לפסוע בשמאל תחלה וקצת נוהגין לפסוע רגל הימיני אל השמאלי ואח"כ פוסעין בשמאל (ל"ח): כתב ב"ח ואם יש דוחק בב"ה רשאי לפחות משיעור גודל בצד עקב ולסמוך על הרשב"א שכתב בתשובה סי' שפ"א שאין שיעור לפסיעות אלו עכ"ל ול"נ דהרשב"א לא כתב אלא שאין צריך לפסוע פסיעה בינונית שהוא אמה ע"ש אבל פחות מעקב בצד גודל לא מיקרי פסיעה כלל ובד"מ כתב הטעם דתפלות נגד תמידין תקנום ובעי' דומיא דכהנים בעבודתן ולכן לא יפסיע פסיעות גסות יותר ועוד דמחזי כרץ מלפני המלך ע"כ וכ"מ בטור רסי' צ"ה ע"ש בשם הירושלמי: י״א בקול רם א"צ. דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אף על פי שמפסיקין בקריאת התורה והלל וא"מ כולהו לסדר התפלה באים (ת"ה סי' י"ג): י״ב אין צריך לחזור. ואם הוא רגיל לפסוע אין למחות בידו (רדב"ז סי' קנ"ג וע' בהגה' פ"ק דברכות): י״ג פוסע ג' פסיעות. דמתחלה צריך לפסוע ולהפטר על התחנונים של עצמו כגון אלהי נצור ואח"כ צריך אחר הקדיש על התפלה שהתפלל בעד הצבור (לבוש): י״ד יהיו לרצון. דסומך על תתקבל צלותהון ובשל"ה כתוב לומר יהיו לרצון:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קכ״ג

א׳ כורע ופוסע ג' פסיעות. הטעם בב"י בשם רבינו האי דתפלות נגד תמידין וכשהכהן היה עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו ג' רובדים של אבן ויורד בהם ג' פסיעות על עקב ואנו עושין כמו שהם היו עושין עכ"ל: ב׳ לצד שמאלו. שהמתפלל רואה עצמו כאלו שכינה מול פניו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד ושמאל האדם הוא צד ימינו של הקב"ה: ג׳ ולא יחזור למקומו בגמ' אמרינן ע"ז דאם לא עשה כן דומה ככלב ששב אל קיאו נרא' פי' כיון שחוזר תכף משמע שמה שהתפלל אינו נוח לו ורוצה להתפלל שנית מה שהתפלל כבר וא"כ מבזה הוא תפלתו ונתנו שיעור ההמתנה עד תפלת הש"ץ דנר' לכל שחוזר בשביל לכוין למה שיאמר הש"ץ והש"ץ עצמו שיעורו כדי הילוך ד"א וכן היחיד המתפלל כמ"ש רמ"א אח"כ ובזה מראה לכל שאינו חוזר ואין ביזוי לתפלה שהתפלל ונ"ל דאפילו אם אין חוזר תכף למקומו לא יאמר תחנון תכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי הילוך ד"א: ד׳ וכן יחיד המתפלל. ב"י בשם רי"ו כתב ע"ז וכן נר' מדאמרי' בס"פ ת"ה שישהה בין תפלה לתפלה כדי שתתחולל דעתו עליו ומפרש בירוש' דהיינו כדי הילוך ד"א עכ"ל פי' כשם שהתם מצינו דהוה זה שיעור שהייה לענין בין תפלה לתפל' ה"נ מקרי זה שיעור שהיה אם יחזור למקומו שהתפלל: ה׳ אסור להחזיר פניו כו'. פי' אע"פ שעדיין עומד במקום שכלו פסיעותיו לא יחזור פניו לראות העומדים אחריו כי יגרום ביטול כוונה לאותם המתפללי' עדיין שיסתכל בהם ובחנם כתב מו"ח ז"ל שפסק זה סותר מה שפסק כבר שימתין עד שיאמר הש"ץ קדושה דהיינו בחזרתו למקומו: ו׳ שמאל תחלה. נר' הטעם דבעקירה זו חולק כבוד לשכינה והיינו לימין השכינה שהיא שמאל האדם כדלעיל: ז׳ הוה יוהרא. שנר' שחולק כבוד לשכינ' יותר משאר בני אדם ע"צ החיוב: ח׳ א"צ לחזור לפסוע. דהא לא יאמר עושה שלום עד אחר גמר הקדיש ואז יעקור ויפסע: ט׳ אבל אינו אומר בסוף. נר' טעם לזה דבשלמא ה' שפתי תפתח צריך שיאמר כדי שיעזור לו הש"י ליתן לו כוונת הלב להתפלל אבל אחר התפלה שהוא מתפלל בשביל אחרים לא שייך לומר והגיון לבי כי לא התפלל על עצמו אלא היה צ"ל והגיון לב השומעים התפלה ואין זה בנוסח הפסוק ובלבוש נתן טעם לפי שיתפלל עוד אחר זה וקשה דא"כ יחיד נמי:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קכ״ג

קכ״ג:תתקכ״ז א׳ (ס"ק א') ג' כו' דבזכות ג' פסיעות שפסע נ"נ לכבוד הקב"ה. בגמ' איתא ד"פ בסנהדרין פ' חלק ד' צ"ו וע"ש במהרש"א בחד"א: ב׳ ופשוטו כו' כעבד כו' ולפ"ז עדיין אין טעם למה דוקא ג': קכ״ג:תתקכ״ט א׳ (ס"ק ג) לצד כו' שהוא ימין השכינה דהא השכינ' כ"י כנגדו וא"כ שמאל אדם הוא ימין שכינה וע"ל סי' צ"ז סעיף ב': קכ״ג:תתק״ל א׳ (ס"ק ד) שלום עלינו דלא כהאומרים עלינו ועל כ"י שהופך פניו לימינו אלא על כ"י יאמר כשמשתחוה לפניו וכ"ה בלבוש: קכ״ג:תתקל״ב א׳ (ס"ק ו) ולא כו' הטעם דבעינן ו' פסיעות ר"ל הא דפוסעים ג' פסיעות הטעם דבעי' להדמות למלאכים דכתיב בהו ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי ועוד רגל א' והוי תלת וכתיב אח"ז ורגליהם ככף רגל עגל והוה עוד תלת ובעינן שש פסיעות. וכ' הרב"י דהיינו ג' שפוסע לאחריו וג' כששוב חוזר לפניו (ועסס"ק י') ומה"ט מקפידין כו' וכ' שם דשלא כדין עושים כשרואים שבא א' להפסיק תוך ו' פסיעות ולעבור שם ממהרים לחזור למקומן ואין ממתינים כשיעור שצריך להשהות כמבואר פה אלא ימחה ביד מי שרוצה לעבור ואם לא ישמע לו העובר עונו ישא והוא נקי: קכ״ג:תתקל״ג א׳ (ס"ק ז) והש"ץ יעמוד כו' נראה כאלו רוצה לחזור ולהתודות והוא ככלב כו' ועסי' תר"ז ס"ד ר"ל דע"כ הרשב"א מפ' מ"ש ה"ה ככלב שע"ק כמ"ש הב"ח וז"ל דיעמוד שם ולא יחזיר מיד הוא כדי להראות דכבר נפטר מרבו על מה שהיה מבקש על העבר החזירנו בתשובה כו' סלח לנו כו' כי ניחם על עונותיו ולא ישוב עוד לעשות כאשר עשה. ועל דעת זה נפטר מרבו והלך לו ואם יחזור מיד נראה דחזר ממחשבה זו ועלה בדעתו לעשות כאשר עשה לשעבר ושעל כן חוזר לפני רבו לחזור ולהתפלל לפניו שימחול לו על הרהורים רעים וזה דומה ממש לכלב שע"ק שלאחר שהקיא דברים הנמאסין עליו שב לאכלן וכן מורים מעשה של זה שלאחר שהיו מאוסים עליו מעשיו הרעים חזר וחשב לעשותן והכי תניא בפרק בתרא דיומא עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה אינו מתודה עליהן יוה"כ אחר (אם לא עבר עליהן אחר יוה"כ העבר) ואם התודה עליהן עליו הכתוב או' ככלב שב על קיא וכסיל שונה באולתו דכיון דחוזר ומתודה עליהן מכלל דהיה חוזר בדעתו לשנות באולתו ולעבור עוד אותן עונות עכ"ל הב"ח. וכן צ"ל דהוי ס"ל לרשב"א וע"ז רמז מ"א לעיין בסימן תר"ז ר"ל ניהו דהרשב"א פסק כן כהאי תנא דעבירות שהתודה ביוה"כ זה אינו חוזר להתוודות עליהן ביוה"כ אחר אבל אנן לא קי"ל כהאי תנא אלא כראב"י דחולק שם ואמר אדרבא ה"ה משובח וכמ"ש דוד וחטאתי נגדי תמיד ולכן לדידן צ"ל מ"ש כאן דהוי ככלב שע"ק כמ"ש הטור וכמו שפי' הב"ח דבריו היינו דדומה לכלב שע"ק כמו דבכלב שע"ק הוי דבר מגונה אף כאן הוי דבר מגונ' וז"ל הטור שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי לפטור מרבו כיון שחוזר אליו מיד עכ"ל. וע"ש בב"ח אלא דהמ"א הביא ל' רשב"א דמיני' נלמד דבש"ץ ליכא משום כלב שב ע"ק לפי פירש רשב"א וממילא ה"ה לפי פי' הטור דבזה אין לחלק בין הפי' וכמובן: קכ״ג:תתקל״ד א׳ (ס"ק ח) כשיעור כו'. ומ"ש בסימן ק"ה כדי הילוך ד"א כצ"ל ר"ל אם מתפלל ב' תפלות זאח"ז צריך להמתין בין א' לחברתה כדי הילוך ד"א ודי (וה"ה דהמ"ל דשם מיירי אם אינו חוזר למקומו הראשון להתפלל וכמ"ש מ"א שם): ב׳ ומ"ש בב"י וכ"נ כו' ר"ל אחר שהביא הרב"י דברי רי"ו שכ' ביחיד ישהה מעט. כ' וכן נראה מדאמרינן כו' שישהה בין תפלה לתפלה כדי כו' ומפ' בירושלמי כדי הילוך ד"א עכ"ל. ולפי המובן דהאי וכן נראה כו' הוא סיום דברי רי"ו א"כ איך א"ל כמ"ש מ"א דדעת הרי"ף כרד"א בשם הראב"ד כשיעור שיגיע שליח צבור לקדוש' לזה כ' מ"א דהאי וכן נראה אינו מדברי רי"ו אלא הם דברי הרב"י ובאמת הרב"י הבין ברי"ו דס"ל דסגי בשיעור ד"א אבל אין כן דעת מ"א בכוונת רי"ו: קכ״ג:תתקל״ה א׳ (ס"ק ט) אסור כו' שלא יחשדוהו שדילג וצ"ל אם אינו מחזיר פניו אע"ג שרואים שפסע קודם שסיימו הצבור תפלתן אפ"ה לא יחשדוהו שדילג וידינוהו לכף זכות שביקש לצאת ממנו רוח דמבואר לעיל סי' ק"ג סעיף ב' דהולך לאחוריו ד"א כו' ע"ש אע"ג שלא הרחיק כשיעור ד"א ידינוהו שלא היה מקום כ"כ להרחיק או סבה אחרת גם במה שראו שלא חזר שוב למקומו הראשון לסיים התפלה יתלוהו בסב' אחרת אבל כשמחזיר פניו אין לתלות בשום דבר אלא שכבר סיים ועי"ז יחשדוהו שדילג ועבט"ז שכ' טעם אחר. ב׳ (אבל לחזור כו') ודלא כהב"ח ר"ל דהב"ח הקשה על רמ"א דלעיל סתם כהרב"י דלכתחלה לא יחזור למקומו עד שיגיע הש"ץ לקדושה ופה כתב אסור להחזיר כו' עד שסיים כו' וס"ד דב"ח דכשסיים ס"ל לרמ"א דמותר לחזור למקומו ולזה כ' דאין הפי' כן דלא התיר רמ"א פה כשסיים הש"ץ אלא להחזיר פניו אבל לחזור למקומו אסור לכתחלה עד הקדושה כמו שסתם לעיל: קכ״ג:תתקל״ו א׳ (ס"ק י) רגל כו' ועמ"ש סי' ק"ח דמה"ט יחלוץ תפילין ביד שמאל. וא"כ צריך לפסוע בשמאל תחלה ר"ל לפי טעם זה אפי' איטר הדין כן: ב׳ וקצת נוהגים לפסוע כו' ר"ל דפשט לשון הש"ע וכ"כ הלבוש בהדיא דיפסע תחלה של שמאל ואח"כ יפסיע של ימין ויעמוד אגודל ימינו בסוף עקב שמאלו ואחר זה יפסע שוב רגל שמאל ויעמידנו אחרי רגל ימין היינו אגודל שמאל סוף עקב ימין והן ג' פסיעות וכ' שכן הוא דרך הכנעה אבל הל"ח פ' אין עומדין סעיף ס"ז וס"ח דיש פוסעים תחלה רגל שמאל ואח"כ פוסע של ימין ומעמידו בשוה עם רגל שמאל וזה נחשב לפסיע' א' וכן יעשה ג"פ ובכל פסיע' וכן לבסוף יהיה עמידתו רגל ימין שוה לשמאל וכ' דבהכי אתי שפיר מנין השש פסיעות שכ' בסק"ו דהא השתא פוסע בכל רגל ב"פ: ג׳ כ' ב"ח כו' פסיעה בינונית שהיא אמה דהיינו כף הרגל חצי אמה. וחצי אמה אויר בין רגל לרגל כדלק' סי' ש"א במ"א סק"ב ובסי' שצ"ו ס"ב: ד׳ דומיא דכהנים בעבודתן וסיים וז"ל שהרי כ' הרב"י בשם רב האי גאון. דטעם ג' פסיעות אלו הם כנגד כהן שיורד מעשיית התמיד היה בין כבש למזבח ג' רובדין של אבן ויורד בהן ג' פסיעות ותפלה כנגד תמידין תקנו א"כ יש לנו לעשות ג"כ ככהן בזו להיות הפסיעות עקב בצד אגודל כו' עכ"ל: אולם הל"ח פ' א"ע סס"ח על דברי הרב האי הנ"ל כתב וז"ל ואנכי לא ידעתי אלו ג' רובדים שבין כבש למזבח היכן היו עכ"ל. וכ"מ בטור ריש סי' צ"ה שכ' די"א בירושלמי דבשעת תפלת י"ח צריך להדמו' לכהנים שהיו עומדים עקב בצד אגודל מיהו מ"ש במלאכים ורגליהם רגל ישרה ואע"ג דלא קי"ל הכי בעמידה י"ח אלא בעינן להשוות הרגלים ממש כמלאכים מ"מ במה דאפשר להדמות לכהנים להיות עקב בצד אגודל יש להדמות: קכ״ג:תתקל״ט א׳ (ס"ק יג) פוסע כו' על תחנונים ש"ע כו' ר"ל כיון שלא התפלל בלחש ודאי אומר עכשיו בסיום התפלה בקול רם התחנונים שדרכו לומר סוף התפלה בלחש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א